האזכור של אסטרונומיה מוקדמת מביא לעתים קרובות לתודעה את ההצגה החדשנית של קופרניקוס למודל ההליוצנטרי של מערכת השמש. בעוד שרבים רואים בהתפתחות זו את הולדתה של האסטרונומיה כפי שאנו מכירים אותה כיום, ההתייחסות המדעית לגופים אסטרופיזיים קודמת לאירופה המודרנית המוקדמת. התיעודים הידועים הכתובים המוקדמים ביותר של מדידה וניתוח אסטרונומיים התעוררו עם ערש הציוויליזציה במסופוטמיה העתיקה. יש הטוענים כי השומרים הקדימו את הבבלים והאסטרונומית הראשונה (סביב 2334 לפנה"ס) היתה אנהדואנה, הכוהנת של אל הירח נאננה (סין) בעיר השומרית אור, וביתו של סרגון מאכד, מקים האימפריה האכדית. ולאחר הערה זו נאמר כי ההסכמה הרווחת בעולם המחקר היא כי הבבלים היו האסטרונומים הראשונים.
אסטרונומים בבליים השתמשו במערכת סקסגסימלית בחישוביהם ובמדידותיהם של עצמים שמימיים. מספרים סקסגסימליים הם פרקטים מכיוון שיש להם מספר בסיסים אינטואיטיביים (2, 3, 5 ו-10 אם נזכיר כמה) ומאפשרים כפל וחילוק פשוטים, שהיו הכרחיים עבור היקף החישובים שנעשו על ידי אסטרונומים בבבל. מערכת סקסגסימלית זו הקלה על בניית יחידות המרחק והזמן האסטרונומיות שלהם.
רבים מאיתנו למדו במבוא לאסטרונומיה שרוחבה של האצבע הקטנה שלנו מול הרקיע היא בערך מעלה אחת. הבבלים השתמשו באותו רעיון. רוחב האמה שלהם הוא 24 אצבעות, מה שהופך את קוטר כיפת השמיים לאורך של 15 אמות או רוחבן של 360 אצבעות. מערכת חלופית של מרחק מתחילה עם UŠ אחד, השווה ל-12 אצבעות. מערכת שנייה זו של יחידות מרחק נוצלה גם למדידת זמן. יממה שמשית אחת היא באורך 12 bēru או 360 UŠ. מהתפיסה של המרחק או הזמן, הבבלים חילקו מעגל או מחזור שלם ל-360 יחידות, בדומה ל-360 המעלות המשמשות כיום. הבנייה של מערכת מדידת מרחק וזמן שלובות זו בזו מקבעת את האסטרונומים הקדומים בקורלציה של מרחקים בשמיים באופן הדוק מאד למהירויות בהן עצמים שמימיים נעו בנתיביהם.
רוב הידע המודרני של אסטרונומיה בבלית מתמטית מגיע מהטקסטים של MUL.APIN, שנקראו על שם המילים הראשונות על הלוח. סדרה זו של לוחות בגודל כף יד נחשבת לספר המקורות לאסטרונומיה הקדומה של המזרח הקרוב. לוחות אלה מתוארכים סטטיסטית ל-1200 לפנה"ס בערך ומכילים מיקומי כוכבים, תיאורים אסטרונומיים וסכמות הופעת כוכבים.
לוחות MUL.APIN בשילוב עם תצפיות אסטרונומיות ליליות מהווים את הבסיס לבניית רעיון האסטרונומיה של הבבלים. תצפיות אסטרונומיות ליליות אלו מופיעות ביומנים האסטרונומיים הבבליים, סדרה של 1500 עד 2000 לוחות המתחילים בסביבות 700 לפנה"ס ומכילים תנאי שמים, מיקומי כוכבים וכוכבי לכת ומדידות ירח נרחבות. עד סוף המאה ה-5 לפנה"ס, אסטרונומים קדומים ביססו מערכת של כוכבי ייחוס ומזלות כוכבים לייעול וסטנדרטיזציה של תצפיותיהם. למעשה, הם פיתחו את הגרסה המוקדמת ביותר של גלגל המזלות האסטרולוגי המשמש כיום.
תיעודים שנעשו על ידי אסטרונומים קדומים מדגימים את נטייתם של בני האדם לזהות מחזוריות בעולם הטבע. אסטרונומים בבליים פיתחו את הרעיון של סארוס (Saros), השווה ל-223 חודשים סינודיים (Synodic month), או 6585 שלישי יום. החודש הסינודי העתיק זהה לחודש הסינודי המודרני בן 29.5 הימים המתאר את מחזור הירח המלא. התיעוד של מחזורים אלה תרם לסטנדרטיזציה של לוח השנה המסופוטמי, שנשאר עקבי לעצמו במשך מאות שנים.
שתי צורות של טקסטים אסטרונומיים מתמטיים מציגים חישובים אסטרונומיים בבליים: טקסטים פרוצדורליים וטקסטים בטבלה. טקסטים פרוצדורליים הם לוחות הכתובים בפרוזה ונותנים הוראות יסודיות רציפות לביצוע חישובים אסטרונומיים. הסוג השני של לוחות אסטרונומיים עתיקים הוא טקסטים בטבלה. בתוך טקסטי הטבלה, בנוסף לריבוי של מידע אחר, נמצאות שתי מערכות של חישוב תנועה ומחזוריות של עצמים שמימיים, המכונות בשם המתאים כמערכת A ומערכת B. חשוב לציין שבעוד היסטוריונים מודרניים של המדע משתמשים בתרשימים כדי להמחיש תרגומים של נתוני טבלאות אסטרונומיות, הבבלים מעולם לא בנו גרפים ובמקום זאת עשו את כל החישובים שלהם באמצעות הטבלאות הללו.
מערכת A ממפה את המהירות הנצפית של עצמים אסטרונומיים בכל נקודה נמדדת בשמים. איור 2 הוא דוגמה לפונקציית מדרגות של מערכת A עבור 4 מספרים שונים שניתנים לצפייה עבור מאדים. תרשימים אלה מציגים את מהירותו של מאדים בנקודות שונות במסלולו של 360 מעלות על פני הרקיע עבור 4 מספרים שונים למדידה עבור מאדים. האינטרפולציה של המדידות הללו, העקומה המוצקה באיור 2, חושפת צורה מוכרת - לבבלים היו פונקציות טריגונומטריות אינטואיטיביות דרך פונקציית המדרגות שלהם. האסטרונומים הבבליים מדדו מהירות לאורך זמן ולא מיקום מכיוון שהם היו מעוניינים לחזות נתיבים של כוכבי הלכת באמצעות התצפיות שלהם.
הפיתוחים האסטרונומים שנעשו על ידי אסטרונומים בבבל עתיקה סללו את הדרך לאסטרונומיה היוונית-רומית, ובמקרים מסוימים הציגו קונספטים שאנו מחשיבים "מודרניים" בפיזיקה ובמתמטיקה. לדוגמה, היה קשר מבוסס בין יחידות מרחק וזמן אלפי שנים לפני תורת היחסות של איינשטיין. הם גם מצאו את הצורות המספריות עבור פונקציות טריגונומטריות מוקדמות. בנוסף, הצורך במספר שלבים בפונקציות של מערכת A עבור העקומות הפלנטריות, כפי שמוצג עם מאדים, מרמז שהאסטרונומים הקדומים הבינו שיש משהו נוסף בנתיבי כוכבי הלכת - הם צפו בעקיפין במערכת השמש ההליוצנטרית.
זה קריטי לבחון את הנטייה האנושית הנצחית לזיהוי מחזוריות ודפוסים בקוסמוס ולהבין שהמחשבה המדעית היא חלק מהותי מהתפתחות הציוויליזציה המודרנית. בתרבויות מוקדמות רבות אחרות, כמו בתרבויות הסינית, ההודית והמאיה המוקדמות, התרחשו התפתחויות מפתח מדעיות ואינטלקטואליות הרבה לפני גילוין המערבי. אבל לעתים קרובות, לא ניתן קרדיט לתרבויות אלו שפיתחו את הרעיונות הללו. על ידי ייחוס נכון של התפתחויות אלו, המדענים יכולים למקם את עצמם בצורה מדויקת יותר בהיסטוריה הארוכה של המחשבה המדעית והאסטרונומית, שלה הם סוללים את העתיד.
מקורות:
