שטיח פזיריק (Pazyryk Carpet) הוא השטיח העתיק ביותר המוכר כיום בעולם. הוא התגלה במצב שימור כמעט מושלם, הוצא מקבר מלכותי בעמק פזיריק (Pazyryk Valley) בסיביר, רוסיה, ותוארך לסביבות המאה ה-5 לפנה"ס.
שבט פזיריק התגורר בהרי אלטאי בסיביר, דרומית לעיר המודרנית נובוסיבירסק שברוסיה. הם היו נוודים ולוחמים, רוכבי סוסים, שסחרו עם סוחרים בסין, בהודו ובפרס. חלק ניכר מתרבותם התגלה דרך ממצאים מסדרת קברים שנמצאו בעמק פזיריק, כולל שרידי אדם חנוטים עם קעקועים מפורטים, אוצרות זהב, שטיחים, לבד, משי סיני, ריהוט עץ וחפצי בית, שהשתמרו אלפי השנים בגלל מים שחדרו לקברים והקפיאו הכל לגושי קרח מוצקים. שרידים אנושיים גילו כי אנשי פזיריק אף ביצעו ניתוח גולגולתי מתקדם לפני למעלה מ-2,000 שנה.
שטיחים עתיקים
ההשערה הייתה כי שטיחים יוצרו לראשונה במזרח אסיה במהלך האלף ה-2 לפנה"ס, אם כי נאמר כי ביות כבשים התרחש כמה אלפי שנים קודם לכן. מכיוון שצמר הכבשים הוא סיב טבעי המורכב מחלבונים מן החי, במיוחד קרטין, הוא מהווה מקור מזון לחיידקים ולחרקים. כתוצאה מכך, חפצים עשויים צמר, כולל שטיחים, רגישים מאד לפגיעה ובלייה, ודגימות צמר קדומות נדירות מאד ועשויות להישמר רק בנסיבות מאד יוצאות דופן.
שטיחים שימשו לקישוט חצרו של כורש הגדול, שייסד את האימפריה האחמנית בערך באמצע המאה ה-6 לפנה"ס. לעומת זאת, יש שטענו כי יצור שטיחים הובא על ידי כורש לפרס מעט מאוחר יותר, כלומר לאחר כיבוש בבל בשנת 539 לפנה"ס. משערים כי הפרסים יכלו לייצר שטיחי צמר עוד לפני תקופת כורש, בהתחשב בעובדה שהם החזיקו עדרי צאן שסיפקו להם את חומרי הגלם הדרושים לייצור שטיחים.
לעומת זאת, הדוגמה העתיקה ביותר של שטיח אינה מגיעה מהשטחים שהיו בעבר חלק מהאימפריה האחמנית, אלא רחוק יותר, צפונית-מזרחית מהם בשטח הסקיתים. עמק פזיריק ידוע בקברי תקופת הברזל הסקיתיים שלו, ובאחד מתלי הקבורה הללו נמצא שטיח פזיריק. ממצא ארכיאולוגי יקר ערך זה התגלה בשנת 1949 על ידי סרגיי רודנקו (Sergei Rudenko), ארכיאולוג רוסי.
המזל של שטיח פזיריק
שטיח פזיריק שרד עד היום בזכות מזל טהור. תל הקבורה בו נמצא השטיח נבזז בעבר. שודדי הקברים לקחו את כל התכולה היקרה מתוך הקברים, וחפצים שנחשבו כבעלי ערך פחות, כמו השטיח, נותרו מאחור. השודדים לא טרחו לכסות את תל הקבורה לאחר שבזזו אותו. כתוצאה מכך חלחלו מים, וכיסו את שטיח פזיריק. בחורף המים קפאו וכך נוצרה שכבת מגן מעל השטיח. בגלל שכבת הקרח הזו השטיח של פזיריק נשמר עד היום. השטיח שמור כל כך עד שצבעיו, שיוצרו באמצעות פיגמנטים העשויים מצמחים ומחרקים, נראים חיים ותוססים גם היום.
בהתבסס על תיארוך פחמן, ארכיאולוגים יכולים לומר כי שטיח פזיריק יוצר בין המאות ה-5 ל-4 לפנה"ס. החוקרים הצליחו גם לומר כי השטיח נשזר בטכניקה המכונה "קשר סימטרי כפול, מה שמכונה קשר טורקי (Turkish knot)", וכי השטיח מכיל מעל 1,250,000 קשרים. למרבה הצער, החוקרים עדיין לא הצליחו לקבוע את מקורו של שטיח פזיריק. אחת ההשערות היא שהשטיח מפרס, ואילו אחרת מצביעה על כך שהוא הגיע ממרכז אסיה, מאזור שבו היה מגע עם התרבות הסקיתית והפרסית. אפשרות נוספת היא שהסקיתים עצמם יצרו את השטיח, על בסיס אב טיפוס פרסי כלשהו.
רוב המומחים מייחסים את שטיח פזיריק לפרס. העיצוב שלו הוא בסגנון דומה לפסלים של פרספוליס. הרצועה החיצונית של השטיח מעוטרת בשורה של רוכבים, שבעה מכל צד, סה"כ עשרים ושמונה - מספר שתואם את מספר הגברים שנשא את כס המלכות של חשיארש לפרספוליס. חלקם רכובים, ואילו אחרים הולכים לצד סוסיהם. ברצועה הבאה מסגרת של יחמורים אירופים, אחריה רצועה של גריפונים ובאזור המרכזי של השטיח 24 ריבועים, בתוך כל אחד מהם דימוי בצורת צלב המורכב מארבעה ניצני לוטוס מסוגננים.
יוצרי שטיח פזיריק הקדישו תשומת לב רבה לפרטים של הדמויות, ומתוארים האיברים הפנימיים, במיקומים אמיתיים בדיוק קליני כמעט, כפי שמוצג בתמונה הבאה.
הלב - ממש מעל הרגליים הקדמיות (כדור אדום מוקף בצהוב עם קו מתאר שחור).
אבי העורקים (בליטה אדומה ארוכה מעל הלב).
הקיבה -בצד ימין של הכדור (אזור צהוב גדול עם קצה מתרחב כלפי מעלה).
המעיים - בחלק האחורי (ריבוע צהוב מוקף בקשת תכלת וקשת צהובה).
אולי השופכה - בחלק העליון של הרגל האחורית הימנית (קו צהוב עם נקודה שחורה).
החוליות - ישירות מתחת לקו המתאר האחורי החום (שרשרת שחור-לבן).
תעלומת הצבע של שטיח פזיריק
מאז שהתגלה השטיח בשנת 1947, תמהים מומחי טכניקות צביעה מסורתיות מהחיות והעוצמה של הצבעים העזים של השטיח, שנח קבור בתנאים קיצוניים במשך כמעט 2500 שנה. במחקר שהתפרסם בחודש מרץ השנה, פרופ' ד"ר קארל מסלינגר (Prof. Dr. Karl Meßlinger) מהמכון לפיזיולוגיה ופתופיזיולוגיה באוניברסיטת פרידריך אלכסנדר בגרמניה (Institute of Physiology and Pathophysiology at FAU), ומומחי הרנטגן המיקרוסקופי (x-ray microscopy) ד"ר אנדראס ספאת' (Dr. Andreas Späth) ופרופ' ד"ר ריינר פינק (Prof. Dr. Rainer Fink) מה-FAU שופכים כעת מעט אור על תעלומה זו. יחד הם העלו את הרעיון להדמיה של חלוקת הפיגמנטים על פני חתך של סיבי צמר בודדים באמצעות פלורסנצית קרני רנטגן (XRF).
התססת צמר כבשים לפני הצביעה מגדילה את הברק ואריכות החיים של הצבע. ניתן לזהות צמר מותסס על ידי המיקום המוגבה של שכבות הקוטיקולה לאורך הסיבים או על ידי חלוקה אופיינית של פיגמנטים על פני חתך הסיבים. המחקר התמקד בעיקר בסיבי צמר אדומים, מכיוון שפיגמנט האדום הטורקי (Turkey red) נמצא בשימוש כמעט אקסקלוסיבי במשך מאות שנים במרכז אסיה ובמזרח הרחוק כדי ליצור גוון אדום אופייני. אדום טורקי הוא קומפלקס אורגני מתכתי עשוי אליזרין (alizarin), שמקורו בשורשי צמח הרוז מאדר (rose madder), ואלומיניום.
"ההדמיה מראה את ההתפלגות האופיינית של האלומיניום לאורך חתך סיבי הצמר המותסס", מסביר ד"ר אנדראס ספאת'. "מצאנו את אותו דפוס בסיבים משטיח פזיריק". זו ללא ספק הדוגמה המוקדמת ביותר לטכניקת התסיסה והיא מספקת תובנה לטכניקות המפותחות שהיו כבר בשימוש על ידי אומני טקסטיל בתקופת הברזל. התוצאות גם מראות את הפוטנציאל הגבוה של מיקרוסקופ הרנטגן לניתוח דגימות של טקסטיל מאתרים ארכיאולוגיים. עד כה, מחקרים בתחום זה השתמשו במיקרוסקופ אלקטרונים סורק (SEM).
לפני 30 שנה, בשנת 1991, קיבל פרופ' ד"ר קארל מסלינגר דגימה של כמה קשרים משטיח פזיריק לצורך ניתוח באמצעות מיקרוסקופ אלקטרונים סורק. יחד עם ד"ר מנפרד ביבר (Dr. Manfred Bieber), מומחה לטכניקות אורינטליות לצביעת טקסטיל, הוא גילה בעבר כי הדמיית SEM יכולה לזהות סיבי צמר שטופלו בטכניקת צביעה מיוחדת המבוססת על תסיסה קודמת של הצמר. "אומני טקסטיל אנטוליים מסורתיים מכירים טכניקה פחות יקרה אך אמינה", אומר מסלינגר. ״הם מפזרים את הצמר בשדה באור שמש ישיר למספר שבועות, ואז מכניסים אותו לאסם כמצע לבעלי החיים שלהם לפני שהם שוטפים אותו בנחל או בנהר. רק צמר מותסס שומר על צבעו ללא הלבנה משמעותית."
פרופ' מסלינגר וד"ר ביבר הצליחו להתחקות אחר מקורות טכניקת הצביעה המסורתית הזו עד למאה ה-17. עם זאת, ככל שמשתמשים יותר בטקסטיל המטופל או ככל שהוא נחשף לאלמנטים יותר כך שכבות הקוטיקולה פוחתות. רוב שכבות הקוטיקולה של שטיח פזיריק היו חסרות. החוקרים הצליחו להוכיח את השפעת התסיסה על ידי השוואת התמונות הפלואורסצנטיות לאלו של דגימות צמר שהם התסיסו וצבעו בעצמם.
שטיח פזיריק מוצג בימים אלה במוזיאון הארמיטאז' בסנט פטרסבורג, רוסיה, שם הוא מטופל ונשמר בכדי להבטיח את שלמותו לדורות הבאים.
מקורות:
