המחקר שחושף איך מוכרים לנו שקרים אקדמיים

האם המדע שאתם קוראים אמין? תעשייה שלמה של "מטחנות מחקרים" מוכרת מחקרים מזויפים לחוקרים, ומרעילה את הידע האנושי. מחקר חדש חושף את ההיקף המטריד של התופעה ואת טביעת האצבע של הפשע המאורגן באקדמיה. האם אנחנו בדרך למשבר אמון במדע?

בעולם אידיאלי, המדע הוא מבצר של אמת. הוא מגדלור של היגיון וראיות, תהליך קפדני ושיטתי של גילוי, שבו כל טענה נבחנת, כל ניסוי משוחזר וכל מסקנה עומדת לבקורת עמיתים חסרת רחמים. אנו מדמיינים מדענים במעבדות סטריליות, מונעים מסקרנות טהורה, מקדישים את חייהם להרחבת גבולות הידע האנושי. אך במציאות, מאחורי החזות המכובדת של כתבי עת אקדמיים וכנסים בינלאומיים, פועלת תעשייה אפלה, צל של המדע, תעשייה שמגלגלת מיליוני דולרים ומאיימת לערער את היסודות שעליהם אנו בונים את עולמנו.

זוהי התעשייה של הונאה מדעית שיטתית, ובלבה פועלות ישויות מתוחכמות, עמידות וצומחות במהירות מדאיגה, המכונות "מטחנות מחקרים" (Research paper mill). מחקר פורץ דרך שפורסם בכתב העת היוקרתי PNAS חושף לראשונה את קנה המידה התעשייתי של התופעה, ומצייר תמונה קודרת של פשע מאורגן בעולם האקדמי, כזה שהופך את האמת לסחורה עוברת לסוחר.

כדי להבין את ממדי הבעיה, צריך ראשית להבין את התופעה עצמה.. "מטחנת מחקרים" אינה מדען בודד המזייף נתונים מתוך ייאוש. מדובר בארגונים מסחריים לכל דבר, המציעים "פתרונות פרסום" לחוקרים הנמצאים תחת לחץ עצום לפרסם או שמא יאבדו את משרתם - תרבות ה"פרסם או היעלם" ("Publish or Perish"). ארגונים אלה מציעים שירותים מגוונים: החל ממכירת מקום ברשימת המחברים של מאמר שכבר נכתב (וזויף), דרך כתיבת מאמרים שלמים לפי הזמנה על בסיס נתונים מפוברקים, וכלה בהבטחה לפרסום בכתב עת מדעי תמורת תשלום.

הם פועלים בחשאיות, משתמשים בכתובות אימייל מזויפות, ומנצלים פרצות במערכת ביקורת העמיתים. עד לאחרונה, היה קשה להעריך את היקף פעילותם, אך צוות חוקרים בינלאומי, בראשות מדענים כמו ברנהרד סייבל (Bernhard Sabel) ודיוויד בימלר (David Bimler), החליט להדליק את האור בחדר החשוך הזה. הם לא חיפשו מאמר מזויף אחד או שניים; הם יצאו למצוד דיגיטלי רחב היקף כדי לאפיין את טביעת האצבע של התעשייה כולה.

החוקרים פעלו כבלשים פורנזיים של עולם המדע. הם ניתחו מאגר עצום של למעלה מ-5,000 מאמרים שסומנו כחשודים על ידי קהילת המדענים והוצאו מכתבי עת שונים. באמצעות כלים חישוביים מתקדמים, הם החלו לחפש דפוסים חוזרים, סימנים מעידים זעירים שהסגירו את המקור המשותף והמזויף של המאמרים. התוצאות היו מצמררות. הם גילו שמאמרים שמקורם ב"מטחנות" חולקים מאפיינים ייחודיים רבים.

למשל, כותרות המנוסחות באופן מוזר ולא טבעי, שימוש מופרז במונחים טכניים מסוימים, או תמונות וגרפים ממוחזרים שעברו שינויים קלים כדי להיראות חדשים. אחד הסימנים המובהקים ביותר היה מבנה הציטוטים. מאמרים אלה נטו לצטט באופן לא רלוונטי שורה של מאמרים אחרים מאותו כתב עת, במטרה לנפח באופן מלאכותי את ה"אימפקט פקטור" של כתב העת, ככל הנראה כחלק מעסקה מושחתת עם עורכים או מוציאים לאור מסוימים. כפי שציין ברנהרד סייבל, ממובילי המחקר, בראיון על ממצאיו: "איננו רואים כאן רק כמה תפוחים רקובים. זהו פשע מאורגן במדע. הרשתות הללו הן יצרניות בקנה מידה תעשייתי של מחקר מזויף, והן מרעילות את באר הידע המדעי".

הממצא המטריד ביותר במחקר אינו רק היקף התופעה, אלא החוסן והגמישות של אותן "מטחנות". הן לומדות ומתפתחות. כאשר קהילת המדענים מזהה דפוס זיוף אחד, המטחנות משנות טקטיקה ומפתחות דפוסים חדשים. הן פועלות במדינות שונות, מה שמקשה על האכיפה המשפטית, ומתאימות את "מוצריהן" לדרישות השוק המשתנות. המחקר מראה כי התופעה אינה דועכת; היא צומחת בקצב אקספוננציאלי. מדובר במערכת אקולוגית שלמה של הונאה, הכוללת את המטחנות עצמן, עורכים מושחתים בכתבי עת, ו"לקוחות" - אותם חוקרים שבוחרים בדרך הקלה והלא ישרה כדי לקדם את הקריירה שלהם.

הנזק שנגרם הוא בלתי נתפס. כל מאמר מזויף שמתפרסם הוא לא רק שקר, אלא רעל שמוזרק למחזור הדם של הידע האנושי. מדענים אחרים עלולים לבזבז שנים של עבודה ומיליוני דולרים מכספי ציבור בניסיון לשחזר או לבנות על תוצאות שהן המצאה מוחלטת. בתחומי הרפואה, ההשלכות עלולות להיות קטלניות: טיפולים רפואיים חדשים עלולים להתבסס על מחקרים קליניים מזויפים, ולסכן חיי אדם. מעל לכל, תעשיית הזיופים הזו שוחקת את הנכס היקר ביותר של המדע: אמון הציבור.

המחקר אינו מסתיים בנימה פסימית. בכך שהוא חושף את טביעת האצבע של המטחנות, הוא גם מספק את הכלים להילחם בהן. החוקרים פיתחו אלגוריתמים שיכולים לסרוק מאמרים חדשים ולזהות את הסימנים המחשידים באופן אוטומטי, ובכך להתריע בפני עורכים ומוציאים לאור עוד לפני שהמאמר המזויף רואה אור. אך כלים טכנולוגיים לבדם לא יספיקו. המאבק דורש שינוי מערכתי.

"המחקר הזה מספק את הראיות הכמותיות שהיינו זקוקים להן נואשות כדי להראות לקובעי המדיניות את קנה המידה העצום של הבעיה", אמרה אליזבת' ביק (Elisabeth Bik), מיקרוביולוגית שהפכה לאחת מ"ציידות הזיופים" המפורסמות בעולם, בהתייחסה למחקרים מסוג זה. היא הדגישה כי "זהו איום מערכתי הדורש תגובה מערכתית מצד המו"לים, המוסדות האקדמיים והגופים המממנים". על האוניברסיטאות לשנות את תרבות ה"פרסם או היעלם" ולהתמקד באיכות המחקר ולא רק בכמותו. על כתבי העת להשקיע יותר בבדיקות קפדניות ועל קהילת המדענים כולה לגלות אפס סובלנות כלפי כל צורה של הונאה.

המאמר של PNAS הוא קריאת השכמה צורמת. הוא מוכיח שהמדע, כמו כל מאמץ אנושי אחר, אינו חסין בפני שחיתות ותאוות בצע. המאבק על האמת המדעית אינו מתנהל רק במעבדות ובטלסקופים; הוא מתנהל כעת גם בשדה הקרב הדיגיטלי, נגד אויב מתוחכם, נחוש ובלתי נראה, המאיים להפוך את הידע שלנו לאשליה.

המחקר:

The entities enabling scientific fraud at scale are large, resilient, and growing rapidly