דמיינו הומו ארקטוס, מין נכחד של הומינידיים שעמדו זקופים והפכו לראשוני אבותינו שנעו מעבר ליבשת יחידה. לפני שני מיליון שנה בערך, ההומינדיים האלה, שחלקם התפתחו בסופו של דבר להומו ספיינס, החלו להתפשט מעבר לאפריקה, ועברו לאסיה ולאירופה. לאורך כל הדרך, הם עקבו אחר בעלי חיים, נתקלו בגללים וגילו צמחים חדשים.
אבל זו רק גרסה של סיפור המוצא שלנו, שבמקרה מקובלת על ידי מדענים. פרשנות קיצונית יותר לאירועים אלה כוללת את אותם בעלי חיים, גללים וצמחים, אך כוללת גם חומרים פסיכדלים. בשנת 1992, הביולוג וחוקר המודעות והפסיכדלים, טרנס מק'קנה, טען בספרו "מזון האלים" ("Food of the Gods") שמה שאיפשר להומו ארקטוס להתפתח להומו ספיינס היה המפגש שלו עם פטריות קסם ופסילוסיבין, התרכובת הפסיכדלית שבתוכן, באותו מסע אבולוציוני. הוא כינה זאת "תאוריית הקוף המסטול" ("Stoned Ape Hypothesis").
מק'קנה טען כי הפסילוסיבין גרם לארגון מהיר מחדש של יכולות עיבוד המידע של המוח הפרימיטיבי, מה שהתחיל את האבולוציה המהירה של הקוגניציה שהובילה לאמנות, לשפה ולטכנולוגיה המוקדמות שמופיעות בממצאים הארכיאולוגיים של ההומו ספיינס. כבני אדם מוקדמים, הוא אמר ש"אכלנו את דרכנו לתודעה גבוהה יותר" על ידי צריכת פטריות אלה, אשר הוא שיער שצמחו מגללים של בעלי חיים. פסילוסיבין, לדבריו, הביא אותנו "מחוץ למוח החייתי ולעולם הביטוי הברור והדמיון."
מכיוון שהתפתחות תרבותית אנושית הביאה לביות בקר פרא, בני האדם החלו לבלות זמן רב יותר סביב גללי בקר, הסביר מק'קנה. ומכיוון שפטריות פסילוסיבין בדרך כלל גדלות בגללים של פרה, "התלות ההדדית הבין-מינית של אדם-פטריות הועצמה והעמיקה. זו היתה אותה תקופה בה פולחן דתי, יצירת לוח שנה וקסם טבעי הפכו לשלהם."
מק'קנה, שמת בשנת 2000, האמין בלהט בהיפותזה שלו, אך הקהילה המדעית מעולם לא הביאה אותה בחשבון באופן רציני במהלך חייו. ההיפותזה של מק'קנה נדחתה כספקולטיבית יתר על המידה, וכעת צצה רק מדי פעם בקירות אינטרנטיים ובעמודי Reddit המוקדשים לפסיכדלים.
עם זאת, הרצאה בשנת 2017, בכנס Psychedelic Science 2017, כנס מדעי בנושא פסיכדלים בהשתתפות חוקרים, מטפלים ואמנים המאמינים בפוטנציאל הטיפולי של חומרים אלה, חידשה את העניין בתיאוריה. שם, פול סטאמטס (Paul Stamets), מיקולוג פסילוסיבין ידוע, תמך בהיפותזת הקוף המסטול בהרצאתו "פטריות פסילוסיבין והמיקולוגיה של התודעה."
"אני מציג זאת בפניכם כי אני רוצה להחזיר את הרעיון של היפותזת הקוף המסטול", אמר סטאמטס לקהל. "מה שבאמת חשוב לכם להבין הוא שהייתה הכפלה פתאומית של המוח האנושי לפני 200,000 שנה. מנקודת מבט אבולוציונית, זו התרחבות יוצאת דופן. ואין כל הסבר להתרחבות פתאומית זו של המוח האנושי."
ה"הכפלה" שעליה דיבר מתייחסת לצמיחה הפתאומית בגודל המוח האנושי, והוא צודק: הפרטים עדיין נתונים בויכוח. יש אנתרופולוגים הסבורים שגודל המוח של ההומו ארקטוס הוכפל לפני 2 מיליון עד 700,000 שנה. בינתיים, ההערכה היא כי נפח המוח של ההומו סאפיינס גדל פי שלושה לפני 500,000 עד 100,000 שנה.
בהצגת העקרונות של היפותזת הקוף המסטול שעיצבו מק'קנה ואחיו דניס, צייר סטאמטס דיוקן של פרימטים היורדים מחופת היער האפריקאי, חולפים על פני הסוואנות ונתקלים ב"פטריית הפסילוסיבין הגדולה בעולם שצומחת מתוך גללי החיות."
"אני טוען שדניס וטרנס צדקו", הודיע סטאמס תוך שהוא מודה שההיפותזה אולי עדיין לא ניתנת להוכחה. "אני רוצה שאתם או כל מי שיקשיב, או יראה זאת, יסיר את חוסר האמון שלו... אני חושב שזו היפותזה מאד מאד מתקבלת על הדעת לאבולוציה הפתאומית של ההומו סאפיינס מקרוביו הפרימטים". הקהל פרץ במחיאות כפיים סוערות.
האם סוף סוף הגיע הזמן להתייחס ברצינות להיפותזת הקוף המסטול? לשם כך נדרש לשלב את ההתקדמות המדעית שלנו בנושא פסילוסיבין, תגליות ארכיאולוגיות עדכניות והבנתנו המעומעמת של תודעת האדם והתאמתם להבנתנו הנוכחית של האבולוציה האנושית. אנו יכולים להתחיל בקשרים המשותפים בין השקפתו של מק'קנה על התפתחות התודעה לבין תיאוריות אחרות, יותר מיינסטרימיות, כולל התפיסה המקובלת לפיה היא הופיעה לאורך תקופה של אלפי שנים וששפה מילאה חלק מרכזי בהתפתחותה.
"אני חושב שכמו כל דבר, אולי יש אמת כלשהי במה שהוא [מק'קנה] אומר", אומר הפלאונטולוג ד"ר מרטין לוקלי (Martin Lockley). ללוקלי, מחבר הספר How Humanity Came Into Being, יש בעיה מרכזית אחת עם הנמקותיו של מק'קנה: להאמין בהיפותזת הקוף המסטול, שמניחה כי אבותינו התמסטלו וכתוצאה מכך הפכו להיות מודעים, פירושו גם להסכים שיש סיבה יחידה להופעת התודעה. רוב המדענים, כולל לוקלי, חושבים שזה היה הרבה פחות פשוט מזה.
תודעה, אחרי הכל, היא דבר מורכב מאוד שאנחנו רק מתחילים להבין. אנתרופולוגים מקבלים בדרך כלל שזו פונקציה של המוח האנושי המעורבת בקבלת ועיבוד מידע שהתפתח במשך אלפי שנים של ברירה טבעית. מצב תודעה כולל מודעות לחוויות איכותיות מרובות: תחושות ורגשות, ניואנסים של תכונות חושיות ותהליכים קוגניטיביים, כמו חשיבה הערכה וזיכרון. בשנת 2016, מדענים איתרו היכן כל אלה נמצאים במוח, וגילו קשר פיזי בין אזורי המוח הקשורים לעוררות ולמודעות.
התיאוריה של מק'קנה מצמצמת את מכלול התופעות המורכבות האלה לניצוץ יחיד; בעיניו, פטריות הפסילוסיבין היו "הזרז האבולוציוני" אשר עורר את התודעה בכך שגרם לבני האדם הראשונים לעסוק בחוויות כמו יחסי מין, קשר חברתי ורוחניות. רוב המדענים יטענו שההסבר של מק'קנה הוא, ואולי בתמימות, פשטני יתר על המידה.
ועדיין, הם מתבלבלים באותה מידה כשמבקשים מהם לענות על השאלה שהיא שורש הוויכוח סביב היפותזת הקוף המסטול ומחקר התודעה בכלל: כיצד התפתחה התודעה? אם לא היו אלה פטריות פסיכדליות שהתחילו את התהליך, אז מה כן? מייקל גרציאנו (Michael Graziano), פרופסור לפסיכולוגיה ולמדעי המוח באוניברסיטת פרינסטון החוקר את התודעה, לא שמע על תיאוריית הקוף המסטול, אך מסכים כי התפתחות התודעה האנושית קשורה איכשהו להיווצרות קהילות. בתיאוריה שלו הוא טוען כי המוח היה צריך לפתח את היכולת להבין חוויות סובייקטיביות כדי לשרת צרכים חברתיים. מכיוון שזה הועיל מבחינה אבולוציונית להיות אינטליגנטי מבחינה חברתית, הוא אומר, זה סביר להאמין שהתודעה התפתחה כטקטיקה הישרדותית.
"יתכן שהתודעה התפתחה בחלקה כדי לפקח, להבין ולחזות יצורים אחרים, ואז הפננו את אותה מיומנות פנימה, לפיקוח ולעיצוב עצמנו", אומר גרציאנו. "או יכול להיות שהתודעה הגיחה הרבה יותר מוקדם, כאשר התמקדות קשב בסיסית הופיעה לראשונה, ושהיא קשורה ליכולת למקד את משאבי המוח במספר מוגבל של אותות. זה היה מציב את זה מוקדם מאד באבולוציה, אולי לפני חצי מיליארד שנה."
כמו כן, לתיאוריות של האנתרופולוג איאן טטרסל (Ian Tattersall), אין כל קשר לחומרים פסיכדליים, אך הן חולקות את הדגש של היפותזת הקוף המסטול על סוציאליזציה. במאמרו משנת 2004 "What happened in the origin of human consciousness?" טטרסל, חוקר במוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע, טען שמודעות עצמית - וכך התודעה - נולדה כאשר האדם המוקדם למד להתייחס לעצמו בנפרד מהטבע ופיתח יכולת להעריך ולהביע את המחשבות שבמוחו. שפה התפתחה זמן קצר לאחר מכן, ואחריה הכרה אנושית מודרנית.
היכן שטטרסל נותר אובד עצות - והיכן שהתיאוריה של מק'קנה מציעה הסבר כלשהו - זה בניסיון להבין מתי התחולל אותו שינוי מכריע.
"היכן צצה הקוגניציה האנושית המודרנית?" כותב טטרסל. "כמעט בוודאות באפריקה, כמו האנטומיה האנושית המודרנית. שכן ביבשת זו אנו מוצאים את ההבזקים הראשונים של "התנהגויות מודרניות" ...אך רגע הטרנספורמציה עדיין חומק מאיתנו ועשוי לעשות זאת כמעט לנצח."
מק'קנה יכול היה לטעון כי פטריות המכילות פסילוסיבין גרמו ל"רגע הטרנספורמציה" הזה. אך אפילו מומחים למדיסין קדום סבורים כי אין זה סביר שגורם אחד גרם לשינוי כה קיצוני, למרות שסביר לחלוטין לחשוב כי ההומינידים המוקדמים אכלו פטריות קסם בעת שעשו את דרכם דרך אפריקה.
"האבולוציה האנושית היא תהליך מורכב להפליא בו מספר גורמים מילאו את תפקידם", אומרת הארכיאולוגית אליסה גררה-דוקה (Elisa Guerra-Doce). המחקר של גררה-דוקה על השימוש בצמחים בתקופות פרהיסטוריות פירט כיצד בני אדם מוקדמים השתמשו בחומרים משני תודעה למטרות פולחניות ורוחניות. אך למרות העובדה שהיא נתקלה בשאריות של פרג האופיום בשיניים של שרידים ניאוליתים, זרעי קנאביס חרוכים עתיקים, ואפילו ציורים מופשטים של שימוש בפטריות הזיה על קירות מערות באלפים האיטלקיים, היא לא תומכת בהיפותזת הקוף המסטול.
"מנקודת מבטי, ההיפותזה של מק'קנה היא פשטנית מדי וחסרת ראיות ישירות לתמיכה בה - כלומר כל ראיה לצריכת פטריות הזיה על ידי ההומו סאפיינס הקדומים ביותר", היא אומרת ומציינת שכמה מהעובדות הבסיסיות שלו מוטעות. "הוא מצביע על הציורים של טאסילי נאג'ר, הכוללים כמה תיאורים של פטריות, אבל אנחנו צריכים לזכור כי ציורים אלה מתוארכים לתקופת הניאוליתית."
אם המדע שמאחורי ההיפותזה של מק'קנה אינו יציב, מה הערך שיש לו בחיפוש אחר מקור התודעה האנושית?
במקרה הטוב ביותר, היפותזת הקוף המסטול היא, כפי שתיאר זאת פול סטאמטס, "היפותזה שלא ניתנת להוכחה" המתאימה לחלק - ורחוקה מלהתאים לכל - הידע שיש לנו על התפתחות המודעות. במקרה הגרוע ביותר, מדובר בפשטנות יתר גסה של מגוון הגורמים שאולי הניעו את ההכרה והתודעה האנושית המודרנית. עם זאת, מק'קנה ראוי לקרדיט על שבשנות ה-90 עורר רעיון שהמדענים הצליחו להוכיח לאחרונה: פסילוסיבין אכן משנה את התודעה ויכול לעורר שינויים פיזיים במוח.
בשנים האחרונות חוקרים קבעו כי פסילוסיבין גורם למצב של "קוגניציה בלתי מוגבלת", מה שמביא להגברה בולטת של הפעילות ברשת המוח הפרימיטיבי, האזור הקשור לתגובות רגשיות. בהשפעת פסילוסיבין, חלקי המוח המקושרים לרגשות וזיכרון נעשים מתואמים יותר, ויוצרים דפוסי פעילות מוחית הדומים לאלה של אנשים ישנים וחולמים. יחד עם זאת, האזור השולט בחשיבה ברמה גבוהה יותר וקשור לתחושת העצמי הופך לא מאורגן, ולכן יש אנשים שצורכים פסילוסיבין ומרגישים אובדן של "אגו", מה שמוביל אותם להרגיש יותר חלק מהעולם מאשר מגופם שלהם.
ללא קשר לחורים בהיגיון המדעי של מק'קנה, אמנדה פילדינג (Amanda Feilding), מייסדת ומנהלת קרן בקלי (Beckley Foundation), צוות מחקר פסיכדלי מוביל, אומרת כי עלינו לראות את טעויותיו של מק'קנה ולשקול את התובנה הגדולה ביותר שלו: שסיפור האנושות אינו נפרד מהפליאה שלנו מחומרים פסיכדליים. גם אם האדם המוקדם נתקל בחומרים פסיכואקטיביים קרוב יותר לתקופה הניאוליתית, היא אומרת, חווית הכניסה למצב תודעתי שונה ככל הנראה שינתה את החברה האנושית לטובה.
"הדימויים שמגיעים עם החוויה הפסיכדלית הם נושא שעובר דרך אמנות עתיקה, ולכן אני בטוחה שחוויות פסיכדליות וטכניקות אחרות, כמו ריקודים ומוזיקה, שימשו את אבותינו הקדומים כדי להעצים את התודעה, מה שאז איפשר רוחניות, אמנות ורפואה", היא אומרת.
היפותזת הקוף המסטול אולי אבודה, אך שריד כלשהו למורשתה עדיין נותר. כעת, לאחר שמדענים מבינים טוב יותר את האופן בו פסילוסיבין משפיע פיזית על המוח, הם יכולים לחקור ברצינות את הפוטנציאל שלו לטיפול בהפרעות כמו שימוש בסמים, חרדה ודיכאון. אם זה יקרה - ונראה שזה יקרה - הפסילוסיבין יהפוך לחלק מתרבות המיינסטרים כסוכן של שינוי חיובי. והאם בסופו של דבר זה לא מה שמק'קנה דגל בו?
אולי לעולם לא נדע כיצד פטריות קסם עזרו לבני אדם מוקדמים. אבל אין ספק שהם יתרמו לבריאותם של בני האדם המודרניים כאשר אנו נמשיך בדרכנו האבולוציונית המוזרה.
מקורות:
