המתאגרף מקווירינאלה הוא פסל ברונזה מהתקופה ההלניסטית, פסל הברונזה העתיק האיקוני ביותר בעולם. כאשר התגלה ברומא במהלך חפירה במאה ה-19 הוא הדהים את העולם - פסלי ברונזה מעידן זה הם נדירים ביותר מכיוון שרובם הותכו כדי לייצר מטבעות או כלי נשק.
המתאגרף מקווירינאלה (המכונה גם מתאגרף מטרמה או המתאגרף במנוחה) נחשב לאחת הדוגמאות המשובחות ביותר לפסלי ברונזה הלניסטיים, הודות לריאליזם שלו, והרגשות העזים שהוא מציג. עם זאת, ישנן שאלות רבות סביב המתאגרף מקווירינאלה שעדיין נותרו ללא מענה.
הפסל התגלה במהלך חפירה שנערכה בשנת 1885 בצד הדרומי של גבעת קווירינאלה ברומא. הוא נמצא כשהוא מופקד בקפידה ביסודות מבנה עתיק הממוקם לא הרחק ממרחצאות קונסטנטין (Baths of Constantine). רודולפו לנצ'יאני (Rodolfo Lanciani), ארכיאולוג איטלקי שהיה עד לגילויו של המתאגרף מקווירינאלה, כתב על הרגשות שחש כשהפסל הוצא מהאדמה:
"ראיתי, בקריירה הארוכה שלי בתחום הפעיל של הארכיאולוגיה, תגליות רבות; חוויתי הפתעה אחר הפתעה; לפעמים ובאופן בלתי צפוי פגשתי יצירות מופת אמיתיות; אבל מעולם לא הרגשתי התרשמות כה יוצאת דופן כמו זו שהתרחשה ממראה הממצא המפואר הזה של אתלט חצי-ברברי, היוצא באיטיות מהאדמה, כאילו מתעורר ממנוחה ארוכה לאחר הקרבות העזים שלו."
המתאגרף מקווירינאלה הוא אכן יצירת מופת. התקופה ההלניסטית נמשכה כמעט 300 שנה, ובאופן מסורתי נקבע שהיא החלה בשנת 323 לפנה"ס והסתיימה בשנת 31 לפנה"ס. הראשונה היא שנת מותו של אלכסנדר הגדול, ואילו השנייה היא השנה שבה התרחש קרב אקטיום, במהלכו ניצח אוגוסטוס את יריבו, מרקוס אנטוניוס, שנתמך על ידי קליאופטרה השביעית, המלכה האחרונה של השושלת התלמית במצרים.
על אף שהרומאים הצליחו לכבוש בכוח הזרוע את הממלכות ההלניסטיות השונות בהן נתקלו, הם מצדם נכבשו תרבותית על ידי היוונים וההלניסטים. הרומאים הם שהיו האספנים הנלהבים ביותר של האמנות היוונית, וזה עשוי לספק הסבר כיצד המתאגרף מקווירינאלה, פסל הלניסטי, הגיע לרומא.
הריאליזם של פסלי ברונזה הלניסטיים
אמני התקופה ההלניסטית העתיקו ואימצו סגנונות קודמים, אך יחד עם זאת, הכניסו חידושים משמעותיים משלהם. אחד הבולטים שבהם הוא הכנסת הריאליזם לאומנות שלהם. אמנים הלניסטים גילו פחות עניין בדמויות אידיאליות סטנדרטיות. במקום זאת הם ייצרו פסלים שהיו מציאותיים יותר. לדוגמה, ילדים כבר לא תוארו כמבוגרים מיניאטורים, אלא כילדים.
ובכל זאת, הריאליזם הזה אינו מקביל בהכרח לאינדיבידואליזם. כמה מהמאפיינים הריאליסטים שנמצאים באמנות ההלניסטית ניתן לראות ביותר מפסל אחד. זה מרמז כי ייתכן שהיה רפרטואר אמנותי ששימש את האמנים ההלניסטיים במהלך יצירת הפסלים שלהם. בנוסף, אפשרות המתיחה של הברונזה אפשרה ליצור צורות דינמיות יותר. יתר על כן, צבע פסלי הברונזה, כשהם יוצרו לראשונה, היה חום מבריק ומחזיר אור, שלא כמו העור השזוף שהיה לנושאים שלהם. מאפיין בולט נוסף באמנות ההלניסטית הוא הביטוי הרגשי שיכול היה להיות מוצג על ידי יצירות האמנות.
ניתן לראות זאת במיוחד בפסלי הברונזה. בהשוואה לאבן, מתכת מסוגלת להציג את הפרטים הקטנים ביותר (הודות לתהליך יציקת השעווה האבודה), מה שאיפשר לאמן ללכוד את הרגשות הרצויים בעבודתו. בתקופה ההלניסטית, יצירות ברונזה היו שכיחות למדי. תהליך יציקת השעווה האבודה לא רק איפשר פרטים עדינים בפסלים, אלא גם אפשר לייצר עותקים רבים של יצירות האמנות.
ליסיפוס מסיקיון, הפסל האישי של אלכסנדר הגדול, יצר עד 1,500 פסלי ברונזה במהלך חייו. אף אחת מהיצירות הללו לא נמצאה עד היום. למרות זאת, יש מספר פסלים שיוחסו לו. פסלי ברונזה מהתקופה ההלניסטית הם נדירים, ורק בין 100 ל-200 מוכרים כיום. זה לא לגמרי מפתיע, מכיוון שברונזה היתה מתכת יקרת ערך שאפשר היה להתיך אותה בקלות ולמחזר אותה למטבעות ולחפצים אחרים. היצירות ששרדו אולי ניצלו בגלל אסונות.
כמה פסלי ברונזה, לדוגמה, הועברו על ספינות כשלל, ושקעו לקרקעית הים כאשר הספינות נטרפו. אחרים ניצלו על ידי אסונות טבע, כמו התפרצויות געשיות או מפולות. משערים שהמתאגרף מקווירינאלה הוסתר כדי למנוע את נפילתו בידי פולשים, על בסיס הדרך הקפדנית בה נקבר. אם זה היה המקרה, סביר להניח שבעליו לא הספיקו להשיב אותו ובכך שימרו אותו בשוגג עבור העתיד.
השאלות לגבי המתאגרף מקווירינאלה
חלק מהשאלות סביב המתאגרף מקווירינאלה הן מתי הוא נוצר ומי יצר אותו. בעוד החוקרים מסכימים כי הפסל הוא מהתקופה ההלניסטית, האומדנים לתאריך המדויק של יצירת האובייקט נעים בין 330 ל-50 לפנה"ס. מצד שני, זהות יוצר הפסל נותרה עלומה לחלוטין.
ישנן שאלות סביב נושא הפסל עצמו, ובעיקר זהותו. באופן כללי, הפסל נועד לייצג מתאגרף במנוחה. זהו תיאורו של המתאגרף מקווירינאלה, שנכתב על ידי שון המינגוויי (Seán Hemingway), אוצר המחלקה לאמנות יוונית ורומית במוזיאון המטרופוליטן בניו-יורק:
"הפסל מתאר מתאגרף יושב כשזרועותיו מונחות על ברכיו, ראשו מופנה ימינה ומורם מעט ופיו פעור. הדמות עירומה פרט לכפפות האגרוף שלו, שהן מסוג יווני עתיק עם רצועות עור המחוברות לטבעת סביב מפרקי האצבעות ומצוידות בריפוד צמר, ואינפיבולציה (Infibulation) של איבר מינו על ידי קשירת העורלה, שתיהן להגנה וכאלמנט של הגינות. המתאגרף מוצג אחרי קרב. גופו השרירי וזקנו המלא הם של אתלט בוגר, וצווארו העבה, רגליו הרזות וזרועותיו הארוכות מתאימים היטב לספורט הזה. פניו מציגות חבורות וחתכים. שפתיו שקועות כאילו שיניו נדחפו פנימה או נעקרו החוצה. אפו השבור ואוזני הכרובית הם מצבים שכיחים של מתאגרפים, ככל הנראה תוצאה של קרבות קודמים, אך האופן בו הוא נושם דרך פיו והחתכים המדממים באוזניו ובפניו מבהירים את הנזק שנגרם לו מיריבו האחרון. שרירי הידיים והרגליים שלו מתוחים, למרות שהקרב הסתיים, כאילו הוא מוכן לקפוץ ולהתמודד עם הלוחם הבא."
המתאגרף מקווירינאלה הוא פסל ריאליסטי, אך לא ברור את מי המתאגרף אמור לייצג. לדברי אחד החוקרים, רולנד ראלף רדפרן סמית' (Roland Ralph Redfern Smith), הפסל אינו דיוקן אמיתי. במילים אחרות, הוא לא נועד לייצג מתאגרף ספציפי. במקום זאת, טוען סמית כי המתאגרף מקווירינאלה הוא דוגמה לריאליזם ז'אנרי, שבו "אינדיבידואליות מוסרת לטובת ביטוי גנרי מרוכז, שהאפקט שלו הוא להקטין את דמותו ל'מתאגרף' ותו לא".
מאידך, הוצע כי יתכן שהפסל הוצג במקור ב"עיר הולדתו של האתלט אותו הנציח", בהנחה כי המתאגרף מקווירינאלה נועד לתאר אדם מסוים. יש המזהים את הפסל כפסלו של המתאגרף קלאיטומאכוס שזכה בתחרות האיגרוף במשחקים האולימפיים ה-142 בשנת 212 לפנה"ס וזכה להערצה גדולה בקרב קהל חובבי הספורט כתוצאה מאורח חייו הסגפני. אחרים הציעו כי הפסל נועד לייצג את הגיבור היווני הרקולס. זיהוי זה מבוסס על הדמיון בתנוחת הפסל והטיפול בזקנו לשני פסלי הרקולס המיוחסים לליסיפוס. במקרה זה יתכן שהמתאגרף מקווירינאלה היה אובייקט קדוש ששכן פעם במקדש יווני.
יותר מיצירת אמנות
יש חוקרים הסבורים כי המתאגרף מקווירינאלה הוערך על ידי היוונים והרומאים הקדומים לא רק כיצירת אמנות אלא הוערץ כאובייקט שיש בו כוחות קסם. חלקים מהידיים והרגליים של הפסל מציגים סימני שחיקה, וההערכה היא שזה נגרם על ידי נגיעות חוזרות ונשנות בימי קדם. יש שהציעו שלמתאגרף מקווירינאלה יוחסו כוחות ריפוי, וזה מתקבל על הדעת, מכיוון שהאמינו כי לפסלים מסוימים של ספורטאים מפורסמים היו כוחות כאלה. לכן, מכיוון שהפסל היה כל כך נערץ, יתכן שהרומאים נקטו בזהירות יתר כדי להגן עליו כאשר רומא אוימה על ידי פולשים 'ברברים'.
אמנם יש הרבה שאלות וספקולציות שלא נענו סביב המתאגרף מקווירינאלה, אך יש אחרות שהחוקרים הצליחו לענות עליהן בצורה מספקת. אחת מהן היא הטכניקות ששימשו ליצור יצירת מופת זו. כמו רוב פסלי הברונזה ההלניסטיים, המתאגרף מקווירינאלה נוצר באמצעות יציקת שעווה אבודה חלולה בתהליך העקיף. זה היה אחד משלושה תהליכי יציקת שעווה אבודה, השניים האחרים היו יציקת שעווה אבודה מוצקה, ויציקת שעווה אבודה חלולה בתהליך הישיר. ליציקת השעווה האבודה החלולה בתהליך העקיף היו יתרונות מסוימים על פני הטכניקות האחרות. ביציקת שעווה אבודה מוצקה, ניתן היה ליצוק רק פסלונים קטנים בגלל התכונות הפיזיקליות של ברונזה.
לכן, פסלים גדולים ניתן היה ליצור רק עם יציקה חלולה. אחד היתרונות העיקריים של התהליך העקיף על פני הישיר הוא שימור המודל המקורי במהלך היציקה. המשמעות היא שניתן ליצור עותקים של אותו פסל, ניתן ליצוק יציקות גדולות, ואפשר ליצוק חלקים מחדש אם יש צורך. המתאגרף מקווירינאלה לא יצוק כחלק ברונזה אחד, אלא נוצר בחלקים שונים - ראש, גוף, איברי המין, זרועות מעל הכפפות, אמות הידיים, הרגל השמאלית והאצבעות האמצעיות. אז רותכו החלקים הבודדים האלה יחד. ישנן עדויות לכך שהפסל עבר תהליך גלוון קר, במיוחד השיער, כחלק מתהליך הגימור. התהליך משמש לחיזוק הברונזה.
למרות שהמתאגרף מקווירינאלה הוא פסל ברונזה, נעשה גם שימוש בכמות ניכרת של עיטורי נחושת. זה מורגש במיוחד בפצעים בראש הפסל, ובטיפות הדם בירך ובזרוע הימנית. השימוש במתכת שונה לפרטים אלה שימש לשיפור הריאליזם של הפסל. שיבוץ נחושת שימש גם לשפתיים, לפטמות, כמו גם לרצועות ולתפרים של כפפות האגרוף. יתר על כן, החבורה מתחת לעין ימין היא בצבע כהה יותר, כי היא יצוקה בעזרת סגסוגת אחרת.
כיום, המתאגרף מקווירינאלה הוא חלק מאוסף המוזיאון הלאומי של רומא (National Museum of Rome) ומוצג בדרך כלל בפאלאצו מאסימו אל טרמה (Palazzo Massimo alle Terme), שנמצא סמוך לתחנת רומא טרמיני, תחנת הרכבת המרכזית של רומא. המתאגרף מקווירינאלה מוצג באותו חדר של הנסיך ההלניסטי (Hellenistic Prince), פסל ברונזה מרהיב נוסף. למרות ששתי היצירות התגלו באזור, סביר להניח שהן לא היו קשורות זו לזו.
המתאגרף מקווירינאלה נחשב בצדק ליצירת מופת של פסלי הברונזה ההלניסטיים. מאז גילויה יצירת אמנות יוצאת דופן זו זכתה להערצה של רבים בזכות תכונותיה האסתטיות, ואף עוררה השראה ליצירות אחרות, והבולטת שבהן היא "המתאגרף", שהכתב המשורר האיטלקי גבריאל טינטי (Gabriele Tinti). הערצת המתאגרף מקווירינאלה ככל הנראה תימשך. עם זאת, יש לקוות כי מתישהו ניתן יהיה לענות על השאלות הרבות סביב פסל זה.
מקורות:
