העין של הורוס

המצרים הקדומים חיו בחברה הנחשבת לאחת המרתקות בהיסטוריה האנושית. אנשי התקופה ההיא שמו את אמונם גם בהיבטים הפיזיים וגם בהיבטים הרוחניים של התרבות שלהם בצורת סמלים, ארכיטקטורה, אמנות, מיתולוגיה וחפצים מיסטיים ששימשו להגנה ולשגשוג. סמלים אלה מילאו תפקיד מרכזי בהעברת ידע תרבותי מדור לדור, שכן הם נכתבו בצורה של הירוגליפים על קירות מקדשים ואובליסקים, ושימשו בטקסים דתיים שכללו גם את החיים וגם את המתים.


סמל הירוגליפי כזה הוא העין של הורוס, שהוא ללא ספק הסמל המוכר ביותר של מצרים העתיקה. העין נקראת על שם אחד האלים המצריים החזקים והמשפיעים ביותר, שהיה חלק מהאניאד (Ennead) שהורכב מתשעת האלים הסולריים העיקריים. זהו האל הורוס.

מי הוא הורוס?

במיתולוגיה המצרית העתיקה, הורוס הוא בנם האלוהי של האל אוסיריס ושל האלה איזיס. לשם "הורוס" משמעויות רבות, כולל "בז", "אחד שנמצא מעל" או "הרחוק". הוא אחד האלים הנודעים והאהובים ביותר של האניאד, תשעת האלים במיתולוגיה המצרית להם סגדו בהליופוליס. הורוס הוא אל השמים וייצוגים ממצרים העתיקה מציגים אותו כאדם עם ראש בז ובמספר הירוגליפים ועיבודים אמנותיים אחרים הוא מתואר כבז עצמו.


המצרים הקדומים האמינו כי עינו הימנית של הורוס מתארת ​​את השמש, ואילו עינו השמאלית מתארת ​​את הירח, כלומר הייתה לו שליטה על כל השמים. מקורו של הורוס נמצא במיתוס של אוסיריס ואיזיס, הידוע כמיתוס המפורסם ביותר של מצרים העתיקה. אוסיריס ואיזיס מיוצגים ככוחות הזכר והנקבה של היקום.


המצרים האמינו שאוסיריס הוא הבן הבכור של אלת השמים, הכוכבים והקוסמוס, נות ושל אל האדמה, גב. הוא היה המלך ששלט במצרים והוא נישא לאחת מאחיותיו, איזיס, כמנהג המלוכה באותה תקופה. הנישואים שלהם הובילו לבן הורוס, אל השמיים. לאיזיס ולאוסיריס היו שני אחים נוספים, סת ונפתיס.

המשפחה של אוסיריס. אוסיריס על עמוד לפיס לזולי במרכז, כשלצידו הורוס משמאל ואיזיס מימין (השושלת ה-22, לובר, פריז)

המיתוס מספר שסת - אל הכאוס, המחלוקת, הקנאה, האש, המדבר, הסופות והתחבולות - חמד את כס המלוכה של אוסיריס ולשם כך רצח את אחיו והפך למלך החדש, כשהוא מביא כאוס ואי סדר למצרים. בנוסף, סת לא עצר רק ברצח אחיו הבכור, הוא גם ביתר את גופו ל-14 חלקים ופיזר אותם ברחבי מצרים. זה נעשה כדי למנוע מגופו לעבור לעולם התחתון, מכיוון שעל פי האמונה המצרית העתיקה, היה צריך לחנוט את גופתו ולקבור אותה בכדי שיוכל להיכנס לעולם התחתון ולהישפט.


איזיס יצאה למסע כדי למצוא את החלקים המבותרים של אוסיריס בליווי בנה הורוס, אחותה נפתיס ובנה של נפתיס, אנוביס. הארבעה הצליחו לאתר את כל החלקים (פרט לאיבר מינו, אך זה למאמר אחר) ואיזיס הצליחה להחזיר אותו לחיים. אז עברה רוחו של אוסיריס לעולם התחתון, אמנטי, ושם שלט במתים. מכאן ואילך הוא הפך לאל העולם התחתון, הידוע גם כאל המעבר, תחיית המתים וההתחדשות.


בינתיים, איזיס גידלה את הורוס בכוחות עצמה. כשהורוס הגיע לבגרות, הוא ביקש לנקום בסת על כך שהרג את אביו וניתק את הוריו. הורוס נלחם בסת, דודו, בסדרת קרבות, והצליח בהדרגה להביס אותו. המאבק ההירואי הזה הפך למטפורה למאבק בין סדר לכאוס והמחיש את המאבק הנצחי בין המוסר, החטא והעונש. לאחר שהורוס קיבל את כס המלוכה, הוא השיב את מצרים לשגשוג ולהתקדמות.

האל הורוס כבז החובש את הכתר המצרי הכפול. התקופה המאוחרת. השושלת ה-27. 500 לפנה"ס.

העין של הורוס

במהלך המאבק בין הורוס לסת, שני האלים ספגו פציעות קשות, עינו של הורוס נעקרה וסת איבד אשך. מה ששימש כדי לציין מדוע המדבר, המיוצג על ידי סת, הוא עקר. על פי אחת הגרסאות, סת עקר את עינו של הורוס וכמו שעשה לאביו של הורוס - ביתר את עינו לשישה חלקים והשליך אותם. בגרסה אחרת היה זה הורוס עצמו שעקר את עינו כדי להחזיר את אביו לחיים. זה ממחיש מדוע העין של הורוס נחשבת לסמל של הקרבה.


לאחר שהורוס איבד את עינו, היא הוחזרה באופן קסום. גרסאות מסוימות טוענות כי חתחור, אלת השמים, הפריון, היופי והנשים, שיחזרה את עינו. גם מאמינים שחתחור היתה בת זוגו של הורוס. אחרים קובעים כי זה היה תחות, אל החוכמה, הקסם והירח, שהחזיר להורוס את עינו.


בשלב זה נקראה העין "וואדג'ת", שמתורגם ל"שלם ובריא". מכיוון שהדעה הרווחת היא שדווקא עינו השמאלית של הורוס נעקרה החוצה, היא ייצגה את ההתמלאות והההתרוקנות של הירח. הימים בהם אין ירח בשמיים ממחישים את הזמן בו נעקרה עינו של הורוס, לפני שהיא חוזרת בכל חודש ירחי.

תכשיט זהב של העין של הורוס. מהתקופה התלמית (305 לפנה"ס –30 לפנה"ס) / Metropolitan Museum of Art

בהתבסס על מיתוס מפורסם זה, העין של הורוס הפכה לסמל קדוש של הקרבה, ריפוי, התחדשות, שלמות והגנה במצרים העתיקה. ככזה, הסמל נחרט לעיתים קרובות בקמיעות ובתכשיטים העשויים זהב, כסף, חרסינה, לפיס, עץ וקרנליאן, כדי להבטיח בריאות והגנה ולהציע שגשוג וחוכמה. הוא נחרט גם על מונומנטים של קבורה כדי להציע לנשמות המתים מעבר בטוח לעולם התחתון ולעולם הבא. העין שימשה גם כהירוגליף וייצגה חישובי שברים. עם זאת, אפילו במצרים העתיקה, העין של הורוס לא הייתה עין אחת של כוח. יש עוד אחת - העין של רע. כדי להבין את העין הזו, נסביר את המיתוס של רע, המוכר כאל השמש.


מיהו רע?

רע היה אל השמש, הידוע גם בתור האל הבורא, ממנו באו האלים האחרים. ברשומות נאמר כי הוא היה שט על פני השמיים בסירה הסולארית (Solar barque) שלו ובלילה עבר דרך העולם התחתון בסירה אחרת, כדי שיוכל לנצח את הנחש הרע אפופיס ולהיוולד שוב ליום חדש.


כאל יוצר, האמינו שהוא עלה מאוקיאנוס הכאוס ואז יצר את שמונת האלים האחרים באניאד. האזכורים העתיקים ביותר של רע מגיעים מהשושלת השנייה (2890-2686 לפנה"ס). עם זאת, עד השושלת הרביעית (2613-2494 לפנה"ס), רע נקשר קשר הדוק עם הפרעה, אשר בתורו נתפס כגלגול של הורוס. השניים נקשרו בקשר הדוק וסינקרטיזמים רבים נוצרו בין רע לאלים אחרים, כולל רע-הורקטי (רע, שהוא הורוס של שני האופקים).


הוא גם נקשר לאתום (האל היוצר של האניאד בהליופוליס) והוכר בכינוי אתום-רע. עד השושלת החמישית פרעונים החזיקו בתואר "שמש של רע" ומכאן ואילך "רע" הפך לחלק מהשם שהם קיבלו כאשר השליט החדש עלה על כס המלוכה.