אתם לא באמת יכולים "לעשות מחקר משלכם" בלי לעשות קודם שיעורי בית
- גור זיו
- 18 בספט׳ 2025
- זמן קריאה 11 דקות
מאת: Ethan Siegel
מקור: BigThink
רבים מאיתנו בעולם המודרני, מקבלים אינספור החלטות ביומיום שלנו מבלי לחשוב עליהן יותר מדי, ובצדק. אין לנו את היכולת, הזמן או האנרגיה הנחוצים, להקדיש עצמנו לבדיקה מדוקדקת של כל החלטה שאנחנו מקבלים. האם מי הברז בטוחים לשתייה, או למקלחת, היום? אנחנו מניחים שכן, מבלי לטרוח לבדוק. האם חגורת הבטיחות שלכם חגורה כשאתם ברכב? אם לא, חיישן יתריע בפניכם ויזכיר לכם שוב ושוב לחגור אותה. האם האוויר בטוח לנשימה? האם מתקיים היום אירוע מזג אוויר קיצוני שמסכן אתכם? האם החבר שאיתו אתם עומד להיפגש עומד להדביק אתכם במחלה מידבקת?
אנחנו מניחים שאלה אינם חששות אמיתיים, ושהכל יסתדר (וזה בסדר, ברוב המקרים זה באמת כך), אבל הסיבה היחידה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו להניח הנחות כאלה היא שבמקום כלשהו, לאורך תקופות זמן ארוכות, מבוגרים אחראיים עשו את העבודה הנדרשת כדי להבטיח שפעולות יומיומיות ושגרתיות כאלה לא יהוו איום על חיינו.
הסוכנות להגנת הסביבה (EPA), מינהל המזון והתרופות (FDA), ומחלקת החקלאות עקבו לאורך זמן אחר איכות האוויר והמים בארה"ב, הבטיחו שהם בטוחים לבני אדם, והוציאו התרעות ואזהרות בזמן אמת לתושבים במקרה שאינם כאלה.
מינהל הבטיחות בדרכים הלאומי (NHTSA) פיקח במשך שנים על תקני חגורות הבטיחות והתקנות הנוגעות להן בארה"ב, והבטיח שהן עומדות בדרישות בטיחות מודרניות.
השירות המטאורולוגי הלאומי (NWS), המנוהל על ידי מנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי (NOAA), עוקב במשך זמן רב אחר מזג האוויר הקיצוני ברחבי ארה"ב, החופים והעולם כולו - ושולח התרעות, אזהרות והמלצות לתושבים באזורים המושפעים.
והמרכזים לבקרת מחלות ומניעתן (CDC), הכפופים למחלקת הבריאות ושירותי האנוש, עוקבים זה שנים אחר התפשטות מחלות וזיהומים ברחבי ארה"ב, מזהים התפרצויות ופועלים לבלום את התפשטותן.
אך חלק גדול מהעבודה הזו (ועבודות דומות לה), עבודה שבוצעה על ידי מומחים אמיתיים לאורך עשרות שנים, מבוטלת או בוטלה כבר, לטובת גישה שבה נדרשים יחידים להסתדר בעצמם, לקבל החלטות בעצמם, ולעשות "מחקר עצמאי" על עניינים של חיים ומוות - כמו בריאות הציבור, בטיחות הציבור, ונושאים שמשפיעים על עתידו ארוך הטווח של העולם כולו. האמת היא שהקונצנזוס לא חותר תחת המדע, אלא שדחיית הסמכות והידע של מומחים, והחיבוק החדש שלנו לאידיאולוגיה של "תעשה את המחקר שלך", היא מתכון לאסון חברתי. למען האמת, רובנו אפילו לא מצוידים מספיק כדי להכין שיעורי בית בסיסיים בנושא הזה - שלא לדבר על לבצע מחקר של ממש. הנה מה שעומד מאחורי זה.
הרעיון של "לעשות מחקר בעצמך" יכול להתקיים רק בצמידות לרעיון שרובנו מקבלים כמובן מאליו עד כדי כך שאנחנו כמעט לעולם לא מזכירים אותו במפורש: הרעיון שאנחנו חיים במציאות שיש בה חוקים, ושאפשר, לפחות באופן עקרוני, להבין את החוקים האלה. זהו הרעיון המרכזי שעומד בבסיס כל תחום שטוען להיות מדעי באיזושהי מידה:
שיש לנו מערכת ממשית, פיזית, מבוססת חומר (למשל: עשויה אטומים),
שיש חוקים בסיסיים שמכתיבים את ההתנהגות של אותה מערכת,
שאפשר לצפות במערכת הזאת, למדוד אותה, לשלוט בתנאים שבהם היא פועלת ולבצע עליה ניסויים,
לאסוף תוצאות שמלמדות אותנו מה קורה למערכת הזאת באופן שחוזר על עצמו וניתן לשחזור,
ולאחר מכן להסיק מסקנות על האופן שבו תתנהג אותה מערכת בתנאי העולם האמיתי שסביר שניתקל בהם.
ייתכן שזה לא נראה כמו "השיטה המדעית" שאתם מזהים (או מה שלימדו אתכם בבית הספר), אבל האופן הזה של חשיבה על העולם הוא לב-לבה של דרך פעולתו של המדע. יש לנו מערכת אמיתית, חומרית, שקיימת במציאות הפיזית שלנו: זה יכול להיות כדור הארץ, מי השתייה שלנו, אוכלוסיית הילדים בעולם, או פשוט הגוף הפרטי שלכם. אנחנו יודעים שהמערכת הזאת מצייתת לחוקים פיזיים - גאולוגיים, פיזיקליים, ביולוגיים, או, כשמדובר בחוקים שפחות מובנים לנו, רפואיים, פסיכולוגיים או סוציולוגיים - גם אם איננו מכירים את כל החוקים האלה לעומק. אנחנו יכולים לבצע ניסויים על המערכות האלה - בין אם באופן מכוון ובתנאים מבוקרים, ובין אם בדרך תצפיתית, כאשר הדברים מתרחשים במצבים שאין לנו שליטה עליהם, כמו במקרים אסטרונומיים.
ללא קשר לאופי הנתונים שאנו אוספים, אנו יכולים להשתמש במכלול המידע כולו - כולל כל ההסתייגויות, השגיאות, תחומי חוסר הוודאות והמגבלות הנדרשות - כדי לבנות את התמונה הטובה ביותר לא רק של המציאות הפיזית, אלא גם של הסוגיה הרלוונטית הנדונה, באופן שמסביר בצורה המיטבית את הנתונים שברשותנו. אם ברצונכם לתרום תרומה חדשה לתחום שנחקר בצורה כזו, מוטב שתוודאו קודם כל - הרבה לפני שתנסו לבצע מחקר חדש - שהבנתם את כל גוף המחקר הרלוונטי שכבר נערך בתחום הזה, ושאתם מודעים לתוצאות, לשאלות הפתוחות, למודלים, למגבלות ולחוסר הוודאות שמאפיינים את המחקרים הקודמים.
זו משמעות הביטוי "לעשות שיעורי בית".
אם לא עשיתם את שיעורי הבית - ובצורה יסודית, מדויקת ומקיפה - הרי שאתם חסרים את המרכיב החשוב ביותר הדרוש כדי לתרום ידע חדש לאותו תחום שבו אתם מנסים לעסוק: את הידע הבסיסי, או נקודת המוצא, שבלעדיהם לא תוכלו אפילו להבין עם מה אתם מתמודדים.
למשל, ישנם אנשים רבים המאמינים שכימיקלים הם בהכרח מזיקים, ושהימנעות ממגע או צריכה של אותם כימיקלים תוביל לכך שלא תחלו כמעט לעולם. זוהי גרסה מצומצמת של מה שמכונה "כשל הפנייה אל הטבע", אך עצם האפשרות לחשוב מחשבה כזו מעידה על מידה עצומה של הזנחה בכל הנוגע ל"שיעורי בית". כלומר, מדובר בדוגמה מובהקת למסקנה שמובילה לא מהבנה של ידע קודם, אלא מהתעלמות ממנו.
כאשר אנשים משתמשים במילה "כימיקל", הם מתכוונים - גם אם לא במודע - לתת-תחום מסוים בכימיה: מדע האטומים, המולקולות, היונים, המלחים, האנזימים וכו', וכיצד הם פועלים זה עם זה בתוך מערכת דוממת (במקרה של כימיה אנאורגנית) או חיה (במקרה של כימיה אורגנית ו/או ביוכימיה). צריך רק שבריר שנייה כדי להבין שכל מערכת פיזית שאנו באים איתה במגע כאן על פני כדור הארץ עשויה מאותם רכיבים בדיוק: אטומים, מולקולות, יונים, מלחים, אנזימים וכן הלאה. בני האדם, האוויר שאנו נושמים, המים שאנו שותים, המזון שאנו אוכלים, התרופות שאנו צורכים, הדברים החיים והדוממים שאנו פוגשים - כולם מורכבים מחומרי הגלם הללו, הקשורים זה לזה באינספור אפשרויות של שילובים.
למעשה, אין שום קשר בין השאלה האם חומר כלשהו הוא "טבעי" לבין השאלה האם הוא בטוח או אפקטיבי. באותו אופן, גם העובדה שנוהג מסוים היה נפוץ או מקובל בעבר אינה מעידה דבר על בטיחותו או על יעילותו. ובכל זאת, כשאנחנו שומעים את המילה "כימיקל", רבים מאיתנו נרתעים, משום שאנו נוטים לקשר אותה לרעלים, לחומרים רעילים או מסוכנים - אף שבפועל, כל מערכת פיזית שמורכבת מאטומים (כלומר, כל דבר פיזי ביקום) יכולה להיחשב "כימיקל". כימיקלים יכולים באותה מידה לשמור עלינו (למשל: כלור או ברום בבריכת שחייה) או להזיק לנו (כמו ציאניד שנבלע). הכול תלוי במהות החומר, באיך משתמשים בו, היכן משתמשים בו ובאיזו ריכוז.
אם הרעיון הזה נשמע לכם שנוי במחלוקת - אל תיבהלו; הוא היה שנוי במחלוקת כבר כאשר העלה אותו לראשונה המדען פאראצלסוס בשנת 1538, והוא נחשב עד היום לאחד מעמודי התווך המרכזיים של מדע הטוקסיקולוגיה (מדע הרעילות). אמירתו הידועה:
"כל דבר הוא רעל, ואין דבר שהוא חסר רעל; רק המינון הוא זה שהופך דבר מה לרעל או לא".
מקוצרת לעיתים בפשטות: "המינון הוא שקובע את הרעילות". אם תצאו עכשיו ותשתו 7 עד 11 ליטר של מים, סביר להניח שתמותו מהרעלה - כלומר, מהרעלת מים. אבל אם תשתו רק חצי ליטר, כנראה תרגישו רעננים. באותה מידה, אם תיקחו 500 מ״ג של N-acetyl-para-aminophenol (המוכר יותר כפרצטמול), ייתכן שתפחיתו במעט בחום או בכאב שלכם, אבל אם תיקחו עשרה כדורים כאלה - זה עלול להיות מסכן חיים. כאשר אנשים מתריעים על "כימיקלים רעילים", הם עושים זאת לעיתים קרובות בלי שיש להם אפילו את הידע הבסיסי ביותר לגבי מהי בכלל רעילות.
מצבים דומים מאוד לכך חזרו והופיעו שוב ושוב כאן בשנת 2025 - כאשר המוסדות שאמונים על בריאות הציבור, בטיחותו, וההגנה הבסיסית על ילדים והסביבה - זנחו או ויתרו בפועל על אחריותם כלפי החברה. מי שתייה מופלרים, אחת מהתערבויות בריאות הציבור החשובות ביותר של המאה ה-20, אשר:
מחזקים את העצמות,
מחזקים את זגוגית השן,
מפחיתים משמעותית עששת אצל ילדים ואובדן שיניים אצל מבוגרים,
ובעיקר מועילים לאוכלוסיות החלשות ביותר מבחינה סוציו-אקונומית,
וללא תופעות לוואי ניתנות לכימות כאשר נמצאים ברמות המומלצות על ידי ה-CDC של 0.7 מ"ג לליטר (ולעיתים נמדדים בטווח שבין 0.5–1.0 מ"ג לליטר),
הועמדו לאחרונה בספק - לא בשל ראיות מדעיות, אלא בשל תעמולה פוליטית חסרת בסיס - וכבר נאסרו בפועל בכמה מדינות, בצעד שמונע לחלוטין משיקולים פוליטיים.
באופן דומה, גם חיסונים - אשר דורגו כהתערבות בריאות הציבור מספר 1 של המאה ה-20 על ידי ה-CDC - הוכחו כבטוחים ויעילים, ומפחיתים ואף מחסלים את חומרת ההדבקה ואת רמת ההעברה של מחלות שניתנות למניעה. עשרות אלפי מקרי מוות ומיליוני הדבקות נמנעו מדי שנה בזכות אימוץ כמעט אוניברסלי של חיסוני ילדות ובגרות שגרתיים, כפי שהומלצו על ידי ה-CDC. ובכל זאת, אנשים רבים - מתוך שילוב של פחד, בורות, ותפיסה שגויה באופן עמוק של מה שחיסונים עושים בפועל בגוף - בוחרים לוותר על חיסונים שגרתיים. בכך הם מסכנים ילדים, תינוקות, בעלי מערכת חיסונית מוחלשת, וקשישים - ומעמידים אותם בפני סכנה ממשית של מחלה קשה, פגיעה מתמשכת ואף מוות.
למעשה, מחקר משנת 1994 קבע כי במהלך המאה ה-20, תוחלת החיים הממוצעת של אדם שנולד וחי בארה"ב עלתה ביותר מ-30 שנה, וכי כ-25 מתוך שנות החיים הנוספות הללו נבעו מהתקדמות בתחום בריאות הציבור. נוסף על חיסונים והפלרת מי שתייה, התקדמויות אלו כללו גם:
שיפורים בבטיחות בדרכים, כולל שימוש בחגורות בטיחות, מושבים בטיחותיים לילדים, קסדות לאופנועים, ירידה בנהיגה תחת השפעת אלכוהול, ושיפורים הנדסיים הן בכלי הרכב עצמם והן בתכנון הכבישים.
בטיחות במקום העבודה, במיוחד בצמצום פציעות ומקרי מוות בתעשיות כמו כרייה, ייצור, בנייה ותחבורה.
שליטה טובה יותר במחלות זיהומיות באמצעות מי שתייה נקיים ובטוחים ושיפור נרחב בהיגיינה ובתברואה.
ירידה בתמותה ממחלות לב כליליות ומשבץ מוחי, בעקבות ההכרה בנזקי הטבק ומעבר למיקוד רפואי בזיהוי וטיפול בלחץ דם גבוה.
ירידה בתמותת אימהות ותינוקות, הודות לשיפור בהיגיינה, תזונה, גישה טובה יותר לטיפול רפואי ושירותים לתכנון משפחה ואמצעי מניעה.
מזון בטוח ובריא יותר, עקב הפחתה בזיהומים מיקרוביאליים, שיפור בתכולה התזונתית של המזון, והעשרת מזון - אשר הביאה כמעט להיעלמותן של מחלות מחסור תזונתי כגון רככת, זפקת ופלגרה.
רבות מהתכניות והשירותים הללו - נכון לשנת 2025 בארה"ב - כבר צומצמו, פורקו או בוטלו לחלוטין.
אבל מי הם האנשים שמערערים על הבטיחות והיעילות של ההתערבויות האלו? מי הם האנשים שמטילים ספק בכך שהכדור הארץ מתחמם, ושפעילות האדם - ובעיקר שריפת דלקים פוסיליים - היא הסיבה לכך? מי הם האנשים שטוענים שווירוס SARS-CoV-2, שגורם למחלת הקורונה, לא נבע מהתפרצות זואונוטית טבעית, אלא מקדמים את הרעיון שהנגיף יוצר במעבדה סינית?
כמעט בכל המקרים - אלה אינם המומחים האמיתיים בתחומם. אלה אנשים חסרי התמחות, ובמקרים רבים אפילו לא טרחו ללמוד כראוי את היסודות המדעיים של התחום שבו הם מביעים דעה. אם הם כן באים מהתחום, הרי שמדובר לעיתים קרובות ב"קונטרה-מדענים" - כאלה שדוחים את הידע היסודי והמבוסס שהקהילה המדעית קיבלה ממניעים מדעיים איתנים.
מבחינה מדעית, אנו יודעים מה אמת ומה לא - ברמת ביטחון גבוהה הרבה יותר ממה שרוב האנשים מעלים על דעתם. אנו יודעים ש-SARS-CoV-2 לא נוצר במעבדה סינית, ומסעות תעמולה שקריים לא ישנו את העובדה הזו. אנחנו מבינים כיצד מיתוסים אנטי-מדעיים משתלטים על החברה, אבל ההבנה הזו לא הופכת אותם לפחות מזיקים - ולא ליותר נכונים. ואנחנו יודעים עד כמה החיסונים בטוחים ויעילים, גם אם הממשל האמריקאי של היום מבלבל את הציבור או זורע ספקות לגביהם. המציאות אינה משתנה בגלל קיומה של דיסאינפורמציה.
אפילו המדע הבסיסי ביותר שעומד מאחורי ההתחממות הגלובלית - תחום שצריך להיות נטול כל מחלוקת מבחינה מדעית - עשוי להתברר בעתיד כנקודת המפנה שבה החלה ההידרדרות הציבורית בארה"ב לגבי החשיבות של "לעשות שיעורי בית". בשנת 1977, חברת אקסון כבר הכירה במציאות של התחממות גלובלית - רק עשר שנים לאחר שהקהילה המדעית חזתה בדיוק מה צפוי לקרות, על בסיס מודל אקלימי שהפך מאז למודל יסודי. אבל הדו"ח ההוא נקבר. בשנות ה-80 הפכה ההתחממות הגלובלית למיינסטרים מדעי, אך תעשיינים ומתנגדים פוליטיים תייגו את מי שהתריעו על כך כ"היסטריים", וטענו שהמדע עדיין "לא סגור" על הנושא.
גם כאשר העולם התגייס לאיסור כימיקלים שפגעו בשכבת האוזון, העולם כשל בפעולה דומה נגד ההתחממות הגלובלית - מה שהוביל לעלייה עקבית בפליטת גזי חממה, מגמה שממשיכה גם כיום. הביולוג שון ב' קרול (Sean B. Carroll) זיהה שישה שלבים קבועים באסטרטגיית ההכחשה, שחוזרת שוב ושוב ומשכנעת את דעת הקהל:
הטלת ספק במדע.
ערעור על המניעים והיושרה של מדענים.
הגזמה בחשיבות חילוקי דעות פנימיים, וציטוט "טרחנים" כאוטוריטות.
הגזמה בהשלכות האפשריות של הפעולה המוצעת.
קריאה לחופש אישי.
דחייה של כל דבר שיערער על תפיסת עולם יסודית.
ראינו את זה קורה שוב ושוב: סביב המים המופלרים, סביב חיסונים, סביב מקור הקורונה, וסביב שינויי האקלים. ולא רק שם - בארה"ב 2025, אפשר למצוא עוד ועוד דוגמאות: אנשים שמכחישים את האבולוציה, את המפץ הגדול, את כדור הארץ ככדור, ואף את עצם זכויותיהם של בני אדם אחרים לשוויון.
אבל יש דרך חזרה מכל זה — דרך חזרה אל המציאות. הצעד הראשון הוא להכיר בערך של לא "לעשות מחקר משלנו", אלא של לעשות שיעורי בית. אם באמת אכפת לנו מנושא מסוים - ולא רק מאישוש הדעה שכבר אימצנו לעצמנו - הדרך אינה לשכנע את עצמנו ביכולתנו להחליף מומחים, או להעריך יתר על המידה את הידע והכישורים שלנו. האמת הפשוטה היא שרובנו לעולם לא נשקיע את המשאבים הנחוצים כדי להפוך למומחים אמיתיים ברוב הנושאים שחשובים לנו - וזה בסדר. זוהי אינה תקלה באדם; זו מגבלה אנושית טבעית. הידע הנדרש כדי להבין באמת כל תחום הוא עצום, ורק מי שהתמסר לחקר השדה יוכל לרכוש את התשתית הזו לעומק.
הדרך חזרה למציאות היא בהכרה בערכו של ידע אמיתי, ובהוקרה לאנשים שהקדישו את חייהם לקידום האנושות דרך גילוי האמיתות המדעיות של העולם. אין פירוש הדבר שאסור לעולם לערער על קונצנזוס מדעי - אלא שערעור כזה לגיטימי רק כאשר הוא מגיע ממומחים שעשו שיעורי בית מדוקדקים, ושולטים במורכבויות של התחום. אם נצליח לבחור בדרך הזו - נוכל לשוב לשאוף לחברה מתפקדת, שבה כולנו פועלים יחד כדי לעצב מדיניות עבור טובת הכלל בטווח הארוך. אבל אם נוותר על כך, ונמשיך לפעול מתוך בורות עטופה ביומרה - אז המעטה הדקיק של הציוויליזציה עלול להיסדק ולהתמוטט.
תגובות