מאת: Phie Jacobs
מקור: science
כל חפירה ארכיאולוגית במפלי קלמבו (Kalambo Falls) היא מרוץ נגד הזמן. האזור ליד המפל העצום הזה, ליד גבול זמביה עם טנזניה, הוא אתר ארכיאולוגי עשיר. אבל שיטפון עונתי מאלץ חוקרים לחפור במהירות לפני שממצאים נשטפים.
ב-2019, לעומת זאת, הנהר בחר לחשוף ולא להרוס. לורנס ברהאם (Lawrence Barham), ארכיאולוג מאוניברסיטת ליברפול, ועמיתו ג'ף דאלר (Geoff Duller), גאוכרונולוג מאוניברסיטת אבריסטווית', ירדו מצוק קטן אל חלקת חוף לצד נהר קלמבו כאשר הבחינו בקצה מקל חפירה מגולף בולט מגדת הנהר החולית. "זה היה סוג של רגע פרוע", נזכר ברהם. הנהר שטף את המשקעים אבל, לעת עתה, עזב את המקל.
השבוע במגזין Nature, הזוג מדווח שמבנה עץ עתיק שנחשף עמוק יותר בגדת הנהר עשוי להיות הדוגמה המוכרת הקדומה ביותר לבנייה מעץ. תוך שימוש בטכניקת תיארוך לומינסנציה (luminescence dating) שפותחה לאחרונה, הם קבעו כי אבות קדומים אנושיים יצרו את המבנה - זוג בולי עץ משתלבים שהתחברו לחריץ מגולף - לפני כ-476,000 שנים, הרבה לפני שבני האדם המודרניים הופיעו.
הגילוי של מה שנראה כחלק מפלטפורמה קבועה מצביע על כך שקרובינו הארכאיים היו פחות נוודים ממה שחשבו בעבר, אומר ברהם. הממצא מספק גם תאריך מוקדם להדהים ל"מתי אנשים התחילו לשנות את כדור הארץ באופן מבני לטובתם האישית", כתבה אנמייק מילקס (Annemieke Milks), ארכיאולוגית מאוניברסיטת רידינג, בפרשנות לנושא ב-Nature.
מכיוון שעץ מתפרק מהר יותר מאבן, חפצי עץ הם נדירים יחסית, למרות ש"סביר להניח שכלי עץ הולכים הרבה אחורה", אומר אנדי הריס (Andy Herries), פליאונתרופולוג וגאורכיאולוג באוניברסיטת לה טרובה. על פי ההערכות, שבר קרש מלוטש מישראל הוא בן 780,000 שנה, וקומץ של חפצי עץ עתיקים אחרים התגלו ברחבי העולם, כמו חניתות בנות 300,000 שנה מגרמניה.
במפלי קלמבו, התנאים הרטובים שהופכים את החפירה לכל כך מתסכלת הם אידיאליים לשימור עצים, מסביר ברהם, מכיוון שמשקעים ספוגים במים מונעים פירוק. עם הזמן, העץ סופג גם מינרלים מומסים במים, מה שהופך אותו לעמיד עוד יותר.
לבולי העץ באורך מטר שנמצאו שם היו סימנים בולטים על פניהם שנעשו בכלי אבן באופן מכוון. העיצוב המחורץ והמשתלב שלהם מרמז שהם היו חלק משביל הליכה - אולי גשר או יסוד של בית מגורים. האנשים שבנו את המבנה הזה, מסבירים ברהם ודאלר, "השקיעו במקום".
הצוות קבע את גילם של בולי העץ בטכניקה שנקראת תיארוך לומינסנציה יישומי. כאשר קבורים, מינרלים מסוימים יכולים לספוג רדיואקטיביות מהסביבה ולאגור אותה כאנרגיה. כאשר מדענים משחררים את האנרגיה המאוחסנת הזו במעבדה, המינרלים זוהרים באור קלוש. עוצמתו היא מדד לזמן מאז שהמשקע נחשף לאחרונה לאור יום. תיארוך לומינסנציה מסתמך בדרך כלל על קוורץ, אך לצורך מחקר זה פנו החוקרים לפצלת השדה (feldspar), שיכול לספוג הרבה יותר רדיואקטיביות מקוורץ. "יש לו סוללה גדולה יותר. הוא יכול לאגור יותר מטען", אומר דאלר. גרגירי פצלת השדה מהמשקעים העוטפים את בולי העץ הראו שהם בני כ-476,000 שנה.
"אני חושב שהגילאים אמינים", אומר ריצ'רד רוברטס (Richard Roberts), מומחה לתיארוכים שסקר את המאמר. אם כן, הבולים המעובדים קודמים להומו סאפיינס, כלומר הם נוצרו כנראה על ידי אב קדמון אנושי ארכאי יותר, אולי הומו היידלברגנסיס.
התגלית באה בהפתעה מכיוון שרוב הארכיאולוגים חשבו שההומינינים מוקדמים כל כך הם נוודים. רוב החפצים מתקופתם נישאו בקלות, כמו חניתות ומקלות חפירה.
אבל בני האדם המוקדמים היו ככל הנראה פחות נוודים ומסוגלים ליותר ממה שחשבו. "האבות הקדמונים שלנו מוצגים לעתים קרובות כל כך כאנשי מערות", אומר הריס. לעומת זאת, המחקר החדש מציע שהם היו יכולים גם לבנות מבנים עצמאיים ולעצב את הסביבה כדי לענות על הצרכים שלהם. "אנחנו צופים בארכיאולוגיה של תקופת הזמן הזו כאילו דרך חריר", אומר הריס, "אבל מדי פעם מגיע ממצא שפותח את החריר הזה בעוד שבריר".
