אסטרונומים גילו תימרה עצומה של אדי מים שפורצת החוצה לחלל מאנקלדוס, ירח קפוא של שבתאי. אנקלדוס הוא הירח השישי בגודלו של שבתאי. זהו הגוף הרביעי במערכת השמש שבו נתגלו פעילויות געשיות, אחרי כדור הארץ, הירח איו של צדק והירח טריטון של נפטון. הוא נקרא על שם אנקלדוס, אחד הגיגאנטים מן המיתולוגיה היוונית. הירח נתגלה ב-1789 על ידי ויליאם הרשל.
אנקלדוס ,שקוטרו 504 ק"מ, ידוע בזכות ה"גייזרים" שלו, אבל זה גדול במיוחד. זרם המים משתרע על פני כ-9,600 ק"מ - מרחק קרוב למרחקה של ת"א מניו-יורק.
מדענים מוקסמים מאנקלדוס מכיוון שהאוקיינוס המלוח התת-קרקעי שלו - מקור המים - עשוי להחזיק את התנאים הבסיסיים לתמיכה בחיים. משימת קאסיני של נאסא טסה בסמוך לאנקלדוס לראשונה בפברואר 2005 ואף ביצעה טיסות קרובות יותר במרץ 2005. באוקטובר 2008 ביצעה מספר צילומים של ירח זה. קאסיני אספה עדויות מפתות לכימיה הדרושה על ידי טיסה דרך הגייזרים ודגימת המים עם המכשירים שלה - למרות שהיא לא זיהתה ביולוגיה באופן ישיר.
תימרת העל החדשה נצפתה לאחרונה ע"י טלסקופ החלל ג'יימס ווב. תצפיות קודמות עקבו אחר פליטת אדים שנמשכה מאות קילומטרים, אבל הגייזר הזה הוא בקנה מידה אחר. סוכנות החלל האירופית (ESA) חישבה את קצב יציאת המים בכ-300 ליטר לשנייה. זה יספיק כדי למלא בריכת שחייה אולימפית תוך שעות ספורות, אמרו ב-ESA.
ווב הצליח למפות את תכונות התימרה באמצעות מכשיר הספקטרוגרף האינפרא-אדום הקרוב (NIRSpec) הרגיש ביותר שלו. המכשיר הראה כמה מהאדים הנפלטים (כ-30%) מזינים טורוס מעורפל של מים הממוקם יחד עם אחת הטבעות המפורסמות של שבתאי - זו שמכונה טבעת ה-E שלו. "הטמפרטורה על פני השטח של אנקלדוס היא מינוס 200 מעלות צלזיוס. קור מקפיא", העירה פרופ' קתרין היימנס (Catherine Heymans), האסטרונומית המלכותית של סקוטלנד.
"אבל בליבת הירח, אנחנו חושבים שחם מספיק כדי לחמם את המים האלה. וזה מה שגורם לתימרות האלה לפרוץ החוצה. אנחנו יודעים שבעומק האוקיינוס שלנו על כדור הארץ, בתנאים כאלה, חיים יכולים לשרוד. אז זו הסיבה שאנחנו נרגשים לראות את התימרות הגדולות האלה באנקלדוס. הן יעזרו לנו להבין קצת יותר מה קורה, ומה הסבירות שחיים יכולים להתקיים, אבל אלה לא יהיו חיים כמוכם וכמוני - אלה יהיו בקטריות של ים עמוק", אמרה.
מדענים הציעו משימת נאסא בשם 'אנקלודוס אורבילנדר' ('Enceladus Orbilander') שתנסה לפתור את השאלה הפתוחה על חיים. כפי שהשם מרמז, משימה זו תקיף את הירח כדי לדגום את הגייזרים כמו שעשתה קאסיני - אבל עם טכנולוגיה מתקדמת יותר - ואז תנחת כדי לדגום חומרים על פני השטח.
אם אי פעם תאושר, האורבילנדר לא יטוס במשך כמה עשורים בגלל סדר עדיפויות אחר. בינתיים, לנאסא ול-ESA יש גשושיות לכיוון הירחים המכוסים בקרח של צדק. גופים אלה גם מכילים אוקיינוסים של מים בעומקם ולמעשה יכולים להיות מועמדים טובים יותר בחיפוש אחר חיים מחוץ לכדור הארץ מכיוון שהם הרבה יותר גדולים.
לא ידוע, למשל, כמה זמן אנקלדוס הקטן החזיק מים במצב הנוזל החשוב ביותר כדי לתמוך בביולוגיה, ייתכן שהירח היה קפוא ומוצק במשך חלק ניכר מההיסטוריה של מערכת השמש, מה שפגע בסיכויי החיים. לעומת זאת, לירחים הגדולים יותר של צדק, כמו אירופה (קוטר של 3,121 ק"מ) וגנימד (5,268 ק"מ) הייתה כנראה אנרגיית החום כדי לשמור על המים במצב נוזלי לאורך פרק זמן ארוך בהרבה.
מקורות:
