עבור חובבי היסטוריה, ערוץ יוטיוב הוא ברכה גדולה בעידן הנוכחי של המדיה החברתית, מכיוון שהוא מספק סרטים דוקומנטריים רבים ומגוונים, הרבה יותר משניתן למצוא בכל ערוץ אחר. אך עם הברכה מגיעה גם הקללה וכמות הדיסאינפורמציה וההטעייה ביוטיוב עולה בהרבה על המידע האמין והמנומק. יוטיוב מאפשר לכל אדם לשתף את השקפותיו ולהפיץ את התאוריות שלו לגבי כל דבר וכמובן לגבי ההסטוריה של האנושות, שחלקים רבים ממנה הם בגדר תעלומה בלתי פתורה.
סרט אחד כזה בו נתקלתי השבוע הוא הסרט "Great Pyramid K 2019" שמצורף בסוף המאמר. זהו סרט דוקומנטרי המנסה לתת הסבר הגיוני יותר לתעלומה שאף אחד עדיין לא הצליח להסביר, למרות שרבים וטובים מנסים כבר מאות שנים - אופן בניית הפרמידה הגדולה של מצרים. לא אגיד לכם שהשתכנעתי, אך הסרט בהחלט מעורר מחשבה ומנסה להכניס קצת הגיון בבליל הרעיונות המוזרים שסובבים סביב הנושא. מה שהסרט עושה בעיקר הוא המחשה אמיתית של גודל, היקף ומורכבות פרוייקט הבנייה הזה, שלא משנה כמה פעמים אהרהר בו, הוא מעבר לתפיסתי, כמו שלעולם לא אצליח לתפוס את גודלה של מערכת השמש או של היקום.
את הסרט הדקומנטרי כתב וביים יוצר אלבני תושב צרפת בשם פהמי קרסניקי (Fehmi Krasniqi), והוא מנסה להסביר את אופן בניית הפירמידות הגדולות של מצרים. הסרט הוצג לראשונה בספטמבר 2019 בבתי הקולנוע בצרפת, ולפני ארבעה חודשים החליט קרסניקי להעלות אותו ליוטיוב כדי לעורר דיון רחב יותר לגבי מסקנותיו. אני מסכים איתו שהמסקנות חשובות וכי יש לפחות לדון בהן.
הפרכת תאוריות
בסרט קרסניקי מעז להפריך את התיאוריות שמלמדים אותנו כבר בבית הספר היסודי ומזמין אותנו לבחון סיפור אחר על בניית הפירמידה הגדולה של מצרים ועל היווצרותן של צוויליזציות קדומות. הסרט מציב את הצופה מול עובדות שקשה לערער עליהן ומאתגר מדענים וחוקרים שרק ממשיכים ומעתיקים את מה שההיסטוריונים לפניהם השאירו אחריהם. הסרט מזמין אותנו לפתוח את הראש, לנתח את המידע שמגישים לנו ולא לקחת אותו כמובן מאליו. בעידן המידע הנוכחי העתיד הוא של אדם אנליטי וביקורתי שלא מקבל את המידע כפי שהוא מוגש אלא מעז לשאול, לחקור ולאתגר אותו.
הסרט מפריך את תיאוריות האגיפטולוגים לפיהן הפירמידות הגדולות נוצרו על ידי אינספור עבדים שגררו אבנים ענקיות ממרחקים עצומים והרימו אותן בעזרת מערכת רמפות ומנופים פרימיטיביים. אין כל דרך מוכחת לאופציה הזו וכשחושבים עליה לעומק ניתן להבין די מהר עד כמה היא מגוחכת ובלתי ישימה בעליל. הפירמידה הגדולה נבנתה במהלך 20 שנה. בנייה בשיטות חיתוך, הובלה והרמת אבנים במשקל של מאות טונות, היתה אורכת כמעט לנצח, אם לא הופכת את המשימה לבלתי אפשרית. מה גם שהאבנים נמצאו מצידו השני של נהר הנילוס, ואף סירה באותה תקופה לא היתה יכולה לשאת אותן בלי לשקוע.
הסרט גם מפריך את התיאוריות הפנטסטיות של ציוויליזציה אבודה או יצורים חוצניים שאחראים חלקית או באופן מלא לבניית הפירמידות. לא נמצאו ראיות התומכות בתיאוריות אלה והחיפוש אחר אטלנטיס לא הניב ולו ממצא אמין אחד. קיים פער גדול בין תצפיות מדווחות על עב"מים וגולגולות משונות למראה, לבין ההנחה שקבוצות של מומחים חוצניים הגיעו פעם לסיורי ייעוץ בכדור הארץ.
הסרט הדקומנטרי "הפירמידה הגדולה K2019" נקרא כך מכיוון שמאמינים כי שחרורו בשנת 2019 סולל דרך חדשה בחשיבה שלנו על עצמנו, האנושות, על ידי הטלת אור על נקודת ציון קריטית בהיסטוריה שלנו. אך ראשית, בבסיסו, סרטו של קרסניקי מראה כי תיאוריות אלה ממעיטות שלא בצדק ביכולתם של המצרים הקדומים להגיע להישגים מופלאים ונראה כי המומחים מתעלמים מהעובדה שכאשר נבנו הפירמידות הגדולות, הציוויליזציה המצרית כבר הייתה בת כמעט 3,000 שנה ומצרים הייתה בשיא עושרה, כוחה ותפארתה.
התאוריה שהסרט מציע
היום אנו חותכים גרניט בעזרת להב יהלום משום שהיא אחת האבנים הקשות ביותר לחיתוך בגלל קשיותה. כיצד יכלו המצרים, אם אכן היו אלה הם, ליצור את פסל הספינקס של סנוסרת העשוי ממיגמטיט (Migmatite), שהיא אבן קשה יותר מגרניט? מה היה אותו כלי יוצא דופן שאיפשר זאת? דוגמא זו פוסלת את כל התיאוריות הרשמיות של האגיפטולוגיה. האם למצרים באמת הייתה טכנולוגיה קדומה שאבדה עם הזמן?
המדהים ביותר בסרט הוא שההסבר שלו לאופן בו המצרים הקדומים בנו את הפירמידות אינו ממש מדהים, או לפחות עכשיו כבר לא. הם בנו את הפירמידות באופן שבו הדורות הבאים בנו את המקדשים, הקתדרלות, גורדי השחקים והבתים, לא על ידי חיתוך והרמת סלעים שנמצאו בטבע אלא על ידי שימוש באבנים מלאכותיות שהכינוי הגנרי שלהן הוא "בטון", שנוצר על ידי יציקת תרכובת נוזלית של אבנים מרוסקות וחומרים חזקים אחרים, כימיקלים מקשים ומים לתוך תבניות עץ. אנו ואבות אבותינו יצקנו ויוצקים את הבטון באתר הבנייה, אלא אם זה בלתי אפשרי, במקום בו הוא מיועד להיות מוצב. גם המצרים יצקו כל אבן מלאכותית במקום שבו היא אמורה להיות, הניחו את התבנית במקום בו תהיה האבן, ויצקו לתוכה את הבטון בצורתו הנוזלית.
התאוריה הוצעה בעבר ע"י ג'וזף דוידוביץ (Joseph Davidovits), מדען חומרים צרפתי הידוע בהמצאת הכימיה הגיאופולימרית (Geopolymer), ובה נטען כי אבני הפירמידה אינן אבנים חצובות, אלא סוג של בטון גיר וכי הן "יצוקות" כמו בטון מודרני. על פי השערה זו, אבן גיר רכה עם תכולה גבוהה של קאוליניט נחצבה בואדי שמדרום למישור גיזה. אבן הגיר אז הומסה בבריכות גדולות שהוזנו מהנילוס עד שהפכה להיות תערובת מימית. סיד, שנמצא באפר של מדורות בישול, ונטרון (Natron), ששימש את המצרים גם בחיטוי, עורבבו פנימה. הבריכות הושארו לאחר מכן להתאדות, והשאירו אחריהן תערובת לחה ודמויית חימר. "בטון" רטוב זה נישא לאתר הבנייה שם הוא נוצק לתבניות עץ רב פעמיות ותוך מספר ימים עבר ריאקציה כימית הדומה להקשחת בטון. בלוקים חדשים ניתן היה ליצוק במקומם, מעל ובלחיצה על הבלוקים הישנים. הוכחת הרעיון באמצעות תרכובות דומות בוצעה במכון גיאופולימר (Geopolymer institute) בצרפת ונמצא כי צוות של חמשה עד עשרה עובדים, העובד עם כלים ידניים פשוטים, יכול להקים מבנה של חמשה בלוקים במשקל 1.3 עד 4.5 טון בשבועיים. דוידוביץ גם טוען גם כי אסטלת הרעב, יחד עם טקסטים הירוגליפים אחרים, מתארים את הטכנולוגיה של בניית מצבור אבנים.
אלה המצרים הקדומים שהיו החלוצים בשימוש בבטון בבנייה, והם אלו שגילו או המציאו את המדעים שבכלל איפשרו את בניית הפירמידות. בכל שנה נהר הנילוס היה עולה על גדותיו, ומציף את החוות שלגדותיו ואת כל האזורים הסמוכים. המצרים היו מתפנים לגבעות ובמשך ארבעה חודשים מחכים לנסיגת המים. במשך אלפי שנים הם ניצלו את הזמן הזה בכדי להתבונן, להרהר ולחשב, וגם לבנות פירמידות.
השיטפון מחק את כל הסימונים המראים איזה חלק של השטח וכמה ממנו שייך לבעלים או לחקלאי. לפיכך המצרים נאלצו להמציא מערכת של מדידה. הם המציאו את המערכת המטרית על בסיס טיפת מים שעל משטח חלק תמיד נמדדת בקוטר של סנטימטר, ומאה סנטימטרים הם מטר. כך הם גם המציאו גם את הגיאומטריה, על צורותיה השונות, ריבועים, מלבנים, מקביליות, קוביות, עיגולים, מושגי הפאי והשורש הריבועי, ומכשירים אחרים שאפשרו מדידות מורכבות יותר. עד לבניית הפירמידות, הידע של המצרים במתמטיקה הגיע לרמה כל כך גבוהה של תחכום שהם תכננו את בניית הפירמידה, שכבה על גבי שכבה, מבחוץ ומבפנים, בדיוק בלתי נתפס.
יתכן כי הציפייה הגוברת בימינו לשימוש עתידי נרחב באנרגיה סולארית ממוקדת כמקור חשמל, הובילה את יוצר הסרט למה שיכול להיות סוד יצירת הפירמידות הגדולות של מצרים. הסרט טוען כי בוני הפירמידה השתמשו באנרגיה סולארית ממוקדת באמצעות זכוכית מגדלת שנוצרה מחומרים טבעיים ויצרה קרן דמוית לייזר שפירקה והתיכה אבן גיר וגרניט לצורה בה הם אפשר היה להעבירן ביתר קלות וליצוק אותן לתבניות. היה זה השימוש בטכנולוגייה של אנרגיה סולארית, יחד עם ההתקדמות בתחומים אחרים, שאיפשרו למצרים לסיים את הפירמידות בזמן קצר יחסית של 20 שנה, בהתחשב בכך שבוני הפירמידה תפקדו רק ארבעה חודשים בשנה, משך הזמן בו הגדות והעמקים של הנילוס היו מוצפים. זה לא בלתי סביר ולא בלתי אפשרי. כבר התגלה כי העברת אור השמש דרך זכוכית מגדלת עשויה להצית אש. זה שלא נמצאו שרידים של עדשות ההגדלה הקדומות, זה כנראה משום שהן הוסתרו בקפידה כדי למנוע את נפילתן בידיים מסוכנות. הן עשויות להימצא במוקדם או במאוחר על ידי אנשים שיודעים מה הם מחפשים.
המצרים הקדומים של אפריקה
הסרט של קרסניקי גם מתנער מהתפיסה הרווחת בציבור כי הפירמידות נבנו בעזרת עבודת כפייה של עבדים. לא היו עבדים במצרים העתיקה, בוני הפירמידות נמצאו קרוב לפירמידות ולפרעה שלהם, קבורים בתנוחה עוברית, או בתנוחה של כבוד והוקרה, דבר שלא היה מתרחש אם הם היו עבדים. בוני הפירמידות היו עובדים מיומנים, והם סווגו והוצבו על פי כישוריהם. בזמן שהם עבדו מתוך אהבה וסגידה לפרעה שלהם, הם הוזנו והשתכרו היטב בסטנדרטים של אז. העובדים שהיו מעורבים בבניית הפירמידות לא הובילו סלעים בלתי ניתנים להעברה, לא חצבו באובייקטים הקשים ביותר ביקום והם מנו פחות ממה ששערו קודם לכן, לא הרבה יותר מהחקלאים שהתפנו עקב הצפת הנילוס. הסרט מתאר את הובלת חומרי הבנייה מהמקור לאתר העבודה שהיא נעשית בדליים המועברים מיד ליד על ידי שרשראות אנושיות ארוכות. מים לא הובלו מהנילוס על ידי דליים אלא על ידי מערכת אקוודוקטים ומשאבות ידניות. המצרים הקדומים שבנו את הפירמידות כלל לא היו פרימיטיביים.
מי בדיוק היו המצרים הקדומים שבנו את הפירמידות, אותם מונומנטים נצחיים? הסרט מבקש מאיתנו להביט בפניהם של פסל הספינקס והפרעונים, לבחון את אפם השטוח ואת שפתותיהם המלאות. המצרים הקדומים היו אפריקאים שחורים. נערכה בדיקה לכמות המלנין במומיות המצריות והיא אישרה את צבעם השחור.
עלינו לחנך אנשים להילחם בגזענות. וקטור הבורות הראשון שמפיץ כיום גזענות הוא למרבה הצער ההיסטוריוגרפיה של אפריקה, ובעיקר של הציוויליזציה המצרית הקדומה. הנכונות המתמדת להכחיש את העובדה שמצרים העתיקה הייתה תרבות אפריקאית שחורה היא ללא ספק חלק מגזענות אכזרית שהיא ירושה המונחלת כתוצאה מפלישות וכיבושים שונים באפריקה.
בדיקות מעבדה חשפו דבר נוסף על המצרים הקדומים, נמצאו מומיות המכילות עקבות של קוקאין, חומר שעל פי מה שידוע לנו מקורו אך ורק בדרום אמריקה. מהתבוננותם על האופק והידע במתמטיקה ובאסטרונומיה, המצרים הקדומים ידעו שכדור הארץ עגול, ולא היתה להם שום מניעה מלצאת אל אוקיינוסים לא ידועים כדי לחקור חופים וארצות אחרות. הסרט מביא אותנו לשקול את הרעיון שמדובר במצרים הקדומים, ולא בחייזרים מהחלל החיצון, שמהם האמריקאים, הקמבודים, ההודים ואחרים למדו לבנות פירמידות. הפירמידות במקומות הרחוקים הללו נושאות את חתימת המצרים הקדומים: המידה המטרית, הפאי וחיתוך הזהב והישור לשמש ולכוכב סיריוס. במקומות אלה נמצאו גם פסלים שאפם השטוח ושפתותיהם העבות דומות לאלה של הפרעונים האפריקאים.
בסרט נטען שסודות הבנייה היו הסודות הכמוסים והיקרים ביותר של המצרים והם נשמרו בחשאיות. אלפי שנים מאוחר יותר, מתוך ידע זה נבע מסדר הבונים החופשיים ששמר את הסוד וגרם לכל מי שלא היה שותף סוד להאמין שהבניה נעשתה באמצעות סיתות אבנים טבעיות ולא בעזרת בטון. זוהי אבן החכמים, הנוסחא של אבן החכמים היא האלכימיה של יצירת הבטון.
הנה הסרט המלא, הוא אמנם ארוך מאד, לטעמי ארוך מדי, אך אני ממליץ לצפות בו ואפילו רק כדי להבין עד כמה עצום ובלתי נתפס פרוייקט בניית הפירמידה הגדולה, על מערכת התאים, החללים והמנהרות שלה, הדיוק המדהים, המתמטיקה, הגאומטריה, האסטרונומיה, האסטתיקה והשלמות הבלתי נתפסת. זהו בהחלט המבנה המופלא ביותר שהאנושות פגשה עד כה, לא בטוח שהסרט פותר באופן סופי את התעלומה סביב הבנייה או מטרת הבנייה, אך הוא בהחלט מעורר מחשבה ומספק לנו הצצה ליצירה הפנומנלית הזו. כנראה שתעלומת הפירמידות תמשיך ותאתגר את המחשבה האנושית עוד דורות רבים.
צפייה מהנה!
