אין פלא שקזוארים מכונים לעתים קרובות דינוזאורים של ימינו. כמו כמה דינוזאורים תרופודה, שמהם מגיעות כל הציפורים, הקזוארים מתאפיינים במבנה דמוי קסדת ראש, הנקרא קסק (casque), על ראשם הצבעוני מנוצות. הם יכולים להתנשא לגובה של כמעט 150 ס"מ ומשקלם עד 75 ק"ג, גדול מכל הציפורים המודרניות האחרות מלבד אמו ויען.
אבל כוחו של הקזואר ושלושה טפרים חדים הם שהכי מבדילים אותו משאר הציפורים המודרניות. קזוארים הם אחת ממספר מיני ציפורים שידוע כי הרגו בני אדם. עם הרגליים החזקות שלהן, שיכולות להניע אותן במהירות של עד 50 קמ"ש, הציפורים יכולות לבעוט בבני אדם ובבעלי חיים אחרים, ולחתוך את בשרם תוך כדי כך.
בספרו "Living Birds of the World" משנת 1958, כתב חוקר הציפורים ארנסט תומס גיליארד (Ernest Thomas Gilliard): "הפנימית או השנייה מבין שלוש האצבעות מצוידות בציפורן ארוכה, ישרה וקטלנית שיכולה לכרות זרוע או לבתר את הבטן בקלות. יש הרבה תיעודים של ילידים שנהרגו על ידי הציפור הזו".
הקזוארים, בניגוד לעופות הגדולים, הם שוכני יערות עבותים, מצויים בדרך-כלל ליד נתיבי מים, מסוגלים לפלס את דרכם בזריזות בסבך ואף לשחות היטב. ניזונים מצמחים, פירות ובעלי חיים קטנים כדוגמת נחשים, צפרדעים וחלזונות. הקזוארים בדרך כלל ביישנים. הם בעלי חיים חשאיים של מעמקי היער, ומומחים בהיעלמות בסבך. בעת סכנה יעדיפו להשתטח על הקרקע, או יפתחו בריצה דרך היער, כשהם מסיטים את הענפים הצידה בעזרת קסדתם. עם-זאת, הקזוארים הם בעלי כוח רב ונחשבים מסוכנים אם ירגישו מאוימים. הקזוארים נחשבים למסוכנות בחיות שניתן לכלוא בגני חיות וכן לעוף המסוכן ביותר בעולם.
הנקבה מטילה בין שלוש לשמונה ביצים גדולות, שמשקל כל אחת כ-650 גרם. קליפת הביצה ירוקה-כחולה ומחוספסת. הזכר דוגר כ-50 ימים ולאחר הבקיעה יגדל את האפרוחים במשך כ-9 חודשים עד שיעזבו את הקן. גוון האפרוחים מאפשר להם להתחבא בין השיחים בנוכחות טורפים. האויב העיקרי של הקזואר הוא האדם. סביבתם הטבעית מתמעטת והילידים צדים אותם בעבור בשרם הטעים ולפעמים הם משמשים כמטבע (יקר) עובר לסוחר. אוכלוסייתם מוערכת כיום בין 1,600 ל-11,000 פרטים.
אז אולי נראה שהקזואר, טריטוריאלי ופוטנציאלית קטלני, יהיה בחירה גרועה לבני אדם קדומים של בעל חיים לגידול. אבל מחקר חדש שפורסם ב-Proceedings of the National Academy of Sciences מציע שציידים-לקטים ביערות הגשם של מזרח גינאה החדשה עשו בדיוק את זה לפני כ-18,000 שנה. הממצאים מסמנים את המקרה הקדום ביותר של בני אדם המגדלים ציפורים, הקודם לביות התרנגולות באלפי שנים.
המטרה העיקרית של המחקר האחרון הייתה לחקור אם ציידים-לקטים מוקדמים ביערות הגשם הערפיליים של גינאה החדשה אספו וגידלו קזוארים באופן אסטרטגי. כדי לגלות זאת, החוקרים בחנו קליפות ביצי קזואר, שאותן תיארו כ"חומר ארכיאולוגי שלא נחקר עד תומו עם פוטנציאל להבהיר אינטראקציות בעבר בין בני אדם לציפורים".
המאפיינים של קליפות ביצים יכולים להציע רמזים מתי - מבחינת התפתחות עוברית - הביצים בקעו או נשברו. כדי לפתח מודל לניתוח קליפות ביצי עופות, הצוות בחן תחילה קליפות מאמואים ויענים, ומצא שהן הראו שינויים מיקרו-מבניים מסוימים בהתאם לשלב ההתפתחות של הגוזלים בתוכן.
על ידי זיהוי השלב שבו נשברו קבוצות של ביצים, החוקרים יכלו להסיק מדוע ציידים-לקטים קצרו ביצי קזואר. לדוגמה, ביצים שנקצרו בשלבי ההתפתחות האחרונים שימשו ככל הנראה כמזון. כדי לבחון קליפות ביצי קזואר קדומות, הצוות השתמש במיקרוסקופ לייזר תלת-ממדי כדי לנתח יותר מ-1,000 שברים של קליפות ביצים שהתגלו בשני מחסות סלע בגינאה החדשה, שם הקזואר יליד, בנוסף לאיים שמסביב וצפון אוסטרליה.
הניתוחים של קליפות הביצים בגינאה החדשה הראו שרוב הביצים נקצרו בשלבים מאוחרים יותר של התפתחות, מה שמצביע על כך שציידים-לקטים "העדיפו לצרוך ביצים עם עוברים שלמים - הנחשבים למעדן בחלקים מסוימים של העולם", כתבו החוקרים. סימני צריבה על הביצים תמכו בהשערה זו. הסימנים "יכולים להצביע על כך שביצים בשלב מוקדם שהכילו בעיקר תוכן נוזלי (חלמון ואלבומין) בושלו בשלמותן על אש פתוחה או בתנור אדמה".
אבל הצוות גם ציין את האפשרות שציידים-לקטים מוקדמים נתנו לביצים לבקוע כדי לגדל קזוארים. אחרי הכל, קזוארים הן ציפורים בשרניות שהיו מספקות כמות נכבדת של חלבון כתוספת לתזונה עשירה בצמחים של ציידים-לקטים, בעוד הנוצות והעצמות של הציפורים היו ככל הנראה נכסים יקרים, כפי שהן היום בגינאה החדשה. ולמרות שהקזוארים מסוכנים וטריטוריאליים, אפרוחי הקזואר מוטבעים בקלות על בני אדם כשהם מגודלים מבקיעה, כלומר לא היה מסוכן מדי עבור ציידים-לקטים לגדל את הציפורים לבגרות.
ובכל זאת, החוקרים אינם בטוחים כיצד בדיוק פעלו הציידים-לקטים לאסוף את הביצים. החוקרים ציינו כי בדרך כלל קשה למצוא קיני קזואר. יתרה מכך, זכרים קזוארים, המשגיחים על הקינים כמעט ללא הפסקה עד שהביצים בוקעות, ידועים בכך שהם הופכים לטריטוריאליים ואלימים כאשר בני אדם וחיות אחרות מתקרבים אליהם. ציידים-לקטים אולי בחרו לפעמים לצוד את הזכר ואז לאסוף את הביצים. בסך הכל, החוקרים הציעו כי "יתכן שקצירת ביצי קזואר הייתה נפוצה יותר מקצירת בוגרים".
החוקרים סיכמו בכך שציינו כי לשיטות שהם פיתחו לחקור אינטראקציות בין אדם לקזואר בגינאה החדשה "יש פוטנציאל גדול להבהיר את האינטראקציות האנושיות עם מיני עופות ברחבי העולם ועשויות להרחיב מאד את ההבנה שלנו לגבי הדעיכה וההכחדה של הרבה ציפורים גדולות חסרות מעוף בעקבות התיישבות אנושית באזורים חדשים."
מקורות:
