המצרים הקדומים חיו בחברה הנחשבת לאחת המרתקות בהיסטוריה האנושית. אנשי התקופה ההיא שמו את אמונם גם בהיבטים הפיזיים וגם בהיבטים הרוחניים של התרבות שלהם בצורת סמלים, ארכיטקטורה, אמנות, מיתולוגיה וחפצים מיסטיים ששימשו להגנה ולשגשוג. סמלים אלה מילאו תפקיד מרכזי בהעברת ידע תרבותי מדור לדור, שכן הם נכתבו בצורה של הירוגליפים על קירות מקדשים ואובליסקים, ושימשו בטקסים דתיים שכללו גם את החיים וגם את המתים.
סמל הירוגליפי כזה הוא העין של הורוס, שהוא ללא ספק הסמל המוכר ביותר של מצרים העתיקה. העין נקראת על שם אחד האלים המצריים החזקים והמשפיעים ביותר, שהיה חלק מהאניאד (Ennead) שהורכב מתשעת האלים הסולריים העיקריים. זהו האל הורוס.
מי הוא הורוס?
במיתולוגיה המצרית העתיקה, הורוס הוא בנם האלוהי של האל אוסיריס ושל האלה איזיס. לשם "הורוס" משמעויות רבות, כולל "בז", "אחד שנמצא מעל" או "הרחוק". הוא אחד האלים הנודעים והאהובים ביותר של האניאד, תשעת האלים במיתולוגיה המצרית להם סגדו בהליופוליס. הורוס הוא אל השמים וייצוגים ממצרים העתיקה מציגים אותו כאדם עם ראש בז ובמספר הירוגליפים ועיבודים אמנותיים אחרים הוא מתואר כבז עצמו.
המצרים הקדומים האמינו כי עינו הימנית של הורוס מתארת את השמש, ואילו עינו השמאלית מתארת את הירח, כלומר הייתה לו שליטה על כל השמים. מקורו של הורוס נמצא במיתוס של אוסיריס ואיזיס, הידוע כמיתוס המפורסם ביותר של מצרים העתיקה. אוסיריס ואיזיס מיוצגים ככוחות הזכר והנקבה של היקום.
המצרים האמינו שאוסיריס הוא הבן הבכור של אלת השמים, הכוכבים והקוסמוס, נות ושל אל האדמה, גב. הוא היה המלך ששלט במצרים והוא נישא לאחת מאחיותיו, איזיס, כמנהג המלוכה באותה תקופה. הנישואים שלהם הובילו לבן הורוס, אל השמיים. לאיזיס ולאוסיריס היו שני אחים נוספים, סת ונפתיס.
המיתוס מספר שסת - אל הכאוס, המחלוקת, הקנאה, האש, המדבר, הסופות והתחבולות - חמד את כס המלוכה של אוסיריס ולשם כך רצח את אחיו והפך למלך החדש, כשהוא מביא כאוס ואי סדר למצרים. בנוסף, סת לא עצר רק ברצח אחיו הבכור, הוא גם ביתר את גופו ל-14 חלקים ופיזר אותם ברחבי מצרים. זה נעשה כדי למנוע מגופו לעבור לעולם התחתון, מכיוון שעל פי האמונה המצרית העתיקה, היה צריך לחנוט את גופתו ולקבור אותה בכדי שיוכל להיכנס לעולם התחתון ולהישפט.
איזיס יצאה למסע כדי למצוא את החלקים המבותרים של אוסיריס בליווי בנה הורוס, אחותה נפתיס ובנה של נפתיס, אנוביס. הארבעה הצליחו לאתר את כל החלקים (פרט לאיבר מינו, אך זה למאמר אחר) ואיזיס הצליחה להחזיר אותו לחיים. אז עברה רוחו של אוסיריס לעולם התחתון, אמנטי, ושם שלט במתים. מכאן ואילך הוא הפך לאל העולם התחתון, הידוע גם כאל המעבר, תחיית המתים וההתחדשות.
בינתיים, איזיס גידלה את הורוס בכוחות עצמה. כשהורוס הגיע לבגרות, הוא ביקש לנקום בסת על כך שהרג את אביו וניתק את הוריו. הורוס נלחם בסת, דודו, בסדרת קרבות, והצליח בהדרגה להביס אותו. המאבק ההירואי הזה הפך למטפורה למאבק בין סדר לכאוס והמחיש את המאבק הנצחי בין המוסר, החטא והעונש. לאחר שהורוס קיבל את כס המלוכה, הוא השיב את מצרים לשגשוג ולהתקדמות.
העין של הורוס
במהלך המאבק בין הורוס לסת, שני האלים ספגו פציעות קשות, עינו של הורוס נעקרה וסת איבד אשך. מה ששימש כדי לציין מדוע המדבר, המיוצג על ידי סת, הוא עקר. על פי אחת הגרסאות, סת עקר את עינו של הורוס וכמו שעשה לאביו של הורוס - ביתר את עינו לשישה חלקים והשליך אותם. בגרסה אחרת היה זה הורוס עצמו שעקר את עינו כדי להחזיר את אביו לחיים. זה ממחיש מדוע העין של הורוס נחשבת לסמל של הקרבה.
לאחר שהורוס איבד את עינו, היא הוחזרה באופן קסום. גרסאות מסוימות טוענות כי חתחור, אלת השמים, הפריון, היופי והנשים, שיחזרה את עינו. גם מאמינים שחתחור היתה בת זוגו של הורוס. אחרים קובעים כי זה היה תחות, אל החוכמה, הקסם והירח, שהחזיר להורוס את עינו.
בשלב זה נקראה העין "וואדג'ת", שמתורגם ל"שלם ובריא". מכיוון שהדעה הרווחת היא שדווקא עינו השמאלית של הורוס נעקרה החוצה, היא ייצגה את ההתמלאות והההתרוקנות של הירח. הימים בהם אין ירח בשמיים ממחישים את הזמן בו נעקרה עינו של הורוס, לפני שהיא חוזרת בכל חודש ירחי.
בהתבסס על מיתוס מפורסם זה, העין של הורוס הפכה לסמל קדוש של הקרבה, ריפוי, התחדשות, שלמות והגנה במצרים העתיקה. ככזה, הסמל נחרט לעיתים קרובות בקמיעות ובתכשיטים העשויים זהב, כסף, חרסינה, לפיס, עץ וקרנליאן, כדי להבטיח בריאות והגנה ולהציע שגשוג וחוכמה. הוא נחרט גם על מונומנטים של קבורה כדי להציע לנשמות המתים מעבר בטוח לעולם התחתון ולעולם הבא. העין שימשה גם כהירוגליף וייצגה חישובי שברים. עם זאת, אפילו במצרים העתיקה, העין של הורוס לא הייתה עין אחת של כוח. יש עוד אחת - העין של רע. כדי להבין את העין הזו, נסביר את המיתוס של רע, המוכר כאל השמש.
מיהו רע?
רע היה אל השמש, הידוע גם בתור האל הבורא, ממנו באו האלים האחרים. ברשומות נאמר כי הוא היה שט על פני השמיים בסירה הסולארית (Solar barque) שלו ובלילה עבר דרך העולם התחתון בסירה אחרת, כדי שיוכל לנצח את הנחש הרע אפופיס ולהיוולד שוב ליום חדש.
כאל יוצר, האמינו שהוא עלה מאוקיאנוס הכאוס ואז יצר את שמונת האלים האחרים באניאד. האזכורים העתיקים ביותר של רע מגיעים מהשושלת השנייה (2890-2686 לפנה"ס). עם זאת, עד השושלת הרביעית (2613-2494 לפנה"ס), רע נקשר קשר הדוק עם הפרעה, אשר בתורו נתפס כגלגול של הורוס. השניים נקשרו בקשר הדוק וסינקרטיזמים רבים נוצרו בין רע לאלים אחרים, כולל רע-הורקטי (רע, שהוא הורוס של שני האופקים).
הוא גם נקשר לאתום (האל היוצר של האניאד בהליופוליס) והוכר בכינוי אתום-רע. עד השושלת החמישית פרעונים החזיקו בתואר "שמש של רע" ומכאן ואילך "רע" הפך לחלק מהשם שהם קיבלו כאשר השליט החדש עלה על כס המלוכה.
העין של רע
המיתוס של העין של רע החל כאשר רע, אשר האמינו שהוא הפרעה בפועל של מצרים באותה תקופה, הרגיש כי העם שכח לכבד אותו ואת שלטונו. הם עברו על חוקים והעירו הערות סרקסטיות על חשבונו. אל השמש זעם על העלבון והחליט להראות לאנושות את הטעויות בדרכם על ידי שליחת אספקט של בתו, העין של רע.
העין של רע מתוארת ככוח חזק והרסני שהיה קשור לחום הלוהט של השמש ונולדה כדי להכניע את אויביו של רע. היא מיוצגת על ידי דיסק השמש ולפעמים מאמינים שהיא ישות עצמאית, הקשורה למספר אלים מצריים אחרים, בעיקר בסתת, חתחור, סח'מת, תפנות, נחבת ומות.
מאמינים כי רע שלף אותה מהאוראוס (Uraeus), הנחש המלכותי על המצח שלו - סמל לסמכות מלכותית והגנה - ושלח אותה לכדור הארץ בדמות אריה. שם, העין של רע בצעה מרחץ דם וטבחה באלפי בני אדם עד שהשדות הפכו אדומים מדם. כשראה את היקף הקטל שבצעה בתו, הוא חשש שהיא תהרוג את כולם וציווה עליה לחזור לצדו. עם זאת, העין של רע התמלאה בתאוות דם והפכה חירשת לתחנוניו. אז רע שפך בשדות 7,000 כדי בירה מהולים במיץ רימונים כדי שיראה כמו דם. העין של רע זללה את הדם והשתכרה כל כך עד שהלכה לישון למשך שלושה ימים. כשהתעוררה היה לה הנגאובר נורא וכך ניצלה האנושות ממנה.
ההבדלים בין העין של רע והעין של הורוס
לעתים קרובות המצרים הקדומים כינו את השמש ואת הירח ה"עינים" של האלים. למשל, העין הימנית של הורוס כונתה השמש ואילו עינו השמאלית כונתה הירח. עם זאת, במיתולוגיה המצרית, מושגים רבים הם נזילים, ולכן לעיתים המצרים כינו את הירח העין של הורוס, וכינו את השמש, העין של רע.
כמו השמש, גם העין של רע היא מקור האור והחום והיא קשורה קשר הדוק לאלמנט האש. היא גם קשורה לאור האדום של השחר ולכוכב הבוקר שמסמן את בוא השמש. מכיוון שהשמש מביאה את היום החדש, כך הכוחות מעניקי החיים של העין של רע נחגגו בטקסים רבים. לעומת זאת, האספקטים האלימים שלה הופעלו בהגנה על פרעה, על המקומות קדושים או על פשוטי העם. גם העין של הורוס וגם העין של רע מציעות הגנה חזקה, אולם זו הדרך בה ההגנה הזו מופגנת שמפרידה בין השתיים. מקובל גם להאמין שבעוד שעין שמאל מסמלת את הורוס, עין ימין מסמלת את רע.
עובדות ומיתוסים על העין של הורוס
העין של הורוס נתפסה על ידי המצרים הקדומים כסמל יודע כל שנמצא בכל מקום בו זמנית. בשל כך, ישנם עובדות ומיתוסים רבים הקשורים לעין.
המצרים הקדומים האמינו שהעין איננה רק איבר ראייה פסיבי אלא גם מייצגת הגנה, פעולה וכעס. מאמינים כי המצרים הקדומים ציירו את העין של הורוס על חרטום הספינות שלהם לפני שיצאו למסעות מסוכנים. העין נועדה להנחות ולהגן על כלי השיט במסעו במים לא מוכרים ולשמור על הספינה מפני כוחות זדוניים. ייתכן שזו הסיבה שהעין של הורוס קשורה גם לסמל "עין הרע".
המצרים הקדומים האמינו כי פרעה הוא התגלמותו של הורוס, התגלמות של כוחות שמימיים שנועד להיות השליט שלהם מכוח דמו האלוהי. ככזה, פרעה כונה לעיתים קרובות "הורוס חי", והאמינו כי בזמן מותו של פרעה, רוחו של הורוס תעבור מהמת ליורש. זה ממחיש מדוע העין של הורוס הוצגה לעתים קרובות כל כך על בגדי מלכות ובחצרות מלוכה.
העין של הורוס שימשה גם בטקסי לוויה. המצרים הקדומים האמינו שההירוגליף הוא סמל להגנה אלוהית וייצג את רצון האל בממלכת המוות. היא גם נועדה להיות העין המנחה את פרעה במסעו לעולם התחתון. כמה מקמיעות הלוויה המורכבות והיקרות ביותר נחפרו מסרקופגים.
מאמינים כי ווריאציה של העין של הורוס היא "עין ההשגחה העליונה" (Eye of Providence) שנמצאת בחותם הגדול (Great Seal) של ארה"ב, בעיקר על שטר הדולר. היא גם קשורה לבונים החופשיים, למרות שאגיפטולוגים אומרים כי אסוציאציה איתם היא די בעייתיות.
מאמינים כי סמל ה-"RX" המסוגנן המשמש באופן בולט במרשמים רפואיים מקורו בעין של הורוס, בשל הקשר שלו לריפוי.
המתמטיקה של העין של הורוס
המצרים הקדומים היו חלוצים בתחומי האמנות והרפואה. זה מודגם במידות האמנותיות של העין של הורוס. העין של הורוס חולקה לשישה חלקים שונים (כי עינו של הורוס בותרה לששה חלקים על ידי סת) שנקראו שברי הקאט, בהם כל חלק נחשב לסמל בעצמו. הקאט היא אחת ממערכות המדידה המצריות העתיקות ביותר, ובה הערכים המספריים נתפסים כדפוס תוצאתי. ההקאט מתוארת כיחידת נפח ששימשה למדידת סחורות, כמו דגנים וקמח, ואומדנה הוא 4.8 ליטר.
חלקי העין של הורוס אורגנו יחד ליצירת העין כולה, בדומה למיתוס, והחלקים קיבלו סדרת ערכים מספריים עם מונה של אחד ומכנה בחזקה של שתיים: 1/2, 1/4, 1/8, 1/16, 1/32 ו-1/64. כמה היסטוריונים הציעו שכל חלק בעין מייצג את אחד מששת החושים: ריח, ראייה, מחשבה, שמיעה, טעם ומישוש.
1/2 מייצג את חוש הריח, 1/4 מייצג ראייה, 1/8 מייצג מחשבה, 1/16 מייצג שמיעה, 1/32 מייצג טעם, 1/64 מייצג מישוש. אם מחברים את המספרים, זה שווה ל-63/64, כלומר השברים אינם מסתכמים ב-100 אחוז, אלא רק ב-98.43 אחוז. יש מצרים שסברו שמאז שתחות החזיר את עינו של הורוס, השבר החסר הוחסר על ידי הכישוף שלו. המשמעות גם יכולה להיות שאין דבר שהוא מושלם. באופן מפתיע, אם אנו מניחים את החלקים הללו על פני תמונה של חתך אמצעי של המוח האנושי, כל חלק תואם לחלקים של מאפיינים נוירואנטומים אנושיים.
העין של הורוס ונוירואנטומיה
סמל העין של הורוס הוא עין מסוגננת וגבה. שני הקווים הנמתחים מהעפעף התחתון מייצגים את הסימנים על סמל הבז של הורוס. העין מורכבת מקו גבה מקושת המתחדד לקו אופקי ישר בחלק העליון. מתחתיו קו כמעט מקביל מציין את החלק העליון של העין. קו מקושת נוסף מתחתיו מתחבר להתחדדות האופקית של החלק העליון של העין. ביניהם נמצאת הקשתית או האישון, שלעתים קרובות צבעו כחול. ימינה מהמרכז יש קו אנכי המחקה דמעה והוא לרוב מכונה "דמעה". האלמנט האחרון של העין הוא קו מעוגל ארוך המתחיל מנקודת מקור הדמעה, נמתח שמאלה ומסתיים בסלסול.
למרות שקל לראות את הייצוגים הפיזיים, לעין של הורוס יש משמעויות עמוקות יותר המשולבות בכל קו והיא עוקבת אחר חוקים מדויקים. למעשה, צורת העין משמעותית לנוירואנטומיה אנושית. כאן ננסה להדגיש את אחד הסודות המדהימים ביותר בהיסטוריה הקדומה של האנושות. אנו משתמשים בגישה מודרנית בפרשנויות של סמל קדום מאד על ידי התבוננות בתמונות הבאות ובחינה של נוירואנטומיה גסה.
איור 1 A: ייצוג אנטומי של חתך אורך אמצעי של המוח האנושי.
איור 1 B: ייצוג אנטומי של חתך אורך אמצעי של המוח האנושי, כפי שתואר בתקופה הקדומה, עם שינוי קל בכיוון של דרכי חוש הריח (olfactory tract) והאוריאנטציה של כפיס המוח.
אנו יכולים לראות כי ישנם קווי דמיון מדהימים בין שתי התמונות, עם זאת, ישנם הבדלים מהותיים בכיוון ובמיקום של מערכת הריח, כמו גם בכיוון של כפיס המוח. בתמונה הבאה האברים בהם יש הבדל מודגשים בורוד.
בתמונה הבאה ניתן לראות את העין של הורוס מונחת על החלק הורוד מהאיור הקודם, ניתן לראות כי עין של הורוס תואמת לחלוטין לחתך אורך אמצעי של המוח האנושי.
ריח: 1/2
כדי להבין את המשמעות של העין של הורוס בנוירואנטומיה אנושית, אנו נחרוג מהעולם החזותי ונחקור את המסתורין של חושי האדם, החל מחוש הריח. בעין של הורוס, הריח מוצג על ידי אובייקט בצורת משולש בצד ימין של אישון העין, שמוצג בעזרת המשולש הצהוב באיור הבא. במבט מקרוב, אובייקט בצורת משולש זה תוכנן באופן שידמה למראה הצידי של האף האנושי, כסמל לריח והוא קיבל את השבר 1/2 הקאט. שבר 1/2 הקאט נמצא גם במיקום וגם בצורה של טריגון הריח (olfactory trigone).
ראיה: 1/4
האדם קולט תמונה כאשר אור פוגע ברשתית בתוך כדור העין, ושולח דחפים עצביים חשמליים בנתיבים האופטיים אל החיבור בין שני התלמוסים (massa intermedia) כאשר חלק מהסיבי העצב (thalamic fibers), הנושאים את הראייה יחד עם חושים אחרים, נעים לכיוון קו האמצע ואז מתעקלים לרוחב לאותו תלמוס. הדחפים נשלחים מהתלמוס ל-optic radiation ואז לקליפת הראייה באונות העורפיות. בעין של הורוס, אישון העין, שמוצג בעזרת (*) באיור הבא, מייצג את חוש הראייה וקיבל את השבר 1/4 הקאט. יש המשערים כי ה-interthalamic adhesion היה מרכז הראייה. עם זאת, מכירים בכך שאין ראיות חזקות התומכות בהשערה זו. שבר 1/4 הקאט נמצא גם במיקום וגם בצורה של ה-interthalamic adhesion.
חוכמה: 1/8
אחד השמות המטפוריים של העין של הורוס הוא העין של המיינד, אשר נקראה כך בגלל המוניטין שלה כסמל של חוכמה או מחשבה. חוכמה מיוצגת על ידי הגבה של העין וקיבלה את השבר 1/8 הקאט. הגבה קשורה לעיתים קרובות לחשיבה. למשל, אנו מניעים את הגבות כדי להביע רגשות שונים. מנקודת המבט האנטומית, היא דומה לכפיס המוח. כפיס המוח הוא המבנה הגדול ביותר של חומר לבן במוח ומאפשר העברה מהירה של דחפים עצביים בין שתי ההמיספרות. בעין של הורוס, הגבה, שמוצגת בעזרת הקו הירוק באיור הבא, מייצגת חוכמה וקיבלה את השבר 1/8 הקאט. שבר 1/8 הקאט נמצא גם במיקום וגם בצורה של כפיס המוח.
שמיעה: 1/16
קליפת השמיעה (Auditory cortex) של האונה הרקתית, המוכרת בשם אזורי ברודמן 41 ו-42 (Brodmann areas 41 and 42), נמצאת בפיתול הרקתי הרוחבי הקדמי (אזור ברודמן 41) ובפיתול הרקתי הרוחבי האחורי (אזור ברודמן 42). בעין של הורוס, השמיעה מוצגת בעזרת אובייקט בצורת משולש והקאנתוס (Canthus) בצד שמאל של אישון העין, היא מוצגת בעזרת המשולש והקו הכחול באיור הבא, וקיבלה את השבר 1/16 הקאט. שבר 1/16 הקאט נמצא גם במיקום וגם בצורה של אזורי ברודמן 41 ו-42.
טעם: 1/32
חוש הטעם מועבר לתלמוס, ואז לאזור הטעם (gustatory) של קליפת המוח לצורך אינטרפטציה. בעין של הורוס, הטעם מיוצג על ידי הזנב המסולסל, שמוצג בעזרת הקו הכתום באיור הבא, וקיבל את השבר 1/32 הקאט. שבר 1/32 הקאט בעין דומה לנתיב הטעם במוח האנושי. משערים כי המצרים הקדומים השתמשו בשבר הזה כחלק מהאומנויות המיסטיות שלהם.
מישוש: 1/64
חוש המישוש עובר בנתיב מערכת המישוש, שמעבירה תחושות רבות מהגוף, כלומר, מגע קל, כאב, לחץ, טמפרטורה וחישת המפרקים והשרירים (פרופריוספציה). תחושות אלו מתחלקות לשלוש קבוצות, וכל קבוצה עוברת בנתיב אחר בחוט השדרה למטרה שונה בקליפת המוח. הקבוצה הראשונה כוללת תפיסת מגע, לחץ ותפיסת ויברציות ומאפשרת לנו להגדיר את הצורות והטקסטורות של אובייקטים ללא ראייה. חושים אלה עוברים בנתיב הלמניסקוס (lemniscus) האחורי של חוט השדרה. הקבוצה השנייה כוללת את חוש הכאב והטמפרטורה ועוברת במערכת הספינוטלמית (lateral spinothalamic tract). הקבוצה השלישית כוללת פרופריוספציה, המאפשרת לנו לחוש את המיקום היחסי של חלקי הגוף ואת הכוח הנדרש לתנועה. בעין של הורוס, חוש המישוש מיוצג על ידי האובייקט הישר היורד מהצד הימני של העין, הוא מוצג בעזרת הקו הוורוד באיור הבא, וקיבל את השבר 1/64 הקאט. שבר 1/64 הקאט דומה לנתיב מערכת המישוש.
למרות שקיימת כאן אפשרות של פרשנות מופרזת של יצירת מופת סמלית כמו העין של הורוס, יש חוקרים המציעים כי המטפורות האנטומיות בעין של הורוס אינן מקריות והן דיון ראוי. המצרים הקדומים היו חלוצים ברפואה ובאנטומיה. ניתן למצוא זאת בפפירוסים, כמו גם על קירות של מקדשים וקברים רבים. ביצירת העין של הורוס שילבו המצרים הקדומים את יכולותיהם האמנותיות ואת הידע שלהם באנטומיה עם אמונתם העמוקה במיתולוגיה. יתרה מכך, החוקרים טוענים כי ישנה השפעה ברורה של פרשנות המצרית של החושים האנושיים על גודל וצורת העין. זהו הישג מדהים בהתחשב בחוסר הזמינות של טכנולוגיות רדיוגרפיה וחישוביות באותה תקופה. המשמעות של תיאוריה זו של העין של הורוס אינה משמשת כתקן זהב אנטומי אלא כדי להכיר ולהעריך את הגאונות והחזון של ציווליזציה קדומה בפענוח הפונקציות המורכבות של מערכת העצבים המרכזית האנושית.
הירוגליף העין של הורוס
העין של הורוס הוא הירוגליף מצרי עתיק המתואר במספר שרידים וממצאים. במצרים העתיקה ייצגו את העין שבעה הירוגליפים שונים, אך לרוב "איר" או "איר.ת" שפרושם "לנקוט בפעולה", או "זה שעושה". פירוש הדבר הוא שהעין לא נחשבה לאיבר פסיבי אלא כלי מפתח שסיפק הגנה מפני כוחות זדוניים או היה גורם של פעולה. בחלק מהמקרים העין ייצגה גם זעם, כמו במקרה של העין של רע. מכיוון שההירוגליפים המצריים הם נזילים ומושגים רבים של העין של רע חופפים את אלה של העין של הורוס, יכול גם להיות שהאחרון ייצג גם זעם.
לרוב ההירוגליף של העין של הורוס שימש כסמל מגן וכמדריך לעולם התחתון, כפי שעולה מקמיע הזהב שהתגלה בסרקופג של תות ענח' אמון. בגלל כוחות המגן שלה, העין של הורוס נענדה על ידי החיים והמתים כאחד.
העין של הורוס כיום
למרות שהציוויליזציה המצרית העתיקה הגיעה לקיצה, האמונה בכוחה של העין של הורוס נמשכה וסמל זה משמש רבים עד היום. כדוגמה, במדינות הים התיכון, דייגים היו לרוב מציירים את הסמל הזה על ספינותיהם עבור הגנה. בנוסף, אנשים רבים עדיין עונדים את העין של הורוס כתכשיטים, כדי להגן על עצמם מרצון רע של אחרים. יתר על כן, העין של הורוס פופולרית בקרב אוקוליסטים, כמו גם תיאורטיקני קונספירציה, הרואים בעין לא רק סמל מגן, אלא גם כוח, ידע ואשליה.
הסמליות המקורית של העין של הורוס נחשפה בפני העולם המודרני באמצעות טקסטים מצריים מוקדמים והירוגליפים ששרדו אלפי שנים בארץ המדבר העוטפת את הנילוס. העין של הורוס היא סמל דתי עמוק, אם כי המושג "דת" בתקופת מצרים העתיקה היה שונה בתכלית מהתפיסה המערבית של ימינו. לדת לא היה תפקיד נפרד בחברה החילונית, אלא היא השתלבה באופן מלא בחיי השגרה של העם, האצולה והמלכים, ולא רק של הכהנים. ככזו, סמל העין של הורוס הופיע על כתובות, קמיעות, תכשיטים ופסלים מצריים לאורך הדורות, ללא קשר למעמד.
מקורות:
