מחקר מגלה כי פטריות קסם מחוללות שינויים מתמשכים בקוגניציה יצירתית

מאת: Benjamin Taub

מקור: iflscience


לעתים קרובות טוענים שלחומרים פסיכדליים כמו פסילוסיבין - המרכיב הפעיל בפטריות קסם - יש פוטנציאל לחיזוק חשיבה יצירתית, אולם חסרות עדויות מדעיות להנחה הזו. כדי לפתור את אי הוודאות הזו, מדדו כעת החוקרים את השפעת הפסילוסיבין על היצירתיות, ומצאו כי החומר מייצר שינויים מתמשכים בקישוריות המוח שגורמים ליכולת לחשוב מחוץ לקופסה עד שבוע לאחר השימוש.


על פי ממצאיהם שפורסמו בכתב העת Translational Psychiatry, מסבירים מחברי המחקר כיצד הם העריכו מרכיבים שונים בתהליך החשיבה היצירתית. למשל, הבחנה בין יצירתיות מכוונת, הכוללת יישום מודע של מחשבה על מנת להשלים משימה או לפתור בעיה, ובין יצירתיות ספונטנית, לפיה רעיונות ותובנות חדשים מתעוררים ללא מחשבה או מאמץ מכוונים.


יתר על כן, יצירתיות מכוונת נחשבת מורכבת משני מרכיבים נפרדים. הראשון מביניהם נקרא חשיבה מסתעפת, והוא "שלב יצירת הרעיונות", בו מדמיינים מגוון של קונספטים חדשים. וזה מפנה מקום לחשיבה מתכנסת, שכוללת צמצום רעיונות אלה על מנת להסיק את הפתרון הטוב ביותר האפשרי לבעיה.

כדי למדוד את ההשפעה של פסילוסיבין על תהליכים קריאטבים אלה, החוקרים נתנו את החומר לשלושים מתנדבים, בעוד שלושים נוספים קיבלו פלצבו. כדי למדוד את יכולות החשיבה השונות של המשתתפים בהשפעת החומר, החוקרים איתגרו אותם בלהמציא רעיונות לשימושים אלטרנטיביים בחפצי בית נפוצים. לאחר מכן הם התבקשו לבצע משימת חשיבה מתכנסת בה עליהם למצוא קשר בסדרת תמונות.


לאלו שקיבלו פסילוסיבין היו ביצועים גרועים יותר בשתי המשימות בהשוואה לאלו שקיבלו פלצבו, דבר המצביע על כך שההשפעות האקוטיות של החומר פוגעות בשני מרכיבי היצירתיות המכוונת. לאחר סריקת מוחם של המשתתפים, החוקרים ציינו כי הפחתה זו בחשיבה המסתעפת והמתכנסת נגרמה מהתרופפות של דפוסי קישוריות ברשת ברירת המחדל (DMN), המווסתת את התודעה הרגילה.


לעומת זאת, גמישות רבה יותר ב-DMN הובילה ליצירתיות ספונטנית משופרת בהשפעת פסילוסיבין, כאשר אלו שקיבלו את החומר דיווחו על דירוג סובייקטיבי גבוה יותר של תובנות חדשות. למשל, היה סיכוי גבוה יותר שהם יסכימו עם הצהרות כמו "היו לי תובנות בהקשרים שבעבר בלבלו אותי" ו"היו לי מחשבות מקוריות מאד".


באופן מסקרן יותר, כאשר מבחן החשיבה המסתעפת חזר על עצמו כעבור שבוע, אלו שקיבלו פסילוסיבין גברו על אלו מקבוצת הפלצבו. לפיכך, בעוד שנראה כי ההשפעות האקוטיות של פסילוסיבין פוגעות ביצירתיות מכוונת, ההשפעות ארוכות הטווח של החומר עשויות למעשה להעצים היבטים מסוימים בתהליך החשיבה היצירתית. פעם נוספת, השיפורים המתמשכים הללו תואמו עם שינויים מתמשכים בקישוריות בתוך ה-DMN.


החוקרים מציעים יישום מעשי לממצא הזה, וטוענים כי השימוש בפסילוסיבין יכול "לפתוח חלון הזדמנויות שבו התערבויות טיפוליות יכולות להיות יעילות יותר. כלומר, תחת השפעה של פסיכדלים, תוכן מחשבה נוקשה יכול להיות מופחת, בעוד שמחשבות ספונטניות בלתי מונחות עשויות להוליד תובנות ונקודות מבט חדשות של אירועים קודמים ובעיות עכשוויות."


כותבי המחקר טוענים כי ניצול השינויים המתמשכים בקריאטיביות שמייצרים חומרים כאלה, "אז המטופלים יוכלו לשלב תובנות אלה עם מטפל, ולהעלות אסטרטגיות חדשות ויעילות יותר המאפשרות פרשנות אדפטיבית ויכולות התמודדות."