- מאמר מתורגם מתוך סרטון של Praveen Mohan -
מקדש רמפה העתיק (Ramappa temple) בהודו הוא מבנה מרתק מלא בגילופי אבן מדהימים, אך העיניים נמשכות באופן טבעי לצלמים שחורים ומבריקים, שנראים לגמרי לא במקום. כמעט כל המבקרים נמשכים לצלמים האלה - הם מרכז הפוקוס במקדש זה למרות שרובם נהרסו על ידי פולשים. כשמסתכלים על הצלמים האלה, מדוע הם נראים כאילו הם לא שייכים למקום? מכיוון שהאינטואיציה אומרת כי לא ניתן היה ליצור צלמים כאלה ללא מכונות, ולמדנו כי הבונים קדומים לא השתמשו במכונות. הקונפליקט הזה הוא הסיבה לתחושה כי האובייקטים האלה לא שייכים. המבקרים גם מתבלבלים וגם מהופנטים בו זמנית מהצלמים האלה.
כמעט כל המבקרים חושבים שמדובר בדגמי שעווה מודרניים שעוצבו והוצבו לאחרונה, אך ארכיאולוגים מאשרים כי מדובר בצלמים בני 800 שנה לפחות. במקדש יש אלפי גילופים יפיפים, אותם ניתן ליצור בכלים פשוטים, אך הפסלים המכונים מדהניקאס (Madhanikas), אינם ניתנים לייצור בעזרת אזמל ופטיש. פסלים מושלמים כאלה ניתן ליצור רק עם טכנולוגיה מתקדמת. נראה כי בצלמים האלה אין טעויות אנוש, הם כל כך מלוטשים, הם למעשה יוצרים תופעה שנקראת "אזורי אור וצל" (highlights and shadows) בגלל הברק שלהם.
כאשר חומר מלוטש ביד, הוא אינו מגיע לרמה גבוהה של רפלקטיביות, אך כאשר אובייקט נוצר באמצעות מכונות, הוא הופך להיות כל כך רפלקטיבי, כך שהוא יוצר אזורים בהירים יותר הנראים מוארים ואזורים כהים יותר הנראים מוצלים. זה דומה להדגשות וצללים בצילום, אפקט כזה ניתן להשגה רק באבנים שלוטשו בעזרת מכונות.
לדוגמה, בפסל האשה שנקראת נאגיני (Nagini) או אישה נחש. על גופה ניתן להבחין בכמה גוונים של אור וצל. הפסל כולו עשוי מאבן אחת, אך הוא מלוטש כל כך טוב, עד שהוא יוצר אזורים כהים ואזורים בהירים. בצילום אנו יוצרים אפקט כזה על ידי שימוש באור השמש או על ידי השתקפות אור השמש באמצעות מחזירי אור, אך הפסלים האלה כל כך מלוטשים, שהם אפילו לא זקוקים לאור שמש. כהשמש נמצאת מעל הגג, היא לא מאירה את הפסלים האלה ועדיין אפשר לראות שפע של גוונים, מכיוון שהם משקפים את האור מהסביבה. המדריכים המקומיים אומרים כי צל השרשרת הנופל על גופה גם הוא אשליה. אם אין אור שמש, איך יכול להיות צל? אנשים מתבלבלים בגלל זה והתושבים המקומיים מאמינים שהאבנים טופלו בחום באזורים מסויימים כדי שייראו מוצלים. אולם נראה שמדובר בצל שנראה בגלל המשטח המלוטש במיוחד.
איזה סוג טכנולוגיה היה קיים לפני 800 שנה שיכול היה ליצור רמה כזו של ברק מושלם בסלע מוצק?
ארכיאולוגים והיסטוריונים אומרים לנו שוב ושוב כי הבונים קדומים היו פרימיטיביים, אנשים שהשתמשו בכלים פשוטים. במציאות, ניתן ליצור אפקט זה רק באמצעות טכנולוגיה מתקדמת. בטכנולוגיה של ימינו אנו יכולים להמיס שעווה ולעצב אותה לדמויות ריאליסטיות, אך עדיין לא הצלחנו לעצב סלעים לפסלים ברמה כזאת.
הפסלים האלה, העשויים מבזלת שחורה, סלע קשה מאוד, נוצרו באמצעות טכנולוגיה דומה. אלא אם נבדוק אותם במעבדה, יתכן שלא נוכל לגלות אם השתמשו בטכנולוגיית התכה או טכנולוגיית עיבוד שבבי. אי אפשר להשיג רמה כזו של ליטוש בעזרת חומרים פשוטים כמו חול. האם הצלמים הללו נוצרו בטכנולוגיית יציקה או בכלי עיבוד שבבי?
ככל שמקדישים לצלמים יותר זמן, כך מתגברת התדהמה. בפסלים ובציורים של ימינו יש שגיאות, אבל לא נעשו טעויות בצלמים האלה, לדוגמא בפסל האישה האוחזת בקשת, גבר קטן מסיר קוץ מכף רגלה. ניתן להבחין בנפיחות קטנה בכף הרגל שלה, בגלל הקוֹץ. זהו פרט מוזר. דוגמא נוספת היא בקוף השובב המושך את בגדי האישה, השמלה ירדה מאזור המותניים שלה, חושפת את מבושיה. ניתן לראות שהיד נהרסה וכשמשחזרים אותה רואים שבמקור היא כיסתה לחלוטין את איבר המין שלה. מה שבאמת מפתיע הוא לא הפירוט המושלם של האזור הזה אלא המרחק בין היד לאיבר המין שהיה פחות מסנטימטר, אי אפשר היה לגלף זאת בכלי פשוט כמו אזמל, כי צריך הרבה יותר מקום בכדי להשתמש באיזמל ולבצע את תנועת הפטיש. זה אפילו לא מתאפשר עם רבים מהכלים המודרניים שיש לנו, כי אין שם מספיק מקום אפילו להכניס אותם.
אז, איך הצליחו הבונים הקדומים לגלף את מבושיה תחת ידה? רמזים לכך הם אולי שני עיגולים מושלמים הנמצאים על דמות נוספת. במקור, לדמות הזו היתה שרשרת, אך היא נהרסה ומה שרואים הם שני עיגולים מושלמים העומדים בנקודות החיבור בין גופה לשרשרת. אך מה שני העיגולים האלה עושים שם? אם כל הפסל עשוי סלע מוצק אחד, לא הגיוני שהם יהיו שם, כשנהרסה השרשרת. היה צריך להיות אזור שבור, לא מעוצב כמו זה.
אז איזו סוג טכנולוגיה היתה מעורבת? וגם, מדוע הוצבו הפסלים הללו סביב המקדש?
איש לא ענה על שאלה זו עד כה. יש בסך הכל 12 פסלים וכל אחד מהם מייצג סמל מגלגל המזלות.
האם צלמים אלה נוצרו בטכנולוגיה מתקדמת על ידי בונים מעולים או שהם נוצרו בעבודה קשה עם כלים פרימיטיביים?
