סנת - משחק הלוח העתיק ביותר בעולם

סנת הוא הקדום במשחקי הלוח שנחשפו עד היום. המשחק הומצא על ידי המצרים הקדומים וההירוגליף הקדום ביותר אשר מתאר את משחק הסנת מתוארך לסביבות 3100 לפנה"ס לערך. זה היה משחק פופולרי מאוד, ששוחק בקרב פשוטי העם והאצילים כאחד. גם בקברו של פרעה תות ענח' אמון ארכיאולוגים מצאו לוח סנת.

לוח סנת מקברו של אמנחותפ השלישי (1335-1390 לפנה"ס לערך) עשוי בצורת תיבה עם מגירה לאחסון אבני המשחק

במצרית עתיקה נקרא המשחק סנ. ת. נ. ת. ח'ב שמשמעו "משחק המעבר". השם יכול להתייחס למעבר של נשמה לחיים שלאחר המוות ומצד שני, זה יכול להתייחס, פשוטו כמשמעו, לפיונים העוברים זה את זה במהלך המשחק. בתחילת דרכו המשחק היה פעילויות פנאי פופולריות ובמהלך מאות שנות משחק הסנת קיבל משמעות דתית יותר. אחרי הכל, המצרים כללו את המשחק בספר המתים המפורסם שלהם.


הסנת התגלה בעת החדשה על ידי הארכאולוג והאגיפטולוג האנגלי הווארד קרטר בעת חפירת קברו של תות ענח' אמון בשנת 1922. חפירות מאוחרות יותר במצרים חשפו חלקי לוחות במספר קברים באבידוס ובסקארה שקדמו לשושלת הראשונה (3100-3500 לפנה"ס לערך) וכן בקברים מהתקופה השושלתית הקדומה. עם זאת התיעוד הברור הראשון למשחק מופיע בקברו של הסי-רע (Hesy-Ra), פקיד בכיר בחצרו של פרעה ג'וסר מהשושלת השלישית (2686 לפנה"ס לערך).


בתקופת הממלכה הקדומה החלה לעלות שכיחות הופעת ציורי קירות בקברים בהם מופיעים אנשים מן השורה משחקים בסנת כחלק מהפעילות היומיומית שלהם, שכן באותה התקופה התייחסו המצרים אל סנת כאל שילוב של משחק אסטרטגיה ומזל גרידא, ללא כל משמעות רוחנית. לוחות המשחק בתקופה זאת ובתקופת הביניים (שושלות 7–17) היו לרוב פשוטים (וכללו חמישה סימנים בסיסיים על גבי הלוחות עצמן). כמו כן נראה שהיה נהוג לשחק את המשחק כשלכל שחקן שבע פיונים.

לוח סנת ואבני משחק מאזור העיר טאניס במצרים התחתונה מתקופת השושלות ה-18 וה-19

בתקופת השושלת ה-18, עם התפתחות האמונה המצרית, שבאה לידי ביטוי בכתבים דוגמת ספר השערים ופרקים בספר המתים, הפסיקו המצרים להתייחס לסנת כאל משחק לוח רגיל והוא קיבל גם משמעות רוחנית הקשורה לעולם הבא, לוח המשחק הפך למעין סימולציה בה עוברים השחקנים את כל תחנות המעבר לעולם הבא, במקביל למעבר השמש בעולם התחתון בשעות הלילה, על מנת להתאחד בסופו של הדבר עם האל רע. תהליך זה, שהחל בתקופתה של המלכה חתשפסות (1498 לפנה"ס לערך) ונמשך לפחות עד לתקופתו של פרעה סתי הראשון (1279-1291 לפנה"ס לערך), הוביל לשינוי הדרגתי במערך הסימנים בלוח המשחק, אשר הפך אותו לסימולציית המעבר.


בתקופה זאת, פרט ללוחות משחק יומיומיים-נטולי משמעות דתית, הוכנו לוחות סנת מעוטרים במיוחד בצורת תיבה עם מגירה לאחסון אבני המשחק עבור פולחנים דתיים ולמתים. לוחות משחק אלה הונחו בתוך הקברים, על מנת להקל את המעבר של המת לעולם הבא, שכן המצרים הקדומים האמינו שאדם היודע לשחק במשחק נמצא תחת הגנתם של האלים רע, תחות ולעיתים גם אוסיריס.


להבדיל מתקופת הממלכה הקדומה, בתקופת הממלכה החדשה (1550 - 1077 לפנה"ס לערך) פסקה הופעת ציורים בהם נראים צמד אנשים מן השורה משחקים בסנת כחלק מהפעילות היומיומית שלהם. לעומת זאת חלה עלייה בציורים בהם נראה המת משחק כנגד יריב בלתי נראה, ככל הנראה נשמתו. אחת הדוגמאות המפורסמות ביותר לציורים כאלה נמצאה בקברה של המלכה נפרטרי.

ציור קיר מקברה של נפרטרי מציג את המלכה משחקת סנת כנגד יריב בלתי נראה

בתקופה השושלתית הקדומה נפוץ המשחק בדרום הלבנט והגיע, ככל הנראה, באמצעות קשרי המסחר של המצרים לדרום כנען. לוחות סנת רבים נמצאו בשכבה המתוארכת לתקופת הברונזה הקדומה II (2700 - 3000 לפנה"ס) בחפירות שנערכו בתל ערד. בתקופת הממלכה החדשה נפוץ המשחק ברחבי המזרח התיכון, שכן לוחות סנת רבים נחשפו באתרים כמו חצור, גזר, גבל וקפריסין בתוך שכבות המתוארכות לתקופת הברונזה המאוחרת ולתקופת הברזל. בלבנט שוחק סנת כמשחק נטול משמעות דתית שנלוויתה אליו בארץ מוצאו. משחק הסנת היה פופולרי מאוד במצרים עד לשלהי התקופה הרומית, עת נזנח בעקבות השפעת הנצרות שראתה בו חלק בלתי נפרד מהפולחן הפגני הקדום.

לוח סנת מקברה של המלכה חתשפסות

משחק הסנת

סנת כולל לוח, אבני משחק וכן ארבעה מקלות המשמשים בתור קוביות. ל