איינשטיין לא אמר את זה: כיצד ציטוטים ויראליים שגויים מתפתחים ומשתכפלים

אתם מכירים את זה: "אי-שפיות היא לעשות את אותו הדבר שוב ושוב..." - ציטוט חכם שמיוחס לאיינשטיין, נכון? טעות! המאמר היום צולל לעולם הנסתר של "מגנטי הציטוטים" - דמויות היסטוריות כמו איינשטיין ומארק טוויין ש"גונבות" אמרות חכמות. תגלו מי באמת אמר את המשפטים הוויראליים, איך טעות של קורא לא קשוב או תסריטאי הוליוודי הופכת לאמת היסטורית, ואיך האינטרנט ובינה מלאכותית מאיצים את הפצת השקרים האלה. זהו סיפור מרתק על הלחץ האבולוציוני שגורם לציטוטים "לבחור" את השם המפורסם ביותר, ואיך הבלש של הציטוטים מנסה להשיב סדר לכאוס.

מאת: Kevin Dickinson

מקור: BigThink

כולנו מכירים את אימרתו הידועה של אלברט איינשטיין "אי-שפיות היא לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות". אלא שאין שום ראיה שהוא אמר או כתב את המילים הללו. הראיה המוקדמת ביותר לציטוט זה מגיעה מכתבה בעיתון משנת 1981 המדווחת על מפגש של "אל-אנון" (Al-Anon). זה יותר מרבע מאה לאחר מותו של הפיזיקאי הנודע.

איינשטיין היה, כמובן, הוגה דעות בעל תובנות עמוקות שעשה תצפיות חכמות ומרחיקות לכת רבות על טבע היקום והאנושות. אך אם לשפוט לפי פוסטים ברשתות החברתיות ותעשיית כרזות ההשראה, אפשר לחשוב שהוא היה מכונת פתגמים של איש אחד, המתחרה, ובכן, בספר משלי בחכמתו התמציתית.

הנה כמה ציטוטים נוספים של איינשטיין שאולי תזהו:

• "הדמיון היא הכל. הוא התצוגה המקדמית של מה שמחכה לנו בחיים".

• "מפעם לפעם, מוחו של אדם נמתח על ידי רעיון או תחושה חדשים - והוא לעולם לא חוזר למידותיו הקודמות".

• "הם אמרו שזה בלתי אפשרי, אבל הטיפש לא ידע את זה - אז הוא פשוט המשיך ועשה זאת".

• "האדם המציא את פצצת האטום. אף עכבר בעולם לא היה חושב לבנות מלכודת לעכברים".

• "ההבחנה בין עבר, הווה ועתיד היא רק אשליה עקשנית מאד".

מבין אלה, היחיד שיש ראיות התומכות בייחוסו לאיינשטיין הוא האחרון. למעשה, הציטוט המדויק מופיע במכתב שכתב ב-1955 לחברים לאחר מות חבר קרוב, ובו כתב: "עבורנו הפיזיקאים המאמינים, ההפרדה בין עבר, הווה ועתיד היא לא יותר מאשליה, אם כי עקשנית מאד".

איינשטיין הוא מישהו שגארסון או'טול (שם עט של גרגורי סאליבן) מכנה "מגנט ציטוטים" או "דמות מלכודת זבובים". אלו הם אנשים המושכים אליהם ציטוטים שגויים באותו כוח משיכה של שמש האוספת לוויינים. כוכבי ציטוט אלה כוללים דמויות מהוללות כמו מארק טוויין, אוסקר ויילד, מאיה אנג'לו, וינסטון צ'רצ'יל, דורותי פארקר ובנג'מין פרנקלין - שמות שאו'טול מכיר היטב.

או'טול מנהל את "Quote Investigator" (חוקר ציטוטים), אתר אינטרנט המוקדש לחשיפת האמת על ציטוטים ולאיתור השימוש המוקדם ביותר הניתן לאימות שלהם. ייתכן שהוא גם מחזיק שיא עולם לא מוכר בהקלדת המשפט, "אין ראיה מהותית לכך שאיינשטיין כתב או אמר אמירה זו" יותר מכל אדם אחר.

קווין דיקסון (Kevin Dickinson) התכתב לאחרונה עם או'טול באימייל כדי לדון מדוע דמויות כמו איינשטיין הופכות למגנטי ציטוטים, כיצד הייחוסים השגויים הללו מתרחשים ומתקבעים בתודעה התרבותית שלנו, וכיצד קללה סינית עקשנית אחת הפכה בסופו של דבר לברכה עבור חקר הציטוטים.

או'טול החל לחקור ציטוטים בשנות ה-2000. באותה תקופה, הוא כתב מאמר שחקר את אפשרויות המחקר של פרויקט Google Books, המעלה סריקות של ספרים וכתבי עת מספריות מרכזיות. באופן מקרי, נזכר או'טול, הוא נתקל בציטוט הזה בערך באותו זמן:

"שתחיה בזמנים מעניינים"

מעבר להיותו דרמטי מבחינה סמנטית, הציטוט מרשים מכיוון שהוא אינו מיוחס לאדם מסוים. במקום זאת, הוא מוצג כקללה סינית עתיקה. הרעיון הוא שמה שנראה כברכה בהתחלה - מי רוצה לחיות חיים משעממים וחסרי אירועים? - הופך לקללה כשמבינים ש"זמנים מעניינים" צבועים בדרך כלל במלחמות, מגפות ומהפכים חברתיים אחרים.

או'טול החליט לבדוק את הציטוט ושם לב שהמקור המוקדם ביותר שצוטט בוויקיפדיה היה סיפור מדע בדיוני קצר משנות ה-50, שלא היה עתיק וגם לא סיני. הוא החליט לחפור עמוק יותר באמצעות מאגר המידע של Google Books. הוא חשף כמה כיוונים מבטיחים ובסופו של דבר הצליח לאתר מופע של הציטוט בספר משנת 1944 בספרייה סמוכה. הספר, שכותרתו "האופי האמריקאי" ("The American Character"), טוען שמטרתו היא "להפוך עקרונות ועמדות אמריקאיות מסוימות למובנים יותר לציבור הבריטי". קודם כל, בהצלחה עם זה. ושנית, עדיין לא מקור סיני עתיק.

או'טול פירט את ממצאיו במאמר משנת 2007 באתר TeleRead, המוקדש לחדשות על ספרים אלקטרוניים. המאמר התגלה על ידי פרד שפירו (Fred Shapiro), המנהל המשנה לאוספים ופרויקטים מיוחדים בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל, שציין בתגובות כי עבודתו מצטטת התייחסות מוקדמת עוד יותר משנת 1939. בלבול קטן, אך כזה שהוביל את או'טול לשיעור מוקדם בחקר ציטוטים: "תמיד התייעץ במהדורה האחרונה של עבודת הייחוס של שפירו", הוא כותב (בצחוק, חלקית).

ובכל זאת, החוויה הובילה את או'טול להקים את "Quote Investigator" בשנת 2010, וכישורי המחקר שלו השתפרו בהתמדה. הערך הנוכחי שלו עבור "שתחיה בזמנים מעניינים" לא רק מציג ראיות חזקות לייחוס מוקדם עוד יותר - דיווח בעיתון ממרץ 1936 ב"יורקשייר פוסט" - אלא גם מפרט כמה ציטוטים סיניים שאולי שימשו כמבשרים לברכה המפוקפקת.

יש, למשל, את הציטוט הזה מהמאה ה-17 מתוך סיפור מתקופת שושלת מינג, "מוכר השמן זוכה במלכת הפרחים" ("The Oil-Peddler Wins the Queen of Flowers"):

"באמת, עדיף להיות כלב בימי שלום מאשר אדם בזמני מלחמה!"

כיום, מאמריו של או'טול מצוטטים על ידי עיתונאים בניו יורק טיימס, וושינגטון פוסט והגרדיאן. הם גם היו מתת שמיים עבור עבודת קווין דיקסון ב-Big Think. אפילו המבוא למהדורה האחרונה של שפירו מציע את המחווה החיננית הזו: "מחקריו המבריקים של או'טול סייעו רבות לספר הציטוטים החדש של ייל, הכולל עשרות רבות של ערכים המשקפים את ממצאי Quote Investigator".

מחקרו של או'טול לאורך השנים הוביל אותו לזהות שלוש תכונות שהופכות דמויות מסוימות למגנטי ציטוטים. ראשית, האדם הוא בעל משמעות היסטורית. אברהם לינקולן הנהיג את ארצות הברית דרך מלחמת האזרחים הסוערת. קמפיין העצמאות הלא-אלים של מהאטמה גנדי נתן השראה לתנועות זכויות אזרח ברחבי העולם. שניהם מגנטי ציטוטים מוחלטים.

כפי שראינו עם איינשטיין, התכונה השנייה היא שלאדם כבר יש מוניטין של ניסוח אמירות חכמות, שנונות, עמוקות ובעלות תובנה. ולבסוף, על האדם לגלם ארכיטיפ שמתפקד כמעין טריגר לאפקט. השנינות של מארק טוויין מכינה את הקורא לאפוריזם הומוריסטי, בעוד שהקשר של צ'רצ'יל לנאומים גדולים מכין אותו לקבל השראה.

"תחום הציטוטים הוא תחרותי ביותר", כתב או'טול. "אמירות פופולריות ודמויות משפיעות משתנות עם הזמן. לפיכך, קיים לחץ אבולוציוני הפועל על תהליך הבחירה והשכפול". הוא המשיך, "כאשר אמירה נבונה המיוחסת לדמות משנית מיוחסת מחדש לשם גדול, היא הופכת באופן מיידי למרתקת יותר, זכירה יותר וניתנת להעברה יותר. השילוב החדש נבחר ומשוכפל בקצב גבוה הרבה יותר".

בהתחשב בכך, אתם עשויים לתהות אם יש אנשים שמייחסים ציטוטים בכוונה תחילה כדי להעניק לפוסטים שלהם ברשתות החברתיות או לאפיגרפים בספרים יותר כובד משקל. ומשהו כזה אכן קורה מדי פעם. כדוגמה, או'טול מצביע על ציטוט זה, המיוחס לעיתים קרובות לכריסטופר קולומבוס:

"והים יעניק לכל אדם תקווה חדשה, כפי שהשינה מביאה חלומות על הבית"

כפי שכבר ניחשתם, או'טול לא מצא ראיות שקולומבוס אמר או כתב את המילים הללו. הראיה המוקדמת ביותר לציטוט היא גם הדקלום המפורסם ביותר שלו: השורות שנאמרו על ידי שון קונרי בסוף הסרט "המרדף אחר אוקטובר האדום" (1990).

התסריטאי לארי פרגוסון (Larry Ferguson) כתב את הציטוט במיוחד לסוף הסרט והצמיד לו את שמו של קולומבוס; לא הוא ולא הבמאי ג'ון מקטירנן ניסו להטעות. למעשה, מקטירנן דן בגלוי בבדיה בקטע הפרשנות של ה-DVD: "לארי כתב את השיר ששון מצטט בסוף. ברור שכריסטופר קולומבוס מעולם לא כתב דבר כזה, אבל הגימיק עובד".

כפי שאו'טול מציין, "ההשפעה הרגשית של הסצנה הועצמה על ידי הכללת הציטוט המזויף". מכיוון שקולומבוס מגלם את ארכיטיפ המסע לאמריקה - מסע בעל משמעות סמלית לנושאי הסרט ולמסעות הדמויות - המהלך עובד. ומכיוון שזו שורה זכירה שלכאורה נאמרה על ידי דמות היסטורית, היא קיבלה חיים משל עצמה מעבר לתסריט.

עם זאת, בדרך כלל, ייחוסים שגויים נובעים מטעויות כנות. כותבים, נואמים או אורחים במסיבה חולקים ציטוט שהם אוהבים או מרגישים שמתאים לרגע, אך בתהליך, מייחסים את הציטוט לאדם הלא נכון או זוכרים לא נכון פרט חשוב אחר. או'טול שיתף דוגמה:

"אנשים ישנים בשלווה במיטותיהם בלילה רק מפני שאנשים קשוחים עומדים מוכנים לנקוט אלימות למענם"

ציטוט זה יוחס לסירוגין לרודיארד קיפלינג, ג'ורג' אורוול ווינסטון צ'רצ'יל, אך ההתאמה האמינה המוקדמת ביותר שאו'טול מצא הופיעה בטור ב"וושינגטון טיימס" משנת 1993. בהתחשב בתאריך זה, אף אחד מאותם אנשים לא היה בחיים כדי לכתוב את המילים, והמחבר האמיתי התגלה כמבקר קולנוע וכותב הטורים ריצ'רד גרנייה (Richard Grenier). הנה המקור, כפי שהוא מצוטט ב-"Quote Investigator":

"כפי שג'ורג' אורוול ציין, אנשים ישנים בשלווה במיטותיהם בלילה רק מפני שאנשים קשוחים עומדים מוכנים לנקוט אלימות למענם"

בעקבות ההיסטוריה המצוטטת, או'טול מאמין שגרנייה סיכם דעה שהוא ייחס לאורוול, ופרשנים מאוחרים יותר הניחו אותה בטעות בתוך מרכאות. כך פשוט, פרפרזה התפתחה לקטע מצוטט. כמו עם קולומבוס, כוחו של שמו של אורוול, העובדה שהוא אמר אמירות דומות, ומעמדו כארכיטיפ חכם בזיכרון הקולקטיבי שלנו הפכו את הציטוט למשתכפל ביותר.

הנה דוגמה נוספת:

"הגדרה של קלאסיקה - משהו שכולם רוצים שכבר יקראו, ואף אחד לא רוצה לקרוא בפועל"

זהו ציטוט מפורסם של מארק טוויין, ובשנת 1900, בזמן שנשא נאום במועדון המאה התשע-עשרה בניו יורק, הוא אכן אמר את המילים הללו. אך במהלך הנאום, טוויין הבהיר היטב שהוא מצטט הערה חכמה ששמע מקיילב תומאס וינצ'סטר (Caleb Thomas Winchester), פרופסור לספרות אנגלית באוניברסיטת וסליין, קונטיקט. "טוויין נתן קרדיט לווינצ'סטר בקפידה, אך בתחום הציטוטים, שמו של וינצ'סטר נשכח במידה רבה, וטוויין כמעט תמיד מקבל את הקרדיט על אמרת הכנף הזו", כותב או'טול.

עוד ציטוט אחד לדרך:

"התרופה לשעמום היא סקרנות. אין תרופה לסקרנות"

דורותי פארקר מקבלת לעיתים קרובות את הקרדיט על זה, והמשוררת אכן כתבה שנינויות ידועות רבות על סקרנות. עם זאת, הראיה המוקדמת ביותר לציטוט שאו'טול מצא הייתה גיליון של "רידרס דייג'סט" מדצמבר 1980. שם, הוא הופיע במדור "ציטוטים שניתן לצטט" ומיוחס לאחת, אלן פאר.

איך זה התערבב עם פארקר? מכיוון שהרשימה נכתבה בסדר אלפביתי, הציטוט של פארקר מופיע ישירות מעל זה של פאר. בהתחשב בקרבה ובדמיון בשמות (פאר מול פארקר), או'טול משער שקורא לא קשוב פשוט ייחס בטעות את הציטוט הלא נכון לאדם הלא נכון.

אם אתם סקרנים, הציטוט האמיתי של פארקר מהרשימה (שהוא גם די טוב):

"שתי המילים היפות ביותר בשפה האנגלית הן: 'צ'ק מצורף'"

וכך זה ממשיך. בעוד שחלק מהציטוטים השגויים מפוברקים, רובם הם פשוט תוצאה של משחק טלפון שבור תרבותי רחב היקף. למרות כוונותינו ומאמצינו הטובים ביותר, התקשורת יכולה להיות לא מדויקת והזיכרונות שלנו פגומים. למזלנו, המילה הכתובה מציעה סוג של תיעוד אבולוציוני שחוקרים כמו או'טול יכולים להשתמש בו כדי להתחקות אחר שושלת היוחסין של הציטוטים המשמעותיים תרבותית הללו ולתת למחבריהם את הקרדיט הראוי – או, לפחות, לקרב אותנו לתשובה הזו.

"בסך הכל, חקר ציטוטים הוא מתגמל להפליא מכיוון שנתקלים בסדרה של תעלומות משעשעות. לפעמים התעלומה נפתרת, ומתקדמים גם כשהפתרון נותר לא ודאי", כותב או'טול. טכנולוגיות מודרניות מסייעות בשחזור שושלת היוחסין הזו בזכות ההיקף והנגישות של מאגרי מידע איכותיים. עם זאת, אם משתמשים בהן ללא מחשבה, אותן טכנולוגיות יכולות גם לספק לאנשים תחושת ביטחון כוזבת בתשובות שנמצאו.

כפי שאו'טול מציין, נראה כי ציטוטים שגויים צצים באינטרנט בתדירות גבוהה יותר מאז שהחל בשנת 2010. אדם שמתקשה לזכור ציטוט או ביטוי יכניס אותו לעיתים קרובות לגוגל ויבחר בקישור הראשון או השני. קישורים אלה מובילים אותם לעיתים קרובות לאתרים כמו Goodreads או BrainyQuote, העמוסים בציטוטים שגויים. מבלי לטרוח לחקור לעומק, האדם פשוט משתף את הציטוט השגוי בהודעת טקסט לחבר או לעוקבים בפייסבוק, והוא משתכפל. במשחק הטלפון השבור התרבותי הזה, האינטרנט הפך את תפקידנו מלהיות רק חוליה אחת בשרשרת למפעילים מן המניין. ובינה מלאכותית עלולה להחמיר זאת.

כמבחן, קווין שאל צ'אטבוטים פופולריים מי אמר את הציטוטים שנמצאו במאמר זה. כל אחד מהם נתן לו ייחוס שגוי פופולרי עם הנהון מדי פעם בלבד לכך שהוא עשוי להיות לא מדויק. היוצאים מן הכלל היחידים היו Perplexity AI - המצטט ישירות את Quote Investigator כמקור, ו-ChatGPT שאמר לו שהציטוט של קולומבוס הגיע מהפואמה "הזקן והים" שכתב ג'ון סטיינבק. (ציטוט כל כך שגוי שיידרש מאמר שלם של Quote Investigator כדי לפרק אותו).

זו רק ההתחלה של האופן שבו בינה מלאכותית עלולה להעכיר את מי המקור. כפי שאו'טול מציין: "בעבר, הקלטת אודיו או וידאו איכותית של אדם המוסר ציטוט הייתה ראיה חזקה. כעת, ניתן ליצור אודיו או וידאו מזויפים שבהם אדם מפורסם מדבר כמעט כל שורה כתובה מראש. אפשר גם ליצור גזרי עיתונים דיגיטליים במראה ריאליסטי. משמעות הדבר היא שהתחקות אחר מקור הראיות היא חיונית".

ככזה, גם אם ציטוטים אינם התחום שלכם, הם עדיין תזכורת חשובה שעלינו להיות מודעים למידע שאנו משתפים - ותמיד לזכור שנוכל להתחקות אחר המידע הזה למקור אמין.

עבור ציטוטים, או'טול פונה למאגרי מידע עם היסטוריה של אמינות, כגון Google Books, Newspapers, ProQuest, JSTOR וארכיון העיתונים הבריטי. ארכיון האינטרנט (Internet Archive) התגלה כמשאב יקר ערך לשמירת דפי אינטרנט מתוארכים מקוונים ונגישים. מחקרו גם הוביל אותו ללמוד את אמנות ניסוח שאילתות חיפוש ואת החשיבות של להניח מדי פעם את המסך כדי ללכת לספרייה או לשוחח עם ספרן, מומחה או עמית מיודע.

כמובן, תלוי במה שאתם משתפים, הכלים והטכניקות ישתנו. אבל הלך הרוח שאו'טול מביא לעבודתו הבלשית הוא המפתח להפרדה בין התקף למופרך או לטעות בעולם עמוס המידע שלנו. כי כפי שמישהו שהוא בהחלט לא היה איינשטיין אמר פעם, "אי-שפיות היא להכניס את אותן מילים לגוגל שוב ושוב ולצפות לתוצאות חיפוש שונות". (או משהו כזה).