ד"ר זאהי חוואס, האגיפטולוג המפורסם, יחד עם ד"ר סהר סאלם (Sahar Saleem), פרופסור רדיולוגיה מאוניברסיטת קהיר ומומחה בסריקת מומיות, הצליחו לפתור את תעלומת "מומית האישה הצועקת" מהמטמון המלכותי (Royal Cache) בדיר אל-בחרי, במחקר מדעי שפורסם לפני מספר חודשים. מחקר ה-CT של המומיה שערכו שני המדענים המצרים העלה כי טרשת עורקים חמורה בעורקים הכליליים של הנסיכה המצרית הביאה למוות פתאומי מהתקף לב. תהליך החניטה המצרי שמר על תנוחתה של הנסיכה ברגע המוות קרוב ל-3000 שנה.
בשנת 1881 התגלה המטמון המלכותי של דיר אל-בחרי בלוקסור, שם הכהנים של השושלות ה-21 וה-22 הטמינו בני מלוכה משושלות קודמות כדי להגן עליהם מפני שודדי קברים. המטמון המלכותי של דיר אל בחרי הכיל את "מומית האיש הצועק". מחקרים אחרונים שנעשו באמצעות סריקות CT ו-DNA, שבוצעו על ידי ד"ר זאהי חוואס והצוות המדעי של פרויקט המומיה המצרית (Egyptian Mummy Project), הוכיחו ש"מומית האיש הצועק" היא של הנסיך פנטוואר (Pentawer), בנו של המלך רעמסס השלישי, שנאלץ להתאבד בתלייה כעונש על מעורבותו ברצח אביו, במה שמכונה קונספירציית ההרמון (Harem Conspiracy). הבן הרוצח נענש בכך שגופתו לא נחנטה והיא נעטפה בעור כבש, מה שמעיד שהוא נחשב "טמא" וגורלו להיות בגיהינום. זה בתקופה שבה מומיות אחרות נעטפו בפשתן לבן ונחנטו בקפידה.
אותו מטמון מלכותי בדיר אל-בחרי הכיל גם מומיה של אישה שהציגה סימני אימה וכאב ופיה פעור כאילו היא זועקת, ומכאן שמה "מומית האישה הצועקת". מהי האמת של "מומית האישה הצועקת"? איך היא מתה? למה המומיה נראתה אחרת משאר המומיות המלכותיות? והאם האישה הצועקת הזו פגשה את אותו גורל שפגש פנטוואר, כך שהיא נענשה במוות ולא נחנטה באופן מלכותי כמו שאר הנסיכות? כדי לפתור את התעלומה הזו, ד"ר זאהי חוואס וד"ר סהר סאלם, ביצעו את המחקר ובדקו את "מומית האישה הצועקת" עם סורק CT הממוקם במוזיאון המצרי בקהיר.
בכתובות בשפה המצרית ההיראטית העתיקה על עטיפות הפשתן של "מומית האישה הצועקת" נכתב: "הבת המלכותית, האחות המלכותית של מרת אמון". עם זאת, המומיה נחשבה "לא ידועה" ולכן כונתה "מומיה של אישה לא ידועה A", מכיוון שהיו נסיכות רבות עם אותו שם, למשל: מרת אמון, בתו של המלך סקננרה (Seqenenre) מסוף השושלת ה-17 (1558- 1553 לפנה"ס), וגם מרת אמון, בתו של המלך רעמסס השני (1279-1213 לפנה"ס) מהשושלת ה-19.
תוצאות בדיקת ה-CT שביצעו ד"ר זאהי חוואס וד"ר סהר סאלם העידו כי "מומית האישה הצועקת" שייכת לאישה שמתה בעשור השישי לחייה. שלא כמו הנסיך פנטוואר, גופתה של "מומית האישה הצועקת" זכתה לתהליך חניטה טוב. החונטים הסירו את האברים הפנימיים, הניחו חומרים יקרים כמו שרף ועשבים ריחניים בתוך חלל הגוף, ועטפו את המומיה בפשתן לבן טהור. לכן, ברור כי נסיבות מותה של "מומית האישה הצועקת" היו שונות מ"מומית האיש הצועק" פנטוואר. מדוע החונטים הקדומים לא הניחו את גופתה של הנסיכה במצב שכיבה ומדוע לא הצליחו לסגור את פיה כמו אצל המומיות המלכותיות האחרות? מה קרה, ומנע מהחונטים להשלים את משימתם?
תוצאות טומוגרפיה ממוחשבת (CT) מראות כי "מומית האישה הצועקת" סבלה ממצב חמור של טרשת עורקים שפגע בעורקים רבים בגוף. טרשת עורקים היא מחלה ניוונית הפוגעת בהדרגה בדופן העורקים, מה שמוביל להיצרות של החלל וחסימת כלי הדם. ניתן להבחין בטרשת עורקים בבדיקת CT כאזורים של הסתיידות גבוהה בדפנות העורקים, אותם ניתן לזהות בהתאם למיקום העורק.
מחקרים קודמים של ד"ר זאהי חוואס וד"ר סהר סאלם של מומיות מלכותיות מצריות תיעדו בחלקן טרשת עורקים. הרפואה המצרית העתיקה הכירה "התקף לב" וקישרה אותו למוות. הפפירוס הרפואי המצרי העתיק בן ה-3500, פפירוס אברס, מתאר את מה שנראה כ'התקף לב' וקושר אותו למוות: "כשאתה בודק אדם שיש לו כאבים בבטן, שיש לו כאבים בזרוע ובחזה בצד של הבטן, ולפיכך אתה אומר: זו מחלת ה-wAD (התקף לב?). ואז אתה צריך לומר לזה: המוות מתקרב אליו."
בדיקת ה-CT של 'מומית האישה הצועקת' או 'מומיה של אישה לא ידועה A' הראתה שהיא סבלה מטרשת עורקים של עורקי הלב הכליליים מימין ומשמאל, עורקי הצוואר, אבי העורקים הבטני ועורק הכסל המשותף, כמו גם העורקים של הגפיים התחתונות. מחלות לב, במיוחד מחלות עורקים כליליים, הן הגורם השכיח ביותר למוות פתאומי בקרב מבוגרים בימינו. במחקרם, ד"ר חוואס וד"ר סאלם מניחים כי "לאישה הצועקת" היה אוטם שריר לב מסיבי שהביא למוות פתאומי. במצב כזה ברפואה המודרנית, היו מורים על תרופות נוגדות קרישי דם ואנגיופלסטיקה כדי למנוע או להגביל נזק לשריר הלב.
נראה ש"האישה הצועקת" מתה בפיתאומיות בזמן שנמצאה בתנוחת גופה הנוכחית עם רגליים מכופפות ומסוכלות. בעקבות המוות, ראשה הוסט לצד ימין והלסת נשמטה. החוקרים מניחים כי ייתכן שהגופה של "האישה הצועקת" התגלתה רק שעות לאחר המוות, די זמן בכדי שתתפתח צפידת מוות. התקשחות שרירים ומפרקים לאחר המוות נקראת צפידת מוות (Rigor mortis), היא מתחילה כמה דקות עד כמה שעות לאחר המוות. השרירים המכווצים הופכים נוקשים מבלי יכולת להרפות עד שהגוף מתחיל להתפרק.
החוקרים מניחים כי החונטים ככל הנראה חנטו את גופה המכווץ של "האישה הצועקת" לפני שהתפרק או הרפה. לפיכך החונטים לא הצליחו לסגור את הפה או להניח את הגופה המכווצת במצב שכיבה, כנהוג במומיות האחרות, וכך שמרו על הבעת פניה ותנוחתה בזמן המוות. בדיקת ה-CT הראתה כי החונטים לא חילצו את מוח המומיה, המוח המיובש נראה בחלל הגולגולת מוסט ימינה בגלל הראש המוטה לאחר המוות.
מחקרים מדעיים קודמים של ד"ר זאהי חוואס וד"ר סהר סאלם במומיות מלכותיות מצריות באמצעות סריקות CT סייעו בהגדרת מאפייני החניטה בשושלות שונות. מחקר זה מציע בעזרת התבוננות במאפייני שיטת החניטה של "מומית האישה הצועקת", כמו היעדר הסרת המוח, כי ייתכן שמדובר במרת אמון, בתו של המלך סקננרה מסוף השושלת ה-17 (1558-1553 לפנה"ס), ולא מרת אמון בתו של המלך רעמסס השני מהשושלת ה-19. ד"ר זאהי חוואס ימשיך בקרוב בפרויקט המומיה המצרית, עם ד"ר סהר סאלם ושאר הצוות המדעי, ויבצעו סריקות CT ובדיקות DNA נוספות ב"מומית האישה הצועקת" ובמומיות מלכותיות אחרות. התוצאות צפויות לסייע באישור זהותה של "מומית האישה הצועקת".
מקורות:
