האדמה היא אוצר של סודות ופנינים נסתרות, ואחד המרתקים הוא הגילוי של בעלי חיים קדומים שנשמרו בצורה מושלמת בקפאת-עד. בשנת 2018, צייד חטי ממותה בר מזל שחקר את חופי נהר טירחטיאק (Tirekhtyakh) באזור יקוטיה בסיביר גילה ממצא מדהים - ראש שלם לחלוטין של זאב פרהיסטורי.
התגלית נחשבת לממצא משמעותי שכן היא מספקת תובנה חסרת תקדים על חייהם של בעלי חיים שחיו לפני אלפי שנים. הדגימה, שנשתמרה במשך 32,000 שנה על ידי קפאת-העד של האזור, היא הפגר החלקי היחיד של זאב ערבות פליסטוקן בוגר (Pleistocene steppe wolf) - שושלת נכחדת נפרדת מזאבים מודרניים - שהתגלה אי פעם. התגלית, שפורסמה לראשונה ב-Siberian Times, צפויה לסייע למומחים להבין טוב יותר כיצד נבדלו זאבי הערבות מהמקבילות המודרניות, וכן מדוע המין נכחד.
לדברי מריסה איאטי (Marisa Iati) מהוושינגטון פוסט, הזאב המדובר היה מפותח במלואו בזמן מותו, אולי בסביבות גיל שנתיים עד 4 שנים. למרות שתצלומים של הראש הכרות, שעדיין מתהדר בגושים של פרווה, ניבים וחוטם שמור היטב, שאורכו כ-40 ס"מ - ראשו של הזאב האפור המודרני, בהשוואה, הוא באורך 23 עד 28 ס"מ.
לאב דאלן (Love Dalén), גנטיקאי אבולוציוני במוזיאון השבדי להיסטוריה של הטבע, שצילם סרט תיעודי בסיביר כשצייד החטים הגיע למקום עם הראש, אומר שדיווחים בתקשורת המכריזים על הממצא כ"זאב ענק" אינם מדויקים. לדברי דאלן, הוא לא כל כך גדול מזאב מודרני אם מורידים את הגוש הקפוא של קפאת-העד הדבוקה למקום שבו הצוואר היה.
לפי CNN, צוות רוסי בראשות אלברט פרוטופופוב (Albert Protopopov) מהאקדמיה למדעים של הרפובליקה של סאחה מתכונן לבנות מודל דיגיטלי של המוח של בעל החיים וחלקה הפנימי של הגולגולת שלו. בהתחשב במצב השימור של הראש, הוא ועמיתיו מקווים שיוכלו לחלץ DNA שימושי ולהשתמש בו כדי לרצף את הגנום של הזאב על פי דיוויד סטנטון (David Stanton), חוקר במוזיאון השבדי להיסטוריה של הטבע שמנהל את הבדיקה הגנטית של העצמות. לפי שעה, לא ידוע כיצד ראשו של הזאב התנתק משאר גופו.
טורי הררידג' (Tori Herridge), ביולוגית אבולוציונית במוזיאון הטבע של לונדון, שהיתה חלק מצוות הצילומים בסיביר בזמן הגילוי, אומר שעמית, דן פישר (Dan Fisher) מאוניברסיטת מישיגן, חושב שסריקות של ראש בעל החיים עשויות לחשוף עדויות לכך שהוא נכרת בכוונה על ידי בני אדם - אולי "במקביל לגסיסה של הזאב". אם כן, מציינת הררידג', הממצא יציע "דוגמה ייחודית לאינטראקציה אנושית עם טורפים". ובכל זאת, היא מסכמת בפוסט בטוויטר, "אני שומרת על שיקול דעת עד שנעשה מחקר נוסף".
דאלן מהדהד את ההיסוס של הררידג', ואומר שהוא "לא ראה שום ראיה משכנעת" שבני אדם כרתו את הראש. אחרי הכל, זה לא נדיר למצוא קבוצות חלקיות של שרידים בקפאת-עד הסיבירית. לדוגמה, אם בעל החיים נקבר רק חלקית ולאחר מכן קפא, שאר הגוף יכול היה להירקב או להיאכל על ידי אוכלי נבלות. לחילופין, תנודות בקפאת-העד לאורך אלפי שנים היו עלולות לגרום לגוף להתחלק למספר חלקים.
לדברי סטנטון, זאבי הערבות היו "כנראה מעט גדולים וחסונים יותר מזאבים מודרניים". לבעלי החיים הייתה לסת חזקה ורחבה המצוידת לציד אוכלי עשב גדולים כמו ממותות צמריות וקרנפים, וכפי שמספר סטנטון ל-USA Today's, הוא נכחד לפני 20,000 עד 30,000 שנה, או בערך התקופה שבה הזאבים המודרניים הראשונים הגיעו לסצינה. אם החוקרים יצליחו לחלץ DNA מראשו של הזאב, הם ינסו להשתמש בו כדי לקבוע אם זאבים קדומים הזדווגו עם זאבים מודרנים, עד כמה טהור היה המין הקודם, והאם לשושלת היו - או חסרו - התאמות גנטיות שתרמו להכחדתו.
עד כה הניבה קפאת-העד הסיבירית מערך של יצורים פרהיסטוריים שהשתמרו היטב: בין היתר סייח בן 42,000 שנה, גור אריה מערות, "ציפור קרח מעודנת עם נוצות", כפי שמציינת הרידיג', ו"אפילו עש עדין מתקופת הקרח". לדברי דאלן, ניתן לייחס את הממצאים הללו לעלייה בציד חטים מממותות ולהמסה מוגברת של קפאת-העד הקשורה להתחממות הגלובלית.
סטנטון מסכם, "האקלים המתחמם... פירושו שיותר ויותר דגימות כאלו צפויות להימצא בעתיד." יחד עם זאת, הוא מציין, "סביר להניח שרבות מהן יפשירו ויתפרקו (ולכן יאבדו) לפני שמישהו יוכל למצוא... וללמוד אותן".
העובדה שהתגלית הזו נעשתה על ידי צייד חטי ממותה רק מוסיפה לסיפור. זוהי תקופה מרגשת עבור פליאונטולוגים וארכיאולוגים כאחד, כאשר מתגלות יותר ויותר תגליות שדוחפות את גבולות ההבנה שלנו את העבר. אנו מצפים לראות אילו תגליות מדהימות נוספות יימצאו בעתיד.
מקורות:
