כבר ב-1978, יצחק בנטוב, המדען והממציא הישראלי-אמריקאי יליד צ'כוסלובקיה, שהפך לממציא בתחום ההנדסה הביו-רפואית בארה"ב, הציע כי התודעה היא המרכיב המאחד המשותף לכל הבריאה, וכי דרך החיבור הזה כל הדברים נמצאים בקשר קבוע. היה לו מודל הוליסטי של היקום שהקיף לא רק עצמים פיזיים ניתנים לצפייה אלא גם את היקום הרחוק ו'מציאויות' אחרות.
בנטוב נולד בצ'כוסלובקיה ועלה במהלך מלחמת העולם השנייה לישראל. בארץ שירת בחיל המדע ואחר כך ברפא"ל. במלחמת העצמאות, במסגרת שרותו בחיל המדע, תכנן את הטיל הראשון של מדינת ישראל. בשנת 1954 עבר לארה"ב שם התמסר לעבודה על המצאותיו. בהכשרתו היה מהנדס מכונות והתמחה בהנדסה ביו-רפואית. הוא התמקד בפיתוח צנתרים ללב, ובשנת 1967 פיתח את הצנתר הגמיש הראשון ובשנת 1971 רשם פטנט על צנתר המופעל מרחוק. הוא נכנס כשותף לחברת Medi-Tech Corporation שהפכה אחר כך לבוסטון סיינטיפיק, אחת מחברות הציוד הרפואי הגדולות בעולם.
הספר "Stalking the Wild Pendulum: On The Mechanics of Consciousness" מאת יצחק בנטוב יצא לראשונה בשנת 1977, הספר עסק בהתפתחות התודעה מימי המפץ הגדול, תוך כדי שהוא מערב מטה-פיזיקה ורעיונות ממכניקת הקוונטים. זה היה ספרו הראשון, ולמרבה הצער, האחרון של יצחק בנטוב (בן). בן היה אחד הנוסעים בטיסה 191 הידועה לשמצה של אמריקן איירליינס שהתרסקה זמן קצר לאחר ההמראה ב-25 במאי 1979, והרגה את כל 271 האנשים שהיו על המטוס. הוא כבר עבד על ההמשך, שייצא ב-1982 תחת הכותרת "A Cosmic Book On the Mechanics of Creation". בשנת 2000, אשתו האלמנה, מירטלה פיליפנקו בנטוב, השתמשה ברשימותיו האישיות של בן ובפרזנטציות הקודמות כדי להוציא את הספר "A Brief Tour of Higher Consciousness". מותו המצער של המחבר הופכת את ספרו ליותר חשוב, כאחת המורשות הבודדות שנותרו מהמיסטיקן החכם. אז בהתחשב בכך, אנא הרגעו, והדקו את החגורות, כי הקריאה הזו תיקח אתכם לנסיעה פרועה, מהסקלה האינסופית הקטנה ביותר לגדולה ביותר, במהירויות מהירות מהאור. כמו שבנטוב נהג לומר: מאטום לקוסמוס.
"החלטתי להתחיל לכתוב ברמת הבורות הנוכחית שלי פשוט כי הנסיבות אילצו אותי לעשות זאת. [..] למשל, כאשר אדם רוכש מעט מידע חדש, נוצרות ממנו הרבה שאלות חדשות, וכל פיסת מידע חדשה מולידה חמש או עשר שאלות חדשות. השאלות הללו נערמות בקצב הרבה יותר מהיר מאשר המידע המצטבר. ככל שאדם יודע יותר, כך רמת הבורות שלו גדלה. [..] לכן, אני לא טוען שהמידע המופיע כאן הוא האמת הסופית, אבל אני מקווה שהוא יעורר עוד חשיבה וספקולציות של מדענים עתידיים והדיוטות מתעניינים".
(קטע מתוך: “Stalking the Wild Pendulum: On the Mechanics of Consciousness”)
הציטוט, שנלקח מההקדמה של הספר, ממחיש את חוש ההומור המיוחד, אך הצנוע, של בנטוב, המזמין את הקורא להיות רגוע בזמן שהוא רוכב על ניסוי המחשבה הקוסמי הזה. לבנטוב, שאוהב לתאר את עצמו כאינסטלטור, יש רקע של מהנדס מכונות, ממציא מכשור רפואי בעל מספר פטנטים בתחום, ומעצב כלי הנשק הרקטי הראשון של מדינת ישראל. הגמישות הזו מעניקה לו ריחוק נדיר שהופך אותו לסטנדאפיסט מיסטי יותר מאשר למדען מסורתי.
בן לוקח על עצמו את המשימה השאפתנית לתאר את מה שאנו מחשיבים כמציאות, מתחיל בחקר תופעות הגלים בקנה מידה תת-אטומי (אלקטרונים; פרוטונים) כדי להצביע על כך שהפיזיקליות של החומר היא יותר אשליה חושית, בשל פעימות הדלקה-כיבוי המהירה להפליא של אלקטרונים ופרוטונים באטום, כולם נעים בתוך אוקיינוס ענק של "ריקנות", או הריק. לאט אבל בטוח, הוא מרחיב את ההבנה הזו לתופעות בקנה מידה של מאקרוקוסמוס. לדוגמה, הוא מתאר במונחים פשוטים, אך רהוטים, מהו צליל וכיצד הוא מתפשט בצורות גל בחלל. למעשה, הוא ממשיך וקובע שתופעות גלים אחרות, כולל אור, גלי כבידה, פועלות על פי עקרונות דומים. אחד ההיבטים הבולטים של בנטוב הוא יכולתו לרכז רעיונות מורכבים ולזקק אותם למושגים פשוטים אך אינטואיטיביים, ולעתים קרובות להמחיש אותם במטאפורות פיוטיות, כולל רישומי דמויות מקל שלו. המושגים שהוצגו לעיל עשויים להיראות מגוחכים בעיני המוח הפשוט, אבל זה אכן איך שפועל היקום (המוכר בהרמטיקה כחוק ההתאמה: כמו שלמעלה, כך למטה). "הפשטות היא התחכום האולטימטיבי" אם לצטט את ליאונרדו דה וינצ'י.
מה שמעניין הוא איך בנטוב מצטרף למעגלים של רבים מבני דורו כמו וולטר ראסל (Walter Russell), ניקולה טסלה, ויקטור שאוברגר (Viktor Schauberger) ונאסים הרמיין (Nassim Haramein) עם תיאור המכניקה של היקום במונחים מוזיקליים (תנודות/תדר; הרמוניה; סולמות; ספירלות/וורטקס), כמו גם להצביע על טבעו ההולוגרפי, שבו השלם מקודד בכל החלקים (כמו DNA), על פני כל סקאלה. בימינו, בעידן של האינטרנט, יש לנו גישה למושגים חדשניים כמו הטבע ההולוגרפי-פרקטלי של היקום לפי התאוריה של עבודתו של נאסים, אבל בנטוב כבר השיג הבנה אינטואיטיבית של זה עשרות שנים קודם לכן, למרות שפיזיקאים אחרים, כמו דיוויד בוהם, דיבר גם הוא באותם קווים.
בהמשך הספר חוקר בנטוב טריטורית טאבו מרתקת לא פחות. המדע של היום עדיין בפיגור הרחק מאחור: תחום התודעה והרוח. הוא טוען לפנפסיכיזם (Panpsychism): שבו התודעה לא רק נוכחת ב"חומר" בכל סקאלה, אלא שהאחרון נובע ביסודו מתוך התודעה. הוא מתאר את תכונות התודעה השונות ומשרטט אותן בסולם, עם שלבי ההתפתחות השונים שלה. אם מדמיינים פסנתר, המציאות הפיזית תוצג כסולמות הנמוכים משמאל, בעצמה מחולקת לפי רמות המורכבות (מינרל, צמח, בעל חיים, אדם). ככל שאנו מתקדמים במעלה הסולמות ההרמוניים, נגיע באופן דומה להרמוניות הגבוהות יותר של מציאויות, או ממדים, כגון האסטרלי, המנטלי, הסיבתי, כל הדרך למעלה כדי בסופו של דבר להתאחד לדבר שממנו הכל יוצא, או האבסולוטי.
למעשה, הספר מסתכם בכך שהכל פועל בדרך של מטוטלת, ולכן זו הכותרת שלו. מאחורי קונספט ארצי שכזה, מסתתרים למעשה, פשוטו כמשמעו, השערים ליקום הרחב יותר. בעוד שאפשר לנסות ולתאר את המושג הזה בפירוט רב יותר, תוכלו לגלות זאת בעצמכם (ניתן גם לצפות בסרטון בתחתית המאמר, העוסק במושג זה בדקה 41). בתמונות הבאת תמצאו מושגים דומים מאד המאוירים על ידי חוקרים אחרים שצוטטו קודם לכן, כלומר וולטר ראסל ושאוברגר.
האלמנט האחרון של הספר שכדאי להדגיש כאן הוא התיאור של הביצה הקוסמית בצורת טורוס. בהתייחסו תחילה לתיאוריה המקובלת כיום של המפץ הגדול, בן מניח במקום זאת מודל של מפץ גדול צנוע ומתמשך הנובע משלם דו-קוטבי שחור-לבן (מכוון למשחק מילים), אשר בעצם מזין אנרגיה קדימה ואחורה באופן קבוע , אבולוציה אינסופית. אפילו מטורף יותר, הוא טוען שעל ידי התבוננות במיקומם של הקוואזרים סביבנו, וניתוח תפוצתם הלא אחידה, אנו יכולים למעשה למקם את עצמנו באזור של יקום ביצת טורוס זה, ואפילו להעריך היכן ימצאו ציוויליזציות מתקדמות יותר (כלומר, בהמשך הביצה). זה יהיה דומה למיקום של עצמכם בתוך עיר לא מוכרת בצורת ביצה, תוך שימוש בנקודות ציון כדי לעשות טריאנגולציה למיקומכם ולמיקומים אחרים.
במודל זה, הזמן הוא רק תנועת החומר/אור בין האירוע הראשוני שבו הוא מתגלם מתוך החור הלבן, כל הדרך עד שהוא מתכופף לאחור (יחד עם האור/פוטונים) לצד הקליפה, שם הוא בסופו של דבר נשאב בחזרה לתוך החור השחור (והמחזור חוזר על עצמו לנצח). זו אינה השערה פילוסופית בלבד, אלא למעשה, מבוססת על עיקרון פרקטלי הנראה במקומות אחרים בטבע, כולל בביצי תרנגולות וצפרדעים, כמו גם בזרעי פרי (למשל, צורת תפוח). זה גם מאמת באופן ישיר את הצהרותיו של ויקטור שאוברגר על מדוע צורת הביצה הכי מתאימה לזרימת אנרגיה, ומדוע כלים בצורת ביצה מאפשרים למים להטען באנרגיה (חוסר איזון בין הצורה התחתונה והעליונה של ביצה הוא המפתח כאן באופן פרדוקסלי). צורת הזרע הטורואידלי (toroidal-seed) הזו היא אפוא הארכיטיפ האוניברסלי של הקוסמוס.
נוסיף מקור חיוני אחרון לרשימה הזו שתומך במודלים של בנטוב, והוא עבודתו של רוברט אדוארד גרנט (Robert Edward Grant), איש אשכולות, מדען, מתמטיקאי, מוזיקאי, פסל, איש עסקים, פוליגלוט ועוד הרבה יותר. התובנות האחרונות שלו לגבי משמעותם של מספרים, כולל פיצוח החידה של דפוסי מספרים ראשוניים, יחד עם היכרותו עם שפות רבות, מוסיפות תמיכה רבה לתיאוריו של בנטוב של אלפבית עברי/סנסקריט המוטבע בתוך הבריאה (גימטריה היא המחקר הקבלי של אותיות ומספרים, שבהם השניים מוחלפים כדי לגזור פרשנויות אזוטריות יותר של טקסטים קדושים). מומלץ לכם לצפות בראיון שלו בפודקאסט Wayfinder, שבו רוברט מדבר על השפה האוניברסלית של המתמטיקה (סדרה בת שני חלקים), שיחה באמת נפלאה ומעוררת השראה, שמתאימה בדיוק לקונטקסט של החומרים של בנטוב.
במשך רוב המאה ה-20, התודעה לא נכללה במחקר מדעי רציני, אך מאז שנות ה-90 היא הפכה לזירת מחקר צומחת, למרות שהממצאים עדיין רחוקים מלהיות חד משמעיים לגבי טבעה של התודעה, המכונה לעתים קרובות "התעלומה הגדולה האחרונה של המדע'. לדברי בנטוב, התודעה מתפתחת ל"אבסולוט" שהיא מקור כל התודעה. חומר, המורכב מקוונטות של אנרגיה, הוא המרכיב הרוטט, המשתנה, של התודעה הטהורה. האבסולוט הוא קבוע, גלוי ובלתי נראה. שלנו, אם כן, היא מציאות רטט, ממיקרוקוסמוס למקרוקוסמוס. המציאות היא יחסית, בהתאם למיקום ומצבו של המתבונן.
כולנו מכירים את המציאות האנושית היומיומית, אבל רובנו לא יודעים שאפשר לחנך את התודעה שלנו להתרחב ולקיים אינטראקציה עם כל קשת המציאויות שהן, למעשה, קטגוריות שונות של תודעה. מטרת הבריאה חייבת להיות בוודאי התפתחות התודעה לרמות גבוהות יותר, כאשר הכוחות המנוגדים של טוב ורע נמצאים שם כדי לעודד התפתחות זו. מיסטיקנים וחכמים דיברו במשך זמן רב על שדה קוסמי המקשר ביניהם מאחורי הופעות יומיומיות - למשל, הספריה האקשית (Akashic records), בעקבות המונח הסנסקריטי והוודי לחלל - שמשמר ומעביר מידע, והמידע מובן באופן מרומז, אחרת לא היינו יכולים לתפוס אותו כבעל יכולת 'להודיע'.
מדע הקוונטים, בינתיים, הגה את הרעיון שאנו חיים ביקום הולוגרפי, שהמשמעות שלו היא שכל המידע נמצא בכל מקום בו זמנית, במצב של 'אפס הפרדה'. שדה מידע כמהות היקום הועמד על ידי ארווין לאסלו (Ervin László), הפילוסוף ההונגרי של המדע ותיאורתיקן מערכות (Systems theory), ואכן, נקרא על ידו השדה האקשי, או "שדה A". לאסלו רואה את בסיס שדה האנרגיה והמידע כנובע מה"וואקום" הקוונטי, ושיש לו את המקבילה שלו בשדה נקודת אפס העומד בבסיס החלל עצמו. שדה זה כולל זרימה עדינה של אנרגיות משתנות שמהן נובע כל דבר ביקום, כולל התודעה. לאסלו רואה בשדה האקשי את המקור האורגינלי של כל הדברים המתעוררים בזמן ובמרחב וגם את הזיכרון המתמשך והנצחי של היקום, המחזיק את התיעוד של כל מה שאי פעם קרה ומקשר אותו לכל מה שעוד עתיד להתרחש.
כיצד ניתן לגשת לרשומה כזו, לתודעה כה גבוהה? לרובנו אין מושג על תודעה 'קוסמית' גבוהה יותר, למעט ברגעים של 'תודעה פורצת דרך' (Breakthrough consciousness), חוויה מיסטית חולפת, או במהלך מדיטציה או במצבי תודעה משתנים אחרים (ASCs). רגעים כאלה, אומר הפילוסוף והסופר האנגלי קולין ווילסון (Colin Wilson) בספרו Super Consciousness, מחקרו על התופעה, מסוגלים להוביל לחוויה מתמשכת של 'תפיסת משמעות צרופה' אשר עבור המין האנושי היא להיות 'הצעד המכריע להפוך למשהו קרוב יותר לאלים'.
ה'אלים', כמובן, היו והם החוקים הנתפסים, או הפרמטרים העיצוביים, של היקום. השקפה כזו מחזירה אותנו למיתוס התודעה של יונג, ולרעיון שמשמעות החיים, של הקיום, טמונה בשיפור האוניברסלי של התודעה, תהליך הדרגתי לאורך זמן, בין אם התודעה היא הקרקע האולטימטיבית של ההוויה ובין אם לאו. היה זה קרל גוסטב יונג, הפסיכולוג השוויצרי, שנתן לנו את המושג הלא מודע הקולקטיבי, המכיל את האינסטינקטים והזיכרון של המין האנושי, וכולל סוג של מאגר מידע קוסמי שעשוי להיות נגיש לנו. תקשורת לסירוגין עם הלא מודע הקולקטיבי, ואולי באמצעותו שדה ה-A, יכולה להסביר את אומנויות הניבוי, דברים כמו סינכרוניות וראיה מרחוק, אינטואיציה ויצירתיות והשראה.
זו יכולה להיות הסיבה שאנשים מפתחים רעיונות והמצאות בו-זמנית אך באופן עצמאי ברחבי העולם ללא כל מגע אחד עם השני. בין אם השראה מובילה ליצירה או גילוי אמנותי או מדעי, התיאוריה היא שכולנו מחוברים על ידי מצע מידע החושף מבנה משתף של שדות אנרגיה, כולל המוחות המודעים והלא מודעים האינדיבידואליים שלנו, כמו גם הלא מודע הקולקטיבי. הפסיכולוג הטרנספרסונלי הצ'כי סטניסלב 'סטן' גרוף, מחבר הספר The Holotropic Mind וחלוץ המחקר של מצבי תודעה משתנים מאז שנות ה-50, מאמין שהתודעה היא מאפיין מולד של היקום. השכל והתודעה אולי אינם פריבילגיות בלעדיות של המין האנושי, אבל יכולים לחלחל לכל הטבע, הקיים בצורות היסודיות ביותר עד המורכבות ביותר, הוא אמר כבר לפני 1975, בספרו "Realms of the Human Unconscious". ליקום ולנפש האדם אין גבולות או מגבלות, וכל אחד מאיתנו קשור עם, ומהווה ביטוי לכל הקיום.
ויקטור שאוברגר חשב שהתהליכים היצירתיים של הטבע פועלים באופן עקבי לשכלל, לגוון ולייצר צורות גבוהות יותר של מערכות אורגניות כדי להעלות את התודעה - התודעה נחשבת כעל שילוב של רמות גבוהות יותר של חיבור. השימוש היצירתי, או האותנטי, בדמיון הוא לעבוד עם אינטלקט ואינטואיציה כדי ליצור תודעה חדשה.
אז אם התודעה נחשבת כתכונה בסיסית של הטבע או, למעשה, כבסיס הקיום, אזי טבעה המשתתף מתברר: האבולוציה האנושית השתתפה בה יותר ויותר. לאחר מכן, התודעה מפסיקה להיראות כפונקציה של המוח, ובמקום זאת הופכת לגשטלט, חוויה אנושית מאחדת ולא סובייקטיבית רק לאינדיבידואל. זה גם מבטל את מה שמכונה 'בעיה קשה' של התודעה - איך היא עשויה לנבוע מחומר אינרטי - שפסיכולוגים, פילוסופים, מדעני קוגניציה ומדעני מוח מטריאליסטים מתרוצצים במעגלים הולכים ופוחתים בניסיונות למצוא לה פתרון.
הפיזיקאי הגרעיני התיאורטי ד"ר עמית גוסוואמי (Amit Goswami), מאוניברסיטת אורגון, בהשראת חלקית מרעיונות שנלקחו מהפילוסופיה ההינדית, בעיקר מהאדוואיטה ודנטה (Advaita Vedanta) ומהתיאוסופיה, ומפורסם בקביעה ש'התודעה היא הקרקע של כל הוויה', מאמין שהיקום מודע לעצמו, ושהתודעה היא שיוצרת את העולם הפיזי. התיאוריה שלו, שאותה הוא מכנה 'אידיאליזם מוניסטי', לא רק מסבירה את הבסיס של כל הדתות, הוא אומר, אלא גם מספקת את הפילוסופיה הנכונה למדע העכשווי. בתרחיש כזה, התודעה - שדה חובק ומאוחד החודר את היקום כולו - נובעת מהיבטים שטרם נתפסו של המציאות (שדות פיתול torsion fields, אולי) והמוח פועל כ'מקלט' שלה, או כמשתתף בה. שדה (תבוני) זה לא רק יכול ליצור את כל החומר ביקום, אלא גם לספק את המידע לארגון החומר למערכות פונקציונליות, כמו DNA ותאים חיים. מדענים רוסים קידמו את תיאוריית שדות הפיתול, ענף בפיזיקה אשר משער שהתודעה נובעת מאנרגיית פיתול ספירלית, או ספין קוונטי של מרחב-זמן, תוצאה של תכונת הספין המהותית לכל החלקיקים התת-אטומיים, כוכבי הלכת, הכוכבים והגלקסיות.
העבודה המכוננת בפיזיקה של שדה הפיתול בוצעה על ידי אלברט איינשטיין והמתמטיקאי הצרפתי אלי קרטן בשנות ה-20 של המאה ה-20, והביאה לתיאוריית איינשטיין-קרטן (Einstein-Cartan theory), תיאוריה קלאסית של כבידה שהובילה כמה פיזיקאים לנסות לשלב פיתול בתיאוריות הקוונטים. אם יתברר ששדות פיתול ותודעה קשורים זה בזה, אז יש לזה משמעות רבה עבור תיאוריות השדה השונות של התודעה, שיתכן שמציעים את ההסבר הטוב ביותר לטבעה של התודעה במצב הידע הנוכחי שלנו.
אז, הדים חזקים, אפילו חיקויים, של הרעיונות של שאוברגר, בנטוב וגרוף התרחשו בתחומים חשובים של מדע ופילוסופיה מאז שנות ה-70. הרעיון שהתודעה, ולא החומר, היא הקרקע לכל קיום, ושהמוח שלנו משתתף בה כרצף אינפורמטיבי אוניברסלי, במקום להקיף חלק קטן ממנה באופן דיסקרטי, משכנע. זוהי נקודת המבט של 'המסתורינים החדשים' (new mysterians), הרואים בהבנת התודעה מעבר לתחום התיאוריה הפיזיקלית. התודעה, אחרי הכל, היא נקודת ההצטלבות בין הממד הקוסמי למימד האנושי, בין נצחיות לזמן, שבה אנו מקבלים את הנומינוס ואת 'כוח החיים'.
הנה כמה מקורות הקשורים לעבודה של בנטוב, כולל אלה של בני דורו, כמו גם המסמך הבלתי ייאמן שהוסר מהסיווג הסודי מסוכנות הביון המרכזית (CIA), המתאר בפירוט את המודלים של בנטוב, במיוחד בכל הקשור לתהליך ההמי-סינק (Hemi-sync). זהו פירוט נהדר של כל התופעות המעורבות, והוכחה שאין להכחישה לכך שלאלה שבצללים יש אינטרסים בידע האזוטרי המתואר כאן.
קישור ל-Infinite Potential: The Life and Ideas of David Bohm (סרט תיעודי 2020).
קישור לספר האלקטרוני של בנטוב (לשימוש אישי בלבד).
סרט תיעודי The Connected Universe, מבוא נהדר לתיאוריית ההולו-פרקטל של נאסים הרמיין.
מקורות על פיזיקת רטט סימפטית (Sympathetic Vibratory Physics) מאת דייל פונד (Dale Pond).
אתר האוניברסיטה למדע ופילוסופיה של חומרי הארכיון של וולטר ראסל.
הפרק האחרון של Higherside Chats בהשתתפות ג'ין מאנינג וסוזן מניץ' הדן באנרגיה פורצת דרך ועליית התודעה.
מקורות:
Comentarios