סודותיה של "גריבסהונדן", ספינת המלחמה ששינתה את כל מה שידענו על עידן התגליות
- גור זיו
- לפני שתי דקות
- זמן קריאה 5 דקות
מה קורה כשטכנולוגיה מהמאה ה-21 פוגשת ספינת מלחמה מהמאה ה-15? במשך 500 שנה, ספינת הדגל של המלך הנס, "גריבסהונדן", שכבה על קרקעית הים הבלטי. תותחי הברזל שלה נעלמו, אבל סודותיהם נשארו חרוטים בעץ. כעת, באמצעות סריקות תלת-ממד ושחזורים דיגיטליים, ארכאולוגים הצליחו להקים לתחייה את "תותחי הרפאים" שלה, ולחשוף אמת מפתיעה על עידן התגליות.
יוני, 1495. על פני המים השקטים מול חופי העיירה רונבי (Ronneby) בשוודיה של ימינו, עגנה בגאווה פלטפורמת הכוח הצבאית והפוליטית המשוכללת ביותר של הממלכה הדנית-נורווגית. הייתה זו "גריבסהונדן" (Gribshunden), ספינת הדגל האישית של המלך הנס, יצירת מופת טכנולוגית שבדיוק חגגה עשור של שירות. היא לא הייתה סתם ספינה; היא הייתה "הטירה הצפה" של המלך, סמל לעוצמתו וזרועו הארוכה, כלי שנועד להטיל מורא, לנהל דיפלומטיה ולאכוף את רצונו ברחבי הים הבלטי הסוער. המלך עצמו בדיוק ירד לחוף לקראת פסגה מדינית גורלית בקאלמאר, אך על סיפונה של הגריבסהונדן נותרו כ-150 מאנשיו. לפתע, ללא אזהרה, פיצוץ עז קרע את דממת הבוקר. להבות פרצו ממעמקי הספינה, ותוך זמן קצר, פאר היצירה הימית, על עשרות תותחיה ואנשי צוותה, נכנע ללהבות וצלל אל המצולות הקרות. המלך הנס הביט בחוסר אונים מהחוף בעוד ספינתו האהובה, מכונת המלחמה שלו, נעלמת תחת הגלים. יחד איתה, טבעו גם סודותיה הטכנולוגיים.
במשך חמש מאות שנים, סיפורה של הגריבסהונדן נותר הערת שוליים בכתבי עת היסטוריים. גוף הספינה שכב בעומק של פחות מעשרה מטרים, עטוף בשמיכה של מים קרים, דלי מלח וחשוכים. התנאים הייחודיים של הים הבלטי, שהם סיוט עבור רוב צורות החיים הימיים, התגלו כגן עדן עבור ארכאולוגים. המים הללו, קרים ודלי חמצן, מנעו את התרבותו של תולע העץ הימי (Teredo), יצור קטן והרסני שבכל אוקיינוס אחר היה מכרסם את גוף העץ של הספינה עד אבק בתוך עשורים ספורים. כאן, בחיבוק הקפוא של הבלטי, הגריבסהונדן נותרה כמעט שלמה, קפסולת זמן מושלמת מהמאה ה-15. בשנות השבעים של המאה ה-20, צוללנים חובבים גילו אותה במקרה, אך רק בתחילת המילניום, כשהבינו את חשיבות הממצא, הם דיווחו לרשויות. מה שהפנה את תשומת ליבם לא היה גוף הספינה עצמו, אלא חפצים מוזרים וייחודיים שטרם נראו כמותם: מצעי עץ ארוכים ומגולפים, ששימשו בסיס לתותחים. אך התותחים עצמם – נעלמו.
כך החל אחד הפרויקטים הארכאולוגיים המרתקים ביותר של המאה ה-21, בהובלת צוות בינלאומי בראשותו של הארכאולוג הימי ד"ר ברנדן פולי (Brendan Foley) מאוניברסיטת לונד. החוקרים עמדו בפני חידה: כיצד ניתן לחקור את הארטילריה של ספינת מלחמה מהמאה ה-15, כאשר התותחים עצמם אינם? התשובה הסתתרה באותם מצעי עץ עשויים אלון, ה"לבטר" (lavetter) בשוודית או 'כַּנּוֹת' בעברית. במשך מאות שנים, בעוד הברזל המחושל שממנו היו עשויים התותחים התפרק והתכלה לאיטו בסביבה הימית, עץ האלון העמיד שמר על צורתו. חשוב מכך, הוא שמר על ה"טביעה השלילית" של התותחים - כל שקע, כל בליטה, כל טבעת וכל חריץ של התותח שהיה פעם מהודק אליו, נותרו חקוקים בעץ בדיוק מילימטרי. כאן נכנסה לתמונה טכנולוגיה מהפכנית: ארכאולוגיה דיגיטלית. באמצעות אלפי צילומים תת-ימיים ויצירת מודלים תלת-ממדיים בטכניקת הפוטוגרמטריה, הצליח הצוות של פולי לעשות את הבלתי ייאמן: להקים לתחייה את "תותחי הרפאים" של הגריבסהונדן. הם סרקו את מצעי העץ, הפכו את ה"נגטיב" ל"פוזיטיב" דיגיטלי, ובנו מחדש, פיקסל אחר פיקסל, את התותחים האבודים. "איש מעולם לא ראה מצע תותח מהמאה ה-15, כך שזו הזדמנות ייחודית", הסביר פולי בהתרגשות. "עם גריבסהונדן, אנחנו יכולים סוף סוף לראות כיצד המשטחים עבור התותחים נבנו וכיצד הם פעלו".
התוצאה הייתה לא פחות ממדהימה. לנגד עיניהם של החוקרים הופיע ארסנל כמעט שלם של ארטילריה ימית מהתקופה הקריטית ביותר בהיסטוריה - הרגע שבו השילוב הקטלני של ספינות אוקיאניות ותותחים החל לשנות את העולם. הגריבסהונדן, כך התברר, הייתה חמושה בעיקר בתותחים קלים וקטלניים מסוג "סרפנטין" (Serpentine). אלו היו תותחים נטעני מכנס, כלומר נטענו מהחלק האחורי, מה שאפשר קצב אש מהיר יחסית. הם היו מותקנים על צירי מתכת, מה שהעניק להם יכולת תנועה רחבה ומהירה. ניתוח הקליעים שנמצאו בספינה - כדורים קטנים בקוטר של 3 עד 5 סנטימטרים בלבד, העשויים מליבת ברזל מצופה עופרת - חשף את טקטיקת הלחימה של אותה תקופה. המטרה לא הייתה להטביע את ספינת האויב באמצעות כדורי תותח גדולים שיבקעו את הגוף, אלא לפגוע באנשים. התותחים נועדו לטווח קרוב, כדי לפצוע ולהרוג את המלחים והחיילים על הסיפון הנגדי, "לרכך" את המטרה לקראת השלב המכריע: השתלטות וכיבוש הספינה כיחידה שלמה.
אך התגלית החשובה באמת על סיפון הגריבסהונדן לא הייתה רק מה היו התותחים, אלא מתי הם היו בשימוש. הספינה טבעה בשנת 1495. התאריך הזה הוא נקודת מפתח שממקמת את הגריבסהונדן בדיוק בצומת הדרכים של ההיסטוריה. שלוש שנים בלבד קודם לכן, ב-1492, יצא כריסטופר קולומבוס למסעו הראשון מערבה. שנים ספורות לאחר מכן, ואסקו דה גמה עמד להקיף את אפריקה ולהגיע להודו. היסטוריונים תמיד הצביעו על שתי טכנולוגיות משלימות שאיפשרו את עידן התגליות והקולוניאליזם האירופי: ספינות הקרוולה (Carvel), שהיו חזקות ומתוחכמות מספיק כדי לחצות אוקיינוסים, והארטילריה הימית שהן נשאו. ספינותיהם של מגלי הארצות מספרד ופורטוגל היו "מכונות אימפריאליות" ששילבו ניידות וכוח אש, ואפשרו להם להטיל את מרותם על עמים רחוקים.
הגריבסהונדן מוכיחה שהטכנולוגיה הזו לא הייתה בלעדית לספרדים ולפורטוגזים. היא הייתה סטנדרט כלל-אירופי. הגריבסהונדן, שנבנתה ככל הנראה בארצות השפלה (הולנד של ימינו) מעצים שנכרתו ביערות הארדנים, הייתה ספינה משוכללת מסוג "קאראק" (Carrack) שנבנתה בשיטת קרוולה (Carvel - לוחות צמודים), דומה מאד לאלו שחצו את האוקיינוס האטלנטי. היא נשאה ארטילריה דומה, ואף הייתה גדולה בכ-25% מספינות כמו אלו שנמצאו טרופות מהמסעות המוקדמים לקריביים. ההבדל המהותי היה בייעוד. בעוד מלכי ספרד ופורטוגל שלחו את ספינותיהם למסעות חקר וכיבוש מעבר לים, המלך הנס השתמש באותה טכנולוגיה בדיוק כדי לבסס את שלטונו מבית. הגריבסהונדן הייתה כלי להקרנת כוח בתוך המרחב הנורדי-בלטי. הוא הפליג עליה כדי לדכא אצילים מרדנים, לנהל פגישות דיפלומטיות באנגליה, ולבקר במחוזות המרוחקים של ממלכתו בנורווגיה. היא הייתה התשובה של המאה ה-15 לנושאת מטוסים, סמל לכוח שניתן להזיז לכל נקודה לאורך החוף.
המחקר על הגריבסהונדן מאפשר לנו להציץ לרגע חולף וקריטי בהתפתחות הטכנולוגיה הימית. היא מייצגת את השלב שלפני המהפכה הבאה: המעבר לתותחים גדולים וכבדים המותקנים נמוך בגוף הספינה ויורים דרך אשנבי ירי ייעודיים, כמו אלו שנראו על ספינות מפורסמות כמו ה"מרי רוז" האנגלית שטבעה חמישים שנה מאוחר יותר, ב-1545. הארסנל של הגריבסהונדן, שהורכב ממספר גדול של תותחים קטנים וזהים יחסית, מראה את תחילתו של מרוץ החימוש הימי. לשם השוואה, ספינות הדגל האנגליות של אותה תקופה, ה"ריג'נט" (Regent) וה"סובריין" (Sovereign), נשאו מספר עצום של 225 ו-141 תותחי סרפנטין, בהתאמה. אחזקת ציים כאלה הייתה עסק יקר להחריד, והיוותה נתח עצום מהתקציב המלכותי. הגריבסהונדן, על אף שהייתה ספינה מרשימה, הייתה רק חלק קטן מתמונה גדולה הרבה יותר של התעצמות צבאית וטכנולוגית ששטפה את אירופה.
התגליות על סיפון הספינה ממשיכות להפתיע. לצד שרידי התותחים, נמצאו גם שרידים של קשתות מוצלבות ועשרות חיצים, כלי עבודה של תותחן, ואפילו לינסטוק (linstock) - המקל הארוך שבקצהו החזיק התותחן פתיל בוער כדי להצית את אבק השריפה. חפצים אישיים ויומיומיים אלו, שהשתמרו באופן פלאי, מפיחים חיים בסיפורה של הספינה ומאפשרים לנו לדמיין את אנשי הצוות שחיו, עבדו, ולבסוף מצאו את מותם על סיפונה. הגריבסהונדן היא לא רק אוסף של קורות עץ ומתכת; היא עדות אילמת לרגע בזמן שבו העולם עמד על סף שינוי, כשהטכנולוגיה החדשה של ספינות ותותחים החלה לשרטט מחדש את מפת הכוח הגלובלית, הן בים הבלטי הקפוא והן באוקיינוסים הרחוקים והלא נודעים.
המחקר:
תגובות