כשהמציאות עולה על כל דמיון, סופרמן, קריפטונייט... והליתיום בטלפון שלכם

מה הסיכוי שמינרל אמיתי, שהתגלה במכרה נידח בסרביה, יהיה בעל אותה נוסחה כימית כמו החומר שהורג את סופרמן? כן, זה סיפור מטורף: מדען במוזיאון הטבע בלונדון חיפש בגוגל את הנוסחה של מינרל חדש שגילה - הידאריט - וגילה שהיא כמעט זהה לזו של קריפטונייט! אבל כאן מתחיל הפיתול: בעוד שהאבן הזו היא מוות לגיבור-על, היא למעשה אחד המקורות העשירים ביותר לליתיום ובורון - יסודות קריטיים לסוללות רכב חשמלי ולמאבק במשבר האקלים. המציאות ניצחה את הקומיקס, והיא מדהימה הרבה יותר.

הסצנה נפתחת בחשיכה כמעט מוחלטת, שנת 2004, אלפי מטרים מתחת לאדמת סרביה. האוויר דחוס, ספוג בריח של אדמה לחה וסלע עתיק. קרן אור בודדה מפלחת את האפלה, מרצדת על קסדתו של גיאולוג מחברת הכרייה "ריו טינטו" (Rio Tinto) המזיע מאחורי מקדח רועם. במשך חודשים הם קודחים, מחפשים אחר בורון, יסוד שימושי אך לא זוהר במיוחד. לפתע, המקדח נתקל בשכבה שונה. הצליל משתנה. משהו רך יותר. מתוך ליבת הקידוח נשלף סלע אפרפר-לבנבן, בעל ברק מוזר, כמעט חלבי. הוא לא דומה לשום דבר שהם מכירים מהאזור. זו לא עוד אבן, זו תעלומה. דגימה קטנה נארזת בקפידה ונשלחת למסע ארוך, הרחק מהאפלה הסרבית אל האור הבוהק של אחת המעבדות החשובות בעולם. אף אחד מהם לא יכול היה לדמיין שהאבן הצנועה הזו עומדת לקשר בין עולם המדע הבדיוני של גיבורי-על לבין המציאות הכלכלית והטכנולוגית של המאה ה-21, בסיפור שנשמע כאילו נלקח ישירות מתסריט הוליוודי.

אנחנו חותכים כעת לסצנה אחרת לגמרי. לונדון. בניין ויקטוריאני מפואר, מסדרונות שקטים, ומאחורי דלת כבדה - מעבדה סטרילית במוזיאון הטבע המפורסם. שם, הרחק מהרעש והאבק של המכרה, יושב ד"ר כריס סטנלי (Chris Stanley), מינרולוג בכיר, מדען מהסוג הישן והטוב. הוא מקבל את הדגימה מסרביה ומתחיל בעבודה בילוש קפדנית. המינרל האלמוני עובר סדרה של עינויים מתוחכמים: הוא מופצץ בקרני רנטגן כדי לחשוף את המבנה הגבישי הפנימי שלו, ונבחן תחת מיקרוסקופ אלקטרונים שמפענח את טביעת האצבע הכימית שלו, אטום אחר אטום. במשך ימים, הנתונים זורמים והתמונה מתחילה להתבהר. זהו אכן מינרל חדש למדע. ד"ר סטנלי משרטט את הנוסחה הכימית שלו, את ה"מתכון" הייחודי שהופך אותו למה שהוא: נתרן, ליתיום, בורון, סיליקט, והידרוקסיל. השם המדעי המלא, LiNaSiB3O7(OH), הוא אולי לא קליט במיוחד, אבל הוא מדויק. המשימה המדעית כמעט הושלמה. המינרל קיבל את שמו הרשמי, ידאריט (Jadarite), על שם עמק יאדאר (Jadar) בסרביה, שם נמצא.

ופה הסיפור יכול היה להסתיים, כעוד שורה קטנה וחשובה בספרי המינרולוגיה של העולם. אבל אז ד"ר סטנלי עשה את מה שכל אחד מאיתנו היה עושה. הוא ניגש למחשב, פתח את גוגל, והקליד את הנוסחה הכימית החדשה, רק כדי לראות אם מישהו, איפשהו, נתקל במשהו דומה. זה הרגע שבו הסרט עובר מהילוך איטי של דרמה מדעית לסרט אקשן שובר קופות. מסך המחשב הבהב באור כחלחל, והתוצאות הראשונות שעלו לא היו ממאגרי מידע גיאולוגיים... הן היו מאתרי מעריצים, מפורומים של קומיקס ולכולן הייתה מילה אחת משותפת: קריפטונייט. ד"ר סטנלי גילה כי הנוסחה הכימית שפענח, LiNaSiB3O7(OH), הייתה כמעט זהה לנוסחה שבחרו תסריטאי הקולנוע כדי לתאר את הקריפטונייט בסרט 'סופרמן'. ההבדל היחיד? לידאריט אין פלואור... המציאות לא סתם חיקתה את האמנות, היא סיפקה לה שיעורי בית בכימיה.

דמיינו את הרגע הזה. מדען רציני, באחד המוסדות המכובדים בעולם, יושב לבדו במעבדה השקטה, ובוהה במסך המחשב שלו באימה מהולה בשעשוע. הנוסחה הכימית של המינרל האמיתי, זה שהוא מחזיק בידו, זהה כמעט לחלוטין לנוסחה הבדיונית של החומר הקטלני ביותר ביקום של DC קומיקס, החולשה היחידה של סופרמן, כפי שהיא תוארה בסרט "סופרמן". ההבדל היחיד? לידאריט אין פלואור, והוא לא זוהר בירוק רדיואקטיבי. "לקראת סוף תהליך הזיהוי, חיפשתי את הנוסחה הכימית באינטרנט, ותדהמתי הייתה גדולה כשגיליתי שהיא תואמת להרכב ה'קריפטונייט'", סיפר ד"ר סטנלי בהודעה הרשמית של המוזיאון, והוסיף בהומור בריטי יבש, "עלינו להיזהר עם המינרל החדש - אנחנו בהחלט לא רוצים למסור אותו לסופרמן!". הקשר הזה, שנוצר על ידי תסריטאי קולנוע בהשראת התגלית המדעית, הפך את הקו הגבול בין מציאות לדמיון לאחד הסיפורים המדעיים המדהימים והמצוטטים ביותר.

המרכז להיסטוריה של הטבע של סרביה בסוויליאנץ', ידאריט

אבל כאן טמון היופי האמיתי של הסיפור. בעוד שהקריפטונייט הבדיוני הוא סמל לחולשה ומוות עבור סופרמן, הידאריט האמיתי התגלה כסמל של עוצמה ותקווה עבור האנושות. המרבץ שהתגלה בסרביה הוא לא סתם עוד מכרה. הוא אחד המקורות העשירים והגדולים ביותר בעולם לשני יסודות שהפכו לקריטיים לעתיד שלנו: ליתיום ובורון. ליתיום, "הזהב הלבן" של המאה ה-21, הוא המרכיב החיוני בכל סוללת יוני ליתיום על פני כדור הארץ. הוא נמצא בסמארטפון שבכיס שלכם, בלפטופ שעל שולחנכם, וחשוב מכל - בסוללות של כל מכונית חשמלית. המעבר העולמי לאנרגיה ירוקה והמאבק במשבר האקלים תלויים לחלוטין ביכולת שלנו להפיק יותר ויותר ליתיום. בורון, שותפו של הליתיום בידאריט, הוא גיבור שקט נוסף. הוא משמש לייצור זכוכית עמידה לחום (כמו פיירקס), מגנטים רבי עוצמה לטורבינות רוח, סיבים אופטיים ודשנים לחקלאות.

וכך, באופן אירוני להפליא, האבן שהיא האיום הגדול ביותר על גיבור-על בדיוני, הפכה לאחד המשאבים החשובים ביותר עבור גיבורי-העל האמיתיים של זמננו - המהנדסים, המדענים והיזמים שמובילים את המהפכה הטכנולוגית והסביבתית. המכרה הקטן בסרביה, שהתחיל כתעלומה גיאולוגית, הפך לנכס אסטרטגי עולמי, פוטנציאל להפוך את סרביה למעצמת ליתיום ולהשפיע על מאזני הכוחות הכלכליים באירופה ובעולם. חברת "ריו טינטו" השקיעה מיליארדים בפיתוח המכרה, שתוכנן להיות אחד הפרויקטים ההנדסיים הגדולים באירופה. אולם בעקבות מחאות סביבתיות נרחבות, ממשלת סרביה הקפיאה את הפרויקט בשנת 2022. אף על פי כן, הפוטנציאל הכלכלי והאסטרטגי הגלום באדמה לא נעלם - הידאריט נותר אחד המשאבים המבוקשים בעולם, ומושא לוויכוח בין כלכלה ירוקה לבין שמירה על הסביבה.

הסיפור של הידאריט הוא יותר מסתם קוריוז מדעי. הוא מטאפורה מושלמת לאופן שבו המדע עובד, ולאופן שבו היקום אוהב להפתיע אותנו. הוא מתחיל בגילוי מקרי, כמעט שולי, במקום לא צפוי. הוא ממשיך בעבודת נמלים סיזיפית ובלתי נראית של מדענים במעבדות שקטות. ואז, ברגע אחד של חיבור בלתי צפוי בין שני עולמות - הכימיה האנליטית והתרבות הפופולרית - הוא מתפוצץ והופך לתופעה עולמית. הוא מזכיר לנו שהמציאות עשירה, מורכבת ומצחיקה יותר מכל מה שנוכל לדמיין, ושתגליות מדעיות גדולות הן לא רק מספרים ונוסחאות, אלא סיפורים. וזהו אחד הסיפורים הטובים ביותר: סיפור על אבן צנועה מסרביה, שנושאת בתוכה גם את מותו של גיבור בדיוני וגם את תקוותה של ציוויליזציה אמיתית.

המחקר:

Jadarite’s unique recipe