עולמו המוזר של אייזק דיזראלי

מאת: Martin Spevack

מקור: Public Domain Review

אולי הדבר המוזר ביותר ב'סקרנות הספרות' (Curiosities of Literature) של אייזק דיזראלי הוא דווקא שמו. עבור דיזראלי, "סקרנות" הייתה שילוב בין המשמעות המקורית של המילה - "חקירה... המאופיינת בזהירות מיוחדת" - לבין המשמעות המקובלת בתקופתו: "רצון עז לדעת, חיפוש אחר מידע", כמו למשל בהתייחסותו לדקדוק במילון של סמואל ג'ונסון (Dictionary of the English Language) כ"מואר בסקרנות באמצעות ההערות והמחקרים של עורכים מודרניים", או בהתפעלותו מספרייתו של חברו פרנסיס דאוס (Francis Douce) כ"סקרנית". בהתאמה לדמותו כאיש ספר, פירושה של "ספרות" בעיני דיזראלי היה הרבה מעבר ל"ספרות באופן כללי, או מדעי הרוח"; עבורו הספרות ייצגה ידע במובנו הרחב ביותר - נטול פורמליות ומגבלות.

דיזראלי כפי שהוא מופיע בחזית של כרך א' במהדורת 'סקרנות הספרות' שיצאה לאור בשנת 1880 בהוצאת ארמסטרונג ובנו.

'סקרנות הספרות' הוא קובץ של מאמרים - כפי שמעידה הכותרת המלאה של המהדורה הראשונה מ־1791: "מורכבת מאנקדוטות, דמויות, רישומים והערות, ספרותיים, ביקורתיים והיסטוריים" - ובצדק תוארה כ"ספרייה ממוזערת". מדובר בספרייה שהתפתחה דרך תהליך אבולוציוני ערני ורב תהפוכות של מיון, הוספה, השמטה ועריכה מחודשת. המהדורה ה-14 והאחרונה, שיצאה לאור בשנת 1849 - שנה לאחר מותו של דיזראלי - כללה 276 מאמרים (הגרסה הזו מופיעה בשלושת הכרכים הראשונים מתוך מהדורת ששת הכרכים התקנית של כתביו, שערך בנו בנג’מין בשנת 1881). מספר זה עשוי להיראות יציב יחסית ל־279 המאמרים במהדורה הראשונה, אך הוא רחוק מלהעיד על הגמישות התהליכית או על טיב הנושאים.

הן הגיוון והן טווח הסוגיות באים לידי ביטוי בולט ברשימת חמישים המאמרים מן המדור "ספרות וביקורת" במהדורה הראשונה, שנשמטו במהדורות המאוחרות, בהם: "ספריות טטריות", "הטורקים", "החוק והנביאים", "רפובליקת הספרות", "עזרא", "אריסטו", "גרגוריוס השביעי", "מין הנשים נטול הנשמה", "רופאים כותבים מעט על נושאים מקצועיים", "גי פאטן", "אדם לא היה האדם הראשון", "קדושים נושאים את ראשם בידיהם", "על שם התואר יפהפה".

מבין עשרים ושבע "אנקדוטות היסטוריות" שנפלו בעריכה, ניתן למצוא את: "פטורים מנישואין", "גבירות אנגליות", "נזירים ספרדים", "הבתולה מריה", "פרוטסטנטים", "קפה", "התמרת לחם ויין", "אמריקה", "שטיח קסמים", "הטורק הגדול והקטן", "גופתו של קיסר".

רשימות אלה מדגימות לא רק את רוחב היריעה, אלא גם את החירות הרעיונית - ולעיתים גם את ההומור - שאפיין את כתיבתו של דיזראלי ואת תפיסתו הספרותית כהזמנה לשוטטות סקרנית בין רעיונות, אנקדוטות ודמויות היסטוריות.

למעלה: עיטור חזית לכרך א' של 'סקרנות הספרות' מאת דיזראלי, המציג את ספריית בודליאן באוקספורד. למטה: עיטור חזית לכרך ב' של 'סקרנות הספרות', המציג את ספריית המלך במוזיאון הבריטי.

בהקדמה ממרץ 1839, תיאר אייזק דיזראלי את יצירתו המתפתחת תדיר כ"מגוון רחב, שחובר בתקופות שונות... מעגל של ידע רב פנים [ש]לא ניתן למפותו גם אם נמדוד ונספור כל צעד בעזרת פדומטר קליני כלשהו". יהיה זה אפוא עיוות מהותי לראות באסופה זו מעין יער סבוך של הרהורים גחמניים או הגיגים דמיוניים. להפך - מדובר ביער שתוכנן, עוצב וטופח בידי ג'נטלמן עירוני (אם כי לא ממש מעודן).

דיזראלי שאב את עיקר ידיעותיו מספרים - המסה הראשונה בספר עוסקת ב"ספריות" - שהרי הוא עצמו היה אוהב ספר מושבע, ביבליופיל מובהק. אך למרות שורשיו הספרניים, 'סקרנות הספרות' לא היה מנותק לחלוטין מן העולם שמעבר לכותלי הספרייה; לולא כן, לא היה זוכה לפופולריות רחבת היקף כל כך לאורך תקופה כה ארוכה.

אף אם לא שיקפה האסופה במישרין סוגיות חברתיות, פוליטיות או ספרותיות עכשוויות, ולא נשענה על רכילויות או שערוריות בני־זמנה, היא עסקה בהן כבתופעות מוכרות החוזרות ונשנות בקיום האנושי, ללא תלות בזמן או במקום. כצפוי, הנושא המרכזי והבולט ביותר הוא זה של אנשי ספרות, יצירות ספרותיות והסוגיות הנלוות להן.

מבין אינספור הכותבים שמוקדשות להם מסות שלמות - אף שאלה משתרעים מן העת הרומית ועד המאה ה-18, אין ולו סופר אחד בן זמנו של דיזראלי, ואף לא ז'אנר ספרותי אחד הדומיננטי על פני האחרים. הכותבים האנגלים מקבלים ייצוג נרחב: מילטון, פופ, ד"ר ג'ונסון, בן ג'ונסון, שנסטון, פריור, ספנסר, שייקספיר, באטלר, ריצ'רדסון. אך ייתכן שכותבים מן היבשת זוכים לתשומת לב רבה אף יותר. הצרפתים מיוצגים היטב: סן-אברמון, לה רושפוקו, בל, סקארון, מדלן וז'ורז' דה סקודרי, קורניי ואחרים. האיטלקים: וידה, אריוסטו, טאסו, דנטה, פוליטיאן. בנוסף מופיעים מאמרים העוסקים במרטיאליס, סרוואנטס, אריסטו, אפלטון, קיקרו.

מן הרשימה המרשימה הזו, ניתן להסיק כי דיזראלי מעניק תשומת לב ניכרת לדמויות ספרותיות שוליות יחסית - רבות מהן הומניסטים נשכחים, חוקרים, ביבליופילים, ביבליוגרפים, אנטיקוורים, אנשי רוח, עורכים או פילוסופים. בין אלה ניתן למצוא את גרוטיוס, מגלאבקי, אנתוני ווד, מרולס, אניוס מוויטרבו, בודלי, קמדן, קוסטאר, פברוני, הרן, לילנד, נאודה, בנטלי, לנגלה דו פרנואה, ג'ורג' סטיבנס ואולדז.

פרטים מעמוד התוכן של כרך ד' במהדורת 'סקרנות הספרות' שיצאה לאור בשנת 1881 בהוצאת קראואל (Crowell).

באמצעות שילובם של גדולים וקטנים, מרכזיים ושוליים, מציג דיזראלי תמונה רחבה ומורכבת של עולמה הספרותי של אירופה - מעין פנורמה סקרנית, חקרנית, משעשעת ובלתי צפויה של התרבות והידע. באותה רוח של הרחבה רעיונית, דן אייזק דיזראלי גם במוסדות ובמשפחות שמקורם או ייעודם בשירות הספרות, כפי שניתן לראות במאמרים כגון: "מבט חטוף על האקדמיה הצרפתית", "אקדמיה אנגלית לספרות", "חברת פור־רויאל", ו"ההיסטוריה של משפחת קראצ’י". דיזראלי נטה לעסוק בפירוט מרובה יותר באשכולות ובז’אנרים שלמים, מאשר ביצירות יחיד - דבר שמתבטא במאמרים כמו: "שירה ספרדית", "רומנים", "הדרמה המוקדמת", "חיקויים ודמיון בשירה", "קומדיות ספונטניות", "יומנים", "שירי בעלי מלאכה", "פרודיות", ו"מסכות".

למרות שבמסות שלו מצוטטות אינספור יצירות, רק מעטות מהן נידונות כעיקריות בכותרת המאמר עצמו. בין הבודדות הללו ניתן למנות את: "המרגל הטורקי", "אהבה ושיגעון", "לב האוהב", "התלמוד", ו"רובינזון קרוזו". דיזראלי לא הזניח אפילו את היסודות החומריים של יצירות ספרותיות, כפי שניתן לראות במסות כמו: "מקורם של חומרי הכתיבה", "חתימות יד", "כתיבה זעירה", "ספרות ומספרים", ו"על כתיבה ספרותית". הוא עסק גם בהיבטים הפיזיים והמכניים של הפקת הספרים והפצתם - לדוגמה: "הדפסה מוקדמת" ו"היסטוריה סודית של סופרים שהרסו את מוכרי הספרים שלהם".

התעניינותו חלה גם באלמנטים המבניים של הספרים עצמם, כמו: "כותרות ספרים", "הקדשות", "הקדמות", "ציטוטים", "מפתחות תוכן", ו"שגיאות דפוס". ולא פסח גם על הדמויות והעיסוקים המלווים את הספרות, כגון: "פטרונים", "ביבליאומאניה", "מתמצתים", "מחקים", "מומחים לגניבה ספרותית ועמימות", "על גנבים ספרותיים", "זיופים ספרותיים", "הונאות ספרותיות", "מבקרים", "השמדת ספרים", ו"צנזורים על העיתונות".

תיאור משוער, מסביבות 1850, מאת ל. ורנר, של פגישה שהתקיימה בשנת 1815 בין אייזק דיזראלי ג’ון מארי השני, סר ג’ון בארו, ג’ורג’ קנינג, ג’.ו. קרוקר, סר וולטר סקוט ולורד ביירון.

באמצעות הקשת הרחבה של נושאים אלה, דיזראלי מצייר את הספרות לא רק כתוכן, אלא גם כחפץ, כמערכת חברתית, כתרבות חומרית - וכעולם חי שלם המקיים את עצמו בדרכים גלויות ונסתרות כאחד. לצד הממד ההיסטורי המרומז שבמאמריו הספרותיים של אייזק דיזראלי, הוא סיפק גם ממד היסטורי מפורש, כדרכו, מבלי להגביל את עיסוקו לזמן מסוים או לארץ מסוימת. המלוכה האנגלית הייתה מוקד מרכזי בעיסוקו, והוא הקדיש מאמרים לדיונים היסטוריים כגון: "צ’ארלס הראשון", "דוכס בקינגהאם", "אדוארד הרביעי", "מותו של צ’ארלס התשיעי", "אליזבת והפרלמנט שלה", "היסטוריה סודית של צ’ארלס הראשון ואשתו הנרייטה", "ההיסטוריה הסודית של מותה של המלכה אליזבת", "הפלרטוט הפוליטי של בקינגהאם עם הפוריטנים", ו"היסטוריה סודית של צ’ארלס הראשון ופרלמנטיו הראשונים".

לצד דמויות אלה, עסק גם במושגים נלווים למוסד המלוכה ולמנגנוני שלטון כגון: "אצולה", "מונרכים", "אלוהויות מלכותיות", "על קידום מלכותי", "הכרזות מלכותיות", "דת פוליטית", "סובלנות", ו"על ארמונות שנבנו בידי שרים".

מעבר לאנגליה, כללו מסותיו נושאים כמו: "אודות האפיפיורים", "השר = הקרדינל דוכס רישליה", "מלווים בריבית במאה ה-17", "ההיסטוריונים האיטלקים", "התנצלות על טבח סן־ברתולומיאוס בפריז", "היסטוריה סודית של מונרכיה בחירה", "מקורותיה של היסטוריה סודית", ואף "על היסטוריה של מאורעות שמעולם לא התרחשו".

ממד נוסף בכתיבתו של דיזראלי לובש צורה של סוציולוגיה תרבותית רחבת יריעה, המתמקדת בנימוסים ובחומריוּת. בין המסות מסוג זה ניתן למנות: "מנהגים פאודליים", "נימוס ספרדי", "יופי נשי וקישוטים", "ההיסטוריה של כפפות", "מוזיקה רפואית", "בתולין", "דרכי ברכה וטקסי ידידות בעמים שונים", "אש ומקורם של זיקוקין די־נור", "אנקדוטות על נימוסים אירופיים", "על המנהג של נשיקת יד", "בישול קדום וטבחי העת העתיקה", "הסטורנליה הקדומה והמודרנית",

"מנהגי שתייה באנגליה", "הכנסת התה, הקפה והשוקולד", ו"שירת מזמורים". נגיעות בעלות גוון סוציו־פסיכולוגי מופיעות במסות כגון: "בדידות", "אנקדוטות על הסחת דעת", ו"סיבה ותואנה".

מגוון הנושאים עשוי להיראות מסחרר, וארגונם - פזור למדי. אך אין ספק שבאוסף המתוכנן, המעובד והמעודן הזה - “ספרייה ממוזערת” במיטבה - יש משהו לכל אחד. מעבר לעונג הקריאה ולמידע שמספק מאמר זה או אחר, מתגלה לקורא תמונה פנורמית של נוף תרבותי קסום וסקרן, עשיר בפרטים ובהפתעות.