מאת: Joachim Seifert & Frank Lemke
מקור: Knowledge Miner
לוח החימר הקרוי K8538 הוא התיעוד המדעי הראשון בהסטוריה של גישה ופגיעה של שביט גדול בכדור הארץ. התצפיות נעשו על ממגדל אסטרונומי שנמצא 100 ק"מ מאתר הפגיעה. הדו"ח מוצג ברצף של שמונה תמונות, המסבירות את התצפית האסטרונומית הראשונה של השביט, את מראה זנב והילת השביט, גודלו של השביט ההולך וגדל, מעוף השביט על פני השמיים ולבסוף, הפגיעה הנראית לעין מעבר לאופק, כלומר הבזק האור של הפגיעה בשמיים ובהמשך התרוממות עמוד האפר הזוהר מעבר לאופק ומתפשט לצפון ולמערב. הפגיעה עצמה לא מתוארת כגל הדף של פיצוץ אלא כסופת אפר ואבק העולה ממשקעי הבוץ בדלתא של נהר הפרת והחידקל, שם נקבר השביט החם.
הצופה האסטרונומי ביצע מדידות טריגונומטריות כדי לתעד את מסלול המעוף בשמיים, מרחקי המעוף וזמני המעוף. הצופה החל במדידותיו ברגע שהשביט הראה את גודלו המרהיב, הילתו וזנבו, אשר שכנעו את הצופה כי אירוע שמימי יוצא דופן עומד להתרחש. לוח K8538 הוא ניתוח מקיף ומלא של אירוע השביט; רצף שמונה התמונות שלו מגובש. הלוח הוא עבודה מופתית, המסבירה עם מינימום טקסט את מקסימום המאפיינים של אירוע הפגיעה. הלוח הוא העתק בבלי מאוחר של מקור שומרי קדום. סימני שתי קבוצות כוכבים בגלגל המזלות, אוריון (Orion) ומשולש (Triangulum), הם תוספת מאוחרת של סופר בבלי להעתק ולא היו חלק מהמקור השומרי.
ללוח K8538 הייתה חשיבות רבה בתקופת בבל, משום שהוא סיפק את הראיות המתועדות לכך שהשביט הגיח מתוך קבוצת הכוכבים משולש, מול.אפין (Mul.Apin), שעליה נשענת האסטרונומיה והדת הבבלית המאוחרת. תיעוד עד הראייה מציג את מול.אפין כמושב האלים השמימי והמקור השמיימי של מטאורים הרסניים. מסיבה זו, לוח K8538 נשמר, הועתק ורוענן במשך יותר מ-1,500 שנה, עד לתקופה הבבלית המאוחרת, לאחר פגיעת השביט שנצפתה בשנת 2,193 לפנה"ס. הלוח אינו עוסק באסטרולוגיה הבבלית של המזלות. הפגיעה הקוסמית בכדור הארץ המתוארת היא מה שמכונה "אירוע 4.2 kyr". פגיעת השביט אחראית לירידה של 300 שנה בטמפרטורות הגלובליות, בשילוב עם מגה-בצורות (Megadroughts) מתמשכות, שהובילו לקריסת צוויליזציות עתיקות שונות ברחבי העולם.
לוח K8538 הוא הלוח הבבלי הבודד הקשה ביותר לפענוח. מסיבה זו, רק מדענים ספורים ניסו את האתגר הזה במהלך 150 השנים האחרונות. לדברי האשורולוג הנודע ארנסט פ. וויידנר (Ernst F. Weidner), זהו "אחד המסמכים הבבליים המסתוריים ביותר עם טקסט ייחודי וקשה ביותר".
הלוח מוצג בחדר 55 במוזיאון הבריטי בלונדון. הוא התגלה בחפירות ארכיאולוגיות באתר העיר הקדומה נינווה. סר אוסטן הנרי לייארד ערך את החפירות בשנים 1847 עד 1852, לאחר שגילה את חורבות הספרייה המלכותית של המלך אשורבניפל, שנשרפה בשנת 612 לפנה"ס, כאשר העיר נינווה כולה הושמדה בידי כוח צבאי. אתר נינווה נותר נטוש במשך מאות שנים, מה שסייע לשימור אוסף הלוחות. לוחות החימר שגילה לייארד, כ-20,000 במספר, נשלחו ללונדון.
בשנת 1880 גילו ארצ'יבלד סייס (Archibald Sayce) ורוברט בוסנקט (Robert Bosanquet) את הקשר האסטרונומי של הלוח וכינו אותו “Astrolabe”. הצעד הראשון לקראת ניתוח התוכן נעשה על ידי לאונרד וויליאם קינג (Leonard William King), שהפיק תמונה שהיתה העתק מדויק של הלוח. עבודתו פורסמה בשנת 1912. התעתיק שלו לסימני כתב היתדות בתמונת ההעתק הוא מושלם, אולם הוא לא תרגם את סימני ההעתק לשפה מודרנית. הוא קיווה לקבל מידע נוסף מלוחות אסטרונומיים נוספים על ידי הצטרפות למסע ארכיאולוגי לאותו אתר בנינווה, אך לא נחשף שום דבר שמיש. קינג הניח כי לוח K8538 היה "פלניספרה" ("Planisphere") שמציגה את שמי הלילה מעל נינווה.
העבודה הבאה על לוח K8538, שלוש שנים לאחר מכן מאת ארנסט פ. וויידנר, פורסמה בשנת 1915. ב-6 עמודים בספרו הוא ניסה לפרש את כל 8 חלקי הלוח הבודדים, אך הטקסט נותר עבורו מסתורי, חידתי, בלתי ניתן לזיהוי, קסם. הוא דחה את המונח של קינג "פלניספרה", מכיוון שפיזור הכוכבים בלוח אינו חופף לשמי נינווה. תרומתו העיקרית הייתה מספור תקף של רצף מ-1 עד 8 לקריאת קטעי הלוח, ושנית, ההבנה כי יש לסובב את הלוח העגול לקריאת קטעים בודדים.
מאז עבודתו של ווידנר, במשך עשורים רבים, עד שנות ה-80, איש לא ניסה לפענח את הלוח. העניין בו התחדש בשנת 1989, כאשר הסופר יוהנס קוך (Johannes Koch) פרסם ספר על קבוצת הכוכבים הבבלית, ובו כלל את לוח K8538. הגישה שלו, למרבה הצער, לא הייתה תרגום ופירוש סימן אחר סימן של הלוח, אלא בחירת קבוצות כוכבים בבליות משוערות מהלוח, כדי להשלים את עבודתו על השמים הבבליים. הניתוח האסטרונומי שלו מתמקד בספרות בבלית נוספת, כמו הטקסטים מול-אפין (MUL.APIN), ה-Astrolab B-I-18 ולוחות K-11251. לאורך יותר מ-110 עמודים, הוא מחשב זריחת כוכבים הליקליים (Heliacal) ואקרוניקליים (Acronychal). הוא הקדיש רק עמוד אחד, 113, לנוסח טקסט K8538. מסקנתו לגבי הלוח הייתה כי הוא בוודאי שימש ככלי לא ידוע לסיוע לתצפיות אסטרונומיות בנינווה.
עשרים שנה לאחר מכן, שני חוקרים, אלן בונד (Alan Bond) ומארק המפסל (Mark Hempsell) השיגו התקדמות סוף סוף. בתחילת ספרם הם מציינים כי עד שנת 2008: "מעולם לא היה תרגום מקיף ועקבי ללוח ייחודי זה [אשר] עשוי להתייחס לפגיעה של גוף קרוב ארץ". בונד והמפסל הציעו לראשונה לוח תמלול מקיף, עם מספרי סימנים על פי רשימת אינדקס הסמלים האשורית-בבלית. יש גם להזכיר את התצוגה של K8538 באינטרנט על ידי המוזיאון הבריטי כצעד קדימה.
וויידנר זיהה כי לוח K8538 מחולק לרצף של 8 תמונות, מ-1 ל-8, ולקריאת תמונות יש לסובב את הלוח על פי מספר הרצף. מערך הלוח, אם כן, הוא "סרט של 8 תמונות", או "רצף 8 שקפים של מצגת פאוורפוינט היסטורית", המשתמש במעט טקסט, אך מורכב מסמלים גלויים שניתן לזכור בקלות, למען הסבר מעוף השביט לקהל שפחות מסוגל לקרוא כתב יתדות, אך יכול לזהות רצפים, גדלים, סידורים, מיקום וריווח של סמלים בודדים. סיפור אירוע השביט המלא הוא לא זה הניתן בכתיבה הדלילה, אלא התוכן המרשים הניתן בסידור סמלי, כמו בתמונות פאוורפוינט של ימינו, המכילות סמלים, תווים קצרים, רמזים לזיכרון, חיצים, קווים וכו'. את הסמלים צריך להסביר המציג. במקרה של לוח K8538, צריך להיכנס לתפקיד המציג ההיסטורי ולבסס מחדש את ההגיון האבוד של סידור הסמלים. כל שורה, כל מיקום סמל, מספור סמל, ריווח סמל והפיזור על הלוח מכיל מסר. אין מקום מבוזבז, מילוי מקום לא חשוב, כפילות, או רדידות פיוטית וספרותית על הלוח. הלוח הוא עבודת מאסטר של דחיסת כמות עצומה של מידע על גבי לוח אחד קטן. מסיבה זו, אשורולוגים מוערכים בעלי כישורי קריאת כתב יתדות לא ניסו להיענות לאתגר. וויידנר הודה באופן גלוי שהוא לא הגיע רחוק בפרשנות הסמלים שלו, ולכן הציב את לוח K8538 בפינת הכישוף האניגמטי. מאה שנים עברו מאז קינג ווויידנר; בטוח ששניהם ישמחו לשמוע שנראה כי לוח K8538 החידתי פוענח סוף סוף.
עבור הסבר התמונות נעשה שימוש במספרי האינדקס של האשורולוג רייקל בורגר (Riekele Borger)
עבור כל סימן טקסט, ואז הצעדים הפרוצדורליים של בונד והמפסל.
תמונה ראשונה - גישת השביט במהלך שמונה הלילות הראשונים
במהלך שמונה הלילות הראשונים אנו מתחילים עם המשולש בצד ימין באיור 1. בתוכו, בקצה, יש שבע נקודות המסומנות היטב, שבעה כוכבים, ללא ספק אלה "שבע האחיות", הפליאדות. הצופה הציב אותם במשולש, הנמשך מקצה התמונה, כדי שיוכל להציב מידע נוסף סביבו, בניגוד למיקום במרכז הלוח.
המאפיין הבא הוא קו מרכזי חשוב עם כתב מעליו ומתחתיו. זהו קו מעוף השביט האמיתי, הממשיך מתמונה זו (1) בקו ישר לתמונה הנגדית 4. קו מעוף השביט מתואר עם B-129a-1-105 מעל הקו: "מקומיו של האחד ואותו אחד" (של אותו אובייקט שמימי), ומתחת לקו מעוף השביט B-129a-56: מזוהה כקבוצת הכוכבים משולש, מול.אפין, מוצג כשרטוט גס של משולש, ומראה את מקור קו המעוף. מתחת לזה, קו של 8 נקודות מציג 8 מיקומים של אובייקט "האחד ואותו אחד" במשך 8 לילות רצופים של תצפית, כאשר כל חור גדל בהיקפו ובמרחקו בלילה הבא. לקו המנוקד יש הסבר מתחת ל-7 נקודות הלילה הראשונות B-99-313-579-575-449-129a: "האובייקט השמימי - עם זנב לבן - הוא חלוש - נראה לעין - ככוכב", ולפיכך עדיין לא עם ברק חזק מאוד. לאחרון, המיקום הלילי השמיני, יש הערה מעליו B-354-381: "חוזר בעוד יום" - של התקדמות שביט, לפיכך השביט מתקדם על הקו מיום ליום.
מבט אל תחתית הלוח: קו זה ארוך יותר, פי 6 מ-B-597, ואחריו B-318-318-349-60-60. קו תחתון זה מסביר את המרחקים בין אותם 8 התקדמויות שביט יומיות. בהתחלה, אנו מתרגמים את B-318-318, שהוא מידת האורך "כוש" (“Kush”), מידה מסורתית של אורך זרוע אחת, הנקראת אמה.
אנו יכולים לראות כי לשתי תנועות השביט האחרונות, יום 7 ויום 8, יש התקדמות של 1 אמה (כ-50 ס"מ) כל אחת. הכתוב ממשיך עם B-349, של אובייקט "אותו הדבר וכמו כן", שהוא B-60-60, כלומר "מתקרב יותר". "אותו הדבר וכמו כן" מציין שיש רק אובייקט אחד שעובר ושום כוכב אחר לא מעורב. הקו התחתון מתחיל עם שש B-597, שהם 6 הלילות הלוגיים הראשונים לזיהוי השביט. כפי שמראות 8 הנקודות המסודרות בקו מעל, ב-6 הנקודות הראשונות המרחקים קצרים יותר בין אחת לשניה, ולכן יש להזין אותם כמרחקים או שברים קטנים מ-1 כוש. כל B-597 כתובים כבלוק משופע של 2X3 סימנים של הסימן B-597: "מספר 4", ולכן כבלוק מוטה של 4X 2 X 3. כוש אחד חולק ל-24 יחידות קטנות יותר. מכיוון שלא נלקחו מדידות מדויקות בלילות הראשונים, הצופה האסטרונומי, אם כן, השאיר זאת רק כהערה הכללית, כי במשך 6 הלילות הראשונים, רק "שברים" יומיים של פחות מכוש אחד חלים על התקדמות השביט: 6 הימים הראשונים מציינים: "6 לילות של התקדמות של חלק מכוש אחד". השורה התחתונה המלאה מתורגמת לפיכך כ: עם מרחקים של "6 (ימים) של 1 אמה חלקית, ו-2 (ימים) של 1 אמה מלאה" כל אחד, "אותו דבר וכמו כן" (אובייקט נע) הוא "מתקרב יותר". מידת כוש זו היא מדד ליניארי, שאינו ניתן במעלות קשת, משום שתקופה שלפני 750 לפנה"ס, מעולם לא תוארו מרחקים שמימיים כחלק של מעגל, כפי שתוארו בתקופה המאוחרת.
החלק העליון של התמונה מוקדש לזנב השביט: שש פעמים B-70, מהם השניים הראשונים חסרים (נשברו) וכך נשארים 4 פעמים B-70-70-70-70: "עשן". ושני B-70 נוספים עם מרחקים בין "עשן" - הימים מתרחבים בשורה הכתובה שלהם, עם הסבר נוסף, B-579-70-579-70-75: "תמונת האור-עשן-(קיטור)", המתעד את זנב העשן הלבן הגדל (לעומת עשן שחור של אש). האסטרונום מיקם את התצפית השמימית החשובה ביותר שלו בהיקף של הלוח, B-129a-579-75-231: "האובייקט - עם הקיטור - תמונה (זנב) - מתעבה" , לפיכך גדל ומתקרב.
לסיכום של תמונה 1: קו מעוף השביט מוצג, מקורו בקבוצת הכוכבים משולש והוא עובר ישירות אל הפליאדות. שמונה מרחקים יומיים ניתנים כקו מנוקד של מרחקים משוערים מתחת לקו המעוף. המרחק הליניארי של 8 התנועות היומיות מחושב במידת אורך הזרוע השומרי (אמה). זנב עשן שביט הנראה לעין בשמיים מסומן. התצפיות של אותם 8 ימים מראות שהאובייקט השמימי המעופף הופך גדול יותר ובוהק חזק יותר בהתקרבותו.
תמונה שנייה - המשך השביט מהיום ה-9 ואילך
למרבה הצער, לא נותר הרבה מהתמונה הזו (איור 2). שלושת סימוני הטקסט שנותרו אומרים B-537-68-457: "העונש הנע לאורך, מגיע כלפי מטה...", לפיכך, השביט מתקרב, בא כלפי מטה וכאמור באיור 1, הופך מהיר יותר וגדול יותר.
ארבעה ערכי תצפית ליליים מפורטים, כל אחד בשורה נפרדת, כחוזר על אותו רצף תצפיתי. החלק העיקרי נשבר, אך ללא ספק, התצפית היומית הזו חוזרת על עצמה בימים הבאים. אנו יכולים לשחזר את החלק החסר בהשוואה לחלקים הבאים בתמונות 3 ו-4 (איור 3 ו-4). תמונה 3 מציגה יומיים של מעוף שביט, תמונה 4 מסכמת את סך 11 הימים של מעוף השביט מהפליאדות. לכן, בתמונה 2 יש 4 ערכי תצפית לילית; עוד 5 מאותו ערך משלימים את חלק התמונה החסר.
לסיכום, התמונה השניה מציגה את המשך התקרבות השביט מטה לכיוון כדור הארץ במשך 9 לילות אחרי 8 הלילות הראשונים בתמונה 1.
תמונה שלישית - השביט עם הילה גדולה יותר מגיע לאוריון
בתמונה 3 (איור 3) ביצע האסטרונום מדידות טריאנגולציה של מיקומי השביט המתקרב במשך 2 לילות. האסטרונום השתמש במשולש כסמל מדידה, כמו שנעשה עד היום [איור 3א], הצבת סימוני טריאנגולציה שמימית וארצית למדידה. אנחנו יכולים גם לדמיין את המוטיבציה לסיבה בגינה הלוח נוצר: האסטרונום על מגדל התצפית התרשם מאוד מהשביט הגדול עם ההילה הגדולה וזנב השביט ולכן החליט לתעד אירוע היסטורי זה, שלא נראה קודם, ע"י הצבת סימני הטריאנגולציה שלו. הוא צפה, ע"י חלוקת הלוח לשמונה תמונות עוקבות, שאירועים ראויים לציון נוספים עמדו להגיע, וכי האלים, כפי שמוכיחה השורה העליונה B-321-13-70: "שלחו - את אובייקט האור - עם עשן (זנב)".
תמונה 3 מציגה שני סימני טריאנגולציה אחד מעל השני עבור השביט היורד בתוך הילה גדולה. השביט, כסימן טריגונומטרי, תמיד נע עם הצד השטוח מלפנים, לא עם נקודת זווית בחזית, כפי שאנו יכולים להניח. מעוף עם הצד השטוח בחזית הוא מאפיין סטנדרטי בלוח.
התצפית החשובה ביותר מוצגת בחלק ההיקפי, כמו בתמונה 1, בו האובייקט המעופף "הופך עבה יותר". הסימן הכתוב החיצוני של תמונה 3 הוא B-129a, בכתב זעיר, ואז למטה, B-129a בכתב גדול, מציג באופן ויזואלי, מבלי שצריך לדעת לקרוא כתב יתדות, שבין מיקומיו השביט גדל משמעותית, וזה מוצג בנוסף על ידי הגדלת הסימון בין שני סימני הטריאנגולציה במרכז התמונה. הגדול יותר B-129a מתייחס לגדילה עם מדידת מרחק B-295: "הוכפל...", לעומת הכתב הזעיר... ככל הנראה הכפלת גודל השביט.
השורה התחתונה של תמונה 3 אומרת: B-129a-315x-84-13-70, הידועה כקבוצת הכוכבים "אוריון" ואנחנו יכולים לראות שכאן השביט הגיע לאוריון. בשורה העליונה נכתב B-321-13-70: "האור הנשלח עם עשן (זנב)", הוא B-13-212-12: "אובייקט - מחלק - את שביל החלב", והוא B-13-231-231: "אובייקט - מתעבה יותר ויותר", ובעל B-128: "חלון (הילה)", בתוספת B-83: "תעלת קיטור", כלומר זנב שביט לבן.
לסיכום: השביט, בשלב זה, גדול, בעל זנב ארוך והילה רחבה. הוא הגיע לקבוצת הכוכבים של אוריון. האסטרונום הצופה בשביט המתקרב קבע את סימני הטריאנגולציה הראשונים שלו והחל מדידות טריגונומטריות של האובייקט המעופף.
תמונה רביעית - מסלול השביט מהלילה ה-9 עד הלילה ה-19
תמונה זו (איור 4) מציגה 11 לילות מעוף של השביט מהלילה ה-9 ואילך. הסימן הטריגונומטרי בצד ימין מראה את מיקום הפליאדות, משם קו ישר של מעוף השביט נמשך עד שמגיע לאוריון.
שתי התמונות, 1 ו-4, יוצרות תמונה משותפת. הציור של קבוצת הכוכבים של אוריון ברור לחלוטין ולא ניתן לטעות בו: בתוכו, ארבע פעמים הסימנים B-69: “אורות בוהקים" מסומנים, משמאל B-69 כערפילית M42 של אוריון, ואחריה במרכז B-69 כאור של אלנילם ומימין, שני ה-B-69 השכנים יוצרת את ערפילית M43, כערפילית בצורת פסיק, בין ביטלג'וז ובלטריקס. קבוצת הכוכבים אוריון ממוקמת ממש מעל האופק הנראה לעין. האופק הנראה לעין מוצג כקו התמונה התחתון, כמו שנשקף ממגדל התצפית של הצופה לכל ארבעת הכיוונים הקרדינליים: ארבע פעמים B-38-38-38-38 ...B-166-166-166-166 ...B-69-69-69-69: "שדות פתוחים"... "דרכים"... ו"עיירות". התקדמות השביט היא הקו המלא בין שני סימני הטריאנגולציה. זמן המעוף שנמדד בין שני סימני הטריאנגולציה הוא 11 יום, כמו שמצויין בשורה העליונה": B-13-13-13-13-13-13-13-13-13-13-13, מיקום לילי אחד עבור כל מספר 13. מאפיין נוסף הוא מרחק המעוף המלא לאותם 11 ימים: אנו מסוגלים למדוד את אורכה המלא של קבוצת אוריון, והאורך הדומה של המרחק בין אוריון לפליאדות. כדי להציב את מרחק אוריון הזה על הלוח, אוריון הונח במצב אופקי ומשופע יותר. במציאות, קבוצת אוריון ממוקמת בסיבוב של 90 מעלות בהשוואה לציור בלוח. ציור אוריון ושני מרחקי אוריון הם דוגמאות מצויינות לשיטה של הצופה להסביר את מרחק המעוף הזה באמצעות מינימום כתב יתדות, על ידי העדפת ציורים במקום זאת. ציור אוריון חשוב עוד יותר כאמצעי להצגת ציר הכיוון מזרח-מערב: השביט נע מתחת לאופק במזרח, עד שהוא מופיע מחדש, בהמשך בתמונה 5, במערב.
מעוף השביט מוסבר ב-B-151-330-13-55-139-554: “אובייקט האור החזק של אלוהים נע בהתמדה" (לכיוון אוריון). מידע נוסף מסופק בשורה השנייה מלמעלה B-129a-74-124-5-597-1-449-145: המיקומים בין שני סימני הטריאנגולציה כB-597-1: "מרחק יומי", B-449-145: "התנועה קדימה", וכשורה שלישית B-129a-315x-84-13-70-206-6: לכיוון "אוריון, כמו שהוצג" ("הובא לידיעה" על ידי ציור מפורט זה של תמונה 4).
ניתן לסכם: בלילה ה-9 השביט עבר לתמונה 4 מתמונה 1, ממיקומו האחרון בפליאדות בלילה השמיני. מהמיקום בתמונה 4 של הלילה ה-9 בצד ימין, השביט נע 11 יום בקו ישר, ומגיע לאוריון בלילה ה-19, המשולש משמאל. בשלב זה, השביט גדל במהירות ובגודל, עם הילה גדולה וזנב גדול. תמונה 4 מראה את המצב האסטרונומי בסוף הלילה ה-19, במילים אחרות, הזריחה של אוריון לפנות בוקר ביום ה-20. אוריון זורח מאחורי האופק והשביט נמצא שעות ספורות בלבד מלהגיע לקו האופק הנראה לעין במזרח, ונעלם במזרח מתחת לאופק בהמשך היום, ואילו אוריון ממשיך במסלולו הסירקופולארי (circumpolar) כלפי מעלה.
תמונה חמישית - תצפיות היום והלילה ה-20
התמונה החמישית (איור 5) מדווחת על כל התצפיות שנערכו בשעות היום והלילה של היום ה-20. בשעות היום, השביט ממש מעל קו האופק הנראה לעין בבוקר, הוא עכשיו קרוב מספיק לכדור הארץ כדי להראות באופק המזרחי בשעות היום. השביט עבר מתחת לקו האופק בערך ב-20:00 בערב. עם כניסת הערב של היום ה-20, תמונה 5 מתחילה לדווח. בערב הצופה זכה במראה מרהיב של חלוקת זנב השביט לארבע זנבות-שביט. מאפיין זה נצפה כאשר שביט
מתקרב לכדור הארץ, כפי שנצפה למשל בשנת 1744, כאשר זנב שביט שסו (Cheseaux) התחלק בצורה מרהיבה ל-6 זנבות משנה [איור 5א]. הסיבה הפיזית לתופעה זו היא הסיבוב של השביט סביב עצמו, מסתחרר עם פליטה של גזים ואבק כשהוא נע קדימה. מהשביט שלנו הופיעו 4 זנבות משנה, כמו שמוסבר בפינה השמאלית העליונה B-151-151-151-151: ארבע תופעות של האלים, אשר, השורה האנכית של B-13-13-13-13 מציינת, "האובייקט" התגלה אנכית באופק, כפי שמוצג במרחקים הולכים וגדלים בין ארבעת הסימנים. ההתרחבות האופקית או ההתגלות האופקית של 4 הזנבות בשמיים מוצגת על ידי הגדלת המרחקים בין הסימנים בקו האופקי העליוןB-13-13-13-13-13. יש 5 פעמים את הסימנים האופקיים B-13, אשר מראים לנו את הזמן בו נראו ארבעת הזנבות: 5 פעמים מספר 13, ולפיכך נראו למשך 5 שעות בערב, עד דהייתם הסופית בלילה החשוך.
מתחת לשורה הראשונה של 5 השעות, מופיע B-99-99-99-99: ארבעת ה"אובייקטים", לפיכך 4 זנבות האלים, המורכבים מ-B-401-401: "ערפילית טחונה דק", ונראית כ-B-411-60-313: “מחצלת משובחת מעוטרת פסים וקווים" ("קש, מחצלת קנים ותעלות"). כל מראות השמים האלה התרחשו ממש מעל האופק הנראה לעין, כפי שמופיע 3 פעמים בשורה התחתונה B-396-396-396: "האופק הנראה לעין" לשלושה כיוונים מהצופה.
בערב של הלילה ה-20 ארבעת זנבות המשנה נמוגו אט אט בחושך מעבר לאופק, כאשר השביט נעלם בערך ב-20:00 מתחת לקו האופק במזרח. כל הלילה השביט וזנבו נשארו בלתי נראים עד לתחילת היום ה -21.
תמונה 5 מציגה נתונים אסטרונומטיים נוספים בעקבות התפתחות המעוף של השביט. נתוני מדידה אלה ממוקמים הפוך, כי הם נקבעו עם קשר לציור בתמונה 8, לאחר שהלוח העגול סובב ב-180 מעלות, עם התאמת המיקום השטוח גם בתמונה החמישית וגם בתמונה השמינית. בלילה ה-20 הזה, השביט וזנבו נותרו בלתי נראים והופיעו פתאום מוקדם בבוקר ה-21. היעלמות זו במזרח והופעה חוזרת במערב מתוארת כ"מעוף אחורה" לכיוון המערב, כמוצג בצד השמאלי התחתון: זווית V מוגדלת עם B-69-69 בתוכה: "האור הגדול" (של שני B-69 לאובייקט אחד) שהוא השביט, עם משולש כיוון המעוף שעכשיו פונה לאחור.
המשולש עם הצד השטוח לאחור מסמל מעוף לא נראה לאחור ממזרח למערב, זה טמון בליבה של אסטרונומית הלוחות, ויש התייחסות מפורשת אליה בטקסט של מול.אפין: "הכוכבים נעים אחורה אל הלילה בבוקר... כל יום הכוכבים זזים קדימה אל היום בערב... כל יום..."
מעל זווית V שמאלית זו ישנה זווית V שנייה, מוארכת וגדולה יותר, המכילה 4 סימנים בשורה B-74-545, 74-545, 74-545, 74-545: "מצטמק - עגמומי", לפיכך 4 זנבות המשנה שנמוגים, נעלמים ומתחילים לעוף באופן בלתי נראה "אחורה" מאחורי כדור הארץ לכיוון המערב. (זווית ה-V עם משולש המעוף שלה ניזוקה מהמסת הלוח).
כל הלילה ה-20 נשאר השביט בלתי נראה, עד ש(שוב בכתב הפוך ומתורגם על ידי בונד והמפסל) B-471-570-471-570-471-12: כ-"9 וחצי שעות - היום ה-20". לפיכך, עד סוף הלילה ה-20 ובמשך 9 וחצי שעות, השביט עם ארבעת הזנבות נשאר בלתי נראה. היעלמות השביט ל-9 וחצי שעות הסתיימה בסימנים B-318-318-318-125c: "עליית השביט" (בתמונה 8 הבאה מוסברת בפירוט), שזרח ב "24 דקות - לפני הזריחה".
סיכום ליום והלילה ה-20: השביט עבר ממיקומו בבוקר באוריון, קרוב יותר לכדור הארץ, גדל בגודלו ויורד בהדרגה במיקומו מעל האופק עד להעלמותו מתחת לאופק במזרח בסביבות השעה 20:00 בערב. ניתן היה לצפות במראה הערב המרהיב של 4 זנבות המשנה למשך 5 שעות. בבוקר שלמחרת ביום ה-21 השביט הופיע מחדש במערב 24 דקות לפני הזריחה.
תמונה שישית - היום ה-21 ופגיעת השביט ב-12 בצהריים
במבט ראשון, נראית התמונה השישית (איור 6) מוזר, מכיוון שסימנים רבים נדחסו לתוך קטע עליון צר, ושנית, אנו מבחינים בקו זווית עם נקודות הנוצר בקפידה. אפשר לשאול מדוע ציור עדין זה לא מוקם בצורה נוחה יותר במיקום נמוך יותר במרכז התמונה. התשובה היא שהמדידות שתועדו אינן מאפשרות למקם אותן במיקום טוב יותר. על מנת להבין את המערך ולהגיע לערכים אסטרונומטריים, עלינו להאריך את קווי הזווית הנתונים ואנו חייבים לזכור כי הקו התחתון הוא קו האופק הנראה לעין.
הקו הראשי עם שתי נקודות הכוכב הוא החלק הימני של הדובה הגדולה (Ursa Major), דובהה (Dubhe) ומראק (Merak), כאשר הקו מוביל לכוכב הצפון. עד היום, החיפוש הקונבנציונלי אחר כוכב הצפון נעשה בדרך זו.
אנו יכולים לזהות את הזוויות הבאות:
90° ממיקום הצופה אנכית למעלה עד לכוכב צפון, מזוהה כ-B-206: "עומד קבוע", כוכב לא זז, כוכב הצפון.
31° - כוכב הצפון נמצא בזווית סטייה נכונה של 31° מקו הבסיס, שהוא קו הרוחב של שומר. קו דובהה-מראק (בדובה הגדולה של היום) מציין את הכיוון הישיר לכוכב הצפון.
52° בין קו דובהה-מראק המתחיל בכוכב הצפון ויורד למטה. קו זה מוביל לכוכב הבהיר ביותר בחצי הכדור הצפוני, ארקטורוס (Arcturus), בתקופה הבבלית נודע ככוכב האל אנליל, או שו-פא (Shu-Pa), הממוקם ברועה דובים (Boötes).
102° - מתחיל בקו דובהה-מראק ועולה לפליאדות.
נטייה של 40° - מתחיל מקו האופק הקרקעי, עולה למשולש המדידה, ממוקם קרוב לשורת התמונה העליונה. סימן הטריאנגולציה הזה ממוקם שם, עם הצד השטוח שלו שמאלה, מה שמעיד כי יש תנועה מימין לשמאל.
מהצד השמאלי של סימן הטריאנגולציה, כתוב B-401-401:"טחון דק", אבק ואפר. ה-B-401 ממוקם פעמיים. ההופעה הכפולה מחזקת את סימן האבק, לפיכך האבק הוא כבד וגדול מסוג דגן. בצד ימין של הסימן הטריגונומטרי, השורה ממשיכה עם B-532-532-532-532-532-532-532: "הרבה".
בסיכום, בשורה העליונה כתוב "הרבה - נע לכיוון שמאל - אפר ואבק כבד”. המהירות של עמוד האבק מוצגת על ידי ריווח רחב יותר של B-532, אשר מציין התרוממות מהירה יותר מצד ימין, מזרח, המאטה לכיוון צפון משמאל. למדידה של גובה עמוד האבק יש נטייה בזווית של 40°, ולפיכך 9° מעל סטיית 31°. של כוכב הצפון של.
אנו יכולים לראות כי עמוד האבק מתפשט ממזרח לצפון. התצפית החשובה ביותר מופיעה בצד ההיקפי, הסימן B-81 (בוץ): השמים הופכים "כהים", כלומר השמים הנראים מתכהים בשעות היום בגלל עמוד האבק. מידע נוסף על התכהות השמיים ניתן ללמוד מספרות קינה של עיר שומרית אחרת משעת הפגיעה: "...אור היום נמחק... השמים הוחשכו, הם
התכסו בצל... ההרים שאגו... אבק עבר מעל ההרים..." או: "בארידו, שם אור יום בהיר נהג לזרוח, היום החשיך[...], כאילו השמש שקעה מתחת לאופק, זה הפך לדמדומים..."
הסימן החשוב הבא בתמונה זו הוא סימן הליגטורה המשולב של B-1 ו-B-110, ממש במרכז הלוח, הסימן B-1: "יחיד אחד", מחובר בליגטורה עם B-110: "הבזק ברק" בשמיים. סימן זה מתעד את הבזק אור הפגיעה בשמיים. בנוסף, התרסקות שביט מפיקה צליל פגיעה חזק, כמו בתצפית מספרות הקינה: "ההרים שאגו”. בלוח K8538, תיאור הצליל נשבר מהלוח.
תוצאת מדידה נוספת ניתנת בשורה של שבע פעמים B-532: "הרבה". שבעת הסימנים האופקיים האלה בקו מציינים כי זמן הראות הכולל של האבק היה שבע שעות עד שחשכת הלילה הסתירה את המראה. תנועת האפר והאבק לכיוון צפון ומערב הוכחו ארכיאולוגית כמשקעי חרסית עבים, שנמדדו בצפון ומערב שומר, ואילו במזרח הם לא נמצאו. בנוגע לאסטרונומיה שומרית, אנו רואים שהתמונה השישית מציגה את השיטה האסטרונומית העתיקה לקביעת כוכב הצפון, Kak-Si-Di, בתקופה השומרית המוקדמת.
אנחנו יכולים גם להסיק מסקנות לגבי השעה של היום בה התרחשה הפגיעה הקוסמיתנ מ- 3 מדידות היסטוריות:
מתמונה 5: השביט זרח בשעות הבוקר המוקדמות, חצי שעה לפני הזריחה.
מתמונה 8: שעדיין פתוחה לדיון, זמן מעוף השביט ביום הפגיעה היה 6 וחצי שעות.
מתמונה 6: עמוד האבק נראה 7 שעות עד חשכת הלילה.
על ידי חיבור כל 3 הערכים יחד, והנחה כי הזריחה בשש בבוקר, ואז זריחת השביט התרחשה בשעה 5:30 בבוקר, זמן הפגיעה היה בערך 12 בצהריים. משעה זו, עמוד האבק התרומם ונראה עד השעה 19:00 בערב בשמים המחשיכים.
לסיכום התמונה השישית: הלוח מתעד את פגיעת השביט בשעות הצהריים של היום ה-21. הבזק הפגיעה ממוקם כאירוע מרכזי במרכז. לאחר הפגיעה, השמיים התכהו, עמודי אפר ואבק התרוממו מעל אתר הפגיעה והתפשטו בשמיים לכיוון צפון בזווית סטייה של 40° לקו האופק הנראה לעין. ענני האבק נראו במשך 7 שעות עד שהגיע הלילה. כרקע שמיימי להתפשטות עמוד האבק, השיטה הטריגונומטרית השומרית לקביעת כוכב צפון Kak-Si-Di ו-2 כיוונים קרדינליים, צפון ומזרח, מוסברים. תמונה זו מהווה דוגמה חשובה למצב המדע האסטרונומי והמתמטי בשנת 2000 לפנה"ס.
תמונה שביעית - תצפיות האירוע בלילה ה-21 אחרי פגיעת השביט
חשכת הלילה ה -21 נכנסה. בתמונה השביעית (איור 7), כמו בכל האחרות, קו האופק הקרקעי הנראה לעין מופיע כקו התחתון. כל האירועים הנראים ממגדל התצפית מדווחים. בשורה למעלה נכתב B-373-373: "מאד רחוק", היא מציינת שההתרחשויות מתרחשות בלילה מאחורי האופק הנראה לעין. הסימנים B-373-373 מוצבים במיקום זהה למקור הפליטה של עמודי האבק והאפר בתמונה 6 הקודמת (איור 6). הזווית מהמיקום המזרחי בצד ימין לכיוון צפון הוא 13°.
התצפית העיקרית מוצבת במרכז התמונה, על מה שקורה במיקום "הרחוק מאד", מדווח במרכז B-548: "בוער", אש חמה אדומה עזה זוהרת בלילה, בצורה מזוהה, כמו שמדווח על הקו האופקי התחתון B-296-296: כמה "צורות של ענפי עץ מסועפים", זוהרים במרחק החשוך. הצורות הללו מראות ללא ספק אבק אדום זוהר ועמוד אפר מפגיעת השביט, עולה מהקו האופקי ונראה בזוהר העז שלו בחושך, למרחק גדול. הירידה של סופת האפר והאבק, מתוארת: "הזמן החשוך [לילה] נצלה על ידי אפר ואבק יורדים (סו-ביר: "חומר מתפזר ושוקע") ו"להבות...", שעדיין לא התחילו אצל הצופה במיקום של המגדל. החלק הזה, כשהסופה סוף סוף מגיעה למגדל התצפית, הוא החלק השבור. אנחנו יודעים שזעם הסערה הגיע באותו לילה לכל העיירות השומריות, לכן, מגדל הזיגוראת של הצופה שלנו נהרס מאוחר יותר בלילה. החלק הגדול שנשבר מספק מרחב רב לדיווח על הסופה. בצד ההיקפי בתמונה 6 הקודמת, מדווח על החשכה של השמיים עם סימן אחד B-81, בתמונה 7, אנחנו יכולים להניח שהצופה הציב מספר B-81 על הצד היקפי. הצופה שלנו שרד את הלילה הסוער הזה והצליח לחלץ ולשמר את הלוח.
לסיכום, תמונה 7 מתעדת את כל האירועים בלילה שאחרי פגיעת השביט. מעבר לאופק, אפר לוהט אדום ועמוד אבק מתנשאים ונראים לעין בלילה. מכיוון שאנו יודעים את הקואורדינטות של אתר הפגיעה אום-אל-ביני (Umm-al-Binni), אנו יכולים להאריך את קו 13 המעלות לכיוון דרום-מערב ולהגיע למיקום של הצופה במרחק של פחות מ-160 ק"מ, ככל הנראה באחת משתי ערים היסטוריות, ארידו או ארך. מעבר לשתי הערים האלה, מתחיל המדבר הערבי ללא ישובים אנושיים נוספים. למרבה הצער, רוב המידע נשבר מהלוח, אך אנו יכולים לשחזר אותו מלוח קינה עירוני אחר. העמוד הקטלני הלוהט הגיע לארידו וארך בשעות הלילה המאוחרות, והרס את שתי הערים.
שתי התמונות 6 ו-7 מסבירות את היום ואת הלילה של הפגיעה. ההסברים הללו חשובים ביותר מכיוון שהם מציינים פרטים של תהליך הפגיעה בפועל. חישובי תהליכי פגיעה של שביטים קיימים כיום, לדוגמה אלו של דאון המאקר (D. W. Hamacher) על ידי "שימוש במודלים מספריים ומשוואות קנה מידה", הערכת תמונות לוויין, אך מבלי להתחשב בתנאי הפגיעה האמיתיים על פני כדור הארץ, כמתואר בלוח K8538. השאלה המהותית היא: איך שיחרור האנרגיה הקוסמית באתר הפגיעה התבטא? אם הפגיעה מתרחשת באוקיאנוס, הרבה אנרגיה מותמרת לגל צונאמי ענק. אם הפגיעה היא במסת קרקע מוצקה, אנרגיית הפגיעה מותמרת לגל הדף וחום עצום.
אם, כמו אצלנו במקרה שנצפה, הגוף הפוגע נעלם עמוק בבוץ רך ומשקעים בדלתא של הפרת והחידקל מבלי להגיע לשכבת סלע, אנרגיית הפגיעה תשוחרר מהשביט במיקום הסופי העמוק באדמה שלו באמצעות אבק, אפר ועמודי קיטור, המתרוממים בסערה מעל אתר הפגיעה ומתפשטים מאות קילומטרים. משקעי שפך הנהר באום-אל-ביני הם בעומק תהום, ממלאים את הרווח בין שני לוחות יבשתיים, לוח אירואסיה והלוח הערבי. תצפיות לוח K8538 מתארות את תנאי הפגיעה של השביט לתוך משקעי בוץ תהומיים, ושיחרור אנרגיית הפגיעה באמצעות אבק, אפר ועמודי אדים, שעולים מעומק שטח שפך המפרץ הפרסי הרדוד, שמוזן מזרימת מי מפרץ מלוחים, היוצר עמודי אדים, מעלה לאוויר את בוץ המשקעים למשך יותר מ-24 שעות. מסיבה זו, עמודי בוץ במהירויות סופה הרסו את כל שומר, על ידי
המטרת בוץ מלוח מהמפרץ על פני מרחק של מאות קילומטרים יבשתיים, בכיוון הרוח מערבה. האירוע הזה נקרא "הסערה" במאות לוחות כתב יתדות.
תמונה שמינית - מסלול השביט הנמדד לאור היום ה-21
התמונה השמינית (איור 8) מציגה ארבע מדידות של מעוף השביט באור יום הפגיעה. התוצאות מוצגות בצלבי תוצאה זוויתיים, שני צלבים מעל ושני צלבים מתחת לקו המעוף של השביט, אשר מתואר כקו חנית. קו המעוף של השביט מתחיל עם זריחת השביט במערב, החלק הזה נשבר, למרבה הצער, אך מוסבר הפוך בתמונה 5, המיושרת אופקית עם תמונה 8.
בצד שמאל, לאחר זריחת השביט, הסמל 12 מציין: "מחלק", נתיב המעוף חותך ומחלק את השמים. המעוף מגיע לסימן הטריגונומטרי הראשון, במרכז שמאל על החנית. לאחר מכן חוצה מעוף השביט את המיקום המערבי וממשיך ימינה, אל המזרח. הסימן הטריגונומטרי השני בצד ימין מגיע לגודל עצום, עם ציור של להב חנית, המעיד על תנועה מהירה בשמיים ועל היותו אובייקט גדול. בתיאור החנית נכתב B-13-144-84: "אובייקט אור שעף בנמרצות" ומתחת לקו B-13-343: "אובייקט, גדול מאוד". המעוף עובר ב-"350-366-366: "המערב" - צלב. סימן הטריאנגולציה השמאלי נקבע בשעות היום והיה צריך לאמת אותו בלילה שלאחר מכן עם כוכב רקע. אנו רואים כי הצופה היה מדויק להפליא בקביעת סימן הטריאנגולציה שלו, אומד קרוב ככל האפשר את נקודה המערב המדויקת. בגלל אימות כיוון המערב האולטימטיבי הזה, השעות האחרונות למעוף השביט מתועדות כתמונה האחרונה 8 במקום להיות תמונה 6 הקודמת בסדר הרצוף הנכון.
סימן הטריאנגולציה השמאלי על החנית מכיל את תוצאות המדידה שמופיעות בצלב השמאלי העליון עבור זווית קו זנב העשן, בהשוואה למפלס הקרקע: B-579-70 בהשוואה ל-B-579, סטיה של כ-60°. סימן הטריאנגולציה השמאלי מציג תוצאות רבות יותר בצלב השמאלי התחתון מתחת לקו המעוף, צלב עם קו אופקי, B-579: "ים, מפלס מים", והזווית עבור הזמן הסולארי של כ-55° , למשך הזמן שחלף מאז שהשביט זרח מעבר לאופק בבוקר.
הסימן הטריגונומטרי השני על החנית הוא משולש גדול בצד ימין. הוא מציג תוצאות כצלב ימין עליון של 63°, זווית הנטייה של קו העשן בשמיים: B-579-70 בהשוואה ל-B-579, האופק. בצד ימין למטה, צלב 60° הוא זמן השמש שנמדד למרחק המעוף בין שני סימני משולש המדידה. שני הצלבים התחתונים מציינים את זמן המעוף; אפשר להתווכח אם הנקודה הטריגונומטרית הימנית ממוקמת ישירות במיקום הפגיעה באופק או שמרחק מסוים של מעוף השביט עדיין נשאר פתוח. בכל מקרה, גודלו של להב החנית מציין מהירות שביט גבוהה;
סיכום תמונה 8: השביט זרח לפני שחר היום ה-21, המשיך לכיוון הנקודה השמימית של כיוון מערב קרדינלי ונע הלאה לכיוון מזרח לאתר הפגיעה הסופי שלו. לצופה המדווח, זנב העשן של השביט היה בזווית 60° הטיה מפני הקרקע. חיבור שתי מדידות זמן השמש יחד, מביא אותנו לזווית 115° לזמן המעוף הנצפה בשמיים. זווית 180° מציינת 12 שעות אור יום, לכן, זווית משולבת של 115° מציינת מעוף שביט של ½6 שעות עד לפגיעתו הסופית בקרקע.
תמונת מראה של מסלול השביט
מסלול השביט בשמיים מודגם בחיבור של תמונה 1 (איור 1) ותמונה 4 (איור 4), בתמונת מראה (איור 9). תמונת לוח K8538 בפועל היא תוצאה של עבודת העתקה, בה הונח הלוח השומרי המקורי על משטח ישר. חימר טרי נלחץ על גבי משטח הלוח. הנגטיב שהתקבל על העותק הבבלי הוא תמונת מראה של מסלול מעוף השביט האמיתי.
ניתן להסיק כי הלוח השומרי המקורי המוקדם הועתק על ידי סופר בבלי מאוחר, שלא רצה או לא הורשה ליצור לוח חדש לחלוטין. הוא הניח חימר על משטח הלוח המקורי ואז שינה או התאים את התמונה והטקסט בתמונת המראה בלוח החדש. נראה שאיש לא הבחין בסתירות בתמונת המראה של העותק. ישנה אפילו אפשרות שהלוח הוא העתק של העתק, בחלוף זמן של אלפי שנים. היום, חוסר העקביות של תמונת המראה הועיל להוכחה הסופית של המקור השומרי הקדום.
סיכום
לוח K8535 הוא עותק בבלי מאוחר של לוח אסטרונומי שומרי מוקדם. המסמך המקורי, שנחשב לחשוב מאד, הועתק במשך יותר מ-1,500 שנה, כי זו היתה עדות אסטרונומית למושב האלים המדויק בתחום השמימי. האלים שלחו את שליחיהם כשביטים מקבוצת הכוכבים משולש. השביט הנצפה עבר את הפליאדות, אלדברן, התקדם הלאה לכיוון אוריון ולבסוף התרסק לתוך הציוויליזציה החקלאית המתקדמת ביותר של אכד ושומר, בשנת 2193 לפנה"ס, והרס את כל האימפריה האכדית ואת עיר הבירה שלה אכד.
את קו המעוף של השביט ניתן לראות על ידי חיבור תמונות 1 ו-4 לתמונה משולבת. השילוב הזה ממקם את הפליאדות במרכז הלוח. השוואה עם מפות שמיים של האיגוד האסטרונומי הבינלאומי (איור 10) מגלה קו מעוף שביט ישר, שעליו עשה האסטרונום הקדום תצפיות ליליות קבועות במשך למעלה משלושה שבועות, כדי לתעד את התקדמות השביט.
כ-40% מהלוח חסרים. למרבה המזל, נתיב מעוף השביט כולו נשמר. חלקים שבורים עוסקים בעיקר בתצפיות הנוגעות לפגיעה עצמה ולתוצאה המיידית של הפגיעה, מתעדים את מה שניתן היה לראות ממגדל התצפית, עם מבט לעבר אתר הפגיעה. המידע הולם לשחזור התקדמות השביט המפורטת ורצף תהליך הפגיעה. מיקום המגדל האסטרונומי היה בקו רוחב 31° ובמרחק של בערך 100 ק"מ מאתר הפגיעה הקוסמית, והיה עד להבזק אור הפגיעה ואחריה התרוממות עזה של עמוד אפר זוהר.
יש לראות את עדות לוח K8538 כחלק ממספר רב של "קינות עיר מסופוטמיות", המדווחות על סוף אכד ושומר בעקבות סופה אטמוספרית עצומה. הקינות הללו תורגלו על במות בציבור במשך אלפי שנים, עם מתופף ברקע. סגנון הקינה הפואטי שלהם הטעה את האשורולוגים העכשוויים השונים להאמין שהמסמכים האלה אינם אלא סיפורת פואטית ומיסטית מבדרת, ושמעולם לא היתה סופה הרסנית בשומר, תוך התעלמות מתצפיות של מאות עדים היסטוריים.
לוח התצפית K8538 נוצר על ידי אסטרונום שומרי ערני לא ידוע, שחש במשמעות ההיסטורית של האירוע והחליט לתעד אותו. החוקרים בונד והמפסל נתנו לו את השם "Lugalansheigibar - האיש הגדול שצפה בשמיים". תצפיותיו הטריגונומטריות תיעדו את גישת השביט ופגיעתו הארצית. מסיבה זו, לוח K8538 נשמר, שוחזר והועתק במשך אלפי השנים. הלוח מדגים את הרמה הגבוהה שהמדע והאסטרונומיה הגיעו אליה לפני 4000 שנה.
כיום, הערך האמיתי של לוח K8538 אינו מוגבל רק להיסטוריה. הוא בעל ערך עצום להווה ולמען עתיד, מכיוון שהוא מכיל תצפית בכורה ייחודית ומדויקת על שביט קוסמי הרה אסון, הפוגע בכדור הארץ. אנו יודעים כי פגיעות שביט נוספות יכו בעתיד ופגיעות הרות אסון שונות התרחשו על כדור הארץ מאז תקופת הפגיעה השומרית. ניתן להוכיח זאת באמצעות ניתוח רשומות GISP2 של ירידת טמפרטורה בתקופת ההולוקן. אפשר לאתר בקלות פגיעות אסטרואידים קוסמיים בכדור הארץ בדיוק של עשור אחד.
פרשנויות האקלים של ימינו קוראות להתקררות פתאומית ולמגה-בצורת (Megadrought) שאחריה "אירועי בונד" (“Bond-events”), ולפגיעה השומרית שלנו - “4.2 kiloyear event”. אירועי פגיעת שביט או אסטרואיד מתרחשים באופן קבוע בלוח זמנים של אלפי שנים. אנו זקוקים למחקרים השוואתיים כדי לקבוע את הקשר בין גודל מכתש פגיעת אסטרואיד, הרס אזורי, התקררות אקלימית גולבלית פתאומית, שתמיד מגיעה לאורך חודש של הצפה קטסטרופלית, ולאחריה מגה-בצורת פתאומית על פני כדור הארץ. חשוב לדעת לעתיד, כמה עשורים או מאות שנים מגה-בצורת זו נמשכת. היחס הסטטיסטי בין קוטר מכתש הפגיעה, ההתקררות הגלובלית ואורך תקופת הבצורת שלאחר מכן מצריכה חישוב מדויק. K8538 הוא לוח תצפית מדעית נדיר מאוד, המספק עובדות השוואתיות, יעיל עבור תחזיות ריאלסטיות של הרס מאסטרואידים וכתוצאה מכך מגה-בצורות בכדור הארץ.
המוזיאון הבריטי אחראי עכשיו לשמור ולהגן על המסמך היקר הזה, שנוצר על ידי האסטרונום השומרי Lugalansheigibar. כולנו תקווה שהמוזיאון מסוגל להשיג זאת למשך אלפי שנים באופן מוצלח יותר מספריית נינווה בבבל.
