top of page

המקורות העתיקים של מסורות חג המולד

עודכן: 24 בדצמ׳ 2022

בכל שנה בתחילת דצמבר, כ-2 מיליארד איש מתחילים להרגיש את שמחת חג המולד. בעוד שהחגיגה היא בעיקרה חגיגה נוצרית המכבדת את לידתו של ישוע, המסורות שלה מתמזגות עם האמונות והמנהגים של שורה שלמה של תרבויות עתיקות - הענקת מתנות וסעודות מהרומאים; זרים ועצים ירוקי-עד מהפגאנים; הודו מבושל מהילידים האמריקאים; וגזע חג המולד ממסורות נורדיות קדומות. ישנן גם מספר מסורות פחות מוכרות כמו הוואסילינג (Wassailing), המומינג (Mummering) ועץ חג המולד ההפוך.


תלוי מתי ואיפה בעולם העתיק, חגיגות בתקופה הזו של השנה היו שונות מאד ממה שהן היום. בתקופה הקלאסית, שיא האימפריה הרומית, חגיגת החורף השנתית הייתה ידועה בשם סאטורנליה (Saturnalia). ישנם מקורות יווניים עתיקים של הסאטורנליה, אך הרומאים החלו לחגוג אותה בסביבות 300 לפנה"ס. סאטורנליה הייתה חגיגה בת שבוע שכבדה את אל הקציר סטורן, המקבילה הרומית לטיטאן היווני, קרונוס. החגיגות החלו ב-17 בדצמבר והסתיימו ב-23 בדצמבר. לאורך כל השבוע הורשו אזרחים ועבדים רומיים להשתתף בחופשיות בחגיגות כשווים, מה שהפך אותו לחג פופולרי מאד.

סאטורנליה / Antoine Callet (1783)

לחגיגות סאטורנליה היתה צפיה כל כך גדולה עד שהעיר רומא התחילה בהכנות לחג שבוע מראש. אזרחים שכירים ניקו את הרחובות, הציבו קישוטים ובנו מבנים ארעיים ששימשו במהלך חגיגות. שום עסק לא היה אמור לעבוד במהלך השבוע הזה, אז האזרחים היו צריכים לוודא שיש להם את כל מה שהם צריכים. החגיגות החלו בשעות הבוקר המוקדמות ב-17 בדצמבר. אנשים ברחבי רומא, לבושים בצבעים עזים ובמצנפות פריגיות, נהרו לפורום והתייצבו לאורך הרחובות בתקווה להציץ בתהלוכה הגדולה של שוורי הקורבן העושים את דרכם לעבר מקדש סטורן. לאחר שאל קציר קיבל את מנחתו מהאנשים, החגיגות החלו באופן רשמי.


למען הסאטורנליה, רומא עברה לסדר חברתי זמני שבו התייחסו לעבדים כאזרחים, ואדון הבית יכול היה לשרת את עבדיו. במהלך השבוע הזה עבדים רומיים היו פטורים מעונש והיו חופשיים לעשות כרצונם. הם אפילו יכלו לזלזל ולהעליב את אדוניהם, בטווח ההגיון. אזרחים מהמעמד הנמוך יכלו להיות מוכתרים למלך סאטורנליה - ובזמן ששלטו האזרחים היו צריכים לציית להם. הקאץ' היה שהצווים היחידים ש"המלך" הורשה להוציא היו חסרי ערך וללא השלכות מתמשכות, והם "הודחו" באופן סמלי בסוף הפסטיבל.


סאטורנליה הייתה מסיבה ללא הפסקה. מוזיקה תמיד התנגנה, בזמן שאנשים אכלו, שתו ורקדו את עצמם בהשתטות. פרפורמרים מכל הסוגים בידרו בפורום, בעוד אחרים הקימו שולחנות הימורים ברחבי העיר. כמו כן, היה מקובל לתת מתנות אישיות לבני המשפחה, בעוד חברים קרובים קיבלו נר שעווה מיוחד. נרות אלה, כשהם דלקו, סימנו את כניסתו של תור הזהב המתקרב של השנה החדשה. יש החושבים על קשר בין מסורת זו לבין הדלקת נרות בעונת הציפייה, לציון תחילת השנה הליטורגית הנוצרית החדשה.

"שלושת האמגושים" עם מצנפות פריגיות / בזיליקת סנט אפולינרה נואובו, רוונה, איטליה (המאה ה-6)

חגיגות סאטורנליה התפשטו בכל רחבי האימפריה הרומית והתקיימו במשך מאות שנים. אף ברגע שהנצרות החלה לצבור פופולריות במאה הרביעית לספירה, במקום לבטל את החג הפגאני הפופולרי, הם שיתפו רבות מהמסורות הקיימות, תוך תיוג רבים משמותיהם ומשמעויותיהם. מסורות סאטורנליה רבות עמדו במבחן הזמן, ועדיין נוכחות בחגיגות המודרניות של עונת החגים. דברים כמו הדלקת נרות ומתנות נובעים מסאטורנליה. אפילו חבישת כובעי סנטה או כתרי נייר יכולים להיות קשורים לחבישת מצנפות פריגיות, ולהכתרת מלך סטורן.


גרמאניים בימי הביניים, שחיו בצפון אירופה, חגגו את פסטיבל החורף יול (Yule), הידוע גם בשם Yuletide או Yulefest. החיים בצפון היו קשים, במיוחד בחודשי החורף, ואנשים היו צריכים משהו לצפות לו במהלך החורפים הבלתי סלחניים. פסטיבל יול היה זמן לחגוג את החיים במלואם. המשתה, השירה, הריקוד והשמחה הכללית נמשכו במשך שנים עשר ימים ולילות, החל מה-21 בדצמבר (מועד ההיפוך החורפי), והסתיימו ב-1 בינואר. ההכנות לחגיגה כללו הכנסת בולי מֵילָה (Ash) גדולים לתוך הבית והכנסתם לאח. בולי העץ הודלקו בצד אחד והושארו להישרף לאט מדי לילה במהלך חג היול. כל גיץ שהגיע מהגזע נחשב כמייצג את חייו של עגל חדש, שעתיד להיוולד במהלך השנה הקרובה. אמרו גם שבולי היול סימלו את החושך (מוות) של החורף המגורש על ידי אור (חיים) האש.

גזע היול הבוער באח

הכנות אחרות כללו הקמה וקישוט של עץ היול במרכז הכפר, תליית דבקון וקישוט הבית עם צינית וקיסוס (holly & ivy), סמלים שאומצו מאוחר יותר על ידי הנוצרים כסמלים של ישוע ומריה, בהתאמה. עם זאת, לכל מה שנעשה למען ובמהלך הפסטיבל הזה הייתה משמעות שונה לפגאנים הגרמאניים. לדוגמה, צינית שימשה לקישוט הבית מכיוון שהאמינו שהעלים הדוקרניים שלה מסוגלים להדוף או ללכוד כל רוח רעה לפני שהיא הצליחה להיכנס לבית. דבקון שימש גם כדי להגן על הבית. הוא נתלה מעל פתח הכניסה כדי להדוף כל רעם, ברק ושאר רעות. הגרמאנים גם האמינו שדבקון עוזר לפריון האישה, ולכן זוגות צעירים תלו את הצמח מעל ראשי המיטות שלהם בתקווה להוסיף חבר חדש למשפחתם בשנה הקרבה.


עץ החג גם היה סמל חשוב במסורת הפגאנית, המייצג את עץ החיים, הידוע גם בשם יגדראסיל (Yggdrasil) במיתולוגיה הנורדית. לרגל חגיגות החג הובא עץ למרכז הכפר. צעירים ומבוגרים סייעו בקישוט העץ במתנות, אצטרובלים, פירות יער ופירות אחרים. על העץ ה