מדעני כדור הארץ בתחילת המאה, גאווין שמידט (Gavin Schmidt) ביניהם, היו מרותקים למקטע בן 56 מיליון שנה בהיסטוריה הגיאולוגית הידוע כ'מקסימום טרמי פלאוקן-אאוקן' (PETM). מה שהכי סיקרן אותם היה הדמיון שלו לתקופתנו: רמות הפחמן עלו, הטמפרטורות עלו, מערכות אקולוגיות קרסו. בסדנאות מקצועיות ניסו מומחים לנחש אילו תהליכים טבעיים היו יכולים לעורר התחממות כה חמורה. בארוחות הערב שלאחר מכן, הם התמכרו לספקולציות פחות קונבנציונליות.
במהלך מקרה אחד כזה, שמידט, כיום מנהל מכון גודארד לחקר החלל של נאס"א (GISS), לא יכול היה לעמוד בפני ההשוואה. אם שינויי האקלים המודרניים - באופן חד משמעי תוצר של התעשייה האנושית - והמקסימום הטרמי פלאוקן-אאוקן כל כך דומים, הוא הרהר, "האם זה לא יהיה מצחיק אם זה היה מאותה סיבה?" עמיתיו הוקסמו מהמשמעות. גזע אינטליגנטי קדום, מתודלק בדלק מאובנים... של תרנגולות? למורים? "אבל", הוא אומר, "אף אחד לא לקח את זה ברצינות, כמובן". עד שכעבור כמעט שני עשורים, הוא לקח זאת ברצינות בעצמו.
יום אחד בשנת 2017, שמידט זכה לביקור מאדם פרנק (Adam Frank), אסטרופיזיקאי מאוניברסיטת רוצ'סטר, שחיפש תובנה האם תרבויות על כוכבי לכת אחרים ישנו בהכרח את האקלים שלהם כמו שאנו עשינו. למען האמת, פרנק ציפה שהשערת החייזרים שלו תיראה מוזרה במקצת. הוא הופתע כששמידט הפריע עם רעיון מוזר עוד יותר, כזה שדגר עליו במשך שנים: "מה גורם לך להיות כל כך בטוח שאנחנו הציוויליזציה הראשונה על הפלנטה הזו?"
דבר אחד המשותף כמעט לכל היצירות האנושיות הוא שמבחינה גיאולוגית, הן ייעלמו תוך זמן קצר. פירמידות, מדרכה, מקדשים וטוסטרים - מתבלים, בקרוב ייקברו ויטחנו לאבק מתחת ללוחות טקטוניים משתנים. חלקת השטח הרחבה הקדומה ביותר היא מדבר הנגב בדרום ישראל, ומתוארכת ל-1.8 מיליון שנים בלבד. ברגע שאנחנו נעלם, לא ייקח לכדור הארץ זמן רב לקרצף את החזית שבנתה הציוויליזציה האנושית על פני השטח שלו. ותיעוד המאובנים הוא כל כך ספורדי עד שמין קצר מועד כמונו (לפחות עד כה) עלול לעולם לא למצוא בו מקום.
איך, אם כן, חוקרים בעתיד הרחוק ידעו שהיינו כאן? אם ההוכחה הישירה לקיומנו נידונה לשכחה, האם יישאר משהו שירמוז להם? זהו צעד קצר מהשאלות המפתות הללו לשאלה ששמידט הציג לפרנק: מה אם אנחנו החוקרים העתידיים, עם הנחה על איזה קודמן פרהיסטורי ששלט בעולם לפני זמן רב?
מוחו של פרנק הסתחרר כשחשב. חסיד של הקוסמוס, הרגיש פתאום המום מהאינסופיות המטריפה של מה שנמצא מתחתיו, ולא מעליו. "אתה מסתכל על העבר של כדור הארץ כאילו הוא עולם אחר", הוא אומר. במבט ראשון התשובה נראית מובנת מאליה - בוודאי היינו יודעים אם מין אחר יישב את כדור הארץ כמו שההומו סאפיינס עשה, או, הוא תהה עכשיו, האם היינו?
קחו את האנלוגיה שבה כל ההיסטוריה של הפלנטה דחוסה ליום אחד: חיים מורכבים הופיעו לפני כשלוש שעות; העידן התעשייתי נמשך רק כמה אלפיות השנייה. בהתחשב במהירות בה אנחנו הופכים את הבית שלנו לבלתי ראוי למגורים, מספר חוקרים חושבים שתוחלת החיים הממוצעת של צוויליזציות מתקדמות עשויה להיות רק כמה אלפי שנים. אם זה נכון, מאות מיליוני השנים האחרונות עלולות להסתיר כל מספר של תקופות תעשייתיות.
בחודשים שלאחר השיחה הזו, פרנק ושמידט יצרו את מה שנראה כתגובה מלומדת יסודית ראשונה לאפשרות של ציוויליזציה טרום-אנושית על פני כדור הארץ. אפילו המדע הבדיוני הזניח את הרעיון. בפרק אחד משנות ה-70 של דוקטור הו, לעומת זאת, מככבים זוחלים אינטליגנטיים (שכונו "סילורים"), שהתעוררו לאחר 400 מיליון שנות שינה בעקבות ניסויים גרעיניים. כמחווה לאותם אבות בדיוניים, המדענים כינו את ניסוי המחשבה שלהם "היפותזה סילורית" ("Silurian hypothesis").
שני המדענים ממהרים להסביר שהם לא באמת מאמינים בהיפותזה. אין לכך שמץ של הוכחה. הנקודה, כפי שמגדיר זאת פרנק, היא ש"השאלה היא שאלה חשובה, וראויה להיענות בחדות", לא להיפסל על הסף. יתרה מכך, הוא אומר, "אי אפשר לדעת עד שלא מסתכלים, ואי אפשר להסתכל עד שאתה יודע מה לחפש". כדי לראות אילו עקבות ציוויליזציה תעשייתית עשויה להשאיר אחריה, הם מתחילים עם היחידים שאנו מודעים להם.
הסימן שלנו שנראה בלתי מחיק על הפלנטה יצטמצם מתישהו לשכבה דקה של סלע, המורכבת מהחומרים האקלקטיים שאיתם בנינו את העולם האנושי. ביחד הם יהוו את החתימה הטכנולוגית שלנו ("Technosignature"), החותם הייחודי שמלווה כל מין טכנולוגי. לדוגמה, המשקעים מהתקופה הגיאולוגית הנוכחית שלנו, האנתרופוקן, יכילו ככל הנראה כמויות חריגות של חנקן מדשנים, ויסודות אדמה נדירים מהאלקטרוניקה. אפילו יותר מזה, הם עשויים להכיל ורידים של חומרים שאינם מופיעים באופן טבעי, כמו כלורופלואורופחמנים (chlorofluorocarbons), פלסטיק וסטרואידים מיוצרים. (למעשה, זו הנחת היסוד של סיפור קצר מבשר רעות ששמידט כתב כדי ללוות את המחקר).
כמובן, אין סיבה שכל ציוויליזציה צריכה להתפתח באותו אופן. חלקן עשויות לעולם לא להיעזר בפלסטיק. אבל הן חייבות לחלוק תכונות אוניברסליות מסוימות. כנראה שהן היו מפזרות מינים של אינדיקטורים, כמו עכברים וחולדות במקרה שלנו, במסעותיהם. ושמידט מציין שאפילו חייזרים אינם יכולים להפר את חוקי הפיזיקה: "האם כל מין טכנולוגי זקוק לאנרגיה? כן, אז מאיפה מגיעה האנרגיה?"
אנו בני האדם כבשנו את כוכב הלכת שלנו בעזרת בעירה, ונראה הגיוני להמר שצורות חיים מתפתחות עושות את אותו הדבר בכל מקום. זה פשוט אינטואיטיבי, אומר פרנק: "תמיד יש ביומסה, ותמיד אפשר להצית ביומסה". במשך זמן רב הקמנו את התעשייה שלנו על דלקים מאובנים, ולצד ההשלכות האקלימיות, זה ישאיר טביעת רגל גיאולוגית. פחמן מופיע בשלושה סוגים, הנקראים איזוטופים. כאשר אנו שורפים רקמות של יצורים שמתו מזמן, אנו משנים את יחס האיזוטופים באטמוספירה, שינוי המכונה אפקט סואס (Suess effect). מדענים ציינו יחסים דומים באירועים כמו המקסימום הטרמי פלאוקן-אאוקן, ואם מישהו יסתכל בעוד 50 מיליון שנה, לא אמורה להיות לו בעיה לראות את זה באנתרופוקן.
אז מה עם המקסימום הטרמי פלאוקן-אאוקן? האם האדים הללו מקורם במנועים של גרוטאות קדומות? לא סביר. פרץ הפחמן של אותה תקופה היה הרבה יותר הדרגתי מזה שהחל במהפכה התעשייתית שלנו. הדבר נכון גם לגבי אירועים דומים אחרים בעבר הרחוק; גיאולוגים עדיין לא מצאו משהו פתאומי כמו האנתרופוקן. עם זאת, הרגעיות עשויה להיות הבעיה - זה יכול להיות קשה מאד להבחין במרווחים קצרים בתיעוד הסלע, כמו גם ברמה האסטרונומית. מה שמביא אותנו לפרדוקס פרמי.
אם היקום כל כך עצום, עם כל כך הרבה כוכבי לכת שאפשר לחיות בהם, מדוע לא מצאנו שום רמז לחיים תבוניים? זה מה שהדהים את הפיזיקאי האיטלקי אנריקו פרמי. פתרון אחד הוא שהרבה ציוויליזציות קמו, אבל הן מתמוססות כל כך מהר עד שרק מעטות קיימות בכל רגע נתון. הזמן, כמו החלל, הוא עצום, וייתכן שבני אדם לא חופפים להרבה בוני עולמות מחוץ לכדור הארץ, מה שמפחית את הסיכוי שלנו לגלות כאלה. ואז יש תרחיש אופטימי יותר: הם עלולים להתחמק מהידיעה שלנו לא בגלל שהם מתו אלא בגלל שהם שולטים באמנות הקיימות, מה שהופך את החתימות הטכנולוגיות שלהן לפחות בולטות.
עם זאת, פרנק סקפטי שמין טכנולוגי יכול אי פעם להפוך לבלתי ניתן לזיהוי - חמקמק, בהחלט, אבל לא בלתי נראה. כדי לבנות פאנלים סולאריים, אתה צריך חומרי גלם; כדי לרכוש את החומרים האלה, אתה צריך צורה אחרת של אנרגיה. באשר לכוח הרוח, מחקרים עדכניים מצביעים על כך שגם אם נקים מספיק טורבינות כדי להניע את כדור הארץ, גם הן יתרמו להתחממות בטווח הקצר. זה, אומר פרנק, מדגים בקנה מידה עולמי את העיקרון שאין ארוחות חינם: "אי אפשר לבנות ציוויליזציה חובקת עולם ולא לקבל איזשהו משוב".
מאז פרסום ההיפותזה הסילורית, המחברים משכו כצפוי לא פחות תמהונים מאנשי אקדמיה. "כל אחד והכלב שלו שיש לו פודקאסט חייזרים קדומים רוצה לראיין אותנו", אומר שמידט. גם שמידט וגם פרנק מבינים שהסיכוי של בני כדור ארץ קדומים יותר הוא מפתה. אך ללא קשר למי נצמד להיפותזה שלהם, הם עדיין רואים שיעורים מדעיים משמעותיים במחקר שלהם.
ראשית, הם מקווים שזה יעורר השראה בגיאולוגים שמסתכלים פנימה (ואסטרוביולוגים מביטים החוצה) לחדד את שיטות הזיהוי שלהם. כדי לזהות ציוויליזציה קודמת, הם טוענים, מדענים חייבים לחפש מגוון רחב של אותות בו-זמנית, החל מתנודות פחמן ועד כימיקלים סינתטיים. והם יצטרכו לאתר את העלייה והנפילה של האותות הללו, בהתחשב בחשיבות העיתוי בהבחנה בין סיבות טבעיות ותעשייתיות.
ההיפותזה קשורה גם לנוסחת דרייק המפורסמת, המשמשת לחישוב מספר הציוויליזציות הפעילות בגלקסיית שביל החלב. הנוסחה מניחה לכל היותר ציוויליזציה אחת לכל כוכב לכת ישיב; עלייה באומדן הזה יכולה לשנות באופן קיצוני את התוצאה, או את ההסתברות שיש לנו שכנים גלקטיים אינטליגנטים.
אולי הכי חשוב, עבודתם של פרנק ושמידט מייצגת קריאה לפעולה וענווה. יכול להיות ששני הפתרונות הפוטנציאליים לפרדוקס פרמי - הכחדה וטרנסצנדנטיות טכנולוגית - אפשריים. אם כן, יש לנו ברירה: "האם אנחנו הולכים לחיות חיים ברי קיימא, או שנמשיך לעשות בלגן?" תוהה שמידט. "ככל שנהיה קולניים יותר בקוסמוס, כך נהיה זמניים יותר". דרך דלת אחת, בני האדם משיגים מקום מתמשך ביקום. דרך השניה אנחנו יוצאים, ומשאירים רק שובל של פירורי לחם קטקליזמים כאזהרה לפתיים בעלי המוח הגדול הבאים למצוא - או לפספס.
מקורות:
