מה בין פרעה אחנתון לראש השנה היהודי?

עודכן ב: 7 אוק 2020

מאת: Jonathon A. Perrin

מקור: Ancient Origins


מקור חגיגות השנה היהודית החדשה היה תמיד אפוף מסתורין. משפחות ברחבי העולם חוגגות אותו במהלך הסתיו עם מטעמים מתוקים, תפילות שמחה ותקיעה בשופר. אך ראש השנה הוא גם יום זיכרון. מה בדיוק זוכרים? המקרא אינו מספק כל רמז לכך. זה יום חידתי שאף אחד לא יודע את הסיבות להיווצרותו.


חיפוש אחר מקורות השנה החדשה היהודית

החוקרים מסכימים שציון השנה החדשה מאד קדום, הוא מגיע עד לתקופת משה. החג מופיע לראשונה בספר ויקרא , שם הוא נקרא "זיכרון תרועה".

"דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר:  בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן--זִכְרוֹן תְּרוּעָה, מִקְרָא-קֹדֶשׁ."

(ויקרא כג פסוק כד)


התכנסות קדושה, שתערך ביום הראשון של החודש השביעי. לעומת זאת בספר במדבר הוא מכונה "יום תרועה". שלוש התפילות המיוחדות של היום הן למלכות אלוהים, לזכרון ולתקיעת שופר.

"וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם--כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ:  יוֹם תְּרוּעָה, יִהְיֶה לָכֶם."

(במדבר כט פסוק א)


יש משהו בעל חשיבות גדולה שהונצח בחגיגה הזו, משהו שכנראה אבד מאז ימי קדם. אנו יודעים שזה הצריך גם צעקות וגם תקיעה בשופרות, פעולות שסימנו הכתרת מלכים בישראל הקדומה. לפחות תריסר רעיונות הועלו לגבי הסיבה שמאחורי החגיגה, כולל זכרון עקידת יצחק על ידי אברהם, זכרון הגעתו העתידית של המשיח וציון יום הדין של אלוהים.


בתקופת התלמוד (המאה ה-3 עד ה-6 לפנה"ס), ראש השנה נקשר להכתרת האל:

"ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה..."

(ראש השנה ט"ז א)

זה נובע מהשיר המקראי הקדום "שירת הים" שקובע:

"יְהוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד"

(שמות טו פסוק יח)


גם ההכתרה בספר תהילים מתארת את אלוהים כמלך:

"בַּחֲצֹצְרוֹת, וְקוֹל שׁוֹפָר--    הָרִיעוּ, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְהוָה."

(תהילים צח פסוק ו)


אך מדוע זה לא מוזכר בתורה, אם זו באמת הסיבה? אם משה התכוון לחגוג את הכתרת האל, מדוע הוא לא אמר זאת במפורש? עדיין יש כאן סוד.


מה חוגגות משפחות יהודיות כל שנה בראש השנה? איזה אירוע סודי הם מנציחים? ובכן, הנה הצעה רדיקלית: הם זוכרים את הכתרתו של אחנתון, מלך השמש המונותאיסטי של תקופת עמראנה, ואולי את "המלך משה" הסודי שבלב היהדות. נוכל להרכיב טוב יותר את הפאזל הזה אם נחבר את פרעה אחנתון לנביא העברי משה.



הכתרת מלך השמש: קישור אחנתון לראש השנה היהודי

ההכתרה של אחנתון, שנקרא אז אמנחותפ הרביעי, נחקרה רבות. הסיבה לכך היא שלא קיים טקסט מפורש המתאר את האירוע. אנו יודעים שהוא ירש את אביו אמנחותפ השלישי מתישהו סביב שנת 1354 לפנה"ס. אנו גם יודעים שהכהן מַנֶתּוֹן, שחי במאה ה-3 לפנה"ס, כתב כי אמנחותפ השלישי ישב שבעה חודשים משנתו האחרונה על כס המלוכה, וכך בנו עלה לשלטון לאחר שבעה חודשים של השלטון השנתי של אביו.

פסל של אחנתון ממקדש אתון בכרנך (המוזיאון המצרי בקהיר)

זה מפתיע, מכיוון שאותו קשר קיים בין תחילת השנה הדתית, ראש השנה, שחלה שבעה חודשים אחרי תחילתה של השנה האזרחית היהודית באביב. האם יכול להיות שראש השנה נקבע לראשון בחודש השביעי מכיוון שבאותה עת הגיע אחנתון לכס המלוכה, שבעה חודשים בדיוק לאחר תחילת השלטון השנתי של אביו?


כמה חוקרים חקרו את תאריך הכתרתו של אחנתון על ידי חישוב זה של שלטון אביו. לדוגמא, צ'רלס ואן סיקלן השלישי (Charles Van Siclen III) ניתח בקפידה את כל הכתובות הקשורות להמלכתו של אמנחותפ השלישי, והסיק כי הדבר התרחש ככל הנראה ביום הראשון לחודש השני של "שמו" (Shemu), או עונת הקציר (החודש המצרי העשירי).


אם בנו ירש את כס המלוכה שבעה חודשים לאחר תחילת השנה של אביו, הוא הומלך ביום הראשון של החודש הראשון של עונת הצמיחה, פרת (Peret), החודש המצרי החמישי. במילים אחרות, יום ההמלכה שלו היה ככל הנראה היום הראשון של החודש השביעי לאחר תחילת השנה, או בדיוק כאשר ראש השנה מתקיים.


למרבה הפלא, זה אושר באופן עצמאי על ידי המומחה לתקופת העמראנה, וויליאם ג'יי מורנאן (William J. Murnane), שטען בנפרד כי סביר להניח שאחנתון עלה לכס המלוכה במהלך שמונת הימים הראשונים של החודש הראשון פרת (Peret). במהלך תקופה זו, בסביבות 1354 לפנה"ס, תאריך ספציפי זה היה נופל מתישהו בתחילת נובמבר, כשאביו עזב את כס המלוכה במהלך אפריל.


על משקוף בקברו המלכותי של חרוף (Kheruef - TT192), אנו רואים מה שיכולה להיות סצינת ההכתרה של אמנחותפ הרביעי הצעיר, לפני שהוא שינה את שמו לאחנתון. המלך הצעיר, המוצג בפרופורציות ובתנוחות מצריות מסורתיות, מציע יין וקטורת לאלים ולאלות המסורתיים אתום, חתחור, רַע ומאע'ת. במרכז, מעל שמו המלכותי החדש אנו רואים את קרני האיל שבהמשך יהפכו להיות קרני השופר היהודי הטיפוסי.

שופרות, כבשים וצעקות: בעקבות העדויות הארכיאולוגיות

המסורת המוכרת ביותר של ראש השנה היא תקיעה בשופר. במהלך היום הקדוש הזה, תוקעים בקרן האיל הקדומה מאה פעמים כדי לחגוג את אלוהים ולהנציח את תחילת השנה החדשה. עם זאת, אין לכך שום סיבה המופיעה בתורה. ידוע לנו ממקרים אחרים שתקיעה בקרני השופר מסמנת הכתרת מלכים בישראל.


ניתן להכין שופרות מקרניים של מינים רבים של בע"ח, כולל בקר, כבשים, יעלים, עיזים, ואפילו הקודו הגמלוני (אנטילופה). באופן מדהים, ארכאולוגים שחפרו בעיר אל-עמארנה של אחנתון, בשנות ה-20 של המאה הקודמת גילו שתי קרני אנטילופה, שדומות מאד לקרני השופר של ימינו, עד שהן עשויות להוות הדוגמאות הראשונות לכך בהיסטוריה. אנו רואים גם סצינה, בקבר באל-עמארנה, המתארת ​​נציגים נובים המציעים מנחות לאחנתון: זהב, שנהב, ברדלסים, והרלוונטי ביותר למחקר שלנו, אנטילופה עם קרניים ארוכות. מוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד מהחיים באל-עמארנה תחת אחנתון, וקרני האנטילופה הללו בהחלט היו יכולות לתרום לגיוון המוזיקלי.


כפי שמעירה לין גרין (Lyn Green) בספרה: "למעשה נראה שמוזיקה אפפה, בצורה כזו או אחרת, את אחנתון ומשפחתו כמעט בכל עת כשהם היו בציבור. יש לראות זאת כמרכיב מהותי במהפיכה התרבותית שמסקרנת ומאתגרת אותנו במשך יותר ממאה שנה." אנו יודעים גם ממכתבי אל-עמארנה (התכתבות בין אחנתון למלכים אזוריים אחרים) כי תושרַתַה (Tushratta), מלך מיתני, שלח למצרים קרניים רבות עבור המלך: "הנחתי את ... קרן האיל ... מתוח על חוט זהב".


במצרים העתיקה היו שני סוגים עיקריים של כבשים. בתקופת הממלכה הקדומה, המין העיקרי היה Ovis longipes palaeoagytiaca. היו להם קרניים ארוכות, ישרות וגליות, והם היו דומיננטיים באמנות לאורך מאות שנים. לדוגמא, לאל הקדום, בעל ראש האיל, ח'נום היו הקרניים היחודיות האלה. עם זאת זן זה נכחד וזן אחר של כבשים, Ovis aries platyra aegyptiaca, הפך פופולרי במצרים אחרי שנת 2000 לפנה"ס. הם התאפיינו בקרן מעוקלת, ונקשרו לרוב לאָמוֹן, האל של תבאי.


אנו יודעים מכתובות כי אחנתון העדיף את הקרן הישנה, הארוכה והגלית של הזן הראשון, שמאז הממלכה הקדומה נקשרה לפרעונים, לאלים, לבריאה, ובעיקר, לשמש. הקרניים נקשרו לכתר עאטף (Atef crown), שנחבש לראשונה על ידי פרעוני השמש של הממלכה הקדומה, סחו רע ונ-אוסר במהלך פסטיבלי הסד שלהם - טקסי הכתרה של התחדשות המלך ולידתו מחדש כאלוהות שמשית. פרעונים רבי עוצמה אלה עוררו השראה במלך הצעיר, שדמיין מחדש את כיסוי הראש הקדום שלהם ככתר חדש, העאטף המשולש, או ההמהם.


בכתר ההמהם החדש שולבו נוצות יען, דיסקות שמש, קוברות וקרני איל מפותלות, והוא הזכיר את השמש העולה ואת הלידה מחדש, שני נושאים הקשורים בשנה החדשה. שמו מתורגם ל"צעקה", כמעט זהה לשם המקראי של ראש השנה, "יום תרועה", או "יום הצעקה".

כתר המהם / hemhem crown

למה לצעוק בראש השנה? ובכן, "צעקות שמחה אדירות" ליוו תמיד את הכתרתו של מלך במצרים העתיקה ובישראל הקדומה. לדוגמא: "וַיִּתְקְעוּ, בַּשּׁוֹפָר, וַיֹּאמְרוּ, מָלַךְ יֵהוּא." (מלכים ט פסוק יג). כמו כן, קראנו בכתובת ההכתרה של פרעה חרמחב (בתרגום סר אלן גרדינר) כי: "כל העם היה בשמחה והם זעקו בקול רם לשמיים. גדולים וקטנים התמלאו בשמחה, כל האדמה שמחה". זכרו כי פרעה חרמחב סייע בשיקום הדת המצרית לאחר שלטון עמראנה.



שהשם שלך ייכתב: חשיבותו של שם

במהלך ההכתרה נכתבו שמותיו החדשים של פרעה על עלי עץ החיים בהליופוליס (און). הם נרשמו גם בספר החיים, מגילה הידועה בשם ספר המתים, שנכתבה בכדי לסייע למלוכה להשיג חיי נצח בעזרת כשפים.

"לֹא-אָמוּת כִּי-אֶחְיֶה; וַאֲסַפֵּר, מַעֲשֵׂי יָהּ." (תהילים קיח פסוק יז).

שמות במצרים העתיקה היו בעלי חשיבות עליונה בכישוף, וכפי שמציין מתיו מיליצה (Matthew Militza), "ידיעת שמו של אל או אדם העניקה למכשף את הכוח המלא עליו". בסצינה בקבר באל-עמראנה, אנו רואים את אחנתון ונפרטיטי מציעים בכרטוש את השם המלכותי אתון, לדיסק השמש, מדגישים את חשיבות שמו המלכותי של האל.

אחנתון ונפרטיטי מציעים מנחות לאתון. (Tomb of Panehsy in Amarna)

כעת, אלפי שנים לאחר מכן, נושאים אלה של מלכות וכוח השמות עדיין מהדהדים במהלך ראש השנה. לדוגמא, תפילת ראש השנה המפורסמת "אבינו מלכנו" מכנה את אלוהים - אבינו ומלכנו. כמו כן, הברכה החשובה ביותר בראש השנה היא "לשנה טובה תכתבו ותחתמו". היכן נכתב שמך? גם בספר החיים של אלוהים וגם על עץ החיים שלו. "יְהִי שְׁמוֹ, לְעוֹלָם--    לִפְנֵי-שֶׁמֶשׁ, ינין (יִנּוֹן) שְׁמוֹ:” (תהילים עב פסוק יז)


שמו של אדם חשוב מאוד במהלך החג, בתקווה שבאמצעות כפרה וחרטה על חטאים, ניתן להציל ולשחזר את שמו על ידי כתיבתו הן בספר החיים והן על עץ החיים. זהו הדהוד של עץ החיים הקדוש של הליופוליס (און) עליו נכתבו באופן סמלי שמות פרעה במהלך הכתרתו. הליופוליס הייתה עיר השמש הקדומה, שנערצה על ידי אחנתון, ואף מופיעה בספר בראשית כביתו המאומץ של יוסף, שהתחתן עם בתו של רע הכהן הגדול. "וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם-יוֹסֵף, צָפְנַת פַּעְנֵחַ, וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-אָסְנַת בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן, לְאִשָּׁה; וַיֵּצֵא יוֹסֵף, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם...וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים, בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב, אֲשֶׁר יָלְדָה-לּוֹ אָסְנַת, בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן" (בראשית מא פסוק מה)

שמו של פרעה החדש נכתב על עלי עץ החיים הקדוש של הליופוליס על ידי האלים חכט ותות' במהלך ההכתרה.

החגיגה המסתורית 3000 שנים מאוחר יותר: התמזגות שני סמלים?

סטיבן ד. ריקס (Stephen D. Ricks) וג'ון ג'. סרוקה (John J. Sroka) מתארים עשרים ושבעה אלמנטים של טקסי המלכה קדומים במצרים העתיקה. למרבה הפלא, רובם תואמים את חגיגות ראש השנה. ראשית, האמונה שטיהור טקסי מונע רוע, מעניק חיים ומסמל את לידתו מחדש של המלך. אנו רואים טקס זה בהרבה סצינות מקדש המציגות את פרעה נמשח על ידי האלים ב"מי החיים".


אנו יודעים שטקסי טיהור דומים היו נפוצים מאוד באל-עמראנה. נחפרו שרידי בריכות טיהור מטויחות בסיד, וכתובות בקבר מתארות בריכות טיהור פולחניות עם סט מדרגות כפול. אלה דומים להפליא למקוואות עתיקות ומודרניות, שלעתים קרובות יש בהן דרכי כניסה ויציאה שונות כדי לא לערב בין אנשים מטוהרים ללא מטוהרים. טהרה במקווה נותרה מנהג חשוב רגע לפני ראש השנה.

האלים תות' והורוס שופכים 'מי חיים' מעל ראש פרעה תלמי השישי כדי לטהר אותו לפני שיומלך לכס המצרי

אלמנט נוסף עליו דנו ריקס וסרוקה הוא שהמלך, במהלך המלכתו, נולד מחדש באופן סמלי, בעוד שראש השנה חוגג את לידתו מחדש של הטבע, השנה ונשמתנו. הקשרים נוספים כוללים: סעודות, חשאיות, בגדים לבנים וצחורים, והנחת הכתר, המכונה כיום כתר תורה ומונח על "ראש" ספר התורה עצמו.


סוף סוף ריקס וסרוקה מפנים את תשומת הלב לנושאים גדולים יותר שעומדים בבסיס טקסי ההמלכה, ואשר מתחברים גם ליהדות המודרנית. בדרך כלל הם נקשרו לכהונה, הם התקיימו במרחב קדוש, כמו בית מקדש, וככלל היה המלך גם כהן, או "ניחן בכוח כהונה". כל אלה מהדהדים נושאים מודרניים של ראש השנה, שם מתקיימים הטקסים בבית הכנסת, המקום הקדוש ביותר לתפילה היהודית והמוסד שירש את בית המקדש היהודי, בו הכוהנים ניהלו את הקרבת הקורבנות וטקסים אחרים על פי תורת משה.


בתקופת הממלכה הקדומה, שנות המלוכה של מלכי מצרים נקבעו על ידי ייסוד מקדשים, וגם על ידי מפקדי אוכלוסין ארציים, ואילו בתקופת הממלכה התיכונה, הם הוכנסו ללוח השנה האזרחי. אולם בממלכה החדשה, שנות השלטון של המלכים חושבו מימי ההמלכה שלהם. במילים אחרות, "כל שנה חדשה החלה ביום השנה להמלכתם ללא התחשבות בתחילת לוח השנה האזרחי."


בסופו של דבר זה הפך לחלק ממוסד המלוכה הישראלית המאוחרת יותר, וקיימת גם אפשרות שזה נשמר בראש השנה, או "השנה החדשה שהחלה ביום השנה להמלכתו של אחנתון". מכיוון שאין שום סיבה הגיונית מדוע יש לראות את הראשון בחודש השביעי כראש השנה הקדוש, וזה עשוי להזכיר את המלכתו של אחנתון בחודש השביעי למלכות אביו, ולסמן את תחילתו של שלטון חדש ושנה חדשה.


היתכן שיהודים עדיין חוגגים בחשאי את הכתרתו של משה, המלך הסודי שבלב דתם? ברכת משה מהתורה עשויה לרמוז לכך. מדובר במנהיג בעל שם שמברך כל שבט ישראלי בתורו. עם זאת, בולט פסוק אחד: "וַיְהִ֥י בִישֻׁר֖וּן מֶ֑לֶךְ בְּהִתְאַסֵּף֙ רָ֣אשֵׁי עָ֔ם יַ֖חַד שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃" (דברים לג פסוק ה). אם משה פעם, מזמן, נתפס כמלך, אז זה הגיוני עוד יותר שראש השנה חוגג את הכתרתו בחשאי.


בכל סתיו במהלך חגיגת השנה החדשה נשמע השופר כדי להזכיר ליהודים לזכור אירוע נשכח ולהנציח אותו בצעקות ובשמחה. אם החגיגה הרגעית אך המסתורית הזו מסתירה זרעי הכתרה פרעונית שאבדה איכשהו במהלך שלושת אלפים שנה, אז זה עשוי להצביע על כך שאחנתון אכן המשיך ללהיות משה, ובכך שמר על המונותיאיזם המהפכני שלו במשך אינספור דורות עתידיים.