"עב"מים" ביצירות אמנות

כשאנו חוקרים את תופעת העב"מים, ולא משנה במה אנו מאמינים, אנו נחשפים להמון מידע, הרבה מהמידע הוא מוטעה, לעיתים מחוסר ידע ולעיתים במכוון. עלינו להיות מאד זהירים עם המידע אותו אנו צורכים ולפעמים ממשיכים ומשתפים, שיתוף של מידע מוטעה או מסולף אינו תורם ללמידה ולהבנה אלא רק פוגע במאמץ.

על מנת לבדוק את המידע לעיתים כל שעלינו לעשות הוא מחקר פשוט ומהיר בגוגל. אך יש תחומים בהם אנו זקוקים לידע עמוק יותר על מנת להבין על מה אנחנו מדברים, אחד מהתחומים האלה זו אמנות. במאמר זה ננסה להבין טוב יותר מהם אותם עב"מים המופיעים בכמה ציורים בני מאות שנים ונבין ולמה במקרים האלה חוסר ההבנה בסימבוליקה של האמנות הביאו רבים להאמין שאלה עב"מים ולהפיץ זאת ברבים במשך עשרות שנים.

מיליוני אנשים סביב העולם מאמינים שחלליות חוצניות מבקרות באופן שגרתי בכוכב הלכת שלנו. אמונה זו מונעת מ-60 שנה של דיווחי על עב"מים ואלפי עדויות אנקדוטיות. מספר גדל והולך של מקורות מודפסים ואינטרנטיים טוענים כי יש הוכחות תיעודיות מוצקות לכך שעב"מים מבקרים אותנו במשך מאות שנים, הוכחות שמופיעות באמנות האירופאית במשך מאות שנים.

אמנם נכון שכמה פרטים די מוזרים מופיעים ברקע של ציורים ישנים, אך הם נראים מוזרים רק לצופים המודרניים. ידע עובדתי של המוסכמות האמנותיות והסמליות המורכבת בהם השתמשו ציירי הקלאסיקה, ימי הביניים או הרנסאנס מגלה כי משמעות הפרטים המוזרים הללו היתה שונה לגמרי עבור האמנים שציירו אותם, ועבור הקהל שעבורו ציירו. מיקומו של ציור על ציר ההיסטוריה משפיע על אופן הצגת האובייקטים בו, מידע קונטקסטואלי הכרחי על מנת לזהות נכון את אותם אובייקטים. למרבה הצער, הכותבים שגילו עב"מים לכאורה בציורים ישנים אינם מכירים את המשמעות או ההקשר של האובייקטים שהם מפרשים כחלליות.

הציורים בהם עוסקים אתרי אינטרנט העוסקים בעב"מים הם בדרך כלל זהים. ברגע שציור חדש מופיע באתר אחד, הוא מתפשט מיד גם לאחרים, לרוב עם אותם הסברים. הרושם הראשוני הוא שבבסיס אתרי האינטרנט הללו טמונה מתודולוגיה מאוד פשטנית, והם נמנעים בזהירות מכל מידע היסטורי או אמנותי. נראה שהנוהג הרגיל הוא: ראשית בחירת ספר העוסק באמנות, עדיף אם הוא עוסק ביצירות אמנות של המאה ה-17 או קודם לכן, ואז חיפוש אחר כל פרט מוזר, בעיקר חפצים דמויי צלחת מכל סוג. זהו זה. באופן זה, כמובן, קל לגלות אלמנטים מוזרים ולהכריז עליהם כ"חוצניים" או "לא מזוהים" ביחס לסביבה או לתקופה בה הם מופיעים.

העניין הוא שאיש מהכותבים באתרי האינטרנט הללו לא לוקח בחשבון את המשמעות הסמלית של אלמנטים מוזרים אלה ביחס לאמנות התקופה. והכי גרוע, בפירוש אלמנטים אלה כייצוג של משהו אמיתי או שבאמת נראה על ידי האמן, הם מניחים שהאמן, למשל, אמן איטלקי בן המאה ה-15 או צייר ביזנטיני אנונימי, היה רשאי להכניס אלמנט שאינו קנוני או סימבולי לתוך יצירה שהיא ייצוג דתי. אך נהפוך הוא, בתקופות ההסטוריות הנציבים (אלה שבחרו בנושא ופיקחו על ביצוע עבודות האמנות - במקרים אלה המוסדות הדתיים) מעולם לא היו מאפשרים לאמן להכניס שום דבר אחר ממה שנקבע קודם אל יצירת אמנות. במיוחד במקרים של יצירות דתיות. שם ההגבלות היו הקיצוניות ביותר.

בנקודה זו אפשר לתהות האם אלו שכותבים על אמנות ועב"מים נכנסו אי פעם למוזיאון או לכנסיה. אם כן, הם היו נדהמים מהכמות האינסופית של חפצים "מוזרים" הכלולים בציורים, פסלים ויצירות אמנות מכל סוג.

במאמר נתמקד במספר יצירות המופיעות באתרי אינטרנט של חובבי עב"מים ובמשמעותן האמיתית, וננסה לתת הסבר ליצירות אמנות עתיקות המנותחות ללא הבנה של הנושא האמיתי שלהן, משמעותו וערכו ההיסטורי.

סצינות של חיי נזירות (Scenes of Eremite Life)

היצירה הראשונה, המופיעה במגוון אתרי אינטרנט של חובבי עב"מים, היא רפרודוקציה גרועה של הציור ששמו "סצינות של חיי נזירות" ("Scenes of Eremite Life"), המכונה גם "La Tebaide", של פאולו אוצ'לו (Paolo Uccello). הציור מייצג סצינות שונות של חיי נזיר: בחלק התחתון משמאל מוצגת הבתולה מופיעה בפני הקדוש ברנאר (Saint Bernard); מעליה קבוצת נזירים מלקים עצמם אל מול הצלב; באמצע, במערה גדולה, הקדוש הירונימוס (Saint Jerome) מתפלל מול הצלב, ולמעלה הקדוש פרנציסקוס (Saint Francis) כורע ברך ומקבל את הסטיגמטה (פצעי ישו הצלוב). בפינה הימנית התחתונה יש ייצוג של קדוש מטיף, כנראה הקדוש רומואלד (Saint Romuald).

Tebaide, by Paolo Uccello, Galleria dell'Accademia, Firenze

על פי חלק מחובבי העב"מים, החפץ האדום המופיע במערה המרכזית, בצד ימין של הצלב, הוא צלחת מעופפת:

«בציור, מוצג לצד הגבעה באמצעות אפקט פרספקטיבי, ישנו עצם הנראה כצלחת מעופפת, מרחף באוויר ועליו כיפה אדומה. בצבע אדום, האובייקט בולט על רקע כהה. התנועה הדינאמית של האובייקט המעופף מתבצעת באמצעות משיכות מכחול אור, שוב בצבע אדום, המספקות את האפקט של סיבוב פתאומי.»

(Edicolaweb)

הגדלה של האזור שאליו מתייחס הקטע אכן מראה רקע כהה ואחיד. התבוננות ברפרודוקציה הטובה ביותר של היצירה מבהירה כי "האובייקט המוזר" ממוקם בתוך ולא מחוץ למערה, כמו הדמות הכורעת. היא גם מבהירה שהחפץ מונח על האדמה קרוב לצלב וכי ממדיו קטנים יותר מאלו של החיה הקרובה אליו.

בשלב זה כל מי שיש לו מינימום ידע בהיסטוריה של האמנות היה מזהה כובע קרדינל (השרוכים נראים בבירור). לאמיתו של דבר, הדמות הכורעת היא הקדוש ג'רום (Saint Jerome), שהתבקש להפוך לנזיר לאחר שהתנער מקריירת הכמורה. על פי אחד המודולים האיקונוגרפיים הנפוצים ביותר, ג'רום במדבר מכה את חזהו באבן תוך כריעה מול צלב או בזמן קריאת הספר הקדוש, במטרה לגלות את תהליך ההתגלות האלוהית והתממשותה בישו. האפוד הסגול מסמל את נטישת חיי הכמורה.

האיקונוגרפיה הזו היתה נפוצה מאוד בין המאה ה-15 והמאה ה-17. הוא (הקדוש ג'רום) מיוצג כאדם זקן עם שערות לבנות וזקן, כובע הקרדינל קרוב אליו והוא מלווה באריה. מעבר לכמה רגעים ספציפיים בחייו דמותו מיוצגת על פי שלוש טיפולוגיות עיקריות. כחוזר בתשובה, לבוש עורות או בגדים בלויים, כורע על ברכיו מול צלב ומכה את חזהו באבן, קרוב אליו יכול להיות שעון חול או גולגולת, שמסמלים את הזמן החולף המוביל למוות. כמלומד, יושב בסטודיו שלו במהלך כתיבה או קריאה, מוקף בחפצים הקשורים בידע. וכרופא של הכנסייה, עומד, עם גלימת הקרדינל האדומה שלו, אף על פי שתואר הקרדינל לא היה קיים באותה תקופה, הוא מיוצג כך לאחר שירותו בחצר האפיפיור.

הנה גרסאות של פייטרו פרוג'ינו (Pietro Perugino) ושל אלברכט בוטס (Aelbrecht Bouts)

האריה הקרוב לקדוש מוזכר בסיפור שלפיו ג'רום הציל ואילף את חיית הבר כשחילץ קוץ מאחת מרגליה. בנוסף, האריה הוא סמלם של האוונגליסט הקדוש מרקוס (Saint Marcus) והרפובליקה של ונציה. אכן נאמר על הקדוש ג'רום שנולד בדלמטיה (Dalmatia).

הביוגרפיה הראשונה של סנט ג'רום פורסמה על ידי אנדראה מבולוניה (Andrea from Bologna) ב-1348, היא מיזגה עובדות היסטוריות עם אגדות. המחבר הוא גם זה שנתן לאמנים את ההוראות הבאות, שהפכו לקנוניות, לגבי האיקונוגרפיה הקדושה: "עם כובע, מהסוג שמשמש קרדינלים, לא חבוש אלא בצד, והאריה המאולף". הכובע המדובר הוא כובע הקרדינל המצוי בכל כך הרבה ייצוגים של ג'רום הקדוש, יחד עם האריה. העובדה שהקדוש מעולם לא היה קרדינל, כמו גם מעולם לא פגש אריה פצוע, לא משנה. ברגע שהאמנות שמרה על מאפיינים אלה, הם הפכו לחלק מהעובדות שיש להעביר לדורות הבאים. למרבה המזל באמצעות יצירות מופת נפלאות.

המסקנה המתבקשת היא שבציור של פאולו אוקלו המכונה "סצינות של חיי נזירות" אין עב"ם. החפץ האדום בסמוך לקדוש המתפלל הוא כובע הקרדינל של הקדוש ג'רום.

הבשורה (Annunciation)

אתרי אינטרנט מציגים בתדהמה את היצירה "Annunciation" של קרלו קריוולי (Carlo Crivelli) המוצגת בגלריה הלאומית של לונדון (National Gallery of London). מה שהם מחשיבים כהפתעה זו העובדה שיש קרן שיורדת מהשמיים ומגיעה אל מרים הבתולה. הם טוענים כי קרן זו נובעת מחפץ מעופף המוגדר כעב"ם המרחף בינות העננים. הפרטים במעגל העננים בשמיים, בכל הרפרודוקציות האיומות, כמעט ולא נראים, מטושטשים ובלתי ניתנים לפענוח. נראה שאיש לא חיפש רפרודוקציה טובה יותר. נהפוך הוא, גרסה איומה זו מתפשטת מאתר לאתר שוב ושוב:

«ציור מאת קרלו קריוולי, המכונה "הבשורה", המוצג בגלריה הלאומית של לונדון. בשמיים ניצב עיגול גדול ומואר, ממנו יורדת קרן אור ומגיעה לכתר שחובשת מריה.»

(Edicolaweb)

Annunciation with St Emidius by Carlo Crivelli, National Gallery, London

במאמר שפורסם באתר אחר המחברים מאשרים כי אין ספק שהאובייקט נראה כמו עב"ם שנראה בונטו (Veneto) בשנת 1999:

"מה שהכי מושך את תשומת ליבנו היא המוזרות של צורת הענן: אכן נראה שהוא די מוצק, עם מבנה מעגלי ושונה בבירור מכל ענן אחר המקיף אותו. זה יכול להיות מעגל השמש (נביעה ישירה של האנרגיה האלוהית) או אובייקט שבאמת נצפה על ידי קריוולי עצמו וכך מיוצג. עדות להשערה השנייה היא "עובי" האובייקט, שאינו ישות מופשטת. בנוסף, הדמיון של ה"ענן" לעב"מ שנצפה לאחרונה בינואר 1999 בוונטו (Veneto) ברור. שפטו בעצמכם."

(The UFOs of Crivelli)

שוב נראה שמי שפרסם את החומר הזה מעולם לא נכנס למוזיאון. אם כן היה נכנס, הוא היה שם לב שיש כמות אדירה של יצירות "הבשורה" (Annunciations) בהן קרן יורדת מהשמיים ומגיעה למדונה. יתר על כן, בכל הנוגע לציור של קריוולי, הוא היה שם לב שהאובייקט בשמיים נוצר על ידי מעגל עננים שבתוכו ישנם שני מעגלים של מלאכים קטנים. זוהי דרך נפוצה מאוד לייצג את האלוהות, הנראית בכל כך הרבה יצירות אמנות קדושות.

בציור "הבשורה" של קרלו קריוולי אין עב"ם, הקרן המגיעה למדונה באה משני מעגלים של מלאכים קטנים בתוך מעגל עננים מרכזי, כמו בייצוגים רבים של אלוהים המופיעים בציורי ימי הביניים והרנסנס.

הספוטניק של מונטלצ'ינו

מתקיים גם דיון מופרך על מה שמכונה העב"מ או "הספוטניק של מונטלצ'ינו". זהו למעשה השם בו אתרים מסוימים משתמשים לעיתים קרובות כשהם מתייחסים לאובייקט המוצג בכנסיית פטרוס הקדוש (Church of St. Peter) במונטלצ'ינו (Montalcino), שצויר בסוף המאה ה-16 על ידי ונטורה סלימביני (Ventura Salimbeni). באתר Edicolaweb למשל נכתב: "זה אכן מזכיר את הלוויינים הרוסיים".

The Glorification of the Eucharist by Ventura Salimbeni (1600)

ראוי להזכיר שהשערה זו איבדה מכוחה לאחר פרסום מאמרם של סמואל ג'ילארדי, עמוס מיגלאצ'קה ואלניו סלמיסטרו (Samuele Ghilardi, Amos Migliavacca, Elenio Salmistraro), "הלוויין של מונטלצ'ינו" (“The Satellite of Montalcino”). הכותבים מתארים כיצד הציור נבחן, באמצעות צילומים שצולמו מקרוב ומצהירים כי הם מסכימים עם יון הובנה (Ion Hobana), הם כותבים:

"מעניינת מאוד פרשנותו של יון הובנה, מומחה וסופר עב"מים ידוע. הובנה כתב שהאובייקט הוא מפה עתיקה של העולם, המייצגת את הבריאה, בה נראית השמש וצורת סימון פרימיטיבית של המרידיאנים וקווים מקבילים; יתר על כן הצילינדר הקטן הוא הציר שיכול לתת תמיכה לכדור. ניתן לראות דוגמא בוותיקן. מהניתוחים שנערכו בצילומים ובציור המקור לא ניתן להצביע על אלמנטים המאפשרים להניח שיש קשר לאירוע חוצני, בעוד שנמצאו מספר רב של נקודות משותפות לדת היוונית-אורתודוקסית. בייצוגים רבים המגיעים מהמזרח ניתן להבחין בכדור עם אותם סמלים וקווים, מלווה בדמות יחידה של ישו או בכל השילוש הקדוש.»

אפילו הציור הזה מוכיח שהוא לא כל כך שונה מאף אחד אחר מאותו סוג. אכן כל הציורים שבהם מוצג השילוש הקדוש מציגים את ישו, האב ורוח הקודש בצורת יונה. בדרך כלל מוצג גם "גלובוס הבריאה" או "הכדור השמימי", המסמל לא רק את כדור הארץ אלא את היקום בכללותו. בנוסף ציורים רבים מציגים גם את "המטות" שמחזיקים ישו והאב, המתוארים לעתים קרובות כאנטנות של הספוטניק. כמו בציורים הבאים.

Adoration of the Holy Trinity by Johann Heinrich Schönfeld (1648)

La Messe de fondation de l'ordre des Trinitaires by Juan Carreño de Miranda (1666)

מה שנחשב למוזר ביותר בציור של מונטלצ'ינו הוא הפרט הנראה בתחתית, קרוב לרגלי ישו, שכותבים רבים מתארים כ"פריסקופ". יון הובנה, מוצא את זה דומה לציר המרכזי ששימש בגלובוסים מסוימיים ומזכיר אחד מסוים, שלדבריו ניתן לראות בוותיקן. למרות זאת הפרט המדובר אינו פריסקופ ולא ציר. לחליפין, מה שניתן לראות זה את השמש ואת הירח יחד עם הקווים המהווים את ה-T הפוכה שמוצאים גם בדוגמאות אחרות.

אותו סוג של ייצוג אסטרונומי בכדור מצוי בציור אחר, מאת יאן קורנליז ורמיין (Jan Cornelisz Vermeyen), המציג את השילוש הקדוש.

The Holy Trinity by Jan Cornelisz Vermeyen (1500-1559)

ייצוג נוסף של הכדור השמיימי ניתן למצוא בציור של ג'אן פרוסטוסט (Jan Provost) בשם "האלגוריה הנוצרית".

Christian Allegory by Jan Provoost between 1510 and 1515

הכדור בין דמויות השילוש הקדוש ב"The Glorification of the Eucharist" של ונטורה סלימביני אינו עב"ם. אובייקט זה, המופיע בייצוגים רבים של השילוש הקדוש, הוא סמל ל"כדור השמימי", ובציור הספציפי הזה הוא מכיל את השמש והירח.

צליבה (Crucifixion)

התמונה המטושטשת הזו, שאולי לקוחה ממגזין, מופיעה כמעט בכל האתרים המוקדשים לעב"מים באמנות.

יצירת "הצליבה", שנמצאת בצד אחד של קבר סידוניה (Grave of Sidonia) בקתדרלת סווטיצ'ובלי (Svetitskhoveli Cathedral) במצחתה (Mtskheta), גאורגיה, היא אחד המקרים הידועים ביותר של חוסר הבנה בסמליות ביצירות אמנות. אך מי שמכיר את הסמליות באמנות ימי הביניים, מבין כי אין אלמנטים מסתוריים בציור הקדוש הזה. למעשה רוב ה"צליבות" שנוצרו בסגנון הביזנטי מציגות את אותם "אובייקטים" משני צדי הצלב. אלה הם השמש והירח, המיוצגים לעתים קרובות עם פנים או דמות אנושית.

Crucifixion in Svetitskhoveli Cathedral

זהו אחד המקרים המתועדים ביותר של עב"מים באמנות, שהכתבות הראשונות אודותיו פורסמו בשנות השישים, במגזין הצרפתי "ספוטניק" ("Sputnik"). את ה"עב"מים" בפרסקו הזה מצא אלכסנדר פאונוביץ' (Alexandar Paunovitch), סטודנט באקדמיה לאומנויות של יוגוסלביה (Academy of Arts of Yugoslavia), בשנת 1964. לאחר הפרסום המוקדם הזה, התמונות הוצגו באין ספור ספרים על עב"מים. באתרי אינטרנט רבים אנו קוראים ששני החפצים בשמיים הם, ללא ספק, "חלליות עם צוות". אולם "צליבה" זו עוקבת אחר המודל האיקונוגרפי הנפוץ של ימי הביניים.

"הצהרה מהצלב" (“Deposition from the Cross”) של בנדטו אנטלמי (Benedetto Antelami) בכיפה של פארמה (Dome of Parma) דומה ל"צליבה" שמתחתיה ממנזר ויסוקי דקאני (Visoki Decani Monastery).

Deposition from the Cross by Benedetto Antelami

"צליבה" זו מהמאה ה-14, ציור קיר במנזר ויסוקי דקאני בקוסובו (Kosovo), נחשבת גם היא ל"ציור עב"מים". שני האובייקטים המוזרים שבצידי הצלב נחשבים לעב"מים.

CRUCIFIXION - Visoki Decani Monastery, Kosovo

בשולי הקומפוזיציה של "הצהרה מהצלב" מפארמה (Parma), באותה תנוחה כמו בפרסקו בויסוקי דקני (Visoki Decani), השמש והירח מיוצגים כעדים אנושיים לצליבה. בשתי עבודות האמנות הדמויות המייצגות את השמש ואת הירח מסתכלות אל הצלב שנמצא במרכז הקומפוזיציה. השמש והירח, המיוצגים כדמויות אנושיות, נראים בציורים דתיים ביזנטיים-אורתודוכסים רבים, כפי שראינו בדוגמא של ה"צליבה" במצחתה (Mtskheta).

ג'יימס הול (James Hall), מחבר הספר "מילון נושאים וסמלים באמנות" (Dictionary of Subjects & Symbols In Art) כותב:

"השמש והירח, אחד מכל צד של הצלב, הם מאפיין קבוע של הצליבה מימי הביניים. הם שרדו אל תוך הרנסנס המוקדם אך לעתים נדירות הם הופיעו לאחר המאה ה-15. מקורם עתיק מאוד. היה זה המנהג לייצג את השמש והירח בתמונות של אלי השמש הפגאנים של פרס ויוון, מנהג שעבר לתקופה הרומית על מטבעות המציגות את הקיסרים(...) השמש מיוצגת לפעמים כגבר עם הילה קורנת, הירח כאישה עם חצי הסהר של דיאנה (Diana). מאוחר יותר הם הפכו לשני דיסקים פשוטים, כאשר הירח הוא סהר בתוך מעגל העשוי להנשא על ידי מלאכים. השמש מופיעה מימינו של ישו, הירח משמאלו."

אך לא רק בסמלים האורתודוקסים הביזנטיים אנו מוצאים את השמש והירח בצליבות. הם נמצאים גם בעבודתם של ציירים כמו אלברכט דירר (Dürer), קרלו קריוולי (Crivelli), רפאל (Raffaello), ברמנטינו (Bramantino) ובכתבי יד מימי הביניים.

ה"צליבה" אינה מציגה עב"מים. שני האובייקטים הסמוכים לצלב הם ייצוג אנתרופומורפי של השמש והירח המוצגים באופן דומה לזה בצליבות ביזנטיות רבות אחרות.

במקרים אלה חוסר ידע הביא לפרשנות לא נכונה של האלמנטים בציורים, ללא התעמקות בתולדות האמנות ובסמלים באמנות דתית אי אפשר היה לדעת מהם האובייקטים המוזרים בציורים. עלינו כל הזמן לבדוק, לחקור ולהבין ותמיד להטיל ספק במידע אליו אנו נחשפים. מעבר ליצירות האלה קיימות מספיק יצירות, ממצאים ועדויות להם עדיין לא נמצאו הסברים. וכמובן קיימת תמיד האפשרות שהאל, המלאכים וישו הם חוצנים שהגיעו בחלליות. אך זה למאמר אחר.