נראה כי הענח' המצרי והפאשה ההינדי הם סמלים מקבילים

עודכן ב: 7 אוק 2020

מאת: Bibhu Dev Misra

מקור: Ancient Inquiries


ענח' (Ankh) היה אחד הסמלים הפופולריים ביותר של מצרים, שסימל "חיים" או "נשימת חיים". זהו סמל עתיק מאוד, המתוארך לתקופת השושלת הקדומה (3150-2613 לפנה"ס), ומופיע באופן נרחב בכתובות ובאמנות איקונוגרפית. תבליטים מציגים לעיתים קרובות אלים המחזיקים ענח' ליד אף פרעה ומעניקים לו את "נשימת החיים" או "חיי נצח". לפיכך, הוא ייצג את הכוחות מעניקי החיים של האלים.

הורוס אוחז בענח' ליד אפו של פרעה רעמסס. / 1275 לפנה"ס, אבידוס, מצרים

אף על פי שמוצגים אלים רבים הנושאים ענח', הסמל עלה לגדולה עם פולחן אוסיריס ואיזיס. אוסיריס היה האל שמת וקם לתחייה, אדון העולם התחתון (Lord of the Underworld) , ואילו איזיס הייתה אשתו שמילאה תפקיד מהותי בהחזרתו לחיים. התיאורים של אוסיריס ואיזיס המחזיקים את הענח' ליד אפו של פרעה המת או המלכה שלו מעבירים את הרעיון שנשמת המת תקום לתחייה, תתחדש ותקבל חיי נצח בעולם התחתון.


*הערה - התרגום בעברית ל 'Underworld' הוא 'שְׁאוֹל'', בראיה מקראית ההתייחסות ל'שאול' היא כאל ישות רצחנית או מקום המקביל לגיהנום, לא כך בתפיסה המצרית ולכן אשתמש במונח 'עולם תחתון'.

האלה איזיס אוחזת בענח' ליד אפה של המלכה נפרטיטי

הצורה דמוית המפתח של הענח' מעודדת את האמונה שהוא מעניק את המפתחות ל"שערי המוות", ובדרך זו הוא נתפס על ידי מסדר צלב הוורד (Rosicrucians) המודרני ומסדרים הרמטיים אחרים. זו כנראה הסיבה שהסמל מופיע באופן נרחב בציורי קברים, וקמיעות ענח' נשמרו בתוך ארונות קבורה כדי להבטיח לנשמה מעבר בטוח במסעה לעולם התחתון.

קופסא למראה בצורת ענח' / קבר של תותנחאמון, עמק המלכים, מצרים.

באמנות ההינדית ניתן למצוא סמל הדומה מאוד לענח'. הוא נקרא פאשה (Pasha), שפירושו "לולאה". הפאשה הוא סמל שקשור קשר הדוק עם האל יאמה (Yama), אדון העולם התחתון. הוא משמש את יאמה כדי לשאוב את הנשמה מהגוף בזמן המוות ולהוביל אותה לעולם התחתון. הפאשה מוחזק גם על ידי קאלי (Kali) - אלת המוות ובת זוגו של יאמה. אלוהויות אחרות כמו גנש (Ganesha) ווארונה (Varuna) מוצגות גם הן אוחזות בפאשה, בו הן משתמשות כדי לכבול אויבים או להסיר מכשולים.

יאמה אוחז בפאשה (חוט) ביד שמאל

חוקרים רבים מאמינים כי ענח' הוא "קשר" הנוצר מבד או מקנים, וזהה למשמעות הסנסקריטית של המושג פאשה דהיינו "קשר". גרסאות מוקדמות של ענח' דומות לסמל הטייט (Tyet), המכונה גם "הקשר של איזיס". הטייט נשא את אותה משמעות של הענח' כלומר "חיים". הוא נראה כמו ענח', למעט העובדה שזרועותיו מתעקלות כלפי מטה, מה שמרמז שייתכן שזה היה קשר שנוצר בבד.

קמע טייט / אבידוס, מצרים.

לפני הופעת הענח' איזיס הוצגה עם אבנט טייט. סר ווליס באדג' (Sir Wallis Budge) ראה בשני הסמלים - ענח' וטייט - שווים, שני האיג'יפטולוגים היינריך שפר (Heinrich Schafer) והנרי פישר (Henry Fischer) חשבו שלשני הסמלים מקור משותף. בתקופת הממלכה החדשה (1550-1070 לפנה"ס), נקברו אנשים עם קמיעות ענח' שהוחדרו לחבישות המומיה, על מנת להבטיח את ההגנה של איזיס.

איזיס עם אבנט טייט / ארון הקבורה של אמנמופט 1069-945 לפנה"ס

הקשרים בין הענח' המצרי לפאשה ההינדי מגלים שהם סמלים מקבילים. לא רק שהם דומים למדי עם צורת הלולאה שלהם, שניהם נחשבים "קשרים" עשויים חבל, בד או קנים. שני הסמלים קשורים בעיקר לאלוהויות העולם התחתון - אוסיריס ואיזיס במצרים ויאמה וקאלי בהודו - והאמינו כי הם מעניקים מעבר בטוח לנשמתו של המת ומעניקים לו חיי נצח.


מה משמעותו של סמל זה ומדוע מילא תפקיד כה חשוב באמונה ובאמנות המוות? כיצד קיבל הסמל הפשוט של קשר שנוצר על ידי חבלים או קנים חשיבות אזוטרית כזו?


הסבר לסמל ניתן לקבל מתורת סוטראטמן (Sutratman doctrine) של הפילוסופיה הוודית, שהוסברה בפירוט על ידי אננדה קומאראסוואמי (Ananda Coomaraswamy), היסטוריון האמנות, הפילוסוף והמטפיזיקאי הידוע מראשית המאה ה-20.


פירוש המושג סוטראטמן הוא "חוט העצמי" (Self-thread) או "מיתר הנשמה" (Soul-chord) - סוטרה פירושה "חוט" או "מיתר"; אטמן פירושו "עצמי" או "נשמה". בהתאם לתורה זו, כל נשמה מחוברת לשמש באמצעות מיתר, שמלווה בקרן אור. באמצעות מיתר הנשמה מועברת "נשימת החיים" או הפראנה לכל ישות חיה. מכיוון שה'חוט העצמי' מעביר את "נשימת החיים" הוא נקרא גם 'חוט-הנשימה'. באמצעות המיתרים הבלתי נראים הללו אנו מקבלים את הפראנה האנרגטית הקוסמית שמסתובבת ברחבי היקום. הפראנה מעוררת אותנו ומחייה אותנו. זו האנרגיה האלוהית של הנשמה הקוסמית ברהמן (Brahman), שהוא "השליט הפנימי" של כל הישויות. באמצעות חוטי-הנשימה, ברהמן מפעיל את ריבונותו על הקוסמוס, ומזיז את כל הדברים.


חוטי-הנשימה מצטלבים בנקודות מסוימות שהם הקשרים במיתר הנשימה. הקשרים נקראים הצמתים החיוניים - המקומות בהם ערוצי הנשימה מתכנסים. כל קשר נשימה מייצג אינדיבידואליות. במילים אחרות, כל אדם הוא קשר בחוט הנשימה.


בזמן המוות הנשמה עוזבת את הגוף וקשר הנשימה מתפרק. ברגע שזה קורה הגוף מת. מכאן נאמר על אדם שמת כי "גפיו אינן קשורות" ("his limbs are unstrung"), או "הוא נותק" (“he has been cut-off”). לאחר מכן הנשמה עוברת כלפי מעלה לאורך חוט הנשימה אל השמש, ומשם לעולם הבא. השליטה האולטימטיבית בחוטי נשימה אלה שוכנת עם אלוהי העולם התחתון. הם אלה שמזינים את הנשמה בפראנה כל עוד אנחנו בחיים, ולכן הם מתוארים כשהם מחזיקים את הענח' ליד אפו של הפרעה המצרי. כשנגמר זמננו, הם מתירים את קשר הנשימה ומנחים את הנשמה אל העולם התחתון.


המצרים הקדמונים היו מודעים לפילוסופיה של סוטראטמן. האמנות המצרית מתקופת פרעה אחנתון (1353 לפנה"ס) מציגה קרני אור הנשלחות כלפי מטה מגלגל השמש (אתון), חלקן מסתיימות עם ידי אדם המחזיקות סמל ענח' המעניק את "נשימת החיים" לאפו של המלך ואשתו המלכה נפרטיטי. במזמורי התפילה לאתון, מהוללת היכולת הזו לתת נשימה. למשל: "נשימת חיים זו לנחיריהם לראות את קרנם". (“breath of life is it to [their] nostrils to see thy beams”)

אחנתון, נפרטיטי וילדיהם מקבלים את "נשימת החיים" מקרני אתון, חלקן מסתיימות בידיים האוחזות בענח'.

לפיכך, ניתן לפרש את הענח' והפאשה כמסמלים את הקשר בחוט הנשימה. הקשר מייצג הצטברות של נשימה או פראנה המקיימת את הפרט, ואילו החוט הוא הערוץ שדרכו מסתובבת הפראנה ביקום. לאחר המוות הנשמה עוברת לאורך חוט הנשימה ומגיעה לשמש ואז עוברת לעולם הבא. הסמל, אפוא, מנציח הבנה אזוטרית לגבי טבע הקוסמוס וגורל הנשמה לאחר המוות, מה שמסביר מדוע זכה לפופולריות כה רבה באמנות הדתית של מצרים העתיקה ושל הודו.