"תקופות קריטיות" במוחם של עכברים נפתחות מחדש בעזרת MDMA

תרופות פסיכדליות נמצאות בשימוש במשך אלפי שנים במסגרות תרבותיות ורפואיות כאחד. במהלך השנים האחרונות, רנסנס במחקר הפסיכדלי סיפק תובנות חדשות לגבי חומרים פסיכדליים כטיפול במצבי בריאות נפשיים חמורים, כגון הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) ודיכאון קליני (MDD), בשילוב עם פסיכותרפיה. המנגנונים הביולוגיים מאחורי ההתקדמויות הטיפוליות הללו עדיין אינם מובנים, אבל כמה היבטים מתחילים להיחשף.


לאחרונה, בסמינר "קנאביס אנליטי" מקוון (Analytical Cannabis webinar), הסבירה גול דולן (Gül Dölen), פרופסור למדעי המוח באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, תגלית אחת כזו. המצגת שלה התעמקה במחקר מהמעבדה שלה שהאיר את האופן שבו היעילות של פסיכותרפיה בעזרת MDMA עשויה להיות קשורה ליכולתה של הפסיכדליה לפתוח מחדש "תקופה קריטית" במוח ללמידת תגמול חברתי.

גבישי MDMA טהור

מהי תקופה קריטית?

ככל שהמוח מתפתח בינקות ובמהלך הילדות, הוא צריך להסתגל לכמויות אדירות של מידע וגירויים חיצוניים. כדי להבין את הגירויים הללו, המוח הצעיר יעבור "תקופות קריטיות" מסוימות של למידה, מה שיכול ליצור השפעה משמעותית על התנהגות מאוחרת יותר עם התבגרות המוח.


"תקופות קריטיות הן פרקי זמן, בדרך כלל במהלך ההתפתחות, שבהן המוח רגיש ביותר לעולם החיצון ולרמזים האקולוגיים הרלוונטיים שמהם הוא צריך ללמוד", הסבירה דולן. "והרגישות הזו לעולם קשורה לתקופה מוגברת של גמישות ופלסטיות המאפשרת לשינויים במעגל הסינפטי ובהתנהגות להתרחש."


המונח תקופה קריטית נטבע לראשונה על ידי הזואולוג קונראד לורנץ כדי לתאר את 24-48 השעות הראשונות לאחר בקיעת אווזי הצפון וההכתמה של האובייקט הנע הראשון שראו כדמות אם. בדרך כלל זו אמם האמיתית, אבל במהלך המחקר של לורנץ, זה היה הוא עצמו. אם לא תוצג לאווזים דמות אם מתאימה עד לאחר תקופה קריטית זו, הם לא יצליחו ליצור התקשרות חזקה.


"מדענים זיהו זה מכבר שחוסר היכולת שלנו לרפא מחלות מסוימות נובע מהעובדה שעד שנגיע לזיהוי תהליך המחלה או למתן טיפול זמין לתהליך המחלה, התקופה הקריטית הרלוונטית סגורה", אמרה דולן. "ברגע שהתקופה הקריטית נסגרת, גם אם תהליך ההפרעה שאחראי למחלה מתהפך או משתפר, מכיוון שהמוח אינו מסוגל עוד לארגן את עצמו מחדש ולגרום לשינויים הסינפטיים והמעגלים הללו, האיזון מחדש אינו יעיל".


דבר זה נראה במקרה המוכר ביותר שבו אנשים נולדים עם קטרקט דו-צדדי, הוסיפה דולן. אם הקטרקט לא יוסר עד לבגרות, אזי האדם עדיין יישאר עיוור מכיוון שמערכת הראייה של המוח אינה מסוגלת להסתגל למרחב הראייה החדש והמתוקן הזה. אם הייתה דרך של מדענים לפתוח מחדש את התקופות הקריטיות הללו, אז זה יכול היה לפתוח את הדלת לטיפולים חדשים עבור מצבים המערבים את המוח ואת הפלסטיות שלו.

© Pretty Drugthings

אוקסיטוצין וסרוטונין שולטים בתקופות קריטיות ללמידה של תגמול חברתי

מעבדת דולן באוניברסיטת ג'ונס הופקינס מתעניינת במנגנוני המוח השולטים בהתנהגות חברתית, ולכן הצוות הניח כי עשויה להיות תקופה קריטית עבור למידת תגמול חברתי המעורבת בתהליך זה. כדי לבדוק זאת, המעבדה השתמשה במבחן העדפת מקום מותנה חברתית עם עכברי מעבדה בפערי גילאים שונים כדי לקבוע אם למידת תגמול חברתי מותנית בתקופה קריטית בעכברים.


העכברים גודלו בכלוב ביתי עם חומר מצע ניטרלי בתוכו. בקדם ניסוי, העכבר הנבדק הוכנס לכלוב חדש עם שני אזורים, שכל אחד מהם מכיל חומר מצע חדש לכלוב, ונמדד הזמן שבו שהה העכבר בכל אזור. לאחר מכן, העכבר יהיה כפוף להתניה חברתית על ידי הכנסתו לכלוב עם עכברים אחרים שהכילו גם אחת משתי אפשרויות המצע החדשות. אז הם יעברו התניה מבודדת על ידי בילוי זמן לבד בכלוב עם הבחירה השנייה של המצע. לאחר הניסוי, העכבר הוכנס מחדש לכלוב המפוצל וכמות הזמן שהושקעה בכל מחצית נמדדה מחדש כדי להעריך את ההשפעות של ההתניה החברתית. "למידת התגמול החברתי - היכולת ללמוד מהסממנים החברתיים הללו - הגיעה לשיאה סביב יום 35 עד 42 לאחר הלידה. ואז היא ירדה, ובבגרות היא נסגרה", אמרה דולן.


לאחר שזוהתה תקופה קריטית, ההתמקדות פנתה למנגנוני המוח שעשויים לווסת את התנהגות הלמידה של תגמול חברתי זה אצל צעירים. מהכשרת הפוסט-דוקטורט שלה, דולן הייתה מודעת לכך שפלסטיות סינפטית המושרה על ידי הורמון האוקסיטוצין עשויה להיות מועמדת לכך. ולכן הצוות השתמש בניסוי אלקטרופיזיולוגיה כדי לעורר תגובות סינפטיות מפרוסות מוח שנלקחו מעכברי המעבדה והשוו את הפלסטיות הסינפטית של העכברים בגילאים שונים.


הם גילו שהיישום של אוקסיטוצין בפרוסות מוח של עכברים צעירים גרר פלסטיות חזקה, אך פלסטיות זו לא נצפתה כאשר אותו ניסוי נעשה על מוח עכברים בוגרים. זה מצביע על כך שעוצמת הפלסטיות הסינפטית הנגרמת על ידי אוקסיטוצין בגרעין האקומבנס מווסתת מבחינה התפתחותית ומתאימה להורדת הוויסות ההתפתחותי של הפלסטיות ההתנהגותית שראינו", הסבירה דולן.


"באופן מעניין, הראינו גם שסרוטונין ואוקסיטוצין פועלים בתיאום כדי לקודד את למידת התגמול החברתי הזה, אבל הפלסטיות של הסרוטונין אינה מווסתת מבחינה התפתחותית. אז מה שזה אומר לנו הוא שבעוד ששני המנגנונים עובדים יחד, הם מוסדרים בצורה שונה לאורך ההתפתחות".

פותחים מחדש את התקופה הקריטית עם MDMA

עם התובנה החדשה הזו לגבי האוקסיטוצין שמשחק תפקיד בפתיחה ובסגירה של התקופה הקריטית של למידת התגמול החברתי, תיאורטית, זה יאפשר לחוקרים למנף את הידע הזה ולפתוח מחדש תקופות קריטיות כאלה לתועלת טיפולית. עם זאת, אוקסיטוצין אינו יכול לחצות ישירות את מחסום הדם-מוח, מה שהופך אותו לאפיק טיפולי לא אמין להמשך פיתוח. "לכן, החלטנו להפנות את תשומת הלב שלנו ל-MDMA," אמרה דולן. "ידענו שיש לזה את ההשפעות הפרו-חברתיות האלה, וחשבנו, 'האם לא יהיה מעניין אם איכשהו הפסיכדל הפרו-חברתי הזה יוכל לעורר את הפתיחה מחדש של התקופה הקריטית?'"


"ידענו ש-MDMA, מספרות קודמת, נקשר לטרנספורטר הסרוטונין (Serotonin transporter), וכשזה קורה [...] הוא הופך את כיוון הטרנספורטר. אז, במקום לקחת את הסרוטונין מהסינפסה, הוא בעצם מזריק אותו לסינפסה. אז אתה מקבל את הזרם האדיר הזה של סרוטונין בתגובה ל-MDMA. [...] אבל היו גם עדויות אנקדוטיות וכמה ראיות נסיבתיות לכך ש-MDMA עשוי לגרום לנוירוני אוקסיטוצין לשחרר אוקסיטוצין". וכך חזרו החוקרים על ניסוי העכבר, אבל הפעם הם נתנו לעכברים מנה אחת של MDMA עד 48 שעות לפני תחילת בדיקת העדפת המקום.


הם גילו שמינון ה-MDMA אכן פתח מחדש את התקופה הקריטית ללימוד תגמול חברתי בעכברים המבוגרים, החל מסביבות 6 עד 48 שעות לאחר המנה. הפתיחה המחודשת של התקופה הקריטית נמשכה לפחות שבועיים, עד כ-4 שבועות לפני החזרה לקו הבסיס. "התרגשנו מאוד מהתוצאות האלה, כי ידענו על הניסויים הקליניים בבני אדם שבדקו פסיכותרפיה בעזרת MDMA לטיפול ב-PTSD", אמרה דולן. "למיטב ידיעתנו, זו הפעם הראשונה שמישהו הצליח להתאים אפקט תת-חריף או כרוני של MDMA לקריאת ההתנהגות שבה אנו משתמשים."


לדברי דולן, הרעיון הזה של MDMA שפותח מחדש תקופות קריטיות במוח אחראי לרבות מהתצפיות היוצאות מניסויי פסיכותרפיה בסיוע MDMA, תצפיות שתיאוריות אחרות פשוט לא יכולות להסביר. "ההשפעות הטיפוליות של MDMA תלויות הקשר", הסבירה דולן. "אם אתה לוקח MDMA והולך למסיבת רייב, אתה לא אוטומטית חוזר כמחלים מ-PTSD, התמכרות, או דיכאון. אתה חייב להשתמש ב-MDMA במסגרת טיפולית."


"תלות ההקשר הזו של ההשפעות הטיפוליות של MDMA אינה תואמת את ההצעה שאולי MDMA עובד כמעין חומר נוגד חרדה מהדור הבא. לא משנה מה תכונות נוגד החרדה שיש או שאין ל-MDMA, הן אינן תלויות הקשר. ואילו הפתיחה המחודשת התלויה ב-MDMA של התקופה הקריטית ללימוד תגמול חברתי תלויה במתן ה-MDMA בהקשר החברתי. אני חושבת שזה מאוד מעניין, וזה מבדל את ההסבר הזה מהסברים אחרים".


בהתבסס על התגליות שלהם בתחום ה-MDMA ותקופות קריטיות, הצוות של דולן יזם לאחרונה את פרויקט PHATHOM (ריפוי פסיכדלי: טיפול משלים הרותם את הגמישות הפתוחה). יוזמה זו שמה לה למטרה לחקור את ההיפותזה כי חומרים פסיכדליים כקבוצת תרופות רחבה יותר יכולים לפתוח מחדש תקופות קריטיות אחרות במוח וכי ניתן לרתום את ההשפעות הללו לתועלת טיפולית נוספת.

מקורות:

Analytical Cannabis

Science Daily

Inverse