הספינה הטרופה העתיקה והמרגשת ביותר שהתגלתה אי פעם היא ספינת מסחר כנענית באורך של 15 מטר, שמטען שלה אותר על ידי צוללן ספוגים על קרקעית הים, ליד מצוק שנקרא אולו-בורון (Uluburun), ליד קאס (Kaş), על חוף דרום טורקיה. הספינה מתוארכת לסביבות שנת 1300 לפנה"ס. לדברי הארכיאולוג שלי וושסמן (Shelley Wachsmann) "הספינה הטרופה מאולו-בורון היא ללא ספק המפתח המשמעותי ביותר להבנת הספנות בתקופת הברונזה", והארכיאולוג הימי ג'ורג' בס (George Bass) מוסיף כי "מעט חפירות, אם בכלל, מתקופת הברונזה בחמישים השנים האחרונות היו חשובות יותר מהספינה הטרופה מאולו-בורון."
רקע
עיקר ההתפתחות הימית שהמשיכה לאורך העת העתיקה לא הופיעה בציוויליזציות הנהר של מסופוטמיה או מצרים אלא במים הפתוחים של מזרח הים התיכון, בסביבות תחילת האלף ה-2 לפנה"ס. אנשים יצאו אל מעבר לחופים המוגנים שלהם זמן רב לפני תאריך זה, אולי ברפסודות עץ, או בסירות קנים כלשהן, ואחר כך עם משטחים שלהם הוספו לוחות עץ משני הצדדים כדי לאפשר שטח סיפון גדול יותר. באלף ה-3 לפנה"ס המצרים למדו לבנות כלי שיט עם לוחות עץ המתחברים יחד בעזרת חבלים, כפי שנצפה בגילוי של 12 סירות עץ שנקברו באבידוס, ליד מתחמי הקבורה של מלכי מצרים המוקדמים ביותר, מהשנים 3000-2700 לפנה"ס, ובספינה המפורסמת של ח'ופו, משנת 2650 לפנה"ס, שהתגלתה בשני חלקים שנקברו לצד הפירמידה הגדולה של גיזה. היא הורכבה מחדש, 45 מטר אורכה ומשוחזרת בקפידה, ועכשיו מוצגת במוזיאון מיוחד ליד הפירמידה.
אבל אלה היו כלי שייט בנהר, שבירים מכדי לעמוד בלחצי הים הפתוח. בתקופה מאוחרת יותר היתה התקדמה גדולה כאשר בוני ספינות פיתחו את שיטת השגם והמגרעת לחיבור קרשים, שיטה המתוארת בהמשך מאמר זה. גילוי הספינה הטרופה מאולו-בורון על ידי צוות ארכיאולוגים תת מימי סיפק את העדויות המוקדמות ביותר לספינה שנבנתה בשיטה זו.
ארכיאולוגיה תת-מימית
ארכיאולוגיה תת-מימית הוא תחום שהופך להיות חשוב יותר ויותר לחקר ספנות קדומה. מקורות כתובים וממצאים הם בעלי ערך רב, אך רק בתקופה האחרונה צמח מקור אמין עיקרי - חפירה של ספינות עתיקות טרופות.
ג'ורג' בס (George Bass), מייסד המכון לארכיאולוגיה ימית (INA) באוניברסיטת טקסס A&M, נחשב כ"אבי הארכיאולוגיה התת-מימית". מאז נוסד, ה-INA ביצע עבודות חשובות רבות. זה הודגם באופן ספציפי בפרויקט הגדול הראשון שלו, חפירה של ספינה טרופה בשנות ה-60, סמוך לכף גלידוניה (Cape Gelidonya), גם בדרום טורקיה. מכיוון שזו הייתה הספינה הטרופה הראשונה שנחפרה באופן מלא על ידי ארכיאולוגים צוללים, החפירה הזו הפכה לאבן דרך בהתפתחות הארכיאולוגיה הימית כדיסציפלינה חדשה. במהלך פרויקט זה הודגם לראשונה כי ארכיאולוגים יכולים לעבוד על קרקעית הים, אפילו בעומק של 30 מטר.
מאז שנת 1945, בים התיכון בלבד, אותרו יותר מ-1000 ספינות טרום ימי הביניים במצבי שימור משתנים מאד, כשמדינות שונות מעורבות באופן פעיל בחפירתן. אחת התגליות המסקרנות היא של ספינה טרופה בת 2,300 שנה שאותרה בעזרת סונאר בעומק של 3,000 מ', הספינה הטרופה העתיקה שנמצאה בעומק הגדול ביותר אי פעם.
במטה ה-INA בים התיכון בבודרום, טורקיה, העבודה הולכת ומתעצמת, עם עדויות חדשות על ספינות טרופות שמופיעות כמעט בכל עונה, ושיקום ושימור ממצאים שנמשך כל העת. הגילוי של ספינה טרופה ייחודית כמו האולו-בורון מסמן את שיא ההישגים עד כה.
הספינה הטרופה מאולו-בורון
הרמז הראשון לספינה הטרופה מאולו-בורון הגיע בקיץ 1982. צוללן ספוגים צעיר בשם מהמט קקיר (Mehmet Cakir) אמר לקפטן שלו שהוא ראה "עוגיות מתכת מוזרות עם אוזניים" על קרקעית הים תוך כדי עבודה בעומק של כ-45 מטר. הקפטן, שהשתתף בתדרוכי INA בבודרום, הבין שהתיאור של קקיר הוא של מטיל נחושת בצורת "עור-שור" ("ox-hide") מתקופת הברונזה.
הוא דיווח על הממצא למוזיאון בבודרום וצוות הכולל ארכיאולוגים של ה-INA מיהרו לאתר כדי לאשר את הגילוי. הם מצאו את הספינה הטרופה על שיפוע תלול שעמקו בין 44 ל-51 מטר והעלו מטיל נחושת אחד מבין העשרות שהיו שם. בדיקה מלאה של האתר הראתה 84 מטילי נחושת חשופים בשורות, עם הרבה יותר קבורים מתחת, כמו גם עוגן אבן שנראה בקצה המזרחי העמוק יותר. כמה חפצי טרקוטה הועלו כדוגמאות. אלה כללו כדים, צפחת, סוגר קיר, חפץ דמוי דיסק ומטיל נחושת, כולם לכאורה ממוצא כנעני וקפריסאי. זה הציע את תיארוך הספינה הטרופה לראשית המאה ה-14 לפנה"ס, מה שממקם את הספינה בתקופת הברונזה המאוחרת. אכן תגלית מרגשת.
רקע היסטורי - כנען
הסוחרים שפיתחו את רשת הספנות הרחבה ביותר במזרח הים התיכון היו סוחרי כנען, מבשרי הפיניקים, אנשים דוברי שמית שכבר התגוררו במישור החוף של כנען במהלך האלף ה-3 לפנה"ס. עם שפע עץ שעמד לרשותם, מעצי האשוח והארזים של הרי הלבנון הם הצליחו לבנות ספינות סוחר גדולות שהיו מסוגלות לשאת מטענים מגוונים.
"הספינות העגולות" שלהם, עמוד התווך של ציי הסוחר של העולם העתיק, פותחו בתקופה שבין 1500 ל-1200 לפנה"ס. לאורך השנים מסורות הבניה התערבבו במידה כזו שספינות כנעניות, בשעה ששמרו על מאפיינים מצריים רבים כמו גוף מעוגל מעוצב ככף, ראש קנה ישר ורחב ומפרשים מרובעים, הם עשו דרך לתומכות כפיפה (hogging truss) דבר המעיד על כך שלספינות הללו היתה כעת צורה כלשהי של חיזוק פנימי.
החפירה
חפירת הספינה הטרופה מאולו-בורון החלה בתחילת יולי 1984 ונמשכה עד לסוף אוגוסט בשנת 2005. היא בוצעה על ידי צוות מה-INA בראשות ג'ורג' בס וכאמל פולאק (Cemal Pulak). במהלך העונה הראשונה חצי מהצוות התגורר במחנה שנבנה בתוך המצוק הסלעי הבלתי ידידותי, שכמעט בוודאות המפגש איתו חרץ את גורל הספינה העתיקה, ואילו החצי השני התגורר על סיפונה של הויראזון (Virazon), ספינת מחקר באורך 25 מ' של ה-INA, שעגנה מעל הספינה הטרופה.
הויראזון, שהותאמה במיוחד לסקרים ולחפירות מתחת למים, היתה מצוידת בגנרטורים, מדחסי אוויר, תא לחץ, מאגרי חמצן ואוויר, חדר חושך לפיתוח צילומים, מחולל מים מתוקים, בלונים להרמת חפצים אל פני המים, מצלמות, צינורות וציוד צלילה אישי כמו גם מכשירי ריתוך וכלים אחרים. תא טלפון תת-מימי מוקם באתר וכן מעליות אוויר להסרת חול וחצץ מהממצאים הארכיאולוגים. עם צלילות פעמיים ביום במשך שישה ימים בשבוע השלים הצוות בעונה הראשונה 1259 צלילות בעומקים שונים.
מסע החפירות האחרון התרחש בשנת 1994 כשה-INA השלים את השנה ה-11 והאחרונה שלו באתר. מספר הצלילות הגיע כעת ל-22,413 שהם 6613 שעות חפירה (שווה ערך לתשעה חודשים רצופים מתחת למים), מה שהפך את הפרויקט לחפירה הארוכה והעמוקה ביותר שבוצעה אי פעם על ידי המכון. הספינה הטרופה מאולו-בורון הציעה את המטען המגוון ביותר מבחינה תרבותית ששוחזר אי פעם, המייצג מיקרוקוסמוס, "השתקפות במיניאטורה", של הסחר הבינלאומי בשלמותו במזרח הים התיכון בתקופת הברונזה המאוחרת. לכן זה אולי נחשב לאחד האירועים הארכיאולוגיים החשובים ביותר של המאה ה-20, אפילו שווה לזה של הספינה של ח'ופו וקבר תות ענח' אמון. למעשה, כתב העת Scientific American הצביע עליה כאחת מעשר התגליות הארכיאולוגיות הגדולות ביותר של המאה ה-20.
הממצאים
המטען העיקרי של הספינה היה מטילי נחושת, מהם נחפרו לא פחות מ-345 מטילים. 317 מהם היו בצורת "עור-שור", עם ארבע רגליים או ידיות להרמה קלה. השאר היו מטילים דומים עם שתי ידיות, כמו גם כמה מטילי "לחמניה" שטוחים ואובליים בצורת כרית.
כל אחד ממטילי עור השור שקל כ-23 ק"ג, שווה ערך לכיכר קדומה. עפרות המטילים הגיע מקפריסין (אלשיה העתיקה) אם כי תבנית היציקה המוכרת היחידה לכאלה צורות נחפרה ליד העיר אוגרית (ראס שמרה המודרנית) על חוף צפון סוריה. במכתב בצורת לוח חרס ממלך אלשיה לפרעה מצרי, שנמצא באל-עמרנה במצרים, מסביבות שנת 1370 לפנה"ס, נכתב: "אני אביא לך כמתנה 200 כיכרות נחושת". האם זה היה המשלוח המובטח, מתנה שמצאה עצמה על קרקעית הים סמוך לנקודה המכונה היום אולו-בורון? אנחנו יכולים רק לשער.
בין הפריטים הראשונים שנחפרו היו ששה כדי אחסון ענקיים (גדולים מספיק כדי להכיל אדם). הפיתוסים (Pithos) האלה נמצאו מלאים בחפצי חרס. פיתוס גדול אחד, מלבד שרידי רימונים, כלי ברונזה וכמה אבני זבורית שנמצאו בו, נמצא בו גם לוח כתיבה ב-25 שברים, המתוארך לסוף האלף ה-2 לפנה"ס. כאשר הורכב מחדש הוא זוהה כדיפטיכון המורכב משני עלי עץ מלבניים המחוברים עם שלושה צירי שנהב (לוח כתיבה דומה מוזכר על ידי הומרוס באיליאדה והתגלה בנמרוד בעיראק). שני המשטחים הפנימיים שקועים לעומק של 0.25 ס"מ כדי להחזיק שעווה, ומשאירים שוליים מוגבהים ברוחב של 1.25 ס"מ. על משטחי השעווה היו כותבים עם חרט (Stylus). סוג כזה של חרט נמצא בבוגאזקוי (Bogazköy) במרכז אנטוליה, אתר הבירה החיתית חתושש, וככל הנראה שימש לכתיבת הירוגליפים חיתיים ולא לכתב יתדות. תגלית זו יכולה בהחלט להיות "הספר העתיק בעולם". למרבה הצער הטקסט לא שרד.
בשלבים הראשונים של החפירה התגלה חומר אפרפר ושביר - דגימות הראו שזה בדיל טהור. מאוחר יותר נמצאו גם מטילי בדיל. יתכן שהבדיל הגיע מאפגניסטן של ימינו. בערך טון אחד של בדיל שנחפר הוא העתיק ביותר שהתגלה אי פעם בצורתו הגולמית. יחד עם סגסוגת נחושת הוא היה מניב 11 טון ברונזה.
תגליות מרגשות רבות התגלו לא על קרקעית הים אלא מאוחר יותר במעבדת השימור, שבה התבצע חלק ניכר מעבודת המשלחת. הפגיונות המוצגים בתמונה הבאה הם דוגמא לכך. לאחר ניקוי הציפוי המאובן, הפגיון זוהה ככנעני, וכך גם החרב המשובצת בהובנה ובשנהב. כאן היא מוצגת עם חרב מיקנית. שתי החרבות כמעט זהות בגודלן והן נמצאו יחד מתחת לפיתוס, היכן שכנראה הוסתרו.
בסוף החפירה של העונה של 1992 המטען של הספינה הטרופה מאולו-בורון חשף המון כלי זכוכית, כולל זוג דיסקים מזכוכית קובלט כחולה אטומה, הראשונים מבין יותר ממאה מטילים כאלה. מטילים אלה, כל אחד ברוחב של 15 ס"מ, שנשלחו מצור למצרים במאה ה-14 לפנה"ס, נקראו אבני מקו (mekku-stone). ניתוח כימי של המטילים גילה שהם זהים לזכוכית מצרית ומיקנית מאותה תקופה. גם המטילים מוזכרים בלוחות אל-עמרנה: "המלך אדוני כתב לי על אבני המקו שנמצאות ברשותי, אבל כבר נתתי אחת במשקל מאה [יחידות] למלך, אדוני שלי". כך כתב הנסיך אבי-מילקי (Abi-Milki) מצור לפרעה אחנתון המצרי בערך ב-1370 לפנה"ס. ברור שהמטילים האלה היו מצרך חשוב בתקופת הברונזה המאוחרת וכי כשהם מותכים, היה אפשר להשתמש בהם בכמה טכניקות ליצירת זכוכית.
יום אחד טלפן הצוללן רובין פירסי (Robin Pearcy) לספינת ויראזון, מעומק של 45 מטר, וצעק "תגיד לג'ורג' (בס) שיש לי משהו באמת מעניין כאן”. כשרובין יצא מהמים הוא אמר לחברי המשלחת (כשכולם רכונים על מעקה הספינה כדי לשמוע את החדשות) שהוא מצא כוס זהב גדולה. "זו לא ספינת נוודים איתה אנו מתמודדים", קרא בס. הכוס המעוצבת בצורת גביע, נוצרה משני קונוסים מזהב. עם גביע הזהב היה גביע טרקוטה נפוץ המכונה קיליקס. ממצא זה היה בעל ערך היסטורי רב מכיוון שהצורה היחודית שלו תארכה אותו לסוף שלטונו של הפרעה המצרי אמנחותפ השלישי (1417-1379 לפנה"ס), התיארוך המשוער של לוחות אל-עמרנה. זוהי אינדיקציה חשובה לכך שהספינה הטרופה מאולו-בורון טבעה ככל הנראה בתחילת המאה ה-14 לפנה"ס.
הממצא המצרי המובהק הראשון שהתגלה היה חרפושית מעצם או משנהב ממוסגרת בזהב ומגולפת בהירוגליפים על בסיסה. טופן טוראנלי (Tufan Turanli), חבר צוות טורקי, גילה ממצא אף יותר מרגש: חרפושית מזהב מלא. הכיתוב ההירוגליפי על בסיס חרפושית הזהב קרא "נפרטיטי". זה היה שמה של המלכה היפה והמפורסמת של פרעה אחנתון, שהפסל המפורסם שלה מאל-עמרנה הפך את פניה למזוהים ברחבי העולם.
האגיפטולוגים אישרו שלא זו בלבד שזהו הממצא הראשון הנושא את שם אחנתון או נפרטיטי שנמצא באזור זה של העולם העתיק, אך למעשה זה היה אחד ממספר קטן של חפצים מצריים מהשושלת ה-18 שנחפרו אי פעם באזור מערב אסיה הקטנה והים האגאי. העובדה שחרפושית הזהב הזו מקושרת לאישיות היסטורית, מאשרת את התיארוך של הספינה לתחילת המאה ה-14 לפנה"ס.
מעניין במיוחד הוא פסלון ברונזה כנעני בגובה 16.25 ס"מ של אישה עם ציפוי זהב על הידיים, הרגליים והראש שלה. הפסלון היה כנראה דמות קדושה שנועדה להגן על הספינה, ויכול גם להיות שהפסלון נוצק בדמות של האישה או הבת של מלך מהמזרח הקרוב, ונשלח כמתנה למלך אחר. למרות שלא נראה שמטען הספינה היה משלוח מלכותי, הערך של פסלון זה, יחד עם מציאת חרפושית הזהב הייחודית של נפרטיטי כמו גם גביע הזהב, מחזק את האמונה שהספינה היתה יותר מסתם ספינת מסחר רגילה. הספינה למעשה הובילה מטען של לפחות שבע תרבויות, כולל יוון המיקנית, כנענית, קפריסאית, מצרית, כשיתית, אשורית ונובית.
ספינת גלידוניה הובילה 34 מטילי נחושת וכמה חלקי ברונזה, כולם יחד במשקל של לא יותר מטון. לשם השוואה, ששת הטונות של הנחושת על ספינת אולו-בורון היו מספיקים (כאשר מעורבבים עם בדיל) לייצור של 300 קסדות, 300 שריוני חזה, 3000 ראשי חניתות ו-3000 חרבות מברונזה.
זוהי הרשימה המלאה של המטען שנשאה הספינה מאולו-בורון:
חומרי גלם
10 טון מטילי נחושת
40 מטילי בדיל
זכוכית גולמית
עץ הבנה (Ebony) ממקור מצרי
שנהב פיל, שנהב היפופוטם
ענבר
זהב
ביצי יען
שרף אלה ארצישראלית בקערות כנעניות (חומר יקר ששימש ככל הנראה כקטורת)
מזון
בלוטים
שקדים
תאנים
זיתים
רימונים
סחורות מעובדות
כלי שנהב
כלים מחרסינה מסוג פיאנס
גביע זהב
כלי ברונזה
תכשיטי זהב וכסף: עגילים וטבעות.
חרפושית הנושאת את שמה של נפרטיטי
נשק
6 חניתות
חרב ממקור איטלקי
פגיון כנעני
גרזן אבן למטרות פולחן
לסטודנטים של ספנות העת עתיקה, הממצאים החשובים ביותר היו גוף הספינה והעוגנים. הספינה נבנתה לפי מה שמכונה 'טכניקת המעטפת קודם' ('shell-first'), בה המעטפת נבנתה תחילה, וחיזוקי הרוחב, הצלעות, הותקנו לאחר מכן.
בניית ספינות
ספינות עתיקות נבנו על פי 'טכניקת המעטפת קודם' עם קרשים שחוברו יחד כדי ליצור את מעטפת הספינה לפני הכנסת המסגרות לחיזוק. זאת בניגוד ל'טכניקת השלד קודם' ('skeleton-first'), שיטה מודרנית יותר בה השדרית והמסגרות הורכבו תחילה ועליהם הותקנו הקרשים.
ביישום 'טכניקת המעטפת קודם' ניתן לחבר את הקרשים בשתי שיטות שונות, על ידי חפיפה של הקצוות או חיבורם קצה לקצה. השיטה השנייה הייתה הנפוצה יותר בעת העתיקה והייתה גם חזקה יותר. ניתן לחבר את הקרשים קצה לקצה בדרכים שונות: באמצעות מלחציים, מסמרים, על ידי קשירה ועל ידי שגמים, שקעים ומחברים. טכניקת השקעים והשגמים כוללת חיתוך כל קרש עם סדרה של חריצים קטנים, השקעים. לשונות עץ שטוחות - השגמים - נקבעו בחריצים הללו כשהן בולטות החוצה. אז הוכנסו יתדות עץ בזווית ישרה לקצה של כל לשון, ונעלו אותן במקומן.
עד האלף ה-3 לפנה"ס המצרים למדו לבנות ספינות עם קרשים המתחברים בקצה כפי שהוכח בגילוי הספינה של ח'ופו, שהקרשים שלה חוברו יחד בעזרת חבלים ועם יתדות שנוספו בנקודות שונות לאורך הקצוות. מאוחר יותר היתה התקדמות גדולה כאשר בוני ספינות פיתחו את שיטת השקעים והשגמים לחיבור הקרשים, שיטה כל כך מעודנת עד שהזכירה עבודת אמנות ולא נגרות. ספינת אולו-בורון היא הדוגמה המוקדמת ביותר לספינה שנבנתה בצורה הזו.
בהתבסס על בחינה של מצב המטען - מטילי נחושת בשורות מסודרות החוצות את גוף הספינה, כמו גם עוגן האבן שנמצא בקצה המזרחי העמוק יותר - ההערכה היא שספינת אולו-בורון היתה באורך של 15 מטר. המעטפת הייתה מעצי ארז, אך נראה שהשגמים והיתדות היו מעץ קשה, כנראה אלון. כשתשוחזר לחלוטין צפוי שהיא תוכיח שהיא דומה בעיצובה לספינות הסוחר הסוריות שפרקו את מטענן בנמל הנילוס, כמתואר בציור קיר מהמאה ה-14 לפנה"ס בקברו של קן-אמון (Ken-Amun) בתבאי, המתוארך לאותה תקופה בערך. קן-אמון היה ראש העיר תבאי והמפקח של האסמים של אמון, כנראה בתקופת שלטונו של פרעה אמנחותפ השלישי (1404-1367 לפנה"ס).
הספינה נשאה 24 עוגני אבן שהונחו בשורות על פני הספינה, משתנים בגודלם אך לא בסוגם: כולם עוגני משקל. הם העוגנים הראשונים מתקופת הברונזה שנמצאו בהקשר לספינה: עוגנים דומים נמצאו מובנים בתוך קירות מקדשים, אולי כמנחות, בכתיון בקפריסין, באוגרית ובגבל.
במהלך החפירה של 1993 הצוות גילה שלספינה יש שדרית ראשונית, כנראה יותר קרש שדרית מאשר שדרית במובן המסורתי, מה שיכול להוביל להבנה טובה יותר של בניית ספינות בתקופת הברונזה המאוחרת - עם השלכות אפשריות על יכולות ההפלגה ועל אופי המסחר של התקופה.
סיכום
למעלה מ-18,000 חפצים שלמים ושבורים הועלו במהלך שנות חפירת ה-INA של הספינה הטרופה מאולו-בורון, בין השנים 1984 ו-1994. עם הכמות העצומה של המידע שנאסף מהספינה הטרופה מאולו-בורון, בס הצליח להתחקות אחר מסלול הספינה האפשרי. מהמחקר על מגוון המטענים שלה נראה סביר שספינות מתקופת הברונזה, כמו זו, הפליגו בים התיכון במסלול מעגלי מכנען לקפריסין, משם לים האגאי, מדי פעם עד למערב סרדיניה, ואז חזרה הביתה דרך צפון אפריקה ומצרים, זה הוכיח כי היתה קיימת רשת סחר ענפה ברחבי מזרח הים התיכון.
אמנם מוצא הספינה אינו ידוע בוודאות, וההשערות כוללות את יוון המיקנית, כנען, מצרים או אשור, אך הספינה הטרופה מאולו-בורון נחשבת לאחד מממצאי הים החשובים והמרתקים ביותר שהתגלו אי פעם, והיא סיפקה לארכיאולוגים שפע של מידע על החברה והתרבות העתיקה ברחבי הים התיכון, כולל בניית ספינות בתקופת הברונזה, נתיבי ים, שיטות ייצור ומסחר וסחר בחומרי גלם וסחורות יוקרתיות. כיום שרידי הספינה הטרופה מאולו-בורון ומטענה שוכנים במוזיאון בודרום לארכיאולוגיה תת-מימית (Bodrum Museum of Underwater Archaeology).
מקורות:
