מאת: יגאל שלמייב
בציבוריות הישראלית נתפסים אנשי תל אביב ושכנותיה כנהנתנים, אנשים מנותקים שלא אכפת להם משאר המדינה, לא פטריוטים, ואפילו לא מתגייסים מספיק לצה"ל ונלחמים למען המדינה (אלעזר שטרן בהיותו ראש אכ"א). בהנחה שחלק מהדברים נכונים, האם זה נובע מהחלטה מודעת של תושבי תל אביב והחוף לחיות אורח חיים כפי שנזכר לעיל או שאולי הגיאוגרפיה של האזור היא זו שיצרה ומכתיבה מציאות זו?
במשך ההיסטוריה חברות אנושיות התאפיינו בהתנהגות, תפיסות וערכים שונים שנוצרו, בין היתר, כתוצאה מאזור המגורים שלהם. האדם הוא תבנית נוף מולדתו ובמקרה הנ"ל תבנית הגיאוגרפיה שלו... במאמר זה אבחן כיצד תחומים שונים בחייהן של חברות אנושיות, כגון: תרבות, השכלה, כלכלה, צורת התיישבות, תפיסת הפרט, אמונה, דת, פלורליזם ועוד, הושפעו ועוצבו ע"י התנאים הגיאוגרפים בהן התקיימו.
כלכלה
ערי החוף כוללים נמלים שמושכים אליהם אוניות מסחר ומבקרים מארצות קרובות ורחוקות. בנוסף לכך, אזור המישור מהווה גם בסיס לנתיבי מסחר יבשתיים שהופכים את העיר למרכז כלכלי גדול המבוסס על מפגש בין סוחרים עם סחורות ושירותים שונים. המפגש של נתיבי סחר שונים מזמנים גם לאנשי המקום אפשרויות מסחר בערים וארצות אחרות ובכך יוצרים מעבר דו סיטרי של אנשים וסחורות. כל אלה מעשירים כלכלית את אנשי החוף ויוצרים בתורם מנועי צמיחה נוספים שמגבירים את העושר הכללי. באזור ההר לעומת זאת, בשל הטופוגרפיה ההררית נשענה הכלכלה יותר על חקלאות וגידול צאן ופחות על מסחר ותיירות. בדרך כלל החקלאות ההררית לא מניבה כמות יבול ברמה מסחרית אלא באה לענות בעיקר על צרכי המשפחה והכפר ובעודפים שנשארו התנהל סחר יחסית דל עם כפרים וישובים סמוכים או נדדו לעיר הגדולה הקרובה לצורך מכירת התוצרת. בשל כך עושר לא נצבר באזור ההר והכלכלה נותרה בעיקרה מוגבלת.
פלורליזם אתני ודתי
הסוחרים והמבקרים הזרים שהגיעו לערי החוף דרך הנמלים או היבשה העשירו את הפסיפס האתני, דתי, תרבותי של העיר ובכך יצרו אווירה של פתיחות וקבלה של אנשים מארצות ותרבויות שונות שהנחילה לחברה ערכים של פלורליזם אתני ודתי. לעומת זאת, המגע של אנשי ההרים עם זרים, שזכו לרוב ליחס חשדני וקר, היה מועט ופחוּת יותר וכך גם נכונותם לקבל השפעות זרות. עם זאת באופן כללי, קבוצות של חקלאים באזור ההר נטו לקבל את מרותו של שלטון זר ובמקרים מסוימים אף היו מוכנים לאמץ את דתו הזרה ובלבד שיוכלו להישאר על אדמתם ולעבד אותה. כך קרה שיהודים, נוצרים ושומרונים לאורך שדרת ההר (יהודה, שומרון ובגליל) התאסלמו בתקופות שונות בגלל שעמדו בפני סכנת טבח, גירוש או נישול מאדמתם.
עושר ותרבות חומרית
עם העלייה בכמות המסחר והמבקרים, עלתה גם רמת העושר של אנשי החוף המקומיים שאפשרויות התעסוקה שלהם התרבו והפכו אותם לבעלי אמצעים שיכולים לאפשר לעצמם חיים נוחים וטובים יחסית, כגון: בית גדול ומרווח, מאכלים מגוונים, מלבושים שונים ויוקרתיים, תכשיטים, אבני חן, חפצי נוי, כלים מפותחים ועוד. לעומת זאת, התרבות החומרית של אנשי ההר נותרה דלה יחסית, הכלים היו ברובם פשוטים, שימשו לקיום בסיסי ובעיקר לעבודת האדמה, גידול הצאן ואחסון מזון ומים, ללא מוצרי יוקרה ופנאי.
הגות ופילוסופיה
הגישה לתרבויות אחרות חשפו את אנשי החוף לרעיונות ודעות שהפכו אותם לאנשי העולם הגדול. כך הגות, פילוסופיה ותפיסות מדיניות וחברתיות שונות נוצרו והתגבשו בערי החוף והמישור היכן שמלומדים שונים יכלו להרשות לעצמם להרהר, לבדוק ולהסיק מסקנות על סוגיות ושאלות שונות. זאת לעומת החיים בהר שדרשו עבודה קשה ויומיומית כדי לשרוד ולא אפשרו או עודדו פנאי להגות ופילוסופיה.
רמת דתיות
החיים היחסית נוחים טובים באזור החוף שנוצרו בשל המסחר הרב והחיכוך עם דתות ואמונות אחרות הפכו את אנשי החוף לגמישים מבחינה דתית, פחות אדוקים ודוגמטים ואף במידה מסוימת חילוניים. היבט אחר של הדת באזור החוף היה סינקריזם (מיזוג של אמונות ודתות), זאת בשל השפעה על הדת המקומית מצד אמונות ודתות אחרות שהייתה איתן במגע ואף השפיעה עליהן בחזרה ובכך יצרה מיתוסים ומתודות דתיות חדשות. באזור ההר לעומת זאת, העובדה שמדובר במקום גבוה בשילוב עם תפיסת ההר כמקום מסתורי ומיסטי, העצימה את תחושת הקירבה לאלים ולכן גם רמת האמונה והנאמנות לפולחן הייתה גבוהה יחסית. בנוסף לכך, העובדה שקיומם של אנשי ההר נשען על חקלאות יצרה פולחן עשיר סביב פריון האדמה שליווה אותם במשך אלפי שנים. כך גם אירועים דתיים רבים בהיסטוריה התרחשו על הרים ומזבחות ומקדשים נבנו בדרך כלל על הר או גבעה נישאת.
צורה ואופי ההתיישבות
בדרך כלל אזור החוף הינו יחסית מישורי ובכך מתאפשרת הקמת ערים גדולות המכילות כמות גדולה של אנשים שיוצרת בתורה צורך בהיררכיה, ארגון ומוסדות עירוניים האמונים על קבלת ההחלטות, הביטחון, הסדר והניקיון כמו גם תרבות פנאי ובידור (תיאטראות, מוזיקה, אומנות, ספורט, מרחצאות וכדומה) שנתפסות כנהנתנוּת וכאורח חיים מערבי ומפונק. באזור ההר לעומת זאת הטופוגרפיה ההררית הקשה מנעה בנייה של ערים גדולים עם כמות גדולה של תושבים ובשל כך לא נוצרו מנגנונים על-משפחתיים בדומה לעיר שיספקו שירותים שונים ואת צרכי התושבים וכמו כן העיסוק היומיומי בחקלאות ובצורך לשרוד לא הותירו מקום לפיתוח תרבות פנאי ובידור כפי שנוצרה בערי החוף, אם כי כן הייתה פעילות חברתית-טקסית ייחודית להר אך זו הייתה חד גונית בעיקרה ומצומצמת. אופי המגורים התקיים בכפרים קטנים המרוחקים אחד מהשני במרחקים יחסית גדולים, מצב שיצר חשיפה ואיום מצד גנבים וכנופיות והצריך התארגנות של כל אנשי הכפר להגן על הרכוש, התוצרת ותושבי המקום.
הון והשכלה
הערים הגדולות והמישוריות מרכזות גם תעשיות רבות ושונות שמצריכות אנשים בעלי הון ומשכילים בתחומים שונים שיוצרים אליטות ומעמדות. כך התפתחו והוטמעו בחברה ערכים כגון: השכלה, הצלחה חומרית, תחרותיות, התייעלות, רצון להתעשר, פיתוח ויצירת עסקים ועוד. באזור ההר לעומת זאת, בגלל שהעיסוק העיקרי הינו חקלאות וגידול צאן, לא היה צורך או ערך ברכישת השכלה, מלבד ידע חקלאי שנצבר ועבר מדור לדור, בתי ספר לא התפתחו בהר כפי שהתפתחו בערי החוף והון לא נצבר בו.
קוסמופוליטיות
בנוסף לזרם הסוחרים ומבקרים שונים, המיקום על החוף הקל גם את הגעת צבאות של אימפריות וממלכות שונות שהותירו את חותמם באדריכלות, תרבות, שפה, אוכל, דת, רעיונות ועוד על התושבים המקומיים, ויצרו אווירה קוסמופוליטית בעיר החוף. לעומת זאת אזור ההר נשאר רוב הזמן נקי מהשפעות זרות או השפעה מועטה ביותר, עקב הגישה הגיאוגרפית הקשה ובמשך מאות שנים נחשב ההר לאזור שקפא על שמריו ושימר אלמנטים עתיקים בתחומים שונים כגון: בנייה, כלי עבודה, לבוש, אמונות, תפיסות חברתיות, התנהגות, ערכים ועוד.
תפיסת המרחב
איש החוף הניצב מול הים תמיד חלם וראה בעיני רוחו את עצמו חוצה את הים לארצות אחרות ורחוקות, מגיע לאופק ולכן, גם בהשפעת הכלכלה וקיומן של נתיבי הסחר, צורת המחשבה שלו היא אוניברסלית יותר ובנויה על תודעה של רצון לפרוץ גבולות, לגלות את העולם ולחוות הרפתקאות שייקחו את האדם הרחק מארץ מולדתו לפרק זמן מסוים או אף לתמיד. איש ההר לעומת זאת תפס את אזור ההר כמבצר, מקום גבוה ובטוח שאליו קשה לאויבים וצבאות זרים להגיע ולכן השאיפה היא להישאר לחיות בו לתמיד ולא להסתכן בירידה ממנו למקומות נמוכים וחשופים לסכנה. בנוסף לכך עבודת האדמה קשרה את תושבי ההר לאדמתם ואלה לא חלמו או שאפו לעזוב אותה ולנדוד לארצות אחרות.
אופי האדם
אפשר לומר, בהכללה גסה, שיש מעין השתקפות של תכונות ואופי הים או ההר בתושביהן: כך אנשי החוף משולים באופיים למים- זורמים ומשתנים עם הזמן והנסיבות, פשרנים, עדינים ונעימים, לעומת זאת אנשי ההר משולים באופיים לסלע- קשים, חזקים פיזית, מחוספסים, עקשנים וחסרי פשרות.
הפרט מול הקולקטיב
באזור החוף הביטחון היחסי, ההזדמנויות העסקיות והחיכוך התרבותי והמחשבתי הציבו את הפרט במרכז ואפשרו לו לבטא את רצונותיו, יכולותיו ושאיפותיו ללא צורך או חובה בהישענות על קבוצה מסוימת. לכך תרמה גם העובדה שערי החוף הכילו כמות גדולה יחסית של אנשים שברובם זרים זה לזה ולכן רמת הניכור ותחושת הבדידות היא גבוהה. לעומת זאת באזור ההר ההישענות הקיומית על חקלאות, הבידוד הפיזי והצורך בהגנה הציבו את המשפחה והקולקטיב במרכז שהרי לפרטים אין יכולת לשרוד בתנאים כאלה אלא רק לקבוצה מלוכדת שמתבססת על קשר דם. להבדיל מאנשי ערי החוף שנהנים מגורמים שונים שמספקים להם את צרכיהם, המשפחה הגרעינית באזור ההר הייתה חייבת לדאוג לעצמה לכל קיומה (גידול מזון, אספקת מים, שמירה על צאן, הגנה על בני המשפחה ורכושם ועוד) ולכן הסולידריות והנאמנות בין בני המשפחה הן חזקות.
תפיסת האחר
לאורך תקופות רבות בהיסטוריה התנהל מעין מאבק תודעתי סוציולוגי-תרבותי בין אנשי ההר לאנשי החוף, כאשר אנשי החוף ראו באנשי ההר, חקלאים פרימיטיביים, קנאים, אלימים, דתיים, סגפנים, צרי אופקים, נחותים מוסרית וערכית. אנשי ההר מצידם ראו באנשי החוף אנשים חלשים פיזית ומנטלית, נהנתנים, חסרי עומק ולא מחוברים לאדמתם ולשורשיהם, עסוקים בחומריות ותאוות, מחקים את תרבות העולם הגדול והזר ושואפים להיות כמוה.
מאפיינים דומים לאזור החוף, אם כי לא באופן מלא ומוחלט, אפשר למצוא גם בחלק מהערים בפנים הארץ היושבות על דרכי מסחר ומהוות מרכזים פוליטיים-כלכליים גדולים במרחב שלהם.
הבדלים אלה בגיאוגרפיה עיצבו את אופים והתנהגותם של שתי קבוצות אלה, אנשי ההר ואנשי החוף, והפכו אותם לקבוצות מנוגדות וקוטביות מבחינה מחשבתית, תרבותית, דתית ועוד. אנשי ההר ואנשי החוף הם למעשה שני קטבים של רצף המכיל מודלים שונים של חברות אנושיות ואפשר למצוא ביניהם דוגמאות שונות ומגוונות. כיום שינויים טכנולוגים וגיאופוליטיים משטחים את העולם ומצמצמים קמעה את השפעות הגיאוגרפיה אך ישנם עדיין פערים מוחשיים ותודעתיים של אותן חברות והנרטיבים של אנשי ההר מול אנשי החוף ימשיכו כנראה ללוות אותנו גם בעתיד. אופים והתנהגותם של בני אדם אם כן, אינו תמיד תוצר של החלטה אנושית מודעת אלא תוצאה של מציאות גיאוגרפית שהאדם לא תמיד שם לב אליה או מבין את השלכותיה על חייו ועל התנהגותו וכך גם בני אדם אחרים ששופטים אותו על כך. לכן בפעם הבאה שיש לכם ביקורת על אנשי החוף או אנשי ההר אל תפנו אליהם אצבע מאשימה, זאת בסך הכל גיאוגרפיה...
