פסטיבלים דתיים מילאו תפקיד חשוב מאד ברומא ואחד המדהימים ביותר היה מגאלסיה (Megalesia), שנחגג בתקופות הרפובליקה והאימפריה. האירוע הוקדש לאלה המכונה מגנה מאטר (Magna Mater), "אמא גדולה", והיה עבור רבים אירוע מבהיל בגלל הכוהנים הסריסים והטקסים המוזרים שלו שכללו טבילה בדם שוורים. הפסטיבל כיבד את האלה אך שימש גם בכמה תפקידים חשובים אחרים.
מי היתה מגנה מאטר?
מאגנה מאטר הייתה אלה אנטולית קדומה שנחשב כי מקורה בכתות פריון פרהיסטוריות ויתכן שהפולחן שלה התחיל עוד בתקופה הניאוליתית. בפריגיה (מערב טורקיה של ימינו) ובמקומות אחרים היא נודעה בשם סיבלה (Cybele), אך ברומא היא נודעה כאמא הגדולה.
ניתן להבין אותה כאלת אדמה, ולכת שלה היו היבטים של דת מסתורין. חסידיה נחנכו למיסתורין שלה והוענק להם ידע סודי. אלת האם תוארה לעתים קרובות כרוכבת במרכבה רתומה לאריות. שרתו אותה כוהנים סריסים, והסגידה לה הייתה לעתים קרובות שנויה במחלוקת בגלל התנהגותם הפרועה של חסידיה. לעתים קרובות סירוס עצמי היה נהוג על ידי חסידיה הגברים.
מקור המגאלסיה
במהלך המלחמה הפונית השנייה (218 עד 201 לפנה"ס), הרס חניבעל את איטליה. בשנת 205 לפנה"ס נבהלו הרומאים מאותות שהעידו על תבוסה קרובה ועל רעב. בייאושם הם נועצו בספרי הסיבילות, אסופה של ספרי אמירות האוראקל. היועצים הדתיים פירשו את הספרים כך שהם קבעו כי רומא חייבת לסגוד לסיבלה. משא ומתן דיפלומטי החל את תהליך הבאת האלה מפריגיה לרומא. היא הגיעה לעיר בצורה של אבן מטאורית שחורה מהעיר העתיקה פסינוס (Pessinus).
הפולחן הרומי למגנה מטר היה שנוי במחלוקת. בסופו של דבר רוב האוכלוסייה אימצה חלקית את הכת מכיוון שברגע שהובאה סיבלה לרומא, אכן התהפכה המלחמה נגד חניבעל. אלת האם הפכה במהרה לדת המדינה והרשויות הדתיות ברומא החליטו לקיים פסטיבל לכבודה. בסופו של דבר הפולחן שלה התפשט בכל רחבי האימפריה.
פסטיבל מגאלסיה
בשנת 191/192 לפנה"ס הרומאים יסדו חגיגה שנתית לאלת האם, שהחלה לאחר הקמת מקדש לכבודה על ידי מרקוס יוניוס ברוטוס. הפסטיבל, שמומן על ידי המדינה, החל ב-4 באפריל ונמשך מספר ימים. האירוע כלל הצגות מיסתורין ובידור אחר שהועלו ככל הנראה במקדש האם הגדולה. דרמות מיסתורין אלו התבססו על סיפורם של סיבלה ובן זוגה הסריס אטיס (Attis).
במהלך המגאלסיה, דימוי הכת של המגנה מאטר נישא בתהלוכה ציבורית. טקס זה לא היה דומה לשום דבר אחר בדת הרומית, שטקסיה היו לעתים קרובות סגפנים ומאופקים. התהלוכה לוותה בכוהנים סריסים וברקדנים שהתחפשו לעתים קרובות ללוחמים. תמונה של האלה חובשת כתר צוירה כרפליקה של מרכבת האריות שלה. ב-10 באפריל הועלה דימוי הכת של אלת האם למסלול המירוצים ומירוצי מרכבות נערכו לכבודה. קורבנות רבים הוקרבו למגנה מטר.
נראה שהאזרחים הרומאים תפסו את מגאלסיה כ"יוונית" או כפריגית. על סף המעבר של רומא להיות אימפריה, דיוניסיוס היווני מהליקרנסוס מתאר תהלוכה זו כ"היתוליה" פריגית פראית ו"מהומה נהדרת", בניגוד לקרבנות ולמשחקים המגאלסים, שהתקיימו במה שהוא העריץ כ"דרך רומית מסורתית מופלאה". דיוניסיוס מריע גם על חוכמת החוק הדתי הרומי, שאסר על השתתפות אזרחי רומא בתהלוכה ובמסתורין. נאסר על עבדים להיות עדים לאף אחת מההתרחשויות.
בשלהי העידן הרפובליקני, מתאר לוקרטיוס את "רקדני המלחמה" החמושים של התהלוכה עם קסדותיהם בעלות שלוש-הפלומות, מכים יחד מגן במגן, ברונזה בברונזה, "מתענגים מדם", הכהנים הסריסים לבושים בגלימות צהובות, ארוכי שיער, מבושמים ומנופפים בסכינים שלהם, מוסיקה פרועה של תופי יד וחלילים צורמים. לאורך המסלול פוזרו עלי ורד וענני קטורת מילאו את האוויר. דמותה של האלה, חבושה בכתר ויושבת בתוך מרכבה רתומה לאריות, נישאת גבוה על גבי סוס.
במהלך הפסטיבל אצילים רומאים היו מוציאים שפע של כספים על בידור ונשפים. הפסטיבל הפך ידוע לשמצה בשל התנהגות פרועה ומקוממת. אצילים רומאים עשירים אירחו זה את זה, ברוטציה, לכבוד האלה, אלה היו אירועים מפוארים, יקרים ותחרותיים בהם העשירים ביקשו להרשים את הנחותים מהם ואת חבריהם, שעליהם ניסו להתעלות בפזרנות. בתגובה ישירה לכך, בשנת 161 לפנה"ס, הוציא הסנאט צו שהגביל את ההוצאות על בשר, יין וכלי כסף לחגיגות כאלה. כבר ממועד מוקדם אזרחי רומא לא יכלו להשתתף בתהלוכה מכיוון שהיא נחשבה כלא הולמת. מעבדים נשללה האפשרות מהשתתפות בפסטיבל. התהלוכה הדתית וחגיגות הכוהנים הסריסים מעולם לא התקבלו במלואם על ידי אנשי האליטה הרומית, במיוחד השמרנים. רבים ראו אותו כפסטיבל של פלבאים, או פשוטי העם.
הפופולריות של הפסטיבל והסגידה למגנה מטר ניכרו ביסוד 'שבוע קודש' במרץ של קורבנות וחגיגות לכבוד האלה. לעתים קרובות הוא נחשב כהרחבה של פסטיבל מגאלסיה. פסטיבל השבוע הקדוש התבסס על המיתוסים של מגנה מטר ובן זוגה וכלל סירוס טקסי והצלפות ביום שנקרא 'יום הדם'. יתכן שגרסאות של מגאלסיה נחגגו גם במחוזות האימפריה הרומית.
פונקציית הפסטיבל
הפסטיבל היה אירוע דתי בעיקרו. פרשנים קדומים רבים ראו בפסטיבל כיבוד של חזיונות הסיבילות. החזיונות נתפסו כנכונים בהמלצה על אימוץ הכת, מכיוון שזה עזר לרומא לשרוד את משבר המלחמה הפונית השנייה.
הפסטיבל שימש גם פונקציות חברתיות אחרות. משפחות רומיות בולטות רבות טענו למוצא טרויאני ומכיוון שהאלה קשורה לפריגיה - מולדתם של הטרויאניים - הם השתמשו באירוע כדי להדגיש את מקורותיהם. באופן זה הם הוכיחו את מוצאם ואת מעמדם החברתי, מה שעזר ללגיטימציה של שלטונם.
עבור המעמדות הנמוכים, הפסטיבל שימש לאישור זהותם הקולקטיבית. בשלב מסוים ניסה המנהיג הפופוליסטי קלודיוס לשלוט בפסטיבל כאתגר לשליטה האצילית בעיר. מאוחר יותר קיקרו העמיד את קלודיוס לדין בגין חילול הקודש.
סיכום
מגאלסיה היה פסטיבל דתי גדול לכבוד אלת אם שמקורה נחשב קדום בהרבה מהאימפריה הרומית עצמה. האמינו כי הגעתה של האלה לרומא והפולחן שלה הצילו את האימפריה בזמן משבר. הפסטיבל היה פופולרי בקרב הפלבאים וגם בקרב האצילים, אך השמרנים צפו בו בחשדנות. הפסטיבל לא שימש רק בתפקיד דתי חשוב בחיים הרומיים, אלא גם מילא תפקיד פוליטי וחברתי חשוב ברחבי האימפריה.
מקורות:
