אין דבר המעורר את דמיונם של חובבי היסטוריה כמו תגליות מתחת למים, החל מערים שקועות וכלה באלפי ספינות טרופות על קרקעית הים שעדיין לא נחקרו. קרקעית הימים והאוקינוסים בעולם תוארו כמוזיאון הגדול ביותר בעולם, עם פחות מ-1% ממנה שנסקרה עד כה. שרידיו של נמל פבלופטרי התגלו עוד בשנות ה-60 של המאה ה-20 ויש הטוענים כי ייתכן שהם היו הבסיס לסיפור האגדי של אטלנטיס.
בשנות ה-60 של המאה ה-20, ד"ר ניק פלמינג (Nic Flemming) מהמכון לאוקיאנוגרפיה באוניברסיטת סאות'המפטון, גילה מחדש את שרידיו של יישוב שקוע שמאמינים כי הוא מתוארך ללפני 5,000 שנה. ממוקם באזור הפלופונסוס שבדרום יוון, ליד כפר קטן בשם פבלופטרי (Pavlopetri), האתר הארכיאולוגי נמצא 4 מטרים מתחת למים וכיום הוא נחשב לעיר המתוכננת השקועה העתיקה ביותר בעולם. לכן היא הצטרפה לשורה של עיירות, ערים ויישובים שקועים מסתוריים אחרים שלכדו את דמיונם של חובבי ההיסטוריה, כולל:
העיר הסינית העתיקה שי צ'נג (Shi Cheng - עיר האריות) שנשתמרה באופן מושלם.
המקדשים השקועים המיתיים של מהאבליפוראם (Mamallapuram) בהודו.
העיר המצרית העתיקה הרקליון.
האתר הניאוליתי בן 9,000 השנה עתלית ים בישראל.
עיר הפיראטים מהמאה ה-17 פורט רויאל בג'מייקה.
היישוב פבלופטרי היה ממוקם ליד מצר יבשה שקישר בין האי אלפוניסוס (Elafonisos) לבין היבשת המרכזית (כיום חוף פונטה). האתר זוהה לראשונה על ידי הגיאולוג פולקיון נגריס (Folkion Negris) בשנת 1904, אך לאחר שפלמינג גילה את האתר מחדש, בשנת 1968, צוות מאוניברסיטת קיימברידג' סקר את השרידים במשך שישה שבועות באמצעות מערכת גריד וסרטי סימון. הם הפיקו תוכנית של עיר פרהיסטורית, שחשבו כי היתה מיקנית, השתרעה על שטח של כ-300 על 150 מטר, ושכנה בעומק של מטר אחד עד ארבעה מטרים. זוהו לפחות חמישה עשר מבנים נפרדים (המורכבים מסדרת חדרים), חצרות, רחובות, שני חדרי קבורה ולפחות שלושים ושבעה ארונות קבורה. נראה כי האתר התת ימי המשיך דרומה לאי פבלופטרי שעליו עדיין נראו שרידי קירות וממצאים ארכיאולוגיים.
משלחת 1968 החזירה כמות קטנה של ממצאי שטח מקרקעית הים (בעיקר כלי חרס אך גם להבי אובסידיאן וצור ופסלון ברונזה) שהציעו טווח תיארוכים מתקופת הברונזה הקדומה ועד למאוחרת (בערך 2800-1180 לפנה"ס). לעומת זאת, בהשוואה לאתרים ארכיאולוגיים ידועים אחרים, נחשב כי המבנים השקועים בפבלופטרי הם בעיקר מהתקופה המיקנית (1650-1180 לפנה"ס), אם כי לא ניתן היה לאשר זאת מראיות הסקר בלבד.
בשנת 2009, אוניברסיטת נוטינגהאם, באמצעות בית ספר בריטי באתונה, החלה בפרויקט שיתופי פעולה בן חמש שנים עם הסוכנות היוונית לארכיאולוגיה ימית של משרד התרבות והתיירות היווני והמרכז ההלני למחקר ימי (HCMR), כדי להתחקות אחר ההיסטוריה והתפתחות העיר השקועה, אחר חשיבותה מבחינת השליטה הימית במפרץ לאקוניה והסיבות לשקיעתה.
פרויקט הארכיאולוגיה התת-מימי של פבלופטרי השתמש בשילוב חדשני של ארכיאולוגיה, רובוטיקה תת-מימית וגרפיקה מתקדמת כדי לסקור את קרקעית הים ולהחזיר את העיר העתיקה לחיים לפני שהשרידים השבריריים יאבדו לנצח בגלל חוסר הגנה, זיהום , גלים, זרמים ותיירות. הודות לפרויקט, הפכה פבלופטרי לעיר התת-מימית הראשונה שנסקרה דיגיטלית בתלת מימד באמצעות טכנולוגיית מיפוי סונאר. שילוב זה של טכנולוגיה ימית חדישה וגרפיקה ממוחשבת מתעשיית הסרטים אפשר להם ליצור תמונות שחזור דיגיטליות פוטוראליסטיות מדהימות אשר חוללו מהפכה בארכיאולוגיה התת-מימית. בעבודה עם מומחים לסונאר אקוסטי ובטכניקות הסקר הדיגיטלי העדכניות ביותר, ד"ר ג'ון הנדרסון (Jon Henderson) מהמחלקה לארכיאולוגיה בנוטינגהאם הצליח לתעד את העיר כולה, המשתרעת על פני 36,000 מ"ר. באמצעות רובוט מיפוי תלת מימדי מתקדם, שפותח על ידי המרכז האוסטרלי לרובוטיקת שדה באוניברסיטת סידני, כל העיר תועדה ברזולוציה של סנטימטרים בודדים.
פרויקט המחקר זיהה אלפי חפצים באתר שסייעו ביצירת הבנה מעמיקה יותר של חיי היומיום בפבלופטרי החל משנת 3000 לפנה"ס ועד ש"שקעה" בסביבות 1100 לפנה"ס, כנראה בגלל רעידות אדמה השכיחות באזור, שחיקה, עליית מפלס הים, או אפילו צונאמי. השרידים הם של העיר השקועה הראשונה ביוון שקדמה לסיפורו של אפלטון על אטלנטיס.
כתמונת מצב של לפני 5,000 שנה, פבלופטרי תוכננה להפליא עם כבישים, בתים בני שתי קומות עם גנים, מקדשים, בית קברות ומערכת ניהול מים מורכבת הכוללת תעלות וצינורות מים. במרכז העיר הייתה אפילו כיכר או פלאזה שגודלה כ-40 על 20 מטר ורוב המבנים כללו עד 12 חדרים בתוכם. "ישנם אתרים שקועים עתיקים יותר בעולם, אך אף אחד מהם אינו יכול להיחשב כעיר מתוכננת כמו זו, ולכן היא ייחודית", הסביר ד"ר ג'ון הנדרסון בגארידאן הבריטי. העיר כל כך עתיקה עד שהייתה קיימת בתקופה בה נכתב השיר האפי היווני העתיק איליאדה.
היסטוריונים מאמינים שהעיר העתיקה הייתה מרכז מסחר עבור התרבויות המינואיות והמיקניות. בכל רחבי האתר מפוזרים מיכלי אחסון גדולים עשויים חימר, פסלים, כלים יום יומיים וחפצים אחרים. שמה המקורי של העיר אינו ידוע, כמו גם תפקידה המדויק בעולם העתיק. "זה ממצא נדיר, והוא משמעותי מכיוון שכאתר שקוע הוא מעולם לא אוכלס מחדש ולכן הוא מייצג רגע קפוא של העבר", הסביר אליאס ספונדיליס (Elias Spondylis) ממשרד התרבות היווני ב-New Scientist.
ככל הנראה, כקרקעית הים הנסקרת ביותר בעולם, המיקוד באתר פבלופטרי עבר להגנה על השרידים הארכיאולוגיים. בשנת 2011 הפיק ה-BBC סרט דוקומנטרי מדהים בשם "פבלופטרי - העיר מתחת לגלים", שהתמקד באופן השימוש בטכנולוגיה על ידי צוות אוניברסיטת נוטינגהאם כדי ליצור יצוג פוטו-ריאליסטי של קרקעית הים. בשנת 2016 נכללה פבלופטרי במעקב המונומנטים העולמי (World Monuments Watch), תוכנית עולמית הפועלת להגנה על אתרי מורשת המצויים בסכנה, כדי לתמוך במאמצי השימור וההגנה המקומיים - שכלל "יום מעקב" שאורגן על ידי הסניף היווני של ARCH International בכדי להעלות את המודעות לאתר.
מאז, "יום המעקב" משלב את פסטיבל הסרטים האקו-ימיים של פבלופטרי המציג סרטים תיעודיים על הסביבה הימית, כמו גם סיורי שנורקלים מתחת למים ברחבי העיר העתיקה. בזכות פעולות אלה, באוגוסט 2016 האזור נתחם על ידי מצופים כדי להגן עליו מפני ספינות קטנות ובשנת 2018 האתר הפך לראשון במימי יוון שנכלל במפות הימיות שמסופקות לימאים על ידי השירות ההידרוגרפי של הצי היווני.
מקורות:
