היפותזה חדשה מציעה שלא אתם ולא העולם שסביבכם הם אמיתיים, היא טוענת שהיקום מדמה את עצמו ב"לולאה מוזרה". מאמר ממכון מחקר הכבידה הקוונטית (Quantum Gravity Research institute) מציע שקיימת "פנתודעה" בסיסית (Panconsciousness). העבודה מחפשת לאחד תובנה ממכניקת הקוונטים עם פרספקטיבה לא חומרית.
כמה אתם אמיתיים? מה אם כל מה שאתם, כל מה שאתם יודעים, כל האנשים בחייכם כמו גם כל האירועים לא היו שם פיזית אלא רק סימולציה מאוד משוכללת? הפילוסוף ניק בוסטרום (Nick Bostrom) לקח זאת בחשבון במאמרו המכונן "האם אתה חי בסימולציה ממוחשבת?" (“Are you living in a computer simulation?”), שם הוא הציע שכל הקיום שלנו עשוי להיות רק תוצר של הדמיות מחשב מתוחכמות מאוד המנוהלות על ידי ישויות מתקדמות שאולי לעולם לא נהיה מסוגלים לדעת את טבען האמיתי. עכשיו הגיעה תיאוריה חדשה שלוקחת את זה צעד קדימה - מה אם אין גם ישויות מתקדמות והכל ב"מציאות" הוא הדמיה עצמית שמייצרת את עצמה ממחשבה טהורה?
היקום הפיזי הוא "לולאה מוזרה" אומר המאמר החדש שכותרתו "פירוש מכניקת הקוונטים על פי היפותזת ההדמייה העצמית" (“The Self-Simulation Hypothesis Interpretation of Quantum Mechanics”) שחיבר הצוות ממכון מחקר הכבידה הקוונטית, מכון לפיזיקה תיאורטית בלוס אנג'לס, שהוקם על ידי המדען והיזם קליי ארווין (Klee Irwin). הם לוקחים את היפותזת הסימולציה של בוסטרום, שגורסת שכל המציאות היא תוכנת מחשב מפורטת ביותר, ושואלים, במקום להסתמך על צורות חיים מתקדמות כדי ליצור את הטכנולוגיה המדהימה הנחוצה להרכיב כל דבר בתוך העולם שלנו, האם זה לא יעיל יותר להציע כי היקום עצמו הוא "הדמיה עצמית מנטלית"? הם קושרים את הרעיון הזה למכניקת הקוונטים, ורואים ביקום אחד מני מודלים אפשריים רבים של כוח הכבידה הקוונטית.
היבט חשוב אחד שמבדיל את ההשקפה הזו מתייחס לעובדה שההיפותזה המקורית של בוסטרום היא חומרית, ורואה את היקום כפיזי מטבעו. עבור בוסטרום, אנחנו יכולים פשוט להיות חלק מהדמיית אב קדמון, שהונדסה על ידי פוסט אנושיים. אפילו תהליך האבולוציה עצמו יכול להיות רק מנגנון שבאמצעותו היצורים העתידיים בודקים אינספור תהליכים, מעבירים בני אדם בכוונה תחילה דרך רמות של צמיחה ביולוגית וטכנולוגית. בדרך זו הם גם יוצרים את המידע או ההיסטוריה כביכול של העולם שלנו. בסופו של דבר, לא נבחין בהבדל.
אבל מאיפה מגיעה המציאות הפיזית שתיצור את הסימולציות, תוהים החוקרים? ההיפותזה שלהם נוקטת בגישה לא-חומרית, ואומרת שהכל הוא מידע המובע כמחשבה. ככזה, היקום "מממש" את עצמו לקיום, בהסתמך על אלגוריתמים בסיסיים ועל כלל שהם מכנים "עקרון השפה היעילה" ("The principle of efficient language”).
לפי הצעה זו, כל ההדמיה של כל מה שקיים היא רק "מחשבה גדולה" אחת. כיצד תיווצר הסימולציה עצמה? היא תמיד היתה שם, אומרים החוקרים, ומסבירים את המושג "התהוות נצחית" (“timeless emergentism”). לפי הרעיון הזה, הזמן בכלל לא קיים. במקום זאת, המחשבה המקיפה שהיא המציאות שלנו מציעה מראית עין של סדר היררכי, מלאה ב"מחשבות משנה" המגיעות כל הדרך במורד חור הארנב לעבר המתמטיקה הבסיסית וחלקיקי היסוד. כאן נכנס לתמונה גם כלל השפה היעילה, המצביע על כך שבני האדם עצמם הם "תת-מחשבות מתהוות" כאלה, והם חווים ומוצאים משמעות בעולם באמצעות מחשבות משנה אחרות (הנקראות "צעדי קוד או פעולות" - “code-steps or actions”) בדרך החסכונית ביותר.
הפיזיקאי דיוויד צ'סטר (David Chester) פירט: "בעוד שמדענים רבים מניחים שמטריאליזם הוא נכון, אנו מאמינים שמכניקת הקוונטים עשויה לספק רמזים לכך שהמציאות שלנו היא מבנה מנטלי. ההתקדמויות האחרונות בכבידה הקוונטית, כמו ראיית המרחב-זמן מתהווה באמצעות הולוגרמה, היא גם רמז לכך שהמרחב-זמן אינו בסיסי. זה תואם גם לפילוסופיה ההרמטית וההודית עתיקה. במובן מסוים, המבנה המנטלי של המציאות יוצר מרחב-זמן כדי להבין את עצמו ביעילות על-ידי יצירת רשת של ישויות תת-מודעות שיכולות לקיים אינטראקציה ולחקור את מכלול האפשרויות".
המדענים קושרים את ההיפותזה שלהם לפנפסיכיזם (Panpsychism), הרואה בכל דבר מחשבה או תודעה. המחברים חושבים ש"מודל ההדמייה העצמית הפנפסיכי שלהם" יכול אפילו להסביר את מקורה של פנתודעה (Panconsciousness) מקיפה ברמה הבסיסית של ההדמיות, אשר "מממשת את עצמה בלולאה מוזרה באמצעות הדמיה עצמית". לפנתודעה הזו יש גם רצון חופשי ולרמות המקוננות השונות שלה יש בעצם את היכולת לבחור איזה קוד לממש, תוך כדי בחירות תחביר. המטרה של התודעה הזו? ליצור משמעות או מידע.
אם כל זה קשה לתפיסה, המחברים מציעים רעיון מעניין נוסף שעשוי לקשר את החוויה היומיומית שלכם לשיקולים פילוסופיים אלה. חשבו על החלומות שלכם כעל הדמיות עצמיות אישיות שלכם, מניח הצוות. למרות שהם פרימיטיביים למדי (לפי תקני AI עתידיים סופר-חכמים), חלומות נוטים לספק רזולוציה טובה יותר מהמודלים הממוחשבים הנוכחיים ומהווים דוגמה מצוינת לאבולוציה של המיינד האנושי. כפי שכותבים המדענים, "מה שהכי מדהים הוא הרזולוציה האולטרה-גבוהה של הדמיות מבוססות-מיינד אלו והדיוק של הפיזיקה שבהן." הם מצביעים במיוחד על חלומות צלולים, שבהם החולם מודע להימצאותו בחלום, כמקרים של סימולציות מדויקות מאד שנוצרו על ידי המיינד שלכם, שאולי בלתי אפשרי להבדילן מכל מציאות אחרת. לשם כך, עכשיו כשאתם יושבים כאן וקוראים את המאמר הזה, איך אתם באמת יודעים שאתם לא בחלום? החוויה נראית ברזולוציה גבוהה מאד אבל כך גם חלומות מסוימים. זה לא הישג גדול מדי לדמיין שמחשב חזק ביותר שאולי נוכל ליצור בעתיד הלא רחוק יוכל לשכפל את רמת הפירוט הזו.
הצוות גם מציע שבשנים הקרובות נוכל ליצור לעצמנו "תודעות מעצב" ("designer consciousnesses"), שכן התקדמויות בעריכת גנים יוכלו לאפשר לנו להפוך את סימולציות המיינד שלנו לעוצמתיות הרבה יותר. אנו עשויים גם לראות מיינדים צצים שכלל אינם דורשים חומר.
בעוד שחלק מהרעיונות הללו בהחלט שנויים במחלוקת בחוגי המדע המיינסטרימיים, קליי וצוותו מגיבים כי "עלינו לחשוב באופן ביקורתי על התודעה ועל היבטים מסוימים של הפילוסופיה שהם נושאים שאינם נוחים לחלק מהמדענים."
מקורות:
