תקרית מעבר דיאטלוב היא אחת התעלומות המתמשכות ביותר של המאה ה-20. בשנת 1959 נספו תשעה חוקרים צעירים בצפון הרי אורל שבסיביר. דיו נשפך, ספרים פורסמו, סרטים צולמו, תיאוריות קונספירציה צצו, והכותרות האחרונות טוענות שפתרו סוף סוף את החידה. אבל האם באמת פתרו? השאלות מתעוררות מהנסיבות המטרידות של הסצינה: הגופות היו רחוקות מהמחנה שלהן, הן היו ברובן עירומות ובחלקן היו פציעות מוזרות וטראומטיות. רמזים עשויים להימצא בגילויים האנתרופולוגיים האחרונים שהתגלו בשממה המרוחקת והקפואה הזו.
תקרית מעבר דיאטלוב: מוות מחשיפה לקור
מחנה החוקרים היה למרגלות יעדם המיועד: הר כולת סיאכל (Kholat Syakhl), שמתורגם כ"הר מת", או "הר המתים". המקום הזה הוא שממה אמיתית, מעבר לטווח הציוויליזציה המודרנית והתעשייתית. היוצא מן הכלל היחיד לכך הוא שבט המנסי (Mansi tribe) הקשוח אך הצנוע, העומד בטמפרטורות ובתנאים תת-ארקטיים בלתי נתפסים, ומקיים את עצמו על ידי רעייה וציד של אייל הצפון.
מעל קו העצים, בבסיס ההר המאיים הזה, מחנה דיאטלוב התגלה בחוסר סדר. האוהל שהיה מעט מאובק בשלג טרי, הכיל את כל רכושם, והמוזר מכולם, היה קרוע מבפנים. תשעה סטים של עקבות רגליים חשופות הובילו את החוקרים לשלושה מקומות שונים בהם נמצאו שרידים.
כ-1.6 קילומטרים מהמחנה, בשולי קו העצים, נחשפו שתי הגופות הראשונות. הן לבשו רק תחתונים, לא היו להם נעליים וככל הנראה ניסו להדליק מדורה. היו גם עדויות לכך שאחד מהם טיפס על עץ, ככל הנראה, בניסיון להגיע לנקודת תצפית טובה יותר ממנה יוכלו לאתר את אתר המחנה. לשני הקורבנות הללו לא הייתה טראומה פנימית או חיצונית והם מתו מהיפותרמיה.
תקרית מעבר דיאטלוב: מוות מפציעות מוזרות
מערך עקבות נוסף הוביל את הצוות לשלוש גופות נוספות, ומיקומם של השרידים הצביע על כך שהשלושה האלה עשו ניסיון נועז לחזור לאוהל אך נכנעו לקור העז לפני שהגיעו אליו. גם להם לא הייתה טראומה חיצונית או פנימית והם מתו מחשיפה לקור.
יותר מחודשיים חלפו עד שהגיעה ההודעה בנוגע לגילוי ארבעת החוקרים הנותרים. אך הם נמצאו, קבורים עמוק בשלג, בתוך נקיק כ-75 מטרים מקו העצים. שלושה מארבעת אלה היו לבושים מעט יותר ולכולם הייתה טראומה קיצונית, ועם זאת מוזרה מאד.
לאחד למשל היתה גולגולת שבורה קשות, לשניים נוספים היו שברים בחלל החזה ובצלעות. יש לציין כי לדברי החוקר הפלילי, הדבר נגרם מכוח שהוא מעבר ליכולותיו הפיזיות של בן אדם, בהתאמה לזה של פגיעת תאונת דרכים. מוזר מכל, לכל אחד מארבעת הקורבנות הללו היו פגיעות שהתרחשו לאחר המוות ברקמות הרכות של הפנים ו/או ראשיהם. לאחד חסרו שני גלגלי העיניים, ולאחרים שפתותיהם ולשונם, לאחד הוסר שבר מהגולגולת.
מסקנות ותיאוריות קונספירציה
המסקנה הרשמית של הרשויות דאז הייתה ש"חברי הקבוצה מתו בגלל כוח טבעי חזק". מסקנה זו מעורפלת באופן ברור ומכוון, שכן ניתן לייחס כל מוות אנושי ל"כוח טבעי חזק". מיותר לציין שהסבר זה השאיר הרבה סימני שאלה, וחוקרים רבים ביקשו לפתור את התעלומה.
הגרסה המקובלת ביותר לאירועים מייחסת את מקרי המוות למפולת שלגים או להתפשטות פרדוקסלית (התנהגות מצוקה לא רציונלית שבה אנשים שלוקים בהיפותרמיה מתפשטים באופן פרדוקסלי בניסיון להקל על תחושת צריבה), או שילוב של שניהם.
ישנן שלוש תיאוריות חלופיות המוצעות לעתים קרובות: האחת, שהמטיילים היו עדים לניסויים צבאיים רוסיים חשאיים כלשהם, נחשפו למשהו רעיל ונהרגו בכוונה כדי להשתיק אותם, או שהניסויים עצמם גרמו למותם. השניה, שהיה להם מפגש עם צורת חיים חוצנית, וזה הטריד אותם עד כדי כך שהם נמלטו, וכתוצאה מכך נגרם מותם מהחשיפה לקור. השלישית, שהם הותקפו על ידי "איש השלג", יצור שנוי במחלוקת, שעיר, דמוי אדם, המקביל ליטי האסיאתי או הסאסקואץ' האינדיאני.
סתירות וטיוחים
בהתחשב בתנאים העוינים של האזור, שם מתרחשות תנודות מזג אוויר קטלניות לעתים קרובות, קל להניח שאולי הם נבהלו באותו לילה מרעש של מפולת שלג. אז הם חתכו חורים באוהל כדי שיוכלו מיד לרוץ ולברוח ממנו, ואז כשהם אכן התפנו, הם עשו זאת בבהלה כזאת, כך שהם היו עירומים ואז נספו. תיאוריה זו ממשיכה ומצביעה על כך שהטראומה הייתה תוצאה של הקבורה מתחת לגל השלג, והשאר היו סימנים של טריפת חיות בר.
הרשויות הרוסיות אכן פתחו מחדש את כל החקירה בפברואר 2019, והמסקנות היחידות שהן היו מוכנות להעלות היו מפולת שלגים, מפולת של משטחי שלג (slab avalanche) או הוריקן. הכותרות האחרונות שהוזכרו הן תוצאה של חקירה מחודשת זו המתעקשת שמפולת של משטחי שלג הוא ההסבר (מפולת מיקרו שבה משטח או שלג מתנתקים משכבה עמוקה יותר, וגולשים במורד ההר בחלק קפוא גדול).
רוב הציבור, כולל משפחות הקורבנות, דוחים השערה זו על סמך הסתירות הבולטות הרבות. האוהל נקבר רק מעט, ללא ספק מהשלג שירד מהזמן שחלף מהנטישה עד לגילוי; יתר על כן, עקבות רגליים לעולם לא היו שורדים בשלמותם אם הדרך בה נמלטו הייתה מתכסה במפולת שלגים.
מסקנות וסתירות מתמשכות
כמה חוקרים מאוד נחושים הקדישו את עצמם לחקר מסמכי הדו"ח המקוריים, ומה שהם מצאו מטריד. מלכתחילה, הדו"ח המקורי, במאי 1959, ננעל מיד בארכיון ממשלתי מוגבל. רק עשרות שנים לאחר מכן, צאצא של אחד החוקרים המקוריים (בתו של לב איבנוב), סיפרה שדוח"ות אלה נתרמו לקרן דיאטלוב.
מסמכים אלה כללו יומנים של החוקרים, נגטיבים של צילומים וכל הראיות שהצטברו. האלמנט הבולט ביותר היה תיעוד שחשף כי הרשויות גילו את המקום שבועות לפני שהודיעו על כך רשמית. מדוע, בטרגדיה לאומית כזאת, ומשפחות המתאבלות, הממשלה תסתיר את גילוי האתר? אם לא היה מתרחש דבר מלבד חוקרים שנספו בשלג, האם הם היו קוברים נגטיבים, דו"חות ויומנים בארכיון סודי? למה שהם יתעקשו כל כך לגבי תיאוריה שהיא כל כך סותרת את הדו"חות שלהם?
במקור המנסי נחשדו
כמו ילידים רבים ברחבי העולם, שבט המנסי הופרע לחלוטין על ידי מכונת הציוויליזציה התעשייתית הרוסית והדבר הוביל למתח בין המנסי לשלטון הרוסי. וכאשר משלחת דיאטלוב המתה התגלתה לראשונה, עם עקבות מוזרים אלה של טראומה, מיד המנסי נחשדו ונחקרו.
נמצא כי צוות המשלחת נתקל במנסי באחת מנקודות הביקורת האחרונות, ולא זו בלבד, אלא שהתגלע ויכוח. אבל לאחר בדיקה אינטנסיבית (מה שהיה מאד אינטנסיבי ברוסיה בשנת 1959) המנסי נוקו מכל עבירה. אך על מה היה הויכוח הזה אם לא מהתגרות בגלל המשלחת שנכנסה לשטחם? על פי חקירות עדכניות יותר בנושא, ומדבריהם של המנסי עצמם, הם התעקשו שההרפתקנים הצעירים לא ילכו למקום הזה מכיוון שהוא, עד עצם היום הזה, ביתו של המנק (Menk).
המנק ומסורת המנסי
המנסי היא תרבות כל כך מופנמת, שחיה ממש בקצה הציוויליזציה, אפילו אתנולוגים יודעים מעט על המסורות שלהם. אך ישנם חלקי מסורת סיבירית בעל פה המתועדים באפוסים של חאנטי (Khanty - תרבות קשורה שמעט יותר ידועה). דיווחים אלה מזכירים כי נסיכים נוצריים רוסים אורתודוקסים מוקדמים פולשים לאדמת המנק, שהם גזע עתיק של תושבי יער דמויי בני אדם, על טבעיים, העוינים כלפי בני אדם רגילים. אומרים שיש להם מעבר ליכולות אנושיות והם חיים בעולם המקביל לסביבת היער.
ציידי מנסי מספרים על שמיעת שריקות לא אנושיות בזמן שהם רועים את האיילים. הם מפרשים את השריקות הללו כאזהרות של המנק כאשר הרועים מתקרבים מדי לשטח המנק. שאמאנים של המנסי מספרים על מנק שמסוגל לרוץ מהר יותר מסוסים ולקרוע דובים עם הידיים בלבד. כמו כן נאמר כי המנק שותים את הדם ואוכלים רק בשר רך של טרפם, ריאותיהם, עיניהם, לשונותיהם, לבם וכו'.
קל למוחות המערביים להתייחס לזה רק כפולקלור, עם זאת, משלחות אנתרופולוגיות אחרונות לאזור זה מצאו כמה ממצאים מעניינים מאד שעשויים להתחבר לפולקלור המנסי בנוגע למנק.
גילויים אנתרופולוגיים אחרונים
במרחק זריקת אבן מהסצנה הידועה לשמצה של דיאטלוב, נמצא האתר הארכיאולוגי השנוי במחלוקת, המוכר כאתר ביזובאיה (Byzovaya Site). אתר זה נחקר (באופן מוזר ואולי לא במקרה) מאז תחילת שנות ה-60, ומאז גילויו המקורי התלבטו כמה צוותים אירופיים ורוסים שונים על השלכותיו. במהלך השנים נמצאו שלוש מאות ושלוש עשרה חפצי אבן עתיקים במיוחד, יחד עם למעלה מארבעת אלפים עצמות בעלי חיים השייכות למין שנכחד בתקופת הקרח.
הוויכוח ניזון מהעובדה שממצאים אלה, בגלל צורת בנייתם ותקופת הזמן, הם כמעט בוודאות ניאנדרטלים. אבל זה מאוד בעייתי כי זה סותר את הדוגמה האקדמית: שהניאנדרטלים מעולם לא חיו כה רחוק בצפון, וכי הם נכחדו כשבעת אלפים שנה קודם לכן. אך רוב המדענים המעורבים במחקר סבורים כי מדובר בהחלט בכלים ניאנדרטלים. מתנגדיהם מבהירים כי לא נמצאו שרידים ניאנדרטליים; לכן הם לא יכולים להוכיח באופן סופי שמדובר בחפצים ניאנדרטליים.
ניאנדרטלים או לא?
בשנת 2011, פרופסור אמריטוס במחלקה למדעי כדור הארץ באוניברסיטת ברגן ובמרכז בירקנס לחקר האקלים (Bjerknes Centre for Climate Research), ד"ר יאן מאנגרוד (Dr. Jan Mangerud), הגן על טענתם וקבע כי "אנו סבורים כי סביר להניח כי הטכנולוגיה המוסטריאנית (על שם אתר Le Moustier בדרום צרפת, שם הם זוהו לראשונה) שאנו מתארים בוצעה על ידי הניאנדרטלים, וכך הם אכן שרדו זמן רב יותר ממה שרוב המדענים האחרים מאמינים, כלומר עד לפני 33,000 שנה."
לדברי ראש הפרויקט לודביץ' סלימאק (Ludovic Slimak), שיטות כלי עבודה אנושיים הקשורות לתקופה הפליאוליתית העליונה (בין 40,000 ל-10,000 שנה) "התמקדו בדרך כלל בייצור של מה שאנו מכנים טכנולוגיות להב". בני האדם הביזובאים ככל הנראה לא ייצרו "להבים" כאלה, אשר נוצרו לעתים קרובות מחומרים אורגניים כגון עצם ושנהב. כך שלצוות של סלימאק יש טיעון מבוצר היטב לפיו הניאנדרטלים יצרו את הכלים של ביזובאיה.
תהפוכות קונספטואליות מסוג זה אינן נדירות כשמדובר בנושא מינים של הומינינים, במיוחד בניאנדרטלים. בתחילה, האמינו הרשויות המובילות כי הניאנדרטלים הם רק דרגה מעל לקופים. אמרו שהם הולכי מפרקים, שלא יכלו לתפעל אש או לתקשר, נחותים בהרבה מההומו ספיינס המהולל והעוצמתי. שום דבר לא יכול להיות רחוק יותר מהאמת והמדע הוכיח זאת בוודאות מסנוורת.
הניאנדרטלים אכן עשו מניפולציות באש ושיטות בניית הכלים שלהם היו מתוחכמות מאד. הייתה להם מוזיקה, אמנות, תרבות, וכמובן שהם יכלו לתקשר מילולית. לא רק שחוקרים מוקדמים טעו בכל זה, אלא שכפי שמתברר, הניאנדרטלים חיו הרבה יותר קרוב להומו ספיינס בזמן ובמרחב והשתלבו איתנו. יתר על כן, הכרונולוגיה לקיום הניאנדרטלים נדחקת ללא הרף אל ההווה.
הכחדה וחריגים
סטנדרט הזהב של החשיבה המדעית הוא כי היפותזה חייבת להיות ניתנת לבדיקה על ידי ניסויים והתבוננות. זה הופך את המדע הקשה בנוגע להכחדת מינים לבלתי אפשרי כמעט. ניתן להבין הנחה סבירה של הכחדת מין, אך להנחות אלה יש דרך להפוך לעובדות נתפסות. מספר מינים נחשבו נכחדים, רק כדי להיראות חיים ובריאים.
במקרים מסוימים, נחשב כי הכחדה משוערת התרחשה לפני מאות מיליוני שנים. כרישי גובלין, לובסטרי עצים, צבי יער אראקאן (Arakan Forest Turtles), לטימריים, תוכים לילה (Night Parrots), צ'קואן פקארי (Chacoan peccary), עטלפי אוזנן פפואני, כלבים שרים של גינאה (New Guinea Singing Dogs). הרשויות המדעיות האמינו כי כל המינים הללו נכחדו.
מינים אחרים, כמו דיונון ענק, נחשבו במשך שנים כי לא בתקיימו כלל, למעט במוחם של מטיילים ומספרי סיפורים. בסך הכל, למין שלנו יש הרגל להעריך יתר על המידה את המודעות שלנו לסביבה והוא ממהר לקפוץ למסקנות מוטות לגבי הכחדה אפשרית של מין.
תיאוריות היטי של ד"ר איגור בורטב
תאמינו או לא, האוניברסיטה הרוסית בקמרובו (University of Kemerovo) פתחה לאחרונה מכון יטי משלהם, בהנהלת ד"ר איגור בורצב (Dr. Igor Burtsev). בורצב (שהוא כבשה שחורה אקדמית אמינה לחלוטין) הצהיר בפומבי כי לדעתו, מה שנקרא יטי (ובהרחבה, המנק) הוא אמיתי מאד, והוא אוכלוסיית שריד של הומינינים ניאנדרטליים.
קל להטיל אבנים על ד"ר בורצב, שיכול מאד להיות עוד אחד בשורה ארוכה של מדענים שזוכים בבוז על הצעת תיאוריות שמרגיזות את האקדמיה ואת המדענים שהמוניטין שלהם מושקע בזה כל כך.
מסקנות
מבחינה אובייקטיבית, ניתן להסביר את פציעות הדחיסה המוזרות על ידי המשקל הכבד של שלג דחוס שנערם על ארבעת הקורבנות שנמצאו בתוך הנקיק. עם זאת, האנתרופולוגים מודעים היטב לכך ששלדי הניאנדרטלים הם די חזקים, מה שמעיד על מסגרת שרירית ועוצמתית ביותר. כוחם הפיזי המדהים ניכר גם ממין העצמות שהתגלו באתר הסמוך. במילים אחרות, ציד קרנפים צמריריים עם חניתות ואטלטלים דרש כוח פיזי רב, גדול בהרבה מזה של הומו ספיינס.
כמו כן, כמעט בלתי אפשרי שאוכלי נבלות היו בוחרים במטרות הספציפיות האלה של בשר רך, מבלי להשאיר סימני כרסום. גם לא יתכן כי מפולת המיקרו לכאורה לא תכסה לחלוטין את האוהל או את המסלולים. סר ארתור קונאן דויל כתב "ברגע שאתה מסלק את הבלתי אפשרי, מה שנותר, על אף היותו בלתי סביר, חייב להיות האמת."
מקורות:
