מערת תיאופטרה (Theopetra Cave) שבמטאורה, תסליה (Thessaly) במרכז יוון, נוצרה בתקופת הקרטיקון העליון, לפני 65 עד 135 מליון שנים. המערה שנוצרה באבן הגיר מיושבת מאז התקופה הפליאוליתית התיכונה, וממצאים חדשים מספקים תובנה חדשה על חייהם של אותם מתיישבים ראשונים.
לטענת ארכיאולוגים, המערה עשויה להיות אתר הבנייה האנושי הקדום ביותר על פני כדור הארץ, שכן ממצאים מראים כי המערה היתה מיושבת כבר לפני 130,000 שנה.
המערה עצמה היא מרובעת עם נישות קטנות בהיקף והיא משתרעת על שטח של כ-500 מ"ר. למערת תיאופטרה פתח גדול המאפשר כניסת שפע של אור אל פנים המערה. החפירות בתיאופטרה החלו בשנת 1987 בהנחייתה של הארכיאולוגית ד"ר קתרין קיפאריסי-אפוסטוליקה (Dr. Catherine Kyparissi-Apostolika), ראש מחלקת פלאואנתרופולוגיה וספלוגרפייה במשרד התרבות והספורט ביוון.
הממצאים שנמצאו שם מאז כוללים כלי אבן מהתקופות הפליאוליתית, המזוליתית והנאוליתית, וכן כלי חרס, עצם וקונכיה ניאוליתיים. הממצאים הם עדות חשובה למעבר מאורח החיים הפליאוליתי לתקופה הנאוליתית ביוון.
האקלים בתקופת שהמערה היתה מאוכלסת על ידי בני האדם כלל שלוש תקופות קרח ושתי תקופות חמות, הראשונה תוארכה לפני כ-60,000 שנה. תושבי המערה הניאוליתיים אכלו בין היתר חיטה ושעורה מבוייתים, זיתים, עדשים ואגס בר. הם אכלו מעט בשר, בעיקר של כבשים ועיזים מבויתות (המהווים 60% מהעצמות שנמצאו), וגם החזיקו בקר, חזירים ולפחות כלב אחד.
כ-11% מהעצמות שנמצאו במערה שייכות לצבאים, חזירי בר, דובים, ארנבות, חתולי בר וגיריות, שכולם ניצודו. הקהילה ייצרה גם תכשיטים משלה, קדחה חורים בשיני צבי ובקונכיות מהנהר הסמוך. נמצאו גם שרידי שעוות דבורים. הממצאים החדשים מראים כי על פי הערכות 43 אנשים חיו במערת תיאופטרה בתקופה הניאוליתית.
הנתונים האחרונים שהציגה ד"ר קיפאריסי-אפוסטוליקה מראים כי המערה שימשה מקלט לאנשים במשך אלפי שנים, וסביר מאוד שהיו תקופות בהן הם עזבו אותה, בהתאם לתנאי מזג האוויר, האקלים השתנה שוב ושוב במהלך אלפי השנים הרבות. בשנים האחרונות המערה שימשה גם מקלט לאוכלוסייה המקומית בתקופות מלחמה, ובזמנים אחרים גם כמכלאות בעלי חיים.
לדברי ד"ר קיפאריסי-אפוסטוליקה, קבורה אנושית נמצאה במקום, כך שאין ספק שהיו תושבים במערה הזו. שתי קבורות תואמות את התקופה הפליאוליתית העליונה שלאחר תקופת הקרח, כאשר אחת מהן משנת 14,990-14,060 לפנה"ס; בעוד שלוש קבורות אחרות תואמות את התקופה המזוליתית, ותוארכו בין 7,000 ל-7,500 לפנה"ס. ככל הנראה כל השלדים שייכים למין האדם הנבון (Homo sapien).
בשכבות העמוקות יותר של התקופה הפליאוליתית התיכונה לא נמצאו קבורות, אך התגלו עקבות אנושיים, בממצא שהוא נדיר מאוד בעולם. כפות הרגליים כוסו בכיסוי כף רגל כלשהו, ולכן קשה לזהות מאפיינים אנטומיים מסוימים. עם זאת, על פי סוגי כלי האבן שנמצאו בשכבות אלה, חיו שם אנשים ניאנדרטלים.
על פי הניתוח הפליאו פתולוגי של עצמות האדם מהתקופה הניאוליתית, נראה כי 43 האנשים שחיו באותה תקופה במערה היו די בריאים, כך דיווחו הארכיאולוגים.
נטישת המערה על ידי יושביה בסביבות 4,000 לפנה"ס קשורה ככל הנראה לתופעות טבע כמו גם לניצול האדמה המעובדת. כוח המים שנכנסו למערה דרך צינורות הקרסט לקראת סוף התקופה הניאוליתית וההתנתקות וההתמוטטות של חלקים גדולים מהתקרה, שוב בגלל סחף, כנראה דחפו את הדיירים החוצה מהמערה, בחיפוש אחר מקום אחר למגורים ולאורח חיים שהם כבר הכירו מהיישובים באזור סביבם, ציינה ד"ר נינה קיפאריסי-אפוסטוליקה.
בשל חשיבותה לפרהיסטוריה של דרום מזרח אירופה, המערה הפכה לאתר ארכיאולוגי הפתוח למבקרים, ואילו ממצאיה מוצגים במוזיאון התיעוד וההדרכה של מערת תיאופטרה בפתח הכפר, לא רחוק מהמערה.
האתר נפתח רשמית לציבור בשנת 2009, אך נסגר זמנית כעבור שנה, כאשר שרידים של קיר אבן מעשה ידי אדם התגלו במהלך אותה שנה. שרידי חומת האבן, שסגרה פעם חלק מהכניסה למערה, התגלו בשנת 2010, ובאמצעות שיטת תיארוך חדשה יחסית המכונה 'לוּמִינֶסֶנְצְיָה אופטית מומרצת' (OSL), מדענים הצליחו לתארך את הקיר הזה לגיל של 23,000 שנה. עידן החומה הזו, העולה בקנה אחד עם עידן הקרח האחרון, הביא חוקרים להציע כי החומה נבנתה על ידי תושבי המערה כדי להגן על עצמם מפני הקור שבחוץ. נטען כי זהו מבנה מעשה ידי אדם הקדום ביותר הידוע ביוון, ואולי אף בעולם כולו.
למרות שהאתר הארכיאולוגי נפתח מאוחר יותר, הוא נסגר שוב בשנת 2016, ונשאר סגור מסיבות בטיחותיות, בגלל הסיכון ממפולות.
