תור הזהב האבוד - רק מיתוס?

מאת: Walter Cruttenden

מקור: Ancient Origins


המיתוסים והפולקלור של תרבויות קדומות מדברים על מחזור זמן עצום עם תקופות אפלות ומוארות שמתחלפות; אפלטון כינה זאת 'השנה הגדולה'. את רובנו לימדו שהמחזור הזה הוא רק ​​מיתוס ושתור הזהב, זו פשוט אגדה.


ג'ורג'יו דה סנטילנה (Giorgio de Santillana), שהיה פרופסור להיסטוריה של המדע במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), מספר לנו שהרעיון של מחזור כזה חרג הרבה מעבר ליוון ולהודו. בעבודתם המהווה ציון דרך, Hamlet’s Mill, דה סנטילנה ושותפתו לעבודה הרטה פון דשנד (Hertha von Dechend), מראים כי המיתוסים והפולקלור של יותר משלושים תרבויות קדומות מזכירים מחזור זמן, עם תקופות ארוכות של השכלה שנקטעו על ידי עידנים אפלים של בורות. יתר על כן, הם אומרים כי נראה שזה קשור או מונע מתופעה אסטרונומית ידועה, נקיפת ציר כדור הארץ (Precession of the equinox).

זה המקום בו המדע המודרני עשוי לתת לנו עדויות חדשות ומדהימות.


כולנו מכירים את שתי התנועות השמימיות המשפיעות עמוקות על החיים והתודעה. סיבוב כדור הארץ סביב צירו גורם לבני אדם לעבור ממצב ערות למצב שינה ובחזרה, כל עשרים וארבע שעות. גופנו הסתגל כל כך טוב לסיבוב כדור הארץ, עד שהוא מייצר את השינויים הקבועים הללו בתודעה מבלי שאנו חושבים שהתהליך ראוי לציון.


לתנועה השניה, הקופרניקאית, בה כדור הארץ מסתובב סביב השמש, יש השפעה משמעותית לא פחות, זה מה שגורם לטריליוני צורות חיים לצמוח מהאדמה, לפרוח, להוציא פרי ואז להרקיב, בעוד מיליארדי מינים אחרים בתרדמת חורף, משריצים או נודדים בהמוניהם. העולם הגלוי שלנו ממש מתעורר לחיים, משנה לחלוטין את צבעו ופעולתו, ואז מתהפך עם כל דעיכה ונסיגה של התנועה השמימית השנייה. שוב אנחנו כל כך רגילים לזה שאנחנו בקושי חושבים שזה ראוי לציון.


התנועה השמימית השלישית, התנודדות או נקיפת ציר כדור הארץ, פחות מובנת משתי הראשונות, אך אם אנו מאמינים לתרבויות קדומות, השפעתה גורמת לשינוי באותה מידה. מה שמסווה את ההשפעה של תנועה זו הוא לוח הזמנים שלה. כמו הבַּרְיוֹמָאִים (mayfly), שחיים רק יום אחד בשנה ואינם יודעים דבר על עונות השנה, גם לאדם יש אורך חיים ממוצע שכולל רק 1/360 ממחזור הנקיפה של כ-24,000 שנה. וכמו שלבריומאי השדה שנולד ביום מעונן וחסר רוח אין מושג שיש דבר נהדר כמו שמש או רוח, כך גם לנו, שנולדו בעידן של רציונליות מטריאליסטית, יש מודעות מזערית לתור הזהב או למצבים גבוהים יותר של תודעה - למרות שזהו מסר עקבי של אבותינו הקדומים.

מחזור 24,000 השנים של נקיפת ציר כדור הארץ

כפי שציינו ג'ורג'יו והרטה, הרעיון של מחזור גדול שקשור לנקיפה האיטית של נקודת השוויון היה משותף לתרבויות רבות לפני התקופה הנוצרית, אך אז אבד. כעת, מצבור הולך וגדל של עדויות אסטרונומיות וארכיאולוגיות מצביע על כך שלמעשה למחזור הזה יכול להיות בסיס. חשוב מכך, הבנת דעיכתו וזרימתו ואופייה של כל תקופה, מספקים תובנה לעתידה של הציוויליזציה.


עד כה הקדומים צודקים; נראה שיש עדויות לעידן זהב שאבד, במצרים, מסופוטמיה, הודו העתיקה וכו', הרבה לפני ימי הביניים. ואז שקענו לתקופה שבה אפילו יוון והאימפריה הרומית הגדולה קרסו, עם רעב, מגיפות ואינקוויזיציה אכזרית. ולבסוף, רנסנס (לידה מחדש) של ידע מדעי שעוזר לנו לצאת ממעמקי העידן החשוך. אז מה מניע את השינויים הללו ולמה אנו יכולים לצפות בעתיד? הבנת סיבת הנקיפה היא המפתח.

הרס / (The Course of Empire by Thomas Cole (1836

תצפיות שמימיות

ההתבוננות בשלוש התנועות של כדור הארץ היא די פשוטה.


בראשונה אנו רואים את השמש זורחת במזרח ושוקעת במערב כל עשרים וארבע שעות. ואם היינו מסתכלים על הכוכבים רק פעם ביום, היינו רואים דפוס דומה במשך שנה: הכוכבים עולים במזרח ושוקעים במערב. שנים עשר קבוצות הכוכבים של גלגל המזלות - סמני הזמן הקדומים השוכנים לאורך מישור המילקה, מסלול השמש - עוברים מעלינו בקצב של בערך אחד לחודש וחוזרים לנקודת המוצא של התצפית השמימית שלנו בסוף השנה. ואם היינו מסתכלים רק פעם בשנה, נגיד ביום השוויון הסתווי, היינו מבחינים בכוכבים נעים בנסיגה (בניגוד לשתי התנועות הראשונות) בקצב של בערך מעלה אחת לשבעים שנה.


בקצב הזה, נקודת השוויון נופלת על קבוצת כוכבים אחרת בערך אחת ל-2,000 שנה, ועוברות 24,000 שנים להשלמת המחזור דרך שנים עשר קבוצות הכוכבים. זה נקרא נקיפה (תנועה לאחור) של נקודת השוויון יחסית לכוכבים הקבועים.


התיאוריה הסטנדרטית של הנקיפה אומרת כי כוח המשיכה של הירח הפועל על כדור הארץ הפחוס, חייב להיות הגורם העיקרי לשינוי האוריינטציה של כדור הארץ ביחס לחלל הרחוק. עם זאת, תיאוריה זו פותחה לפני שאסטרונומים למדו כי מערכת השמש יכולה לנוע, ושהאיגוד האסטרונומי הבינלאומי גילה לאחרונה שזה "לא עולה בקנה אחד עם התיאוריה הדינמית". האסטרונומיה הקדומה של המזרח מלמדת כי נקודת השיוויון, הנעה באיטיות או "נוקפת" דרך שנים-עשר קבוצות הכוכבים של גלגל המזלות, נובעת פשוט מתנועת השמש המתפתלת בחלל סביב כוכב אחר, ומשנה את נקודת המבט שלנו על הכוכבים מכדור הארץ.


עד היום, אסטרונומים עדיין לא גילו כוכב כזה ולכן הם מבטלים את המיתוס. אך ממש לאחרונה (ינואר 2016), מדענים מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה (Caltech), הצהירו בפומבי כי הם מצאו עדויות להשפעה גדולה של כבידה על צד אחד של מערכת השמש שלנו, שמאלצת את כוכבי הלכת המינורים (כמו פלוטו וסדנה) לנוע בתבניות מוארכות ומוטות. כתוצאה מכך, המדע המודרני מחפש כעת כוכב לכת או כוכב תשיעי המשפיע על מערכת השמש שלנו.