אוריקלקום: מתכת מיתולוגית מאטלנטיס או סתם עפרה נפוצה?

גור זיו
3 באפר׳
זמן קריאה 5 דקות

עודכן: 8 באפר׳

כתבים עתיקים מזכירים מתכת מסתורית ונדירה בשם אוריקלקום, חומר אגדתי שלעיתים נדחה כלא יותר מהמצאה פנטסטית. עם זאת, התפיסה הזו השתנתה לחלוטין בעקבות גילוי מטמון משמעותי של החומר בקרקעית הים התיכון, אשר עורר מחדש את הדיון בשאלת קיומו האמיתי.

אחד האזכורים הבולטים ביותר של אוריקלקום מופיע באגדת אטלנטיס, כפי שתיאר אותה אפלטון בכתביו. בדיאלוג "קריטיאס", מתואר כיצד המצודה האגדית של אטלנטיס הייתה מעוטרת בקירות, עמודים ורצפות מצופים באוריקלקום, שהעניקו למבנים ברק של "אור אדום". אפלטון אף ציין כי המתכת נחשבה ליקרה יותר מכל דבר, מלבד זהב.

מלבד אזכורו בכתביו של אפלטון, אוריקלקום מופיע גם בטקסטים עתיקים נוספים, כולל בכתבי קיקרו ופליניוס הזקן, שניים מהסופרים הבולטים של המאה ה-1 לספירה. לאורך השנים, תעלומת המתכת הנדירה המשיכה לרתק היסטוריונים, ארכיאולוגים ואפילו חוקרי מיתוסים, אשר ניסו לפענח

לעיתים קרובות נטען כי לאוריקלקום יש גוון אדמדם, ורמזים היסטוריים רבים הצביעו על האפשרות כי הוא היה סוג של פליז - סגסוגת של נחושת ואבץ. עם זאת, זהותה המדויקת של המתכת המסתורית נותרה עלומה במשך מאות שנים, עד אשר התגליות המדעיות והארכיאולוגיות המודרניות הביאו לפריצת דרך משמעותית.

בשנת 2014, צוללן גילה 39 מטילים של מתכת לא מזוהה על קרקעית הים התיכון, מול חופי העיירה היוונית העתיקה ג'לה, בסיציליה. הממצא עורר עניין רב, וכעבור שנתיים בלבד - בשנת 2016, נערכו סקרים נוספים על ידי הרשויות המקומיות, אשר חשפו עוד 47 מטילים נוספים, במרחק של 10 מטרים בלבד מהמיקום המקורי.

היה ברור כי שני המטמונים הללו הגיעו מאותה ספינה טרופה, אשר שקעו לקרקעית הים לפני כ-2,500 שנה. לאחר בדיקות מעבדה, נמצא כי המטילים היו עשויים סגסוגת של נחושת ואבץ, מה שהוביל חוקרים רבים לשער כי מדובר במצבור עתיק של אוריקלקום - אותה מתכת אגדית שנחשבה לאחת מהיקרות ביותר בעולם העתיק.

אין זה מפתיע שהמטען העתיק הצליח לעורר סערה תקשורתית ולספק כותרות סנסציוניות, אך למרבה הצער, אף אחד מהדיווחים לא תרם מידע חדש על אטלנטיס או על המתכת ה"מיסטית", כפי שכינה אותה אחד הכותבים. למעשה, כל הסיקור התקשורתי חזר על אותו סיפור מוכר, העלה את אותן שאלות שכבר נשאלו אינספור פעמים, ולבסוף הגיע לאותן מסקנות העבר - ללא שום תגלית משמעותית.

בפרסומים השונים, רבים קשרו את המטען שהתגלו עם אטלנטיס, למרות שלא הייתה לכך כל הצדקה היסטורית. הכותבים יצרו רושם שגוי, כאילו אטלנטיס הייתה קיימת בתקופת הברונזה, והתעלמו לחלוטין מהעובדה שלפי אפלטון, סיפור אטלנטיס התרחש בסביבות שנת 9,600 לפנה"ס - תקופה קדומה בהרבה מזו של המטען שהתגלו.

בעוד שכותרות כגון "הזהב של אטלנטיס" או הצהרות כמו "המשלוח העתיק מוכיח שאטלנטיס אכן התקיימה" ללא ספק מושכות תשומת לב ומעוררות את הדמיון, האמת היא שאין שום דבר מיסטי או יוצא דופן באוריקלקום, כפי שעיתונים, מגזינים וכלי תקשורת שונים מנסים לרמוז בכל הזדמנות.

למעשה, מקורו של המטען שהתגלו ככל הנראה אינו קשור כלל לאטלנטיס, אלא מגיע מהאי היווני קפריסין, השוכן במזרח הים התיכון. מבחינה היסטורית, כבר מהאלף הרביעי לפנה"ס ידוע כי קפריסין הייתה מרכז עולמי להפקת נחושת, וכל וריאציה של המתכת - כולל אוריקלקום - הופקה שם.

ניתוחים מדעיים של הסגסוגת שהתגלתה מראים כי היא מורכבת מנחושת ואבץ, עם עקבות של ניקל וברזל, תערובת מוכרת היטב לעולם העתיק. בניגוד למיתוסים שנקשרו למתכת זו, אין מדובר בחומר מיסטי או בשריד של יבשת אבודה, אלא בסגסוגת שהייתה בשימוש נרחב בעולם הקדום, במיוחד באזורי הסחר של הים התיכון.

מדענים מאמינים כי ניתן למצוא עדויות נוספות לשימוש באוריקלקום במטבעות רומיים עתיקים. לאורך התקופות, מטבעות רומיים הוטבעו בדרך כלל מזהב, כסף, ברונזה או נחושת, אך מחקרים ארכאומטלורגיים מודרניים הראו כי קיימים מטבעות עתיקים שיוצרו דווקא מסגסוגת מיוחדת של נחושת ואבץ - הדומה מאוד לאוריקלקום האגדי.

במחקר משנת 2019, נעשה שימוש במיקרוסקופ אלקטרוני סורק כדי לנתח מטבעות שהוטבעו בתקופת הרפורמות הכלכליות של הקיסר אוגוסטוס (23 לפנה"ס) ושל הקיסר נירון (63-64 לספירה). הממצאים חשפו כי חלק מהמטבעות הכילו עד 30% אבץ, מה שמרמז כי האוריקלקום לא היה בהכרח מתכת מסתורית, אלא פשוט סוג של פליז – סגסוגת שנעשה בה שימוש רווח ברומא העתיקה.

בתקופת הברונזה, ובמיוחד לפני המאה ה-7 לפנה"ס, עדויות כתובות מצביעות על כך שהמונח "אוריקלקום" - שמקורו במילה היוונית orichalkos (שפירושה המילולי: "נחושת הרים") - שימש, ככל הנראה, לתיאור נחושת וכל הוריאציות שלה. למעשה, לפני המאה ה-5 לפנה"ס, כאשר היוונים שלטו במזרח הים התיכון, האוריקלקום היה מתכת נפוצה - לא רק ביוון עצמה, אלא גם בקרב תרבויות וסוחרים שהיו בקשרי מסחר עם היוונים.

מעניין לציין כי המונח עצמו מקורו בקפריסין, אשר הייתה אחת היצואניות הגדולות של נחושת בעת העתיקה. מכאן ניתן להסיק כי האוריקלקום, שהוצג לעיתים כמתכת מסתורית ונדירה, היה למעשה חומר נפוץ בהרבה ממה שנהוג לחשוב.

למרות המיתוסים שנקשרו אליו לאורך השנים, האוריקלקום אינו חומר יוצא דופן או מסתורי כפי שתואר לא פעם. למעשה, אין מדובר במשהו שונה באופן מהותי מפליז, אלא במונח עתיק ששימש לתיאור סוגים שונים של סגסוגות פליז. עם זאת, הרכבו השתנה לאורך ההיסטוריה, כאשר כמות האבץ, הנחושת והזיהומים השונים השתנתה בהתאם לתהליכי ההפקה והטכנולוגיות שהיו זמינות בכל תקופה.

הכימאי והיסטוריון המדע האמריקאי ארל רדקליף קיילי (Earle R. Caley) כתב בשנת 1964 במאמרו: "במובן הרחב, יש להבין את המונח 'אוריקלקום' כמתייחס לא לסגסוגת אחת מסוימת, אלא לקבוצת סגסוגות שהכילו נחושת ואבץ כמרכיבים עיקריים. אמנם ניתן לכנות את הסגסוגות הרומיות מסוג זה פליז, אך הן הכילו פרופורציות נמוכות יותר של אבץ מאשר הפליז המודרני. לפיכך, אוריקלקום הוא מונח שימושי וייחודי לציון סוג מסוים של ייצור פליז עתיק".

משמעות הדברים היא כי האוריקלקום היה ככל הנראה פשוט פליז עתיק – אך כזה שהרכבו השתנה לפי שיטות הייצור ואזורי ההפקה השונים. מסיבה זו, המתכת שנחשבה לאגדית ולחידה בלתי פתורה היא למעשה חומר מוכר היטב בעולם המטאלורגיה העתיקה, שככל הנראה היה בשימוש נרחב הרבה יותר מכפי שנוטים לחשוב.

מבחינה היסטורית, המונח אוריקלקום החל לדעוך כמעט לחלוטין מאוצר המילים של אזור הים התיכון, לאחר שהרומאים השתלטו על האזור והפכו לכוח הדומיננטי בו. כמו מילים יווניות רבות אחרות, גם orichalkos הוחלפה בהדרגה על ידי מקבילותיה הלטיניות. עם הזמן, אפילו היוונים עצמם קיצרו את השם המקורי, ובסופו של דבר orichalkos הפכה ל-"chalkos", מונח שפירושו פשוט "נחושת" – ומעניין לציין כי השם הזה נמצא בשימוש גם כיום.

במהלך התקופה הרומית, האי קפריסין (קיפרוס ביוונית) נותר הספק המרכזי של נחושת לכל אזור הים התיכון. האי הפך לכל כך חשוב להפקת המתכת, עד כי הרומאים שינו את שמה של עפרת הנחושת כדי לכבד את מקורו. במקום המונח היווני orichalcum, הרומאים החלו להשתמש בשם "aes Cyprium" – שפירושו "המתכת של קפריסין".

עם הזמן, הביטוי התקצר והפך ל"cuprum", מונח לטיני שפירושו נחושת. כשהשפה האנגלית המודרנית התפתחה, "cuprum" הפך ל-"copper", שהוא השם שבו אנו משתמשים עד היום לנחושת. באופן אירוני, המונח שהיה קשור במקור לאוריקלקום האגדי, הפך לבסוף למונח המוכר ביותר למתכת השימושית ביותר בעולם העתיק.

אך אולי הפרט המעניין ביותר בנוגע למונח אוריקלקום הוא שהוא מעולם לא נעלם לחלוטין. בעוד שמדענים, חוקרים ומומחים ממשיכים להתלבט לגבי מקורו והרכבו המדויק, יש עדות חיה לקיומו המתמשך של המונח, אפילו לאחר יותר מ-3,000 שנה, תושבי קפריסין היוונית של ימינו עדיין משתמשים במונח "orichalkos" לתיאור הנחושת המקומית המופקת מהאי. משמעות הדבר היא שהמילה הקדומה שהוזכרה בכתביו של אפלטון ובכתבים עתיקים רבים אחרים לא רק ששרדה - אלא נותרה חלק מהמסורת המקומית של האי שממנו ככל הנראה הגיע החומר מלכתחילה.

בכך, אוריקלקום אולי אינה מתכת מסתורית שאבדה עם הזמן, אך היא ללא ספק מונח היסטורי שחי ונושם עד היום, עדות מוחשית למסורת טכנולוגית, לשונית ותרבותית שעברה מדור לדור במשך אלפי שנים.