ניתוח חדש של צואה עתיקה, שנלקחה משני בתי שימוש בירושלים המתוארכים לממלכת יהודה המקראית, חשף עקבות של מיקרואורגניזם חד תאי Giardia duodenalis - גורם שכיח לשלשולים בבני אדם. צוות מחקר בראשות אוניברסיטת קיימברידג' אומר שזו הדוגמה העתיקה ביותר שיש לנו לטפיל זה הגורם לשלשול הפוגע בבני אדם בכל מקום על פני כדור הארץ. המחקר פורסם בכתב העת Parasitology.
"העובדה שהטפילים הללו היו נוכחים במשקעים משני בורות ספיגה מתקופת הברזל בירושלים מעידה על כך שהדיזנטריה הייתה אנדמית בממלכת יהודה", אמר מחבר המחקר ד"ר פירס מיטשל (Dr. Piers Mitchell) מהמחלקה לארכיאולוגיה של קיימברידג'.
"דיזנטריה היא מונח המתאר מחלות זיהומיות במעיים הנגרמות על ידי טפילים וחיידקים המעוררים שלשולים, התכווצויות בטן, חום והתייבשות. היא עלולה להיות קטלנית, במיוחד עבור ילדים צעירים... דיזנטריה מופצת על ידי צואה המזהמת מי שתייה או מזון, וחשדנו שזו הייתה יכולה להיות בעיה גדולה בערים המוקדמות של המזרח הקדום עקב צפיפות, חום וזבובים, וזמינות מים מוגבלת בקיץ", אמר מיטשל.
דגימות הצואה הגיעו מהמשקעים שמתחת לבתי שימוש שנמצאו בשני מתחמי מבנים שנחפרו מדרום לעיר העתיקה, אשר מתוארכים למאה ה-7 לפנה"ס כאשר ירושלים הייתה בירת יהודה. בתקופה זו, יהודה הייתה מדינה וסאלית בשליטת האימפריה האשורית, אשר בשיאה השתרעה מהלבנט ועד המפרץ הפרסי, ושילבה בתוכה חלק ניכר מאיראן ועיראק של ימינו. ירושלים הייתה מוקד פוליטי ודתי משגשג, לפי הערכות היו בה בין 8,000 ל-25,000 תושבים.
בשני בתי השימוש היו מושבי אבן מגולפים כמעט זהים בעיצובם: משטח מעוקל רדוד לישיבה, עם חור מרכזי גדול לעשיית צרכים וחור סמוך בחזית להטלת שתן של גברים. "שירותים עם בורות ספיגה מהתקופה הזו הם נדירים יחסית ובדרך כלל נוצרו רק עבור העילית", אמר מיטשל.
אחד מהם היה באחוזה מלכותית מפוארת שהתגלתה בטיילת ארמון הנציב, מוקפת בגן נוי. האתר, שנחפר ב-2019, הוא כנראה מימי המלך מנשה, מלך שקיים מערכת יחסים הדוקה עם שליטי אשור, ששלט חמישים שנה באמצע המאה ה-7 לפנה"ס. אתר בית השימוש השני, הידוע כבית אחיאל, היה מבנה מגורים המורכב משבעה חדרים, ששימש משפחה מהמעמד הגבוה. קשה לקבוע את תאריך הבנייה, ויש מי שמציב אותו בסביבות המאה ה-8 לפנה"ס. עם זאת, ההרס שלו מתוארך בבטחה לשנת 586 לפנה"ס, כאשר שליט בבל נבוכדנצר השני הרס באכזריות את ירושלים בפעם השנייה לאחר שאזרחיה סירבו לשלם את המס המוסכם שלהם, והביא לסיומה של ממלכת יהודה.
טקסטים רפואיים עתיקים ממסופוטמיה במהלך האלף הראשון והשני לפנה"ס מתארים שלשולים המשפיעים על האוכלוסיות של מה שהוא כיום המזרח הקרוב והתיכון. אחת הדוגמאות היא: "אם אדם אוכל לחם ושותה בירה ובעקבות כך הבטן שלו סובלת מקוליק, יש התכווצויות ויש לו זרימה של המעיים, סטו (setu) תפס אותו."
המילה בכתב היתדות המשמשת לעתים קרובות בטקסטים אלה לתיאור שלשול הייתה sà si-sá. חלק מהטקסטים כללו גם לחשים מומלצים לדקלום כדי להגדיל את סיכויי ההחלמה. "המקורות הכתובים המוקדמים האלה אינם מספקים גורמים לשלשול, אבל הם מעודדים אותנו ליישם טכניקות מודרניות כדי לחקור אילו פתוגנים עשויים להיות מעורבים", אמר מיטשל. "אנחנו יודעים בוודאות שגיארדיה (Giardia) היה אחד מאותם זיהומים אחראים".
הצוות חקר את צואת התקופה המקראית בת 2500 השנה על ידי יישום טכניקה ביו-מולקולרית בשם "ELISA", שבה נוגדנים נקשרים לחלבונים המיוצרים באופן ייחודי על ידי מינים מסוימים של אורגניזמים חד-תאיים. "בניגוד לביצים של טפילי מעיים אחרים, הפרוטוזואה שגורמת לדיזנטריה היא שברירית וקשה ביותר לזיהוי דרך מיקרוסקופ בדגימות עתיקות ללא שימוש בנוגדנים", אמר מחבר שותף והמועמד לדוקטורט מקיימברידג', טיאני וואנג (Tianyi Wang).
החוקרים בדקו עבור גיארדיה, אנטמואבה (Entamoeba) וקריפטוספורידיאום (Cryptosporidium): שלושה מיקרואורגניזמים טפילים שהם בין הגורמים השכיחים ביותר לשלשולים בבני אדם, ועומדים מאחורי התפרצויות של דיזנטריה. הבדיקות עבור אנטמואבה וקריפטוספורידיאום היו שליליות, אך אלה עבור גיארדיה היו חיוביות שוב ושוב.
מחקר קודם תיארך עקבות של טפיל האנטמואבה, הגורם גם לדיזנטריה, עוד ביוון הניאוליתית לפני למעלה מ-4,000 שנה. מחקרים קודמים גם הראו שמשתמשים בשירותים עתיקים ביהודה נדבקו בטפילי מעיים אחרים כולל תולעת השוט, שרשור ותולעת הסיכה. מחקר זה בוצע באמצעות שיתוף פעולה בין האו"ם, אוניברסיטת קיימברידג', אוניברסיטת תל אביב ורשות העתיקות.
מקורות:
