המדע תחת צנזורה ממשלתית הרס את ברה"מ. האם ארה"ב הבאה בתור?
- גור זיו
- 6 בפבר׳
- זמן קריאה 10 דקות
מאת: Ethan Siegel
מקור: BigThink
בשנת 2016 הוזמן הווירולוג האיטלקי רוברטו בוריוני (Roberto Burioni) להופיע בטלוויזיה לצד שני ידוענים - רד רוני (DJ Red Ronnie) והשחקנית אלאונורה בריגליאדורי (Eleonora Brigliadori). במשך רוב התוכנית לא פנה אליו המנחה, אך כשהגיע תורו לדבר, תשובתו - שהפכה מאז לאגדית - הייתה פשוטה ונוקבת: "כדור הארץ עגול, בנזין דליק, והחיסונים בטוחים ויעילים. כל השאר הם שקרים מסוכנים". שקרים כאלה אינם נוכחים רק בתקשורת כיום, אלא אף מאיימים להפוך לעמדות מדיניות רשמיות.
שהחיסונים אינם בטוחים או שאינם יעילים.
שנגיף SARS-CoV-2 נוצר במעבדה סינית.
שאנשים חסרי מומחיות, המקדמים רעיונות פסאודו-מדעיים, אמינים באותה מידה כמו מדענים העוסקים במחקר מבוסס.
שההתחממות הגלובלית אינה בעיה הנגרמת על ידי האדם.
והדאגה האמיתית היא ששקרים אלה עשויים בקרוב להפוך למדיניות רשמית של ממשלת ארה"ב.
בכל פעם שאתם מתמודדים עם שאלה על העולם הפיזי, עומדות בפניכם מספר גישות שונות לבחירה. תוכלו להסתמך על האינטואיציה שלכם, להשתמש בניסיון העבר כדי לשער מה צפוי לקרות. תוכלו להאמין לסמכות, ולסמוך על דבריהם של מי שנחשבים למומחים בתחום. או שתוכלו לבחור בדרך המדע - ליישם את התיאוריות המדעיות העדכניות ביותר על הבעיה, ולהסתמך על התשובה שהן מספקות, בלי תלות באינטואיציה או בדעה של סמכות כלשהי.
עם זאת, כאשר קיימות עדויות מדעיות מספקות לתמוך במסקנה תקפה, אך עדיין מתקבלת החלטה אחרת כמדיניות - זו לא רק דרך בטוחה לאסון, אלא לאסון שניתן היה למנוע לחלוטין.
ישנו סיפור אזהרה מההיסטוריה שניתן ללמוד ממנו - הליסנקואיזם בברה"מ של המאה ה-20. מקרה זה ממחיש את הנזק העצום שעלול להיגרם אם ארה"ב תלך שוב באותה דרך, פוגעת בציבור שלה בשם אידיאולוגיה על חשבון מדע מבוסס.
המדע, כמו כל תחום אחר, רגיש לתופעת "קלט זבל, פלט זבל" (GIGO) - מידע שגוי מוביל למסקנות שגויות. אך עקרונות המדע הטוב מבוססים על תהליך קפדני וסדור:
התבוננות ומדידה של תופעת טבע.
יצירת השערה שמסבירה את התופעה.
פיתוח ההשערה לתיאוריה רחבה יותר, המכסה מגוון תצפיות דומות.
עריכת תחזיות הניתנות לבדיקה באמצעות התיאוריה.
בדיקת התחזיות באמצעות ניסויים ומדידות.
בסופו של דבר, התוצאות מובילות לאמת: מאשרות או מפריכות את התיאוריה. בהתאם לממצאים, ניתן לשמר, לשנות או להחליף את ההשערה הקודמת, בהתאם לראיות החדשות. למרות שהשיטה המדעית עשויה להשתנות בהתאם לתחום - מאסטרונומיה לפיזיקה לכימיה לביולוגיה ולרפואה, היא תמיד פועלת במבנה דומה, מבוסס על עקרונות של בדיקה ושיפור מתמיד.
המדע הוא מערכת המתקנת את עצמה - תהליך הבונה על הידע המצטבר מהעבר, כאשר כל מסקנה נבחנת מחדש בכל פעם שנכנסת פיסת נתונים חדשה ואמינה.
עם זאת, קיימות דרכים רבות לטעות, ואחת מהנפוצות ביותר היא לעוות את המדע לטובת מסקנה רצויה. השימוש לרעה במדע מתרחש כאשר מניחים מראש את תקפותה של השערה עוד לפני שבוצעו המבחנים הקריטיים לבדיקתה. במקום לתת לנתונים להוביל למסקנה אובייקטיבית, יש מי שבמכוון מעבדים, מסננים או "מעסים" את הנתונים, כך שיתמכו בהשערה הקיימת.
זהו תרגיל מלוכלך ולא אתי, אשר משמש כבר מאות שנים פסאודו-מדענים, שרלטנים ואידיאולוגים לתמוך בתפיסות עולם שאין להן בסיס מדעי אמיתי. אך המציאות המדעית אינה משתנה רק משום שבחרנו להתעלם ממנה. כאשר אנו זונחים את התהליך המדעי ומעדיפים מסקנות שמתיישבות עם אמונותינו, העדפותינו או גחמותינו, אנו לא משנים את האמת - אלא רק גוזרים על עצמנו לשלם את המחיר. לבחור בדרך פחות אופטימלית להתמודדות עם האתגרים האמיתיים שלפנינו פירושו להתעלם מהשלכותיה הבלתי נמנעות של המציאות.
מתוך תפיסה זו, אנו מגיעים לסיפורו של טרופים ליסנקו וברה"מ. במהלך המאה ה-20, האנושות החלה לפענח את הפעולה הפנימית של מערכות ביולוגיות כפי שלא עשתה מעולם. תיאוריית הברירה הטבעית של דרווין (ושל וואלאס) סיפקה את ההבנה כיצד מתרחשת האבולוציה. בהמשך, התקדמות מדעית הובילה לגילוי הגנטיקה, הדנ"א, ולבסוף לריצוף הגנום האנושי. אך כאשר המדע נוצל למטרות פוליטיות, התוצאה הייתה קטסטרופה מדעית - ברה"מ נסוגה עשרות שנים לאחור, כשהנחות אידיאולוגיות החליפו עובדות מבוססות. סיפורו של ליסנקו הוא תמרור אזהרה היסטורי שאסור לשכוח - במיוחד כיום, כאשר ארה"ב נמצאת על סף חזרה על אותן טעויות גורליות.
יש מילה שהתיישנה עם השנים, אך הייתה מוכרת היטב בעבר - ליסנקואיזם (Lysenkoism). כיום, אנו נוטים לקשר את מושג האבולוציה ישירות לדרוויניזם, אך לא תמיד זה היה כך. דרווין פיתח את רעיון הברירה הטבעית, שלפיו אורגניזמים יורשים תכונות מהוריהם, אך מושפעים גם ממוטציות ולחצי סביבה לאורך הדורות. עם זאת, היו תיאוריות אבולוציוניות אחרות שהתחרו ברעיונותיו.
אחת מהן, הלאמארקיזם (המכונה גם כ"תורשה רכה"), טענה כי אורגניזמים אינם רק יורשים תכונות מולדות, אלא גם יכולים לשנות את גופם במהלך חייהם – והמוטציות או ההסתגלויות שיצרו יועברו ישירות לצאצאים. רעיון זה, שנקרא לעיתים "שימוש וחוסר שימוש", התבסס על ההנחה שאם אורגניזם פיתח תכונה מסוימת במהלך חייו - לדוגמה, אם ג'ירפה מתחה את צווארה כדי להגיע לעלים גבוהים יותר - צאצאיו יוולדו עם צוואר ארוך יותר.
אך עם גילוי חוקי התורשה של מנדל וההבנה המעמיקה של הגנטיקה, תפיסה זו הפכה למיושנת. המדע החדש הראה כי תכונות אינן נרכשות, אלא מועברות גנטית על פי דפוסים מדויקים. הבנה זו איפשרה למדענים לטפח ולפתח אורגניזמים עם תכונות רצויות מראש, וליצור אוכלוסיות המתאימות למשימות חקלאיות או מדעיות ספציפיות - מהפכה אמיתית בעולם הביולוגיה והגנטיקה.
בעוד ששאר העולם אימץ את הפרדיגמה המדעית החדשה – עד כדי כך שבתחילת המאה ה-20 היא הייתה כמעט אוניברסלית – ברה"מ בחרה לדחות אותה, והעדיפה במקום זאת את רעיון התורשה הרכה. אחד התומכים הבולטים בגישה זו היה המדען החקלאי טרופים ליסנקו, שהתמקד בניסיון לשפר את יבולי החקלאות הסובייטית בתנאי החורף הקשים. ליסנקו זכה לתהילה ברחבי ברה"מ לאחר שהכריז בעיתון "פראבדה" כי הצליח לגדל יבול חורף של אפונה באזרבייג'ן - הרפובליקה הסובייטית לשעבר, השוכנת ממזרח לגאורגיה וצפונית לאיראן.
מחקרו של טרופים ליסנקו על ורנליזציה (קיוט) חולל שינוי משמעותי בחקלאות הסובייטית. באופן טבעי, רוב הגידולים החקלאיים שמתאימים לאקלים הרוסי זקוקים לחורף קר וארוך שיסמן להם מתי להתחיל לפרוח. ליסנקו הבין נכונה כי ניתן לחקות את התנאים הללו באופן מלאכותי, ולאלץ את הצמחים לפרוח גם ללא חשיפה ממשית לחורף ממושך. השיטה החדשנית הזו, ורנליזציה, הבטיחה עלייה משמעותית בתשואות היבול ברחבי המדינה והציתה תקווה למהפכה חקלאית סובייטית. הפרסום של ליסנקו משנת 1928 הפך אותו בן רגע לדמות מרכזית בברה"מ, העניק לו תהילה, השפעה פוליטית ועמדה בולטת בקרב הנהגת המדינה.
עם זאת, הייתה בעיה מהותית: בעוד שהשיטה של ליסנקו הוכחה כיעילה לכמה גידולים ספציפיים, היא לא הייתה ישימה באופן אוניברסלי לכלל הגידולים – כפי שרבים בברה"מ קיוו. למעשה, מדענים אחרים זיהו במהרה פגמים משמעותיים הן ברעיונותיו והן בהנמקותיו, מה שהטיל ספק כבד על מסקנותיו. ליסנקו אמנם רשם הצלחה חלקית בגידול אפונה וחיטה, אך ההסברים שנתן להצלחתם היו שגויים מיסודם. בפועל, שיטתו התבססה על הנחות מדעיות מוטעות, שהובילו למסקנות בעייתיות – וכאשר יישמו אותה על גידולים אחרים, הכישלון היה בלתי נמנע.
ליסנקו דחה את חוקי התורשה של מנדל ממניעים אידיאולוגיים, והציע תיאוריות משלו – רעיונות שנשמעו חדשניים, משכנעים ומעמיקים, אך היו שגויים לחלוטין. הוא טען כי אורגניזמים בני אותו מין, כמו צמחי יבול, יפעלו יחד באופן אינסטינקטיבי לטובת הקולקטיב - תפיסה שהתיישבה היטב עם התעמולה הקומוניסטית, אך עמדה בניגוד מוחלט לממצאים הגנטיים. גם דחייתו של הדרוויניזם הייתה מונעת מאידיאולוגיה ולא ממדע, וליסנקו אף הודה בכך בגלוי, כשהצהיר:
"כבר עם הופעתה הראשונה של תורתו של דרווין, היה ברור מיד כי הליבה המדעית והחומרנית שלה, העוסקת באבולוציה של הטבע החי, עומדת בניגוד חריף לאידיאליזם ששלט אז במדעי הביולוגיה".
אמונתו של ליסנקו בהורשת תכונות נרכשות הייתה שגויה מיסודה, כפי שהוכיחו שוב ושוב ביולוגים בני זמנו. הרעיון שלו על אורגניזמים המקריבים את עצמם למען הקולקטיב היה נדיר ואינו משקף כלל תופעה אוניברסלית בטבע. אך אולי החלק הקריטי ביותר – טענותיו לגבי גידולי הכלאה וצאצאיהם יכלו להתבדות בקלות תוך דור אחד בלבד של רבייה, מה שהמחיש את חוסר הבסיס המדעי של רעיונותיו.
האוסף הזה של רעיונות פסאודו-מדעיים, כולם מקודמים על ידי אדם אחד בראש המערכת, נודע בשם ליסנקואיזם. אם אתם מכירים את עקרונות הפסאודו-מדע, זה אולי נשמע כמו עוד גרסה שלו: רעיון שאולי נראה סביר, אך חסר בסיס מדעי אמיתי, ובכל זאת מישהו - לעיתים מתוך מניעים לא לגמרי כנים - מקדם אותו כאמת, למרות היעדר ראיות מוצקות. עם זאת, ליסנקואיזם שונה במהותו מצורות אחרות של פסאודו-מדע, והוא ייחודי באופן שמבדיל אותו לחלוטין משאר הדוגמאות בתחום.
באופן כללי, פסאודו-מדע הוא אידיאולוגיה המחופשת למדע, שבה המסקנות נקבעות מראש ללא קשר לראיות. לרוב, הוא משמש לתמיכה בתפיסת עולם שגויה, לעיתים מתוך כוונת הונאה או אינטרסים כלכליים. ליסנקואיזם, לעומת זאת, הולך רחוק יותר - הוא אינו מסתפק בדחיית עובדות מדעיות, אלא תוקף את הלגיטימיות של המדע עצמו. הוא דוחה לא רק תגליות מדעיות, אלא גם את השיטה המדעית כולה. הוא מבטל אפילו תיאוריות מבוססות ומאוששות, אך לא מסיבות מדעיות - אלא מטעמים פוליטיים גרידא.
גם כאשר הפתרון המדעי הנכון כבר הוכח מעל לכל ספק, תומכי הליסנקואיזם הפיצו מידע כוזב כדי להכפיש ולערער את המסקנות המדעיות הלגיטימיות. במקום לקבל את המציאות המבוססת על תצפיות וניסויים, הם אימצו מסקנות בלתי ניתנות להגנה מדעית, גם כאשר אלו סתרו באופן ברור את העולם האמיתי.
ליסנקואיזם הוליד שפע של טענות כוזבות ומופרכות, שהוצגו כאמיתות מדעיות אך היו מנותקות לחלוטין מהמציאות. בין הטענות הבולטות שהופצו תחת משנתו של ליסנקו:
הטענה השקרית ששיפון יכול להפוך לחיטה, וכי חיטה יכולה להפוך לשעורה - למרות שזה בלתי אפשרי מבחינה ביולוגית.
האמונה הכוזבת שעשבים שוטים יכולים להתפתח לדגנים אכילים, למרות שהם אורגניזמים נפרדים לחלוטין.
הטענה המוטעית שהטבע תמיד פועל על בסיס שיתוף פעולה בין מינים שונים, בעוד שבפועל הברירה הטבעית והתחרות הן הכוחות הדומיננטיים באבולוציה.
ההשפעה ההרסנית של הליסנקואיזם על המדע הסובייטי הייתה עצומה. בין 1928 ל-1953, מרגע שליסנקואיזם אומץ ועד מותו של סטלין, חוותה הגנטיקה הסובייטית קיפאון מוחלט. למעלה מ-3,000 ביולוגים הושעו מתפקידיהם האקדמיים והמדעיים, נרדפו, וגורשו ממוסדות המחקר, רבים מהם הוגלו לגולאגים, וחלקם אף הוצאו להורג.
הסיבה? כל זה היה מסע מתוזמר היטב על ידי ליסנקו עצמו לדיכוי מתנגדיו. אם מדען העז לערער על משנתו עם מחקר מבוסס ומדויק, גורלו היה חתום. ליסנקו לא רק דחה את המדע - הוא הפך אותו לכלי נשק פוליטי קטלני.
הפער בין ההבטחות של הליסנקואיזם לבין המציאות שהוא יצר הוא שיעור היסטורי שאסור לנו לשכוח. ליסנקואיזם הציג את עצמו כהבטחה לקפיצה אדירה קדימה בתחום החקלאות, ההכלאה, וטיפוח היבולים. הוא הבטיח תשואות יבול חסרות תקדים ושיפור דרמטי בגידולים החקלאיים. הוא הציג חזון למהפכה מדעית שתאפשר לברה"מ להוביל את העולם, תוך שהוא מתגאה בכך שרק הם אינם "כבולים" לרעיונות הדרוויניסטיים והמנדליים שמעכבים, כביכול, את שאר המדינות. אבל בין ההבטחות למציאות היה פער עצום, שהוביל לאחת התקופות האפלות בהיסטוריה המדעית.
במקום מהפכה מדעית, ליסנקואיזם הוביל לאסון – מדעי, פוליטי והומניטרי. עד 1935, ליסנקו החל להשוות את מתנגדיו המדעיים לאיכרים שסירבו לקבל את הקולקטיביזציה, וטען כי הביולוגיה המודרנית סותרת את האידיאולוגיה המרקסיסטית. ניקולאי ואווילוב, שהיה בתחילה המנטור של ליסנקו בתחום הוורנליזציה, סיים את חייו במוות אכזרי מרעב בכלא הסובייטי. ליסנקו דחה לחלוטין את השימוש במתמטיקה בביולוגיה, מה שהפך את טענותיו לחסינות בפני בדיקות כמותיות מדויקות. עד 1948, ברית המועצות אסרה על כל מדען להביע תמיכה ברעיונות ביולוגיים שסתרו את הליסנקואיזם, וקידום גנטיקה מבוססת הפך למעשה לעבירה פלילית.
ובזמן שכל זה התרחש, ההבטחות הגדולות של ליסנקו מעולם לא התממשו. הבטחתו לשיפור דרמטי בתשואות היבולים - כשלה, הבטחתו לפתח אוכלוסיות יציבות של גידולים בהכלאה - מעולם לא קרמה עור וגידים, והבטחתו לחקלאות סובייטית חזקה ומשגשגת - הפכה לאשליה שהתנפצה מול המציאות הקשה. ליסנקואיזם לא רק פגע במדע - הוא הרס את עתידה של החקלאות הסובייטית למשך עשורים.
הסיבה לכך ברורה: חשיבה מדעית שגויה כמעט אף פעם אינה מובילה לתוצאה רצויה, ואם זה קורה - זה רק במקרה נדיר ומקרי. בעולם המדע, האיכות של התיאוריה, המודלים, התחזיות והסימולציות הם המדד היחיד שקובע הצלחה או כישלון - הכול נבחן לפי עד כמה הוא תואם את המציאות בפועל. כאשר פוליטיקה מתערבת במדע, היא לא רק מגבילה את ההתקדמות המדעית, אלא גם שוחקת את אמון הציבור - הן במדע עצמו והן בממשלה, שמצופה ממנה להסתמך על עובדות ולא על אידיאולוגיה.
למרבה המזל, בארה"ב קיימות הגנות מפני צנזורה ממשלתית על מדע, כולל חוק האוסר על הממשלה להורות למדענים לעוות או לשקר בנוגע לממצאיהם. עם זאת, אם גישה המזכירה ליסנקואיזם תתבסס במדיניות האמריקאית, התוצאה תהיה הרסנית - והמאבק לתקן את הנזקים שייגרמו לאזרחים, למדע ולחברה כולה יהפוך למשימה אדירה. כפי שכתב אית'ן סיגל (Ethan Siegel) בשנת 2019:
"כל הפתרונות שמחייבים למידה, שילוב מידע חדש, שינוי דעה או בחינה מחודשת של עמדותינו הקודמות לנוכח ראיות חדשות, חולקים דבר משותף: הם דורשים מאמץ. הם מחייבים אותנו להכיר במגבלות שלנו. הם דורשים ענווה. הם מצריכים נכונות לוותר על תפיסות קודמות כאשר הראיות מורות לנו לעשות זאת. האלטרנטיבה? לחיות חיים של התנגדות עיוורת, שבהם אתה פועל באופן פעיל לרעת החברה".
עדיין קיימת תקווה למנוע מציאות שבה עובדות ואמיתות מדעיות מאבדות מחשיבותן. בסופו של דבר, המדע נותר אמיתי - בלי קשר לאמונותינו וללא תלות במעשינו. להקשיב למדע הוא אחד הדברים המשמעותיים ביותר שאנו יכולים לעשות לא רק לשיפור חיינו האישיים, אלא גם לטובת הכלל - עבור החברה של ימינו ועבור הדורות הבאים, שיום אחד יירשו את העולם שאנו משאירים אחרינו.
Comments