סיפורה של אטלנטיס הוא אחד הסיפורים הנודעים והמתמשכים ביותר על עיר אבודה, שאומרים כי נבלעה על ידי הים ואבדה לנצח. עם זאת, הסיפור של אטלנטיס אינו ייחודי, שכן לתרבויות אחרות יש אגדות דומות על שטחי יבשה וערים שנעלמו מתחת לגלים, אבדו מתחת לחולות המדבר, או נקברו מתחת למאות שנים של צמחייה. רוב הערים האגדיות הללו מעולם לא נמצאו. עם זאת, ישנם כיום מקרים רבים של ערים עתיקות, שבעבר נתפסו קצת כמיתוסים ואגדות, שצצו כעת מהעבר, ומעלות את השאלה כמה ערים אבודות נוספות נותרו קבורות ומחכות להיחשף.
אירם של העמודים
'אטלנטיס של החולות' היא עיר, שבט או אזור אבודים שעליהם מדובר בקוראן, שזכתה לכינוי אירם של העמודים (Iram of the Pillars). בקוראן נאמר שאירם מעוטרת בבניינים גבוהים, והיא מאוכלסת בקבוצת אנשים הידועה בשם אד. כשהם הפנו עורף לאללה, נשלח הנביא הוד לזמן אותם לחזור לעבודת אללה ולציית לו. אנשי אירם הגיבו בעוינות ולא שעו לדברי הוד. כתוצאה מכך, האגדה מספרת שאנשי האד נענשו, וסופת חול נשלחה על עירם במשך שבעה לילות וימים. בסופו של דבר, אירם נעלמה מתחת לחולות כאילו מעולם לא היה קיימת.
בתחילת שנות ה-90, צוות, בראשות ניקולס קלאפ (Nicholas Clapp), ארכיאולוג וקולנוען חובב, הודיע כי מצאו את העיר העתיקה אובאר (Ubar), שזוהתה כאירם של העמודים. זה הושג באמצעות לווייני החישה מרחוק של נאס"א, מכ"ם חודר קרקע, נתוני תוכנית לאנדסאט ותמונות שצולמו על ידי מעבורת החלל צ'לנג'ר. משאבים אלה אפשרו לצוות לזהות נתיבי גמלים עתיקים ואת הנקודות שבהן הם התכנסו. אחת מנקודות ההתכנסות הללו הייתה בור מים ידוע בשיסר (Shisr), במחוז דהופר (Dhofar) בעומאן. כאשר נערכה חפירה במקום, נחשף מבצר גדול ומתומן עם חומות גבוהות ומגדלים גבוהים. הצוות הודיע שמצא את אירם של העמודים האגדית. למרות שעדיין נותר ספק אם אובאר ואירם הם באמת אותו מקום, הוצע כי לכל הפחות, הסיפור של אירם נוצר בהשראת העיר אובאר, ועם הזמן השתנה כדי לשלב מסר של ציות לרצון אללה.
העיר האבודה הליקה
העיר העתיקה האגדית הליקה (Helike) הייתה ממוקמת באכאיה, בחלק הצפון מערבי של חצי האי פלופונס. בתקופת הזוהר שלה, היא הייתה מנהיגת הליגה האכאית הראשונה, קונפדרציה שהורכבה מ-12 ערים בסביבה. בשל תפקיד זה היתה הליקה מרכז כלכלי, תרבותי ודתי חשוב. האל הפטרון של הליקה היה פוסידון, האל היווני של הים ורעידות האדמה. זה לא מפתיע, לאור מיקומה של הליקה באחד מאזורי רעידות האדמה הפעילים ביותר באירופה.
לילה אחד במהלך החורף של שנת 373 לפנה"ס, העיר הליקה נמחקה. כמה סימנים לאבדון הממשמש ובא על העיר תועדו, כולל הופעת "עמודי להבות אדירים" והגירה המונית של בעלי חיים קטנים מהחוף אל ההרים מספר ימים לפני האסון. רעידת אדמה גדולה, ואחריה צונאמי עצום ממפרץ קורינתוס, מחקו את העיר הליקה מעל פני האדמה. חיל החילוץ שהגיעה למחרת בבוקר לא מצא ניצולים. עם הזמן, מיקומה של הליקה אבד.
בתחילת המאה ה-19 החלו להתפשט ספקולציות לגבי האתר האמיתי של הליקה. עם זאת, רק בשנת 2001 נחשפה לבסוף העיר העתיקה באכאיה, יוון. בשנת 2012 נחשפה שכבת ההרס שאישרה שהאתר הוא אכן הליקה.
העיר המצרית העתיקה הרקליון
העיר הרקליון, בה נמצא המקדש שבו הושבעה קליאופטרה, צללה לים התיכון מול חופי מצרים לפני כמעט 1,200 שנה. היא היתה אחד ממרכזי הסחר החשובים בים התיכון לפני שטבעה. במשך מאות שנים, האמינו שהעיר היא מיתוס, בדומה לאיך שרואים את אטלנטיס כיום. אבל בשנת 2001, ארכיאולוג תת-מימי שחיפש אחר ספינות מלחמה צרפתיות נתקל בעיר הטבועה.
לאחר הסרת שכבות של חול ובוץ, הצוללנים חשפו את העיר השמורה בצורה יוצאת דופן עם רבים מאוצרותיה עדיין שלמים, כולל, המקדש הראשי של אמון-גרב, פסלי ענק של פרעונים, מאות פסלים קטנים יותר של אלים ואלות, ספינקס, 64 ספינות עתיקות, 700 עוגנים, בלוקים של אבן עם כתובות יווניות ומצריות עתיקות, עשרות סרקופגים, מטבעות זהב ומשקולות עשויות מברונזה ואבן. זו הייתה אחת התגליות התת-ימיות המשמעותיות ביותר באותו עשור.
אורקש - העיר הנשכחת של החורים
אורקש העתיקה הייתה פעם מרכז עיקרי של הציוויליזציה החורית של המזרח הקרוב, הידועה במיתולוגיה כביתו של אל קדמון. היא שגשגה בין 4000 ל-1300 לפנה"ס כמרכז פוליטי ודתי מרכזי, ותחנה חשובה הן בנתיב הסחר מצפון לדרום בין אנטוליה לערים של סוריה ומסופוטמיה, והן בנתיב מזרח-מערב שחיבר את הים התיכון עם הרי הזגרוס במערב איראן. זו הייתה גם בירת ממלכה ששלטה באזורים הגבוהים שמיד מצפון בהם נמצאה אספקת נחושת, מה שהפך את העיר לעשירה ומשגשגת.
מעט היה ידוע על אורקש ועל הציוויליזציה החורית המסתורית, שכן העיר העתיקה נותרה קבורה מתחת לחולות המדבר במשך אלפי שנים, אבודה לדפי ההיסטוריה. עם זאת, בשנות ה-80, ארכיאולוגים גילו את תל מוזן, תל מתנשא שהסתיר שרידי ארמון, מקדש וכיכר עתיקים. עשור לאחר מכן, חוקרים הגיעו אל התובנה המרגשת שתל מוזן היא העיר האבודה אורקש.
החפירות חשפו את רוב מה שידוע היום על התרבות המוקדמת של העם החורי. השרידים שנחשפו של עיר עתיקה אגדית זו חשפו כיכר פתוחה, גרם מדרגות מונומנטלי ופיר תת קרקעי עמוק - 'המעבר לעולם התחתון' שהיה קשור לטקסים דתיים. ארמון מלכותי גדול הניב עדויות כתובות שהצליחו לזהות את העיר העתיקה.
קאנטרר גווילוד - הממלכה השקועה המיתולוגית של ויילס
במהלך המאה ה-6, ממלכה אגדית הידועה בשם קאנטרר גווילוד (Cantre'r Gwaelod) - כלומר "שפלת המאה" - נשלטה על ידי מלך בשם גווידנו גרנהיר (Gwyddno Garanhir). עד למאה ה-17, קאנטרר גווילוד היתה ידועה בשם מאס גווינדו (Maes Gwyddno), שפירושו 'ארץ גווידנו', שנקראה כך על שם השליט הוולשי הזה. גרסה קודמת של האגדה הקשורה למאס גווינדו טוענת שהאדמה שקעה מתחת למים כאשר מרריד (Mererid), כוהנת באר פיות, אפשרה למים לעלות על גדותיהם, ולהטביע את הממלכה לנצח.
לפני כמה עשורים, הופעתם של יערות פרהיסטוריים במהלך סערה במפרץ קרדיגן, במערב ויילס, הובילה להצעה שזה עשוי להיות מיקומה של קאנטרר גווילוד האגדית. ואכן, מחקר חשף שביל וואטל (wattle) עם עמודים, עקבות מאובנים של אדם ובעלי חיים, כמו גם כמה כלים אנושיים. כיום מאמינים כי מיקומה של הממלכה העתיקה שוכן בין האי רמזי (Ramsey Island) והאי בארדסי (Bardsey Island) במפרץ קרדיגן, ומשתרע כ-32 קילומטרים מערבית לקו החוף הנוכחי לתוך המפרץ.
העיר האבודה של אל הקוף
לפני מספר שנים, חיפוש אווירי בג'ונגל הצפוף של הונדורס שתודלק על ידי אגדות מקומיות של עיר עתיקה אבודה, חשף קילומטרים של מאפיינים שנראים מעשה ידי אדם. הודעות נפוצו במהירות כי ארכיאולוגים מצאו את לה סיודד בלאנקה (La Ciudad Blanca - "העיר הלבנה"), הידועה גם בשם העיר האבודה של אל הקוף. אבל כל מה שהיה להם היו סריקות מעורפלות של הג'ונגל למטה. עם זאת, לפני שנתיים, משלחת קרקעית סיימה את חקירתה וחשפה באופן דרמטי כי תמונות האוויר אכן הראו עקבות של ציוויליזציה אבודה. ארכיאולוגים גילו כעת כיכרות נרחבות, עבודות עפר, תלים, פירמידת עפר ועשרות חפצים מגולפים בעידון השייכים לתרבות מסתורית שכמעט ולא ידועה.
לה סיודד בלאנקה היא עיר אגדית שנאמר כי היא ממוקמת ביער הגשם הבתולי של מוסקייטיאה (Mosquitia) במזרח הונדורס. הכובש הספרדי הרנאן קורטס דיווח ששמע מידע "אמין" על החורבות העתיקות, אך מעולם לא איתר אותן. בשנת 1927, הטייס צ'ארלס לינדברג דיווח שראה מונומנטים שנבנו מאבן לבנה כשהוא טס מעל מזרח הונדורס. עד שנות ה-30 היו שמועות על מקום בהונדורס שנקרא "עיר אל הקוף", שזוהה כסיודד בלאנקה, ובשנת 1939 טען ההרפתקן תיאודור מורד (Theodore Morde) שאיתר אותה והחזיר איתו אלפי ממצאים לארה"ב להוכיח את זה. לדברי מורד, הילידים אמרו ששם קבור פסל ענק של אל קוף. הוא מעולם לא חשף את מיקומו המדויק של ממצאו מכיוון שחשש שהאתר ייבזז ויהרס לפני שיחזור לאתר לחפירה נאותה.
בשנת 1952, החוקר טיבור סקלי חיפש את העיר הלבנה במסע במימון משרד התרבות של הונדורס, אך חזר בידיים ריקות. החקירות התרחבו בשנות ה-90 בעקבות דיווחים על האגדה בתקשורת הפופולרית ובשנת 2012 נעשתה התגלית המשמעותית הראשונה. חקירות גילו מתחם נרחב שלא נפגע מאז שהעיר ננטשה לפני מאות, אולי אפילו אלפי שנים.
המקדש האבוד של העיר מוסאסיר
המקדש של העיר העתיקה מוסאסיר (Musasir) היה מקדש אוררטי חשוב שהוקדש לחאלדי (Ḫaldi), האל העליון של ממלכת אוררטו, ממלכה מתקופת הברזל שבמרכזה ימת ואן בהרים הארמנים, שהשתרעה על פני מה שכיום טורקיה, איראן, עיראק וארמניה. המקדש נבנה בעיר הקדושה אררט (Ararat) בשנת 825 לפנה"ס, אך לאחר שנפלה מוסאסיר בידי האשורים במאה ה-8 לפנה"ס, המקדש העתיק אבד לדפי ההיסטוריה.
מקדש מוסאסיר מתוארך לתקופה שבה האוררטים, האשורים והסקיתים היו כולם מסוכסכים, וניסו להשיג שליטה על האזור הידוע כיום כצפון עיראק. כתובות עתיקות התייחסו למוסאסיר כ"עיר קדושה שנוסדה בסלע" ו"עיר העורב", בעוד השם מוסאסיר עצמו פירושו "יציאת הנחש". תיאור המקדש מופיע בתבליט אשורי שעיטר את ארמונו של המלך סרגון השני בדור שרוכין, לציון ניצחונו על "שבעת מלכי אררט" בשנת 714 לפנה"ס.
במהלך השנים הושקו מחקרים וחפירות רבות כדי לנסות לאתר את המקדש העתיק של מוסאסיר. אף אחד מהם לא הצליח עד למשלחת ביולי 2014, אז פורסמה הודעה מרגשת - סוף סוף נמצא המקדש האבוד של מוסאסיר. ממוקם באזור כורדיסטן בצפון עיראק, הממצאים כללו פסלים אנושיים בגודל טבעי ובסיסי עמודים ממקדש המוקדש לאל חאלדי, כולם מתקופת הבנייה של מקדש מוסאסיר.
העיר האבודה בג'ונגל הקמבודי
בשנת 2014, ארכיאולוגים אוסטרלים שהשתמשו בטכנולוגיית חישה מרחוק חדשנית גילו תגלית יוצאת דופן בקמבודיה - עיר אבודה בת 1,200 שנה שקודמת למתחם המקדשים אנגקור ואט.
דמיאן אוונס (Damian Evans), מנהל מרכז המחקר הארכיאולוגי של אוניברסיטת סידני בקמבודיה, וצוות קטן שעובד באזור סיאם ריפ, קיבלו אישור להשתמש בטכנולוגיית הלייזר לידאר בג'ונגלים המרוחקים של קמבודיה, הפעם הראשונה שבה נעשה שימוש בטכנולוגיה מוטסת למחקר ארכיאולוגי באסיה הטרופית. הגילוי הגיע כאשר נתוני הלידאר הופיעו על מסך מחשב. "עם הכלי הזה - באנג - פתאום ראינו תמונה מיידית של עיר שלמה שאיש לא ידע על קיומה, וזה פשוט מדהים", אמר אוונס.
הממצא התרחש לאחר שנים של מחקר קרקעי ארכיאולוגי כדי לחשוף את מאהנדראפארווטה (Mahendraparvata), עיר אבודה שבה חיו אנשים על הר בשם פנום קולן (Phnom Kulen), 350 שנה לפני בניית מתחם המקדשים המפורסם אנגקור ואט בצפון מערב קמבודיה. זה היה חלק מהאימפריה החמרית ההינדית-בודהיסטית ששלטה בחלק גדול מדרום מזרח אסיה בערך משנת 800 עד 1400 לספירה.
באמצעות נתוני הלידאר, צוות הארכיאולוגים גילה חורבות של חמישה מקדשים שלא תועדו בעבר, פסל ענק של בודהה, עדויות לתעלות וכבישים עתיקים ומאות תלים מסתוריים הפרושים ברחבי העיר, אולי קברים שבהם נקברו המתים. הם מצאו גם מערה עם גילופים בעלי משמעות היסטורית ששימשה נזירים קדושים שהיו נפוצים בתקופת אנגקור. המחקר והחפירה של התגלית המדהימה של מאהנדראפארווטה עדיין בחיתולים ולא ידוע מה עוד ימצאו שם הארכיאולוגים.
עיר הפירמידה קאראל
בתחום ההיסטוריה הקדומה מלמדים רבות שמסופוטמיה, מצרים, סין והודו הולידו את הציוויליזציות הראשונות של האנושות. עם זאת, מעטים מודעים לכך שבמקביל, ובמקרים מסוימים לפני שחלק מהציוויליזציות הללו צצו, צמחה ציוויליזציה גדולה נוספת - ציוויליזציית נורטה צ'יקו של סופה בפרו - הציוויליזציה הידועה הראשונה באמריקה. בירתם הייתה העיר הקדושה קאראל - מטרופולין בן 5,000 שנה עם שיטות חקלאיות מורכבות, תרבות עשירה וארכיטקטורה מונומנטלית, כולל שישה מבנים פירמידליים גדולים, תלוליות אבן ועפר, מקדשים, אמפיתיאטרון, כיכרות עגולות שקועות ואזורי מגורים.
העיר העתיקה קאראל הייתה קבורה מתחת לחול במשך אלפי שנים עד שעמק סופה (Supe Valley), השוכן 320 ק"מ צפונית ללימה על חוף האוקיינוס השקט של פרו, נסקר ב-1905 על ידי הארכיאולוג הגרמני מקס יוהלה (Max Uhle), שחשף את התגליות הארכיאולוגיות הראשונות באזור. רק כמה עשורים לאחר מכן נערכו חפירות בקנה מידה מלא, שחשפו קצה קרחון גדול מאד. בשנות ה-70 גילו ארכיאולוגים שהגבעות שזוהו במקור כתצורות טבעיות היו למעשה פירמידות מדרגות, ועד שנות ה-90 כבר הגיח כל היקף העיר הגדולה קאראל.
בחפירות התגלו שש פירמידות גדולות (תלי פלטפורמה) המסודרות סביב רחבה ענקית. באריכטקטורה הציבורית יש מדרגות, חדרים, חצרות, אמפיתיאטרון ושלוש כיכרות שקועות. נראה כי המגורים כללו חדרים גדולים על גבי הפירמידות עבור האליטה, מתחמים צמודי קרקע לבעלי מלאכה ובתי מגורים קטנים מרוחקים לעובדים. בסך הכל, מעריכים כי קאראל הייתה ביתה של אוכלוסייה שמנתה כ-3,000 איש. חוקרים מאמינים שהמודל של העיר שימש תרבויות רבות שהגיעו אחרי הנורטה צ'יקו.
ערי מאיה אבודות בג'ונגל של מקסיקו
בשנת 2014, ארכיאולוגים גילו תגלית מדהימה בג'ונגלים של מקסיקו - שתי ערי מאיה עתיקות שאבדו עם הזמן, כולל מקדשי פירמידה הרוסים, שרידי ארמון, שער פה מפלצת, חצר נשפים, מזבחות ומונומנטים אחרים. אחת הערים נמצאה לפני עשרות שנים, אך כל הניסיונות לאתר מחדש את ההריסות, אשר נקראות לגוניטה (Lagunita), נכשלו. העיר השנייה לא הייתה ידועה בעבר והייתה תגלית חדשה לגמרי, ששפכה אור חדש על תרבות המאיה.
אחד המאפיינים המרשימים ביותר של עיר מאיה הוא פתח הכניסה העצום של הפה המפלצתי, המייצג אלוהות פיריון של המאיה. מעבר לפתח הכניסה, ארכיאולוגים נתקלו בפירמידת מקדש גדולה בגובה של 20 מטר, כמו גם בחורבות של מתחם ארמון המסודרים סביב ארבע רחבות גדולות. בקרבת מקום הם מצאו פסלי אבן רבים וכמה מזבחות, כולם חקוקים בתבליטים וכתובות שהשתמרו היטב.
מרגשת עוד יותר מהגילוי המחודש של לגוניטה, הייתה העובדה שצוות המחקר נתקל גם בסט אחר של חורבות עתיקות בקרבת מקום, שלא היו ידועות קודם לכן, כולל מקדש פירמידה, מזבח ואקרופוליס גדול המוקף בשלושה מקדשים. החוקרים כינו את העיר תמצ'ן (Tamchen - 'באר עמוקה'), לאחר שמצאו יותר משלושים צ'ולטנים (Chultans), חדרים תת-קרקעיים עמוקים המשמשים לאיסוף מי גשמים.
ומה צופן לנו העתיד? ככל שהטכנולוגיה מתקדמת ואפשרויות הגילוי מתרחבות מי יודע אילו ערים נוספות מחכות לנו תחת צמחיית הג'ונגלים, דיונות החול, משטחי הקרח או מי האוקינוסים. אין כל ספק שמצפות לנו הרבה הפתעות.
מקורות:
