סיפורו של האב קרספי (Father Crespi) הוא אחד הסיפורים האניגמטיים ביותר שסופרו אי פעם הכוללים ציוויליזציות לא מוכרות, חפצים שלא יאמנו, כמויות אדירות של זהב, מערכת מערות תת קרקעית המכילות ספרייה מתכתית, תיאורים של דמויות מוזרות המקשרות את אמריקה לשומר, סימנים השייכים לשפה לא ידועה, עדויות למגע עם חוצנים וקונסיפירציה של הוותיקן בה מוערבים אלפי ממצאים חסרים. אך עד כמה הסיפור הזה אמיתי? Ancient Origins יצאו למצוא את התשובות וקיבלו גישה בלעדית מהבנק המרכזי של אקוודור לאוסף החפצים הפרטי של האב קרספי, החבוי בכספות ובמחסנים נסתרים, כולל לוחות המתכת המגולפים השנויים במחלוקת, שלא נראו או צולמו במשך עשרות שנים.
חפשו בגוגל את השם 'האב קרספי' ותמצאו עשרות אתרי אינטרנט המספרים את סיפורו המוזר של כומר צנוע והקשר שלו עם אוסף מסתורי של חפצים. יש להודות, Ancient Origins נכללים בין אלה שהבליטו את הסיפור המוזר של קרספי וחפציו החסרים. עם זאת, כשג'ואנה גליאן (Joanna Gillan) וד"ר יואניס סיריגוס (Dr. Ioannis Syrigos) מ-Ancient Origins עברו לקואנקה, אקוודור, ובאו לבקר אותם החוקרים יו ניומן (Hugh Newman), מייסד Megalithomania.co.uk, וג'ים ויירה (Jim Vieira), שכיכב במספר תוכניות של ערוץ ההיסטוריה, זו הייתה הזדמנות לחקור את הדיווחים יותר לעומק ולגלות מה באמת עומד מאחורי הסיפור של האב קרספי.
האיש שמאחורי המסתורין
האב קרלוס קרספי קרוצ'י (Father Carlos Crespi Croci) נולד במילאנו, איטליה. הוא למד אנתרופולוגיה באוניברסיטת מילאנו לפני שהפך לנזיר סלסיאני (Salesian). בשנת 1923, הוא הוצב בעיר האנדים הקטנה קואנקה באקוודור כדי לעבוד בקרב הילידים. כאן הוא הקדיש 59 שנים מחייו לעבודות צדקה, עד מותו ב-1982.
האב קרספי היה ידוע בכישרונותיו הרבים - הוא היה מחנך, אנתרופולוג, בוטנאי, אמן, חוקר, צלם סרטים ומוזיקאי - כמו גם במאמציו ההומניטריים האינטנסיביים באקוודור, בה הקים בית יתומים ומוסדות חינוך, סייע לעניים, העניק מזון וכסף, ודאג מאד לאנשים. בשיטוט בעיר קואנקה, ברור שקרספי כבש את לב האנשים - היום מוצב בכיכר מול כנסיית מריה אוקסיאדורה (Maria Auxiliadora) פסל שלו עוזר לילד צעיר, ואנשים מקומיים שמבוגרים מספיק כך שהספיקו להכיר אותו משתפים בסיפורים על מאמצי הצדקה האינטנסיביים שלו. עיריית קואנקה עובדת עם הוותיקן במשך שנים כדי לקבל הכרה של האב קרספי כקדוש.
עם זאת, לא רק לאנשי קואנקה הוא עזר. לאב קרספי היה גם עניין אישי עמוק בשבטים הרבים של הילידים ברחבי אקוודור והוא ביקש ללמוד על התרבות והמסורות שלהם, כמו גם להציע סיוע בכל מקום אפשרי. אנשים מספרים על מסירותו לחיים של עוני מרצון, לפעמים ישן על רצפות בקתות קטנות של ילידים, עם שמיכה אחת בלבד.
הסרטון הבא צולם על ידי האב קרספי בשנת 1927 והוא הסרט הראשון של חיי קהילה ותרבות ילידית שנוצר אי פעם.
אוסף קרספי
זה היה בגלל מסירותו לאנשים של האב קרספי שהם החלו להביא לו חפצים כמנחות הוקרה. חפצים אלה הגיעו מכל פינות הארץ ומחוצה לה, והן ייצגו את היצירות של כמעט כל התרבויות הילידות של אקוודור. לדברי חלק מהילידים, החפצים שהובאו אליו נמצאו במנהרות תת קרקעיות בג'ונגלים של אקוודור, המשתרעות על פני יותר מ-200 ק"מ, החל מהכפר קואנקה. לממצאים המדהימים שניתנו לו היו קווי דמיון מוזרים עם תרבויות המזרח, והיו בכמות שיכולה למלא מוזיאון גדול. אולם המיקום מעולם לא נחשף והוא עדיין לא ידוע. רבים נהרגו על ידי הילידים כשחיפשו אחר המנהרות התת-קרקעיות המסתוריות שבהן האוצר החבוי לכאורה.
חפצים אחרים, הכוללים לוחות מתכתיים חרוטים רבים, נחשבו כחריטה מודרנית או העתקים של חפצים עתיקים, אם כי קרספי תמיד הכיר תודה, ללא קשר לערך המתנה. כיוון שלא רצה לבייש משפחות עניות בכך שהעניק להן תרומות כסף ללא תמורה, החל קרספי לשלם לחלק מהאנשים עבור החפצים שהביאו לו. פיליפ קופנס (Philip Coppens) מסביר:
"כשאנשים עניים הביאו לו את הלוחות האלה או חפצים אחרים שהמקומיים ידעו שהוא אסף, הוא דאג שהם יתוגמלו על מאמציהם. הוא ידע כמה המשפחות המקומיות הן עניות, אבל זו גאווה שמנעה מהן לבקש כסף, אלא אם זה היה כתשלום עבור משהו. ומכאן, יותר ויותר לוחות מתכת מצאו את דרכם אל הכומר. חלקם, קרספי היה בטוח, היו מזויפים - ולעתים קרובות היו אלה שבוצעו בצורה העלובה ביותר".
במשך הזמן, היו בראשות האב קרספי יותר מ-50,000 פריטים, שרבים מהם הוחזקו בחצר כנסיית מריה אוקסיאדורה עד שהוותיקן נתן לו אישור להקמת מוזיאון בבית הספר הסלסיאני בקואנקה, ועד 1960 זה היה המוזיאון הגדול ביותר באקוודור. עם זאת, קרספי הציע שיש קשר (ברור) בין החפצים לבין הצוויליזציות העתיקות של בבל ושומר. מה שהוא לא לקח בחשבון זה שהצעה כזו יוצאת נגד דעות המיינסטרים. זמן קצר לאחר מכן, בשנת 1962, המוזיאון נשרף ורוב החפצים הושמדו - למעט אלה שהוא הצליח להציל. עם זאת, לאחר שהאב קרספי מת, החפצים הנותרים נלקחו ונשארו מהם עקבות מועטים. עלו טענות שונות לגבי מה שקרה לחפצים ששרדו את השריפה - חלק טענו שהם אוחסנו בארכיון המרתף של מריה אוקסיאדורה, אחרים אמרו שהם נמכרו לאספנים פרטיים, או שהם נשלחו לוותיקן. במשך עשרות שנים, מעט מאד נשמע או נראה מהחפצים היקרים של קרספי.
'זהב האלים'
בעוד שאלפי החפצים של קרספי חסרי ייחוד בכך שניתן לסווג אותם בבירור בהתאם לגילם ולתרבות הילידית שאליה הם שייכים, נותרה תת-קבוצה קטנה של פריטים שעוררו מחלוקת עזה. חלק מהחפצים הם בסגנון בבלי, נראה שאחרים מגולפים בזהב עם מוטיבים וסמלים מוזרים שאינם דומים לחפצים משום תרבות דרום אמריקאית. נראה כי חלק מלוחות הזהב מציגים סוג של כתב עתיק, אם כי ככל הידוע לנו, אף אחד מהם לא זוהה ותורגם.
ריצ'רד וינגייט (Richard Wingate), חוקר וסופר מפלורידה ביקר את האב קרספי מאמצע שנות ה-70 עד סוף המאה הקודמת וצילם את אוסף החפצים. הוא אמר:
"בסככה מאובקת ודחוסה במרפסת הצדדית של כנסיית מריה אוקסיאדורה בקואנקה, אקוודור, נמצא האוצר הארכיאולוגי היקר ביותר עלי אדמות. זהב מסנוור בשווי של יותר ממיליון דולר שמור כאן, וכסף רב, אך הערך הכספי של המטמון הנשכח הזה אינו שוויו העיקרי. ישנם חפצים עתיקים המזוהים כאשוריים, מצריים, סיניים ואפריקאים כל כך מושלמים באיכות העבודה וביופי שכל מנהל מוזיאון יראה בהם רכישות מהמעלה הראשונה. מכיוון שהאוצר הזה הוא האוסף המוזר ביותר של חפצים ארכיאולוגיים עתיקים שקיים, ערכו טמון בשאלות ההיסטוריות שהוא מציב, ודורש תשובות עליהן. עם זאת, הוא לא ידוע להיסטוריונים והוזנח בכוונה בכתבי העת של הארכיאולוגיה האורתודוקסית".
[Glen W Chapman, 1998]
הסרטון הבא מציג את האב קרספי עם החפצים השנויים יותר במחלוקת. קרספי עצמו אומר בקולו שהחפצים האלה לא הגיעו מאקוודור אלא מבבל. התעלומה טמונה בסרטון הזה ובפריטים שרואים בו.
בשנת 1973, 'סופר האסטרונאוט הקדום' השוויצרי אריך פון דניקן הוציא את ספרו הסנסציוני 'זהב האלים' ('Gold of the Gods'), בטענה שחואן מוריק (Juan Moricz), יזם ארגנטינאי-הונגרי אריסטוקרטי, גילה סדרה של מנהרות במערות טאיוס (Tayos Caves) באקוודור שהכילו "ספריית מתכת" וחפצי זהב רבים וכי החפצים הללו הם אלה שניתנו לקרספי, ומהווים את החלק השנוי במחלוקת באוסף שלו. יתר על כן, דניקן טען שהחפצים נוצרו על ידי ציוויליזציה אבודה בעזרת יצורים מחוץ לכדור הארץ. האב קרספי וסיפור החפצים שלו זכו לתהילה.
ניל ארמסטרונג, האדם הראשון על הירח, היה חבר במשלחת מדעית צבאית בריטית ב-1976 בחיפוש אחר המערות באקוודור, אך בסופו של דבר הגיע למערות הלא נכונות, בעקבות הנחיותיו של פון דניקן. לדברי מוריק ודניקן, ספריית המתכת כביכול כללה אלפי ספרים העשויים מדפים מתכתיים, כאשר על כל עמוד חרוטים בצד אחד סמלים, עיצובים גיאומטריים וכתובות. אז מה קרה לספרים ולדפים המתכתיים המסתוריים האלה והאם הם אותנטיים?
חיפוש אחר האמת
על מנת לפענח את העובדות מאחורי האב קרספי והחפצים החסרים שלו, התחנה הראשונה הייתה כנסיית מריה אוקסיאדורה, שבה בילה קרספי את רוב חייו שהוקדשו לדת ולצדקה. ג'ואנה גליאן וד"ר יואניס סיריגוס התקבלו על ידי הכומר בפועל, האב חוויאר הראן (Padre Javier Herrán), שהוא גם הרקטור של אוניברסיטת פוליטצ'ניקה סלסיאנה (Universidad Politécnica Salesiana) בקואנקה. האב חוויאר הכיר את האב קרספי באופן אישי ויכול היה לספר על חייו ומסירותו לתושבי אקוודור. הוא התעקש ששום פריט מהאוסף של קרספי לא נשאר במריה אוקסיאדורה לאחר השריפה, אלא נרכש על ידי הבנק המרכזי של אקוודור. הוא קבע להם פגישה עם ד"ר לואיס אלוורז (Dr. Luis Alvarez), העורך הכללי של אוניברסיטת פוליטצ'ניקה סלסיאנה, שיוכל לספר להם עוד.
ד"ר אלוורז הוא מומחה לאב קרספי ולקח אותם למוזיאון קטן בשטח האוניברסיטה שהכיל חלק מהחפצים האישיים של קרספי. הוא סיפר שהאוסף של קרספי הצטבר כתוצאה מעבודתו הנדיבה למען תושבי אקוודור ושהדיווח של דניקן היה שקרי לחלוטין. לדברי ד"ר אלוורז, קרספי עצמו היה בהלם כששמע טענות על מערות טאיוס וסיפורים על ציוויליזציות אבודות וחוצנים. ד"ר אלוורז היה להוט מאוד להפריד את האב קרספי ממה שהוא אמר שהם סיפורים סנסציוניים ועובדות שגויות, ואמר שהוא יכול לקחת אותם לראות את האוסף - הם התרגשו, האוסף לא נראה ולא צולם במשך עשרות שנים ועכשיו תהיה להם הזדמנות לראות אותו בעצמם.
ד"ר אלוורז דאג לכך שהבנק המרכזי של אקוודור יפתח עבורם את אוסף המוזיאון הפרטי שלו. הוא אסף צוות של מומחים, כולל ארכיאולוגים, אנתרופולוגים ואפילו שוטרים מלווים כדי לקחת אותם דרך חדרי האחסון המכילים את האוסף היקר של קרספי. שורות על גבי שורות המכילות אלפי חפצים חיכו להם. הם קוטלגו בקפידה בהתאם לגילם ולתרבות שהם השתייכו אליה - פסלונים, כסאות טקסיים, כלי נשק, גילופי אבן, קרמיקה, תכשיטים, מערכות חישוב עתיקות, סמלים דתיים, ואפילו גולגולות מוארכות וראשי אדם מכווצים היוו חלק מהאוסף של קרספי. אוסף מרשים, אבל ללא לוחות מתכתיים.
איתור הספרייה המתכתית
כשהם ניסו לברר לגבי הלוחות המתכתיים נאמר להם שהם פשוט נחשבו כפסולת ושהבנק המרכזי סירב לרכוש אותם כי הוכח שהם מזויפים. הם רצו לראות בעצמם. ד"ר אלוורז ארגן ליווי משטרתי שייקח אותם ללוחות המתכתיים. הם היו ממוקמים בקצה הנגדי של מתחם הבניינים, בשטח אחסון נעול של בניין ישן ורעוע. הם הוכו בהלם - הלוחות והחפצים המתכתיים היו זרוקים על כל הרצפה, הושלכו בקופסאות קרטון ונאספו בערימות שונות. היה ברור שלא מיוחס כל ערך ללוחות הללו.
הלוחות המתכתיים בבירור לא היו עשויים מזהב אלא ממתכת רכה וגמישה שדמתה יותר לאלומיניום. החריטות היו גסות ובמקרים מסוימים ילדותיות. נכון שרבים מהם הכילו דמויות יוצאות דופן וסצנות מוזרות, אבל הם לא דמו לשום דבר מלבד חריטות של ימינו על יריעות מתכת זולות. האם זו באמת הספרייה המתכתית שפון דניקן כתב עליה באופן סנסציוני ב'זהב האלים'?
האמת נחשפת והשאלות שנותרו ללא מענה
החקירה אפשרה לאמת את העובדות הבאות:
האוסף של האב קרספי לא חסר אך נרכש על ידי הבנק המרכזי של אקוודור ומאוחסן כעת בכספות המוזיאון שלהם.
רוב האוסף של קרספי מורכב מחפצים אותנטיים ובעלי ערך שנאספו מרחבי אקוודור.
הספרייה המתכתית כביכול שהוזכרה על ידי דניקן היא לא יותר מחריטות של ימינו במתכת זולה.
אבל... עדיין נותרו מספר שאלות ללא מענה - היכן החפצים שצולמו והוסרטו בשנות ה-70 המורכבים מגילופי זהב, הירוגליפים ודמויות שומריות? מדוע לא ניתן לראות אותם בשום מקום בחדרי האחסון של הבנק המרכזי של אקוודור? האם הם היו אותנטיים? ואם כן, מה המשמעות שלהם? איש מאוניברסיטת פוליטצ'ניקה סלסיאנה, כנסיית מריה אוקסיאדורה או מוזיאון הבנק המרכזי לא הצליח לענות על שאלות אלו.
בעוד שסיפורו של האב קרספי עבר בבירור סנסציוניזציה, דרמטיזציה וסילוף במהלך עשרות השנים, אכן נותרה תעלומה אמיתית לגבי מספר קטן מהחפצים שלו ועדיין, אנחנו לא קרובים יותר למצוא את התשובות.
מקורות:
