כ-400 מטר מחוף עתלית, מערבית לשפך נחל אורן בעורפו של רכס כורכר טבוע, שוכנים השרידים הטבועים של האתר הנאוליתי הקדום עתלית-ים. היישוב הפרהיסטורי, המתוארך לסוף האלף ה-6 לפנה"ס, נשמר כל כך טוב בקרקעית הים החולית עד שמעגל האבנים המסתורי שבו נראה כפי שהיה נראה כשהוא הוקם לראשונה, ועשרות שלדים אנושיים עדיין שוכבים בקבריהם ללא הפרעה. עתלית-ים הוא אחד היישובים השקועים הגדולים ביותר שנמצאו אי פעם והוא שופך אור חדש על חיי היומיום של תושביו הקדומים.
כיום, עתלית-ים שוכנת בין 8 ל-12 מטר מתחת לפני הים ומכסה שטח של כ-60 דונם. במסגרת סקר ארכאולוגי תת-ימי שגרתי שבוצע בשנת 1985 על ידי הארכאולוג הימי ד"ר אהוד גלילי, סקרו הארכאולוגים את אזור חוף הים של עתלית. הסקר נעשה לאחר סופה חזקה שהזיזה את חולות הים והביאה לחשיפת ממצאים בקרקעיתו. במרחק 400 מטר מהחוף, בעומק של 10 מטרים התגלה לחוקרים קיר אבנים. הסרת שכבות החול מהקיר חשפה את בסיס הקיר בתוך קרקע חרסיתית, ובנוסף נמצא גרזן מאבן צור. מאז, חפירות תת-ימיות נוספות חשפו מבני אבן, באר מים, סדרה של קירות ארוכים, מוקדי שרפה, אתרים פולחניים, קברים, אזורים מרוצפי אבן, מבנה מגליתי, אלפי שרידים של צמחים ובעלי חיים, עשרות שרידים אנושיים, וחפצים רבים עשויים אבן, עצם, עץ וצור.
הממצאים באתר לא כללו כלי חרס אשר משמשים לתיארוך על ידי שימוש בטיפולגיה. אי לכך הבסיס לתיארוך היה הטיפולוגיה של כלי הצור, הארכיטקטורה של המבנים ובדיקות פחמן-14 של הממצא האורגני שנמצא באתר. על בסיס זה תוארך האתר לסוף התקופה הנאוליתית הקדם-קרמית, סוף האלף ה-6 לפנה"ס.
הממצאים כוללים כארבעים מבנים הבנויים מלבנים צרופות. קירות המבנים נבנו על מסד מאבן ברוחב של 1-0.6 מטר. המבנים כוללים חצרות בצורת מלבן שסביבן נבנו חדרים רבועים עם רצפת חלוקי אבן וסיד שרוף מהודק. בין המבנים ששימשו למגורים נמשכו קירות אבן ארוכים שיצרו מסדרונות ברוחב עד 1 מטר. על הרצפות נמצאו מוקדי שרפה וכירות בישול. הממצאים כללו גם כלי צור רבים - מקרצפים, סכינים, להבים, גרזנים וראשי חצים. בנוסף לכלי הצור נמצאו גם כלים מעצם שכללו ידיות לכלי צור, מחטים, חודים ועוד.
במרכז היישוב התגלו שבעה מגליתים מאבן כורכר, בגובה 1 עד 2.1 מטר ובמשקל של עד 600 ק"ג, שהיו סדורים במעגל בקוטר של כ-2.5 מטר. פתח המעגל היה לכוון צפון-מערב. חלק מהאבנים ניצבו מאונכות בתוך החרסית והיתר נמצאו במצב אופקי. בצידן הפנימי של האבנים נמצאה שכבה עבה של טרוורטין אפור שהוא סלע משקע הבנוי סידן פחמתי הנוצר בהתאדות של מי מעיינות עשירים ביוני סידן. הימצאותו מעידה על נוכחות מים מתוקים באזור בעבר. בתוך החרסית נמצאו שרידי צמחייה ורכיכות מים מתוקים, וכן ראשי חיצים, להבי מגל מסוגים שונים, גרזנים וגרעינים. ממערב למעגל האבנים נמצאו מספר לוחות אבן באורך 2-1 מטר שכללו ספלולים רבים. הערכת החוקרים הייתה שמדובר במתקן פולחני שאולי קשור במי מעיין. מבנה נוסף מורכב משלוש אבנים אובליות בגודל 1.6 עד 1.8 מטר, שתיים מהן חרוטות בחריצים היוצרים דמויות אנתרופומורפיות סכמטיות.
מבנה בולט נוסף באתר היא באר הבנויה מאבן, שנחפרה לעומק של 5.5 מטר. הבאר נבנתה בחלק העליון מנדבכי אבן ששוקעו בחרסית, חלקה התחתון נחצב בסלע הכורכר. תכולת הממצאים שנחפרו בבאר והוצאו מתוך השכבות שהורבדו ומילאו את הבאר כללה חפצים מאבן ומצור, מעץ ומעצם, ועצמות בעלי חיים. זה מצביע על כך שבשלב הסופי שלה, היא חדלה לתפקד כבאר מים ובמקום זאת שימשה כבור אשפה. השינוי ביעוד היה ככל הנראה קשור למליחות המים עקב עליית מפלס הים. הבאר סייעה לחוקרים לשחזר את גובה פני הים בתקופה שבה התקיים היישוב, על פי השערתם, הבאר הייתה ממוקמת 5 מטר מעל פני הים ולפיכך הם הסיקו שפני הים במקום הבאר היו נמוכים באלף ה-6 לפנה"ס בכ-16 מטר מפני הים היום. על פי מחקר שכבות הריבוד בתוך הבאר הגיעו החוקרים למסקנה שהבאר הייתה בשימוש במשך כ-400 שנה. הבארות של עתלית-ים ככל הנראה נחפרו ונבנו בשלבים הראשונים והיו חיוניות לקיום יישוב קבע באזור.
החפצים העתיקים שנחשפו בעתלית ים מציעים רמזים לאופן שבו התושבים הפרהיסטוריים חיו פעם. חוקרים מצאו עקבות של יותר מ-100 מינים של צמחים שגדלו במקום או שנאספו מהטבע, ושרידי בעלי חיים שהיו מורכבים מעצמות של חיות בר וגם של חיות מבויתות, כולל כבשים, עזי בר, חזירי בר, צבאי הרים, איילי הכרמל ובקר, דבר המצביע על כך שהתושבים גידלו וצדו בעלי חיים לצורך קיום. לעצמות בוצעה בדיקה מורפולוגית ונמצא שחלק גדול מהעיזים והחזירים היו פרטים צעירים. הימצאות פרטים צעירים יכולה להצביע על המצאות חיות מבויתות. על העצמות נמצאו סימני חיתוך.
בנוסף נמצאו יותר מ-6,000 עצמות דגים. בשילוב עם רמזים אחרים, כמו עיוות בעצם האוזן שזוהה בחלק מהשרידים האנושיים, שאופייני לצוללים בצלילה חופשית במים קרים, ניתן להניח כי דיג מילא תפקיד חשוב בחברה של עתלית-ים. הממצאים הארכיאולוגים מצביעים על כך שעתלית-ים מספקת את העדויות המוקדמות ביותר למערכת קיום כפרית-חקלאית-ימית בחוף הלבנט. התושבים בה היו מהראשונים שעשו את המעבר מציידים-לקטים לחקלאים מיושבים יותר, והיישוב הוא אחד הראשונים בו נמצאו עדויות לבקר מבוית.
המקרה הידוע הקדום ביותר של שחפת
בקרבת הבתים נמצאו עשרות שלדים. חלק מהשלדים נמצאו בתוך הבתים. השלדים נמצאו בקברי קבורת יחיד עם גולגולת שלמה. ראשם של הנקברים פנה מערבה כאשר הפנים הופנו דרומה לכוון ההר. חלק מהשלדים נמצאו בקבורה ראשונית בתנוחה עוברית, בחלק מהקברים נמצא ריכוז עצמות שמצביע אולי על קבורה משנית. אחת התגליות המשמעותיות ביותר באתר הקדום הזה היא הימצאותה של שחפת בכפר. שלדים של אישה וילד, שנמצאו בשנת 2008, חשפו את המקרים המוקדמים ביותר של שחפת בעולם. גודל עצמות הילד, ומידת הנזק של השחפת, מרמזים על כך שהאם העבירה את המחלה לתינוקה זמן קצר לאחר הלידה.
מה גרם לשקיעת עתלית ים?
אחת התעלומות הארכיאולוגיות הגדולות ביותר של עתלית-ים היא האופן שבו היא שקעה, שאלה שהובילה לדיונים סוערים בחוגים האקדמיים. מחקר איטלקי, בהובלת מריה פרשי (Maria Pareschi) מהמכון הלאומי האיטלקי לגיאופיזיקה ווולקנולוגיה בפיזה, מצביע על כך שקריסה של הצד המזרחי של הר הגעש אטנה, לפני 8,500 שנה, עשויה הייתה לגרום לצונאמי בגובה 40 מטר, שבלע כמה ערי חוף ים תיכוניות בתוך שעות. יש מדענים המצביעים על נטישת עתלית ים באותו זמן, ואלפי שרידי הדגים נותרו כראיה נוספת לכך שאכן התרחש צונאמי כזה.
עם זאת, חוקרים אחרים טוענים כי אין ראיות מוצקות המעידות על צונאמי שחיסל את היישוב. אחרי הכל, מעגל האבן המגליתי עדיין נותר ניצב במקום בו הוא נבנה. אחת האלטרנטיבות היא ששינויי האקלים גרמו להמסת קרחונים ולעליית מפלס המים והיישוב הוצף באיטיות עם עליית מפלס הים התיכון, מה שהוביל לנטישה הדרגתית של הכפר. התנאים הייחודיים של חרסית ומשקעים חוליים במים המלוחים, הם שאיפשרו לכפר הקדום הזה להישמר כל כך טוב במשך אלפי שנים.
