האם "אפקט הפלצבו" הוא הכוח הרפואי החזק ביותר שאיננו מבינים?

מה אם היינו אומרים לכם שגלולת סוכר יכולה לגרום למוח שלכם לשחרר משככי כאבים חזקים יותר, גם כשאתם יודעים שזו גלולת סוכר? מחקרים מהפכניים בהרווארד חושפים את "אפקט הפלצבו" כתופעה ביולוגית אמיתית ועוצמתית. זה לא "רק בראש" - המוח שלנו הוא בית מרקחת פנימי, והמפתח להפעלתו טמון בסודות מפתיעים.

דמיינו ניסוי רפואי: שתי קבוצות של אנשים הסובלים מכאב כרוני משתתפות במחקר לבחינת משכך כאבים חדש. קבוצה אחת מקבלת את התרופה האמיתית, והשנייה מקבלת גלולת סוכר זהה למראה, מבלי לדעת מה קיבלה. כצפוי, הקבוצה שקיבלה את התרופה מדווחת על הקלה משמעותית בכאב. אך אז קורה משהו מוזר. גם בקבוצה השנייה, זו שקיבלה גלולת סוכר תמימה, אנשים רבים מדווחים על שיפור דרמטי. הכאב שלהם פחת, מצב רוחם השתפר, והם מרגישים טוב יותר. במשך עשרות שנים, הרפואה התייחסה לתופעה הזו, המכונה "אפקט הפלצבו", כאל מטרד סטטיסטי, רעש רקע שיש לסנן החוצה כדי למצוא את האמת על תרופה חדשה. הפלצבו נתפס כעניין פסיכולוגי בלבד, אולי היפוכונדריה, אולי רצון לרצות את הרופא. אך מה אם הסיפור הזה שגוי מיסודו? מה אם אפקט הפלצבו אינו רעש, אלא האות החשוב ביותר? מה אם הוא אינו "רק בראש", אלא תהליך ביולוגי אמיתי ועוצמתי, שמלמד אותנו את הסוד הגדול מכולם: המוח שלנו הוא בית מרקחת פנימי, המסוגל לייצר בעצמו את התרופות שהגוף צריך כדי להירפא.

סיפורו של הפלצבו המודרני מתחיל במלחמת העולם השנייה, שם הבחין רופא בשם הנרי ביצ'ר (Henry Beecher) שאם נותנים לחיילים פצועים זריקת מי מלח, ומספרים להם שזהו מורפיום, חלקם חווים הקלה אמיתית בכאב. אך רק בעשורים האחרונים, בזכות טכנולוגיות הדמיה מוחית כמו fMRI, מדענים החלו לפצח את הקופסה השחורה של התודעה ולהבין מה באמת מתרחש שם. חלוץ בתחום הוא פרופ' טד קפצ'וק (Ted Kaptchuk), מנהל התוכנית לחקר הפלצבו באוניברסיטת הרווארד. הוא וצוותו החלו לחקור את הפלצבו לא כמטרד, אלא כתופעה מרכזית. "אפקט הפלצבו הוא יותר מחשיבה חיובית", מסביר קפצ'וק. "מדובר ביצירת קשר חזק יותר בין המוח לגוף ובאופן שבו הם עובדים יחד... אפקט הפלצבו הוא דרך של המוח שלך לומר לגוף מה הוא צריך כדי להרגיש טוב יותר".

הצוות של קפצ'וק, יחד עם חוקרים כמו פרופ' טור ואגר (Tor Wager) ופרופ' פבריציו בנדטי (Fabrizio Benedetti), גילה שכאשר אדם בולע גלולת סוכר מתוך אמונה שהיא תעזור, המוח שלו לא סתם "מדמיין" שיפור. הוא מתחיל לפעול. סריקות fMRI הראו שכאשר מטופל מצפה להקלה בכאב, אזורים בקליפת המוח הקדם-מצחית, מרכז קבלת ההחלטות והציפיות שלנו, "מדליקים" אזורים אחרים במוח האחראים על ויסות רגש וכאב. התוצאה היא שחרור של חומרים כימיים אמיתיים לחלוטין. במקרה של כאב, המוח מפריש אנדורפינים, האופיואידים הטבעיים של הגוף. התופעה כה מובהקת, עד שכאשר נתנו למטופלים תרופה בשם נלוקסון, שחוסמת את קולטני האנדורפינים, אפקט הפלצבו נעלם כלא היה. זו הייתה ההוכחה הניצחת: האמונה בתרופה גרמה למוח לייצר משכך כאבים אמיתי.

אך הסיפור מסתבך. במחקר פורץ דרך על חולי פרקינסון, מחלה הנגרמת מחוסר בדופמין במוח, נתנו לחולים פלצבו ואמרו להם שזוהי תרופה חדשנית. סריקות המוח הראו דבר מדהים: המוח שלהם הגיב בשחרור מוגבר של דופמין, מה שהוביל לשיפור אובייקטיבי וניתן למדידה ברעד ובתנועה. המחשבה על ריפוי ייצרה ריפוי חלקי וממשי. הפלצבו הוא לא אשליה, אלא מנגנון הפעלה. הוא המפתח שמסובב את מתג ההצתה בבית המרקחת הפנימי שלנו.

אם המחשבה על הטבה יכולה לרפא, מה קורה כשאנו חושבים על נזק? כאן נכנס לתמונה אחיו התאום והמרושע של הפלצבו: אפקט הנוצבו. אם רופא מזהיר מטופל שתרופה מסוימת עלולה לגרום לבחילה, הסיכוי שהמטופל יחוש בחילה עולה דרמטית, גם אם בתוך הכדור יש רק אבקת סוכר. הציפייה לנזק גורמת למוח להפעיל את מרכזי החרדה, לשחרר הורמוני סטרס כמו קורטיזול, ולהגביר את הרגישות לתחושות גופניות. במחקרים, מטופלים שקיבלו פלצבו וקראו רשימה ארוכה של תופעות לוואי, דיווחו על תופעות לוואי אמיתיות. המוח שלהם, מתוך ציפייה, ייצר את הסבל. תופעת הנוצבו מסבירה מדוע אזהרות מוגזמות עלולות להזיק, ומדוע האופן שבו רופא מציג טיפול יכול להיות קריטי להצלחתו.

התגליות הללו הובילו את פרופ' קפצ'וק ועמיתיו לשאלה המרתקת מכולן: מהו בדיוק ה"מרכיב הפעיל" בפלצבו? אם לא החומר הכימי, אז מה כן? התשובה, כפי שהתברר, אינה קשורה כלל לכדור עצמו, אלא לכל מה שמסביבו. "חלק גדול ממה שראינו במחקרינו הוא שהטקס הרפואי הוא המרכיב הפעיל", אומר קפצ'וק. "המרכיב הפעיל המרכזי הוא מערכת היחסים בין המטופל לקלינאי".

בסדרת ניסויים מבריקה, הם הראו כיצד "הטקס הרפואי" משפיע על התוצאה. מטופלים שקיבלו טיפול פלצבו מדיקור סיני על ידי מטפל חם, אמפתי וקשוב, חוו הקלה גדולה משמעותית מאשר מטופלים שקיבלו את אותו טיפול דמה ממטפל קר, מרוחק וענייני. החום האנושי, ההקשבה, האמפתיה - כל אלו היו המשתנים שהגבירו את תגובת הפלצבו. מעבר לכך, הם גילו שגם לסמלים יש כוח: כדורים גדולים יותר או בצבעים "חזקים" נתפסים כיעילים יותר. זריקות פלצבו "כואבות" יותר מכדורי פלצבו. טיפול פלצבו שמתואר כ"יקר ונדיר" עובד טוב יותר מטיפול שמתואר כ"זול ופשוט". כל המרכיבים התיאטרליים של הרפואה - החלוק הלבן, המרשם, השפה המקצועית, הציפייה בתור - כולם יחד יוצרים סיפור רב עוצמה שהמוח שלנו מקבל כאמת, ומורה לגוף להגיב בהתאם.

התגלית המטלטלת ביותר הגיעה ממחקרי ה"פלצבו הגלוי". הרעיון נשמע מופרך: מה יקרה אם נגיד לאנשים באופן גלוי וברור שהם מקבלים גלולת סוכר חסרת כל השפעה? על פי ההיגיון המקובל, שום דבר לא אמור לקרות. אך התוצאות היו הפוכות. במחקר על אנשים הסובלים מתסמונת המעי הרגיז, נתן קפצ'וק לקבוצה אחת בקבוקון עם הכיתוב הברור "גלולות פלצבו". הוא הסביר להם בכנות: "אלו גלולות סוכר, אין בהן חומר פעיל, אך מחקרים הראו שהן יכולות לעזור באמצעות הפעלת תהליכי ריפוי עצמי של הגוף". להפתעת החוקרים, הקבוצה שנטלה את הפלצבו ביודעין דיווחה על שיפור משמעותי בתסמיניה, כמעט כמו קבוצות שמקבלות תרופות אמיתיות.

איך זה ייתכן? ההסבר הוא שהמוח האנושי מגיב לא רק לאמונה בתכולת הכדור, אלא לאמון בטקס הרפואי כולו. עצם המעשה של נטילת תרופה, שניתנה על ידי דמות סמכותית (רופא) במסגרת טיפולית, הוא אקט סמלי רב עוצמה שמסמן למוח "להפעיל את תוכנת הריפוי". גם כשהחלק המודע והרציונלי שלנו יודע שהכדור ריק, החלקים הקדומים והלא-מודעים של המוח מגיבים לטקס, לאכפתיות, לתקווה ולעצם הפעולה. הממצאים הללו פותחים דלת לעתיד חדש ברפואה: עתיד שבו ניתן אולי לרתום את כוחו של הפלצבו באופן אתי וגלוי, ככלי טיפולי נוסף, כדי להעצים את השפעתן של תרופות קיימות או אפילו להחליפן במצבים מסוימים.

המחקר על הפלצבו מאתגר את ההפרדה הקשיחה שאנו נוהגים לעשות בין גוף לנפש. הוא מוכיח שהתודעה שלנו - האמונות, הציפיות, הרגשות והקשרים החברתיים שלנו - אינה תוצר לוואי של הביולוגיה, אלא היא שחקן פעיל ומרכזי שמעצב את הביולוגיה שלנו בכל רגע נתון. הוא מלמד אותנו שהקשר האנושי והחם בין רופא למטופל אינו "מותרות" או תוספת נחמדה, אלא מרכיב טיפולי חיוני בעל השפעה פיזיולוגית מדידה. ובעיקר, הוא חושף בפנינו את העובדה המדהימה שלכל אחד מאיתנו יש בתוך הגולגולת את מכונת הריפוי המתוחכמת ביותר עלי אדמות, ואנחנו רק מתחילים להבין כיצד להדליק אותה.

מקורות:

The power of the placebo effect

Ted Kaptchuk of Harvard Medical School studies placebos

Placebo Effects: Neurological Mechanisms Inducing Physiological, Organic, and Belief Responses—A Prospective Analysis