007 - ג'ון די - המרגל שדיבר עם מלאכים

עודכן: 23 באוק׳ 2020

ג'ון די (John Dee‏) היה מתמטיקאי, אסטרונום, אסטרולוג, גאוגרף ואוקוטוליסט אנגלי וולשי ידוע, וכמו כן היה היועץ של המלכה אליזבת הראשונה. מעט מאוד ידוע על משפחתו של די. ג'ון די היה גם המרגל של המלכה, והראשון בשירות החשאי הבריטי שנטל את הקוד "007", שהמספר 7 ייצג את עצמו ושני האפסים את עיני המלכה. כשלוש מאות שנה לאחר מכן בחר הסופר הבריטי איאן פלמינג לכנות כך את ג'יימס בונד.


ג'ון די נולד בשנת 1527, בעידן ההתעוררות האינטלקטואלית והאמנותית, וטיפס במהירות במעמדו בחברה האליזבתנית, כחוקר, פילוסוף, נווט, רופא ואסטרולוג של מלכת אנגליה. מסוקרן מכל כך הרבה תחומים, כולל משיכה עצומה לתורת הנסתר, תחומי העניין הנרחבים של ג'ון די הביאו ליצירתה הבלתי מכוונת של ספרייה בת אלפי ספרים, שהייתה בזמנו הספרייה הגדולה ביותר באנגליה, בה ביקרו חוקרים ידועים מכל רחבי העולם. למזלם של היסטוריונים מודרניים, די היה סופר פורה מספיק כך שחייו מתועדים היטב, אולם השאלה מדוע הוטלו עליו כל כך הרבה תפקידים חשובים בחצר הבריטית היא עדיין תעלומה.


ג'ון די היה שקוע בכישוף, באסטרולוגיה ובפילוסופיה הרמטית. את רוב המאמץ ב-30 שנותיו האחרונות השקיע בניסיון לתקשר עם מלאכים, כדי ללמוד את שפת הבריאה האוניברסלית ולהשיג אחדות טרום-אפוקליפטית של האנושות. כתלמיד של מרסיליו פיצ'ינו, הנאופלטוניסט מתקופת הרנסנס, הוא לא הבחין בין המחקר המתמטי שלו לבין מחקר הקסם ההרמטי, זימון מלאכים וניבוי, כל פעילויותיו היו חלק מהשאיפה שלו להבנה טרנסצנדנטית של צורות אלוהיות המתקיימות מעבר למציאות הגלויה.



תחילת דרכו של ג'ון די

אף על פי שדי חבש כובעים רבים במהלך חייו, הוא הצליח להכות גלים בכל תחום בו התעסק. הוא היה סטודנט מצטיין במכללת סנט ג'ון באוניברסיטת קיימברידג' (St John's College, Cambridge), עד כדי כך שלאחר שכהשיג תואר ראשון וגם תואר שני מהאוניברסיטה, מיד כיוון עצמו לעבודה בחצר המלכותית והחל לעבוד תחת המלכה מרי הראשונה. יכולותיו הוכרו והוא הפך לעמית של טריניטי קולג' בקיימברידג', עם יסודו על ידי הנרי השמיני בשנת 1546. בטריניטי, האפקטים הבימתיים החכמים שיצר עבור הפקת 'השלום' של אריסטופאנס, זיכו אותו במוניטין של קוסם. בסוף שנות ה-1540 ותחילת ה-1550, הוא נסע באירופה, למד בלוון (University of Leuven) בבריסל והרצה בפריז על אוקלידס. הוא למד תחת המלומד גמה פריזיוס והתיידד עם הקרטוגרפים גרארדוס מרקטור ואברהם אורטליוס. די נפגש, עבד ולמד גם ממתמטיקאים ארופאים אחרים, כמו פדריקו קומדינו באיטליה. הוא חזר לאנגליה עם אוסף גדול של מכשירים מתמטיים ואסטרונומיים. בשנת 1552 הוא פגש את ג'ירולמו קרדאנו בלונדון, איתו חקר את מכונת התנועה המתמדת וקריסטלים שלכאורה החזיקו תכונות מאגיות.

כדור הבדולח של ג'ון די / המוזיאון הבריטי

היחסים שלו עם חצר המלוכה הפכו סוערים יותר ככל שהתעמק יותר במתמטיקה. בשנת 1555 הוא נעצר והואשם בעבירה של "חישוב", מכיוון שהכין הורוסקופים עבור המלכה מרי והנסיכה אליזבת. מתמטיקה וקסמים נחשבו לבני דודים קרובים בתקופה ההיא. האישומים הוחמרו לבגידה במלכה מרי. הוא נאסר עד אשר שוחרר לאחר מספר חודשים על ידי הבישוף אדמונד בונר (Bishop Edmund Bonner).


די פרח שוב בחצר המלוכה כאשר אליזבת הראשונה הפכה למלכה בשנת 1558 - שלוש שנים לאחר מעצרו של די. היא לקחה אותו כיועץ האסטרולוגי והמדעי שלה ואיפשרה לו את לבצע את המשימה היוקרתית של בחירת התאריך המדויק להכתרתה. לאחר מכן ניתנו לו תפקידים חשובים רבים בחצר המלוכה, כמו סיוע למסעות התגלית של אליזבת.


די למעשה עזר לחלוצי מסעות התגלית שאנגליה לקחה על עצמה במאה ה-16, וסייע לקברניטי האוניות השונים בטכניקות הניווט המתמטיות שלהם. הוא סיפק את המכשירים המשמשים לניווט בים, כשהוא משמש מומחה בתחום הניווט. מונעים מרצון הדדי להקים את "האימפריה הבריטית", מונח בו הוא היה הראשון להשתמש, די והמלכה אליזבת עבדו ללא לאות בחקר צפון אמריקה והקמת האימפריה הבריטית.


בשנת 1564 כתב די את היצירה ההרמטית 'Monas Hieroglyphica', פרשנות קבלית מקיפה לגְּלִיף בעיצובו, שנועדה לבטא את האחדות המיסטית של כל הבריאה. לאחר שהקדיש אותה למקסימיליאן השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה במאמץ לזכות בחסותו, ניסה די להציג אותה בפניו בעת עלייתו לכס המלוכה של הונגריה. העבודה זכתה להערכה על ידי רבים מבני דורו של די, אך לא ניתן לפרש אותה היום בהיעדר המסורת הסודית הלא כתובה של אותה תקופה.

Monas hieroglyphica

אך דווקא ההקדמה, שכתב ב-1570, לתרגום האנגלי הראשון של "יסודות" של אֵוּקלידס, הפכה להיות היצירה המשפיעה ביותר והמודפסת ביותר של ג'ון די.



המתמטיקה המכושפת של ג'ון די


"ספר הטבע כתוב בשפת המתמטיקה"

כך טען גלילאו. למעשה הטיעון המלא שלו מסובך יותר מזה, אך פילוסופים, מדענים והיסטוריונים ניצלו את הצהרתו כדי לאפיין מדע "אמיתי": שום ענף של הפילוסופיה של הטבע לא יכול היה לקרוא לעצמו מדע עד שהפך למתמטי. "המדע האמיתי בכל מדע, הוא רק זה המכיל מתמטיקה", טען עמנואל קאנט במאה ה-18.


נראה כי הפיזיקאי סטיבן ויינברג מסכים. לידתו של המדע המודרני ב"מהפכה המדעית" של המאה ה-17 הייתה:

"החיפוש אחר חוקים כלליים מובעים מתמטית המאפשרים חיזוי מדויק של מגוון רחב של תופעות"

כך כתב ויינברג בספרו "להסביר את העולם".


עם זאת, לגלילאו היה המזל לעבוד על מכניקה ואסטרונומיה: בעיות שניתן לפתור אותן מתמטית בצורה נוחה. גם כיום ההגדרה מבוססת המתמטיקה הזו עדיין לא מתארת ​​במדויק הרבה מהכימיה (שזו הסיבה שקנט הכחיש שמדובר במדע), ביולוגיה, מדעי כדור הארץ או רפואה. לא תמצאו משוואה אחת ב"מוצא המינים" של צ'ארלס דרווין.


אדם שהיה מברך על הצהרתו של גלילאו, אלמלא חי חצי מאה מוקדם מדי מכדי לקרוא בה, היה ג'ון די. עם זאת די אינו מופיע בתולדות המדע, וכמה ממעריצי גלילאו עשויים להתייחס אליו במידה מסוימת של אימה. את די לא ניתן לסווג לפי הסטנדרטים של ימינו. חלק מבני דורו בתקופת בית טיודור אולי היו רואים בו פילוסוף, אסטרולוג, אולי אפילו קוסם - אך הם היו כולם מסכימים שהוא, יותר מכל, היה מתמטיקאי.


ומה די עשה עם מתמטיקה? הוא הכין הורוסקופים, עסק בנומרולוגיה ובאלכימיה, וחיפש קודים נסתרים שיאפשרו שיחות עם מלאכים בשפה בה השתמש אדם. בקיצור, די הוא הסיוט הגרוע ביותר למי שרוצה לספר את ההיסטוריה של המדע באותה גישה כמו של ויינברג. עבורם, העבודה של די נראית כקשקוש, אמונות טפלות ומיסטיקה. ובכל זאת זה היא היתה מתמטית ביסודה.


תחומי העניין האקלקטיים של די ניכרים בספרים שנשארו כשרידים מעוררי החמלה של הספרייה האגדית שלו בביתו במורטלייק (Mortlake), במערב לונדון, אלה שלא נבזזו במהלך מסעותיו בחו"ל. הסיפור האפוקריפי מספר כי הספרייה נפרצה ונשרפה על ידי המון שחשד בהיותו עובד שטן.


בין הכרכים ששרדו ניתן למצוא את התרגום האנגלי הראשון של "יסודות", המסכת המתמטית רבת ההשפעה של המתמטיקאי היווני הקדום אֵוּקלידס, שפורסמה בשנת 1570 על ידי לורד הנרי בילינגסלי (Henry Billingsley), ראש העיר לונדון. זהו כרך מדהים, עם דיאגרמות מתקפלות מורכבות של פוליהדרון ומישורים מצטלבים. ג'ון די כתב את ההקדמה, וזה שהוא נבחר למשימה מעיד על ההערכה שהייתה אז למומחיות המתמטית שלו.

התרגום האנגלי הראשון של "יסודות" של אֵוּקלידס

מה שמדהים את הקוראים המודרניים בהקדמה הזו הוא, ראשית, שדי רואה צורך להגן על המתמטיקה, ושנית, רוחב היריעה שהוא מייחס לדיספלינה. אנשים רבים, אומר די, רואים מתמטיקה כבזויה וקרובה לכישוף. ואכן, חלק מהחשדות שעורר החיבור "על תנועתם של גרמי השמים" של ניקולאוס קופרניקוס בשנת 1543 לא נבעו מהתאוריה ההליוצנטרית שלו לגבי מערכת השמש, אלא מהעובדה שהוא השתמש במתמטיקה כדי להסיק את מה שהוא לא יכול היה לראות באופן ישיר. בתקופת בית טיודור, ספרי מתמטיקה הועלו באש לעתים קרובות בחשד שהיו "ספרי כישוף".


ולמתמטיקה באמת היו קשרים עם תורת הנסתר. הנומרולוגיה הייתה חשובה למסורת המיסטית היהודית המכונה קבלה, אותה די למד מקרוב. הקודים והקריפטוגרפיה נדונו ב'סטגנוגרפיה' (Steganographia) על ידי הגרמני יוהנס טריטמיוס (Johannes Trithemius), שנחשד כמכשף דמוני. זה היה הספר שבחן די כדי להבין את התקשורת המלאכית. אפילו בשנת 1651 המאוחרת הואשם ג'ון רולי (John Rawley), חברו והביוגרף של פרנסיס בייקון (Francis Bacon), בכישוף כאשר השתמש בגיאומטריה כדי לחשב גובה צריח.


האשמה מסוג זה אינה הוגנת, טען די. מתמטיקה היא גם שימושית וגם מקור לידע נסתר. הוא מצטט את חוקר הרנסנס האיטלקי ג'ובאני פיקו דלה מירנדולה:

"לפי מספר, יש דרך לחפש ולהבין את כל מה שניתן לדעת".

הפלאים שתוארו בהקדמה של די היו כל כך שובי לב, שעל פי ההיסטוריון פיטר זטרברג (Peter Zetterberg), קוראים רבים כנראה "התאכזבו מתוכן 'היסודות' עצמו עם הטון המשעמם והנושאים שלו".


בפרט, אומר די, מתמטיקה היא תחום מעשי, שימושי לטכנולוגיות כמו הידראוליקה וסקירה (גיאומטריה, הוא מזכיר לנו, פירושה "מדידת קרקע"). היה צורך גם ליצור 'מנגנונים גאוניים', אמנות פופולרית באותה תקופה.


"וירטואוזים" בעלי מחשבה מעשית התפרנסו מיצירת מכשירים כאלה לנסיכים ולאצילי אירופה, ודי אמר שהוא עצמו הכין חיפושית מכנית ענקית, להצגה בקולג' טריניטי בקיימברידג', שהדהימה את הקהל. די שאל:

"והאם בשביל אלה, ואומנויות ומישגים מופלאים מתמטית ומתוכננים ומעובדים מכאנית, כל סטודנט ופילוסוף נוצרי צנוע צריך להיחשב ולהיקרא מכשף?"

מנגנונים כמו אלה נחשבו באותם ימים לבני ברית עם המסורת המכונה קסם טבעי, בה כוחות הטבע הבלתי נראים נרתמו כדי לחולל פלאים. בשנת 1648 פרסם האנגלי ג'ון וילקינס (John Wilkins), מנהל מכללת וודהאם באוקספורד - שם הוא כינס את קבוצת הפילוסופים שהפכה לימים ל'חברה המלכותית' (the Royal Society) - ספר בשם 'קסמי המתמטיקה' (Mathematical Magick). הכותרת עשויה להוביל אתכם לצפות לאוסף של טריקים או חיבורים בנושא נומרולוגיה. למעשה, זה היה ספר לימוד של מנגנונים: מנופים, גלגלים, גלגלות, ברגים, שעונים, טחנות רוח - ואפילו צוללות.


די מאשים את מסורת הקסם-הטבעי הזו. עבור רבים הוא היה הארכיטיפ של הקוסם האליזבתני, כשהוא השתמש בכדור בדולח, בעזרתו של החבר המוזר שלו אדוארד קלי, כדי לדבר עם מלאכים או שדים. קיימת סברה ששייקספיר השתמש בדי כמודל לפרוספרו (Prospero) במחזה 'הסערה' (The Tempest).

אדוארד קלי (משמאל) עם ג'ון די במעשה זימון רוחו של אדם שמת / (Ebenezer Sibly [1751-1800

אבל ענקי המהפכה המדעית התייחסו אליו ולחזון המתמטיקה שלו ברצינות. 'קסמי המתמטיקה' של וילקינס, היווה השראה לעבודתו של די, הוא היה אחד מספריו האהובים של אייזק ניוטון הצעיר, וההקדמה של די ל"יסודות" נקראה רבות במהלך המאה ה-17. רוברט הוק (Robert Hooke) הגן על שיחותיו המלאכיות של די כאשר הן פורסמו לאחר מותו, ואמר כי כנראה שאלה הודעות מודיעין מוצפנות שנשלחו לחצר המלוכה הבריטית בזמן שדי היה בחו"ל.


די היה אב טיפוס לאוקולטיסטים של המאה ה-17 כמו רוברט פלאד (Robert Fludd) האנגלי והגרמני אתנסיוס קירכר (Athanasius Kircher), שהבחינו ב"ידע נסתר" מיסטי בפעולת הטבע תוך שהם חוקרים תופעות טבע והמצאות מכניות. אם כל זה נשמע קצת כמו התמהיל שאנו מוצאים גם באייזק ניוטון, הבנתם את הרעיון.


לכן ג'ון די הוא דמות ראויה לציון בתולדות המדע. והדוגמה שלו מהווה אזהרה: שאם נבחר בפינצטה דמויות מהתקופה שבה קסמי הרנסנס הפכו למדע המודרני, לעולם לא נבין על מה באמת היה מדובר באותה תקופה יוצאת דופן.



ג'ון די והמלאכים

ג'ון די ידוע בעיקר בזכות עבודתו בניסיון להתחבר עם העולם הרוחני, במיוחד עם מלאכים שמימיים. לעבודה זו קדמו מאמצים בהבנת הגורם המאחד של הטבע, שלדעתו ניתן היה לגלותו באמצעות שילוב של אמצעים מאגים ומתמטיים.


בשנת 1564 כתב די את ספרו ההרמטי הראשון '