הוא כונה "הצמח של האלמוות" על ידי המצרים הקדומים, והוערך על ידי תרבויות רבות לאחר מכן, צמח האלוורה ידוע עד היום בזכות היתרונות הבריאותיים הרבים שלו. במשך אלפי שנים הוא שימש לטיפול ביותר מ-50 מצבים רפואיים, החל מהשמנת יתר ועד כוויות, דרמטיטיס, כיבים, אסטמה, סוכרת, אקנה ואפילו צרעת. אלוורה או אַלוי אמיתי (שם מדעי: Aloe vera) הוא מין צמח סוקולנט בסוג אלוי, השייך למשפחת העיריתיים. קיימים מאות מינים בסוג אלוי, דבר המקשה לעיתים על הזיהוי של האלוי המכונה "אמיתי" שפריחתו צהובה, לעומת פריחת מינים שונים, שהיא לעיתים כתומה.
צמח האלוורה מורכב מ-95% מים, אך 5% האחרים מורכבים מרמות גבוהות במיוחד של אנזימים בריאים. בצמח המיוחד מאד הזה למעלה מ-200 תרכובות ביו-אקטיביות כמו מינרלים, אנזימים, ויטמינים, חומצות אמינו ורב-סוכרים, שכולם משפרים את ספיגת המזון בגוף. הוא עשיר גם בסידן, ברזל, אבץ, מגנזיום, נחושת, אשלגן ומנגן. הוא מתאפיין בתכונות אנטי דלקתיות ואנטיבקטריאליות המסייעות לניקוי רעלים מהגוף ותומכות במערכת החיסון. הוא מכיל גם את הויטמין B12, הנמצא בדרך כלל רק במזונות המבוססים על בעלי חיים והוא חשוב ביצירת כדוריות דם אדומות חדשות, מה שהופך אותו ליקר לאין ערוך לצמחונים. מוצאו מאפריקה ומאזורים במזרח התיכון, אך ניתן לגדל אותו בכל בית, מה שהופך אותו לנגיש לכל אחד. פעם הוא היה, והוא עדיין נותר, אחת התרופות הפופולריות והנפוצות ביותר בעולם.
השימוש הידוע המוקדם ביותר בצמח האלוורה מתוארך למצרים העתיקה כבר לפני 6,000 שנה. היה ידוע כי הצמח טומן בחובו את סודות היופי, הבריאות והאלמותיות, ומכאן הוא נודע כ"צמח האלמוות". ידעו כי הן קליאופטרה והן נפרטיטי השתמשו והעריכו את הנוזל של הצמח כחלק משגרת היופי היומיומית שלהם. אפילו המתים היו נחנטים באלוורה בשל תכונותיו האנטי בקטריאליות והאנטי פטרייתיות. זה היה חשוב מכיוון שהמצרים הקדומים האמינו שהפסקת תהליך הפירוק הפיזי תוביל לחיי נצח. לצד חניטת המתים, אלוורה ניתן כמנחה לפרעונים שמתו בטקסי הלוויה שלהם. העושר וההערכה של אדם לפרעה הוכחו על ידי כמות האלוורה, בקילוגרמים, שהביא כמנחה.
נמצא בתבאי בשנת 1858, "פפירוס אברס" משנת 1,550 לפנה"ס, תקופתו של אמנחותפ הראשון, מתעד את התכונות האנטי-דלקתיות ומרגיעות הכאב של הצמח. המהומטנים (Mahometans) של מצרים חשבו על האלוורה כסמל דתי. הם האמינו שהסמל הקדוש של הצמח תלוי על מפתן הדלת יגן עליהם מפני הכפשות והשפעות רעות. המצרים השתמשו בצמח גם לייצור פפירוס וכטיפול בשחפת. באופן דומה, תיעוד אודות האלוורה, המתוארך לשנת 2200 לפנה"ס, נמצא על לוחות חרס בניפור. בתקופה הזו, המסופוטמים הקדומים השתמשו בצמח לניקוי רעלים מהגוף, מכיוון שמחלה נתפסה כדיבוק של שדים והצמח האלוהי השתמש בכוחותיו הטבעיים כדי לגרש את השדים.
גם בתקופתו של אלכסנדר הגדול צמח האלוורה שימש כטיפול תרופתי. תועד כי אלכסנדר השתמש בנוזל האלוורה לריפוי פצעיהם של לוחמיו בשדה הקרב. הוא אפילו הרחיק לכת עד שהיו לו עגלות של הצמח כדי שתהיה לו אספקה טרייה מוכנה במהלך מסעות הקרב שלו. נאמר כי אריסטו שכנע את אלכסנדר לכבוש את האי סוקוטרה בכדי לתפוס את מטעי האלוורה שהיו בו.
בתקופת שלטונו של נירו, במאה הראשונה לספירה, נסע הרופא וחוקר הטבע דיוסקורידס עם צבאות רומא בחיפוש אחר שיטות ריפוי חדשות. הוא כתב מספר ספרים, הראשון שבהם היה "דה מטריה מדיקה" (De Materia Medica) בשנים 41-68 לספירה, שלימד רוקחות שכללה מרשמים וטיפולים במחלות רבות. בפרק על טיפול בצמחים הוא מתאר את האלוורה כאחד מצמחי הריפוי האהובים עליו. הוא ממליץ להשתמש בנוזל הצמח למחלות גופניות רבות כגון פצעים, אי נוחות במערכת העיכול, דלקת חניכיים, כאבי פרקים, גירוי בעור, כוויות שמש, אקנה, נשירת שיער ועוד רבות. פליניוס הזקן, רופא בן אותה תקופה, אישר ב"תולדות הטבע" את תגליות דיוסקורידס, אך הוסיף ריפוי בפצעי צרעת ונוגד זיעה לרשימת השימושים של האלוורה.
גם בתרבות הסינית צמח האלוורה נתפס כמרכיב רפואי חשוב מאז ימי המסעות של מרקו פולו. בסין, הנוזל המיובש של צמח האלוורה מכונה "לו-הוי", שפירושו "משקע שחור", והוא הוזכר לראשונה במאה ה-11. ספר הטיפולים של שי-שן (Shi Shen) מתאר את הצמח כ"שיטת הרמוניה", ככזה מילא הצמח תפקיד מרכזי בחיי היומיום הסיניים. ביפן הוא היה ידוע בכינויו "הצמח המלכותי", והנוזל נצרך כאליקסיר או שנמרח על פצעי הסמוראים כדי לרפא אותם, באותו אופן כמו ששימש אצל אלכסנדר הגדול.
במאה ה-16, נזירים יהודים ספרדים קצרו אלוורה והיו ידועים כמפיצי הצמח לאזורים בהם הוא לא טופח בעבר. נזירים אלה היו מוכרים כפיטולוגים מלומדים ומרפאים. באותה תקופה, כריסטופר קולומבוס היה ידוע כמי שבספינותיו צמחה אלוורה בעציצים, והוא השתמש בג'ל מהצמח כדי לרפא את הפצעים של שכירי החרב שלו. למעשה, כריסטופר קולומבוס אמר פעם, “ארבעה ירקות הכרחיים לרווחת האדם: חיטה, ענבים, זיתים ואלוורה. הראשון מזין, השני מרים את מצב הרוח, השלישי מביא הרמוניה, והרביעי מרפא אותו". בינתיים, בעולם החדש, שבטי הילידים הכירו גם הם את צמח האלוורה. הוא הפך לאחד מ-16 הצמחים הקדושים להם סגדו שבטים מסויימים. נוזל אלוורה מדולל יכול היה להיות מיושם על העור כחומר דוחה חרקים מבני אדם או מעץ ומחומרים יקרי ערך אחרים, טיפול שימור זה, ממש כמו המצרים שחנטו את מתיהם, עבד טוב מאד.
במהלך מסעי הצלב ייצרו האבירים הטמפלרים משקה מיין דקלים (Palm wine), עיסת אלוורה וקנבוס, הם כינו אותו "האליקסיר של ירושלים", והם האמינו שהמשקה יכול להוסיף שנים לחייהם. מתיעוד מהמאה ה-17 עולה כי חברת הודו המזרחית הבריטית רכשה אלוורה מסוקוטרה ומזנזיבר. בשלב זה, איי הודו המערבית הפכו לאזור מסחר חשוב לצמח האלוורה שהיה אמור להימכר לשוק האירופי. במקביל הקימו ההולנדים מטעי אלוורה בברבדוס, קוראסאו, ארובה ובונייר. עד המאה ה-18 יובאו כמויות גדולות של אלוורה להכנת תרופות.
קיימים מחקרים עדכניים רבים על הפעילות הרפואית של ג'ל האלוורה ואחדים מהם מצביעים על כך שהג'ל המופק ממרכז העלה של הצמח מאיץ את תהליך ההתחדשות בתאים פגועים ולכן יעיל לטיפולים ברפואת שיניים. מחקרים אחרים הוקדשו לבדיקת הפעילות הפנימית של ג'ל האלוורה להקלה בסוכרת ומחלות נוספות, אחת מהידועות בהן היא דלקת כיבית של המעי הגס. מחקר שנערך בבי"ס לרפואה של אוניברסיטת פיטסבורג בארה"ב הראה שחומרים המופקים מהאלוורה מסוגלים לעזור בהצלת נפגעים בשדה הקרב. מחקר בנושא השפעת האלוורה על המערכת החיסונית מוכיח כי החומרים באלוורה מחזקים את פעילות המערכת החיסונית כנגד גורמים זרים (אנטיגנים), כך שהחומרים באלוורה עשויים להיחשב כחומרים אנטי סרטניים. המחקר בוצע בכלבים ובחתולים, והנושא בשלבי ניסויי והתאמה לבני אדם. מחקר נוסף, שנעשה בחולי קוליטיס, הוכיח כי שתיית ג'ל אלוורה הפחיתה רגישויות ודלקות אצל חולי קוליטיס. מהעת העתיקה ועד היום, צמח האלוורה נותר הצמח ממנו מכינים את התרופות, תחליבי הגוף ומוצרי הבריאות הטבעיים הפופולריים ביותר בשוק.
מקורות:
