לבני אדם יש תחושת זמן נוראית. אנחנו חושבים ברגעים, לא בעידנים, מה שגורם לחלק מהאנשים עדיין לא להאמין בתיאוריה האבולוציונית: אנחנו פשוט לא יכולים לדמיין את עצמנו אחרת ממה שאנחנו היום. למרבה המזל, למדענים ולחוקרים יש דמיון עצום. הממצאים שלהם תלויים לרוב בפתרון בעיות יצירתי. אנתרופולוגים מיומנים בזה במיוחד, שכן תפקידם כרוך בדמיון של עולם פרהיסטורי שבו בני האדם ואבות אבותינו היו יצורים שונים מאד.
מאמר שפורסם בכתב העת L'Anthropologie, בוחן לעומק את עצמות קדומות ומגיע למסקנה מפתיעה: יתכן שניאנדרטלים (ואולי בני אדם מוקדמים) שרדו חורפים ארוכים וקשים בעזרת תרדמת חורף.
הסתגלות היא המפתח להישרדות. הומיאותרמים (אורגניזם השומר ומווסת את טמפרטורת גופו) מסוימים פיתחו את היכולת לדכא את חילוף החומרים שלהם במשך חודשים בכל פעם; טמפרטורת הגוף וקצב חילוף החומרים שלהם יורדים בזמן שהנשימה וקצב הלב שלהם מאטים לרמות כמעט בלתי מורגשות. טכניקה שימושית זו פתרה בעיית ניהול משאבים רצינית, שכן אספקת המזון היא מועטה במהלך החודשים הקפואים.
בעוד שכיום תעשיית הבריאות נמנעת משומן, יש לו זמן רב תפקיד אבולוציוני חיוני: הוא שומר אותנו בחיים בתקופות של מחסור במזון. עם חלוף חודשי הסתיו, יונקים גדולים הופכים להיפרפאגים (hyperphagia - חווים רעב עז ואחריו אכילת יתר) ואוגרים חומרים מזינים במרבצי שומן; בעלי חיים קטנים יותר קוברים מזון בקרבת מקום לזמן שהם יזדקקו לו. אסטרטגיה זו היא קריטית שכן בעלי חיים בתרדמת חורף יכולים לאבד יותר מרבע ממשקל גופם במהלך החורף.
עבור מחקר זה, אנטוניס בארטסיוקאס (Antonis Bartsiokas) וחואן-לואיס ארסואגה (Juan-Luis Arsuaga), שניהם מהמחלקה להיסטוריה ואתנולוגיה באוניברסיטת דמוקריטוס בתראקיה, סרקו שרידים של "בור עצמות" בצפון ספרד. בשנת 1976, ארכיאולוגים מצאו פיר באורך 15 מטר המוביל למטה למערה באטאפורקה (Atapuerca), שם התגלו מאז אלפי שברי עצמות. מתוארכות 400,000 שנים לאחור - חלק מהשברים עשויים להיות קדומים עד 600,000 שנים לאחור - חוקרים מאמינים שהגופות נקברו בכוונה במערה זו.
בעוד שהשברים נחקרו היטב בעשורים שחלפו, ארסואגה (שהוביל חפירה מוקדמת באטאפורקה) ובארטסיוקאס הבחינו במשהו מוזר בעצמות: הן הראו סימנים של וריאציות עונתיות. נראה שבני אדם אלה חוו הפרעה שנתית בצמיחת העצם, מה שמעיד על מינים עם תרדמת חורף.
למעשה, בבור זה נמצאו גם שרידי דובי מערות, מה שהגדיל את הסבירות שמקום הקבורה נשמר למינים בעלי מאפיינים משותפים. זו יכולה להיות תוצאה של מחסור במזון לדובים ולניאנדרטלים כאחד. החוקרים כותבים שתושבי הצפון המודרניים אינם צריכים לישון במשך חודשים בכל פעם; שפע של דגים ואיילים לא היה קיים בספרד, כפי שקיים באזור הארקטי. הם כותבים, "ההתייבשות של איבריה אז לא הייתה יכולה לספק מספיק מזון עשיר בשומן לתושבים במהלך החורף הקשה - מה שגרם להם לפנות לתרדמת מערות."
הרעיון של תרדמת חורף של בני אדם מושך, במיוחד לאלה באקלים קר, אבל יש מומחים שלא רוצים לרתום את העגלה לפני הסוסים. יונקים גדולים אינם עושים תרדמת חורף; השינה העמוקה שלהם ידועה בתור "טורפור" (torpor). וגם אז, הדרישות של מוח בגודל אנושי היו יכולות להיות גדולות מדי לתקופות ממושכות של שינה.
ובכל זאת, כאשר אנו מגלים ללא הרף את המקורות החייתיים שלנו כדי להבין טוב יותר כיצד התפתחנו, החוקרים מציינים את הערך הפוטנציאלי של מחקר זה. "העבודה הנוכחית מספקת גישה חדשנית למנגנונים הפיזיולוגיים של חילוף החומרים בבני אדם מוקדמים שיכולה לסייע בקביעת מחזור החיים והפיזיולוגיה של מינים אנושיים שנכחדו."
בארטסיוקאס משער כי מנגנון עתיק יומין זה יכול להיות יעיל למסע בחלל בעתיד. גם אם הרעיון של תרדמת חורף של בני אדם נשמע מופרך, הרעיון זה נשקל במשך שנים, שכן נאס"א החלה לממן מחקר בנושא זה בשנת 2014. כפי שנאמר, כל מה שישן חוזר להיות חדש.
מקורות:
