מחקר חדש מגלה שפטריות קסם קיימות עוד לפני שהדינוזאורים נכחדו, אם כי בדיוק מדוע פיתחו פטריות את היכולת לייצר תרכובות פסיכדליות נותרה בגדר תעלומה. עורכי המחקר התחקו אחר ההיסטוריה של הגנים שמביאים לחומר משנה התודעה פסילוציבין, ומצאו שסוג הפטריות פסילוציב פיתח לראשונה את האנזימים הנדרשים לסינתזה של התרכובת לפני כמעט 70 מיליון שנה.
ברחבי העולם זוהו כ-165 מינים שונים של פטריות פסילוציב, כאשר רובם פסיכואקטיביים. עם זאת, למרות הפופולריות של פטריות כמדיסין פנאי ולאחרונה, כלי טיפולי, רק בשנת 2017 זיהו את הגנים העומדים בבסיס הביוסינתזה של פסילוציבין.
כפי שמתברר, התרכובת מסונתזת על ידי רביעיית אנזימים הממירים את חומצת האמינו טריפטופן לפסילוציבין והגנים שלה מקובצים יחד במה שמכונה צביר גנים ביו-סינתטי (BGC). עם זאת, עד כה, חוקרים זיהו את ה-BGC הזה רק בחמישה מינים שונים של פסילוציב, מה שמקשה על המעקב אחר ההיסטוריה האבולוציונית של הגנים הללו.
כדי לפתור זאת, עורכי המחקר השוו את הגנום של 71 פטריות פסילוציב שונות, תוך ניתוח התפלגות של 2,983 גנים על מנת ליצור סוג של עץ משפחה גנטי המכונה עץ פילוגנטי. כשחושף היכן בהיסטוריה האבולוציונית של הפטריות הופיעו גנים שונים, העץ הפילוגנטי שנוצר מצביע על כך שהפסילוציבין BGC הופיע לראשונה לפני כ-67 מיליון שנים.
המשמעות היא שפטריות קסם היו בסביבה במיליון השנים האחרונות בערך של עידן הדינוזאורים, שהגיעו לקיצו הדרמטי במהלך אירוע ההכחדה של הקרטיקון-פלאוגן. בהתבסס על ניתוחי החוקרים, פסילוציבין הופיע לראשונה במיני פטריות נרקבות, אך לאחר מכן הועבר לפטריות שגדלות באדמה ובגללי בעלי חיים.
למרות ההשפעות העמוקות של פסילוציבין על התודעה האנושית, ברור ממחקר זה שפטריות קסם התפתחו הרבה לפני שאפילו אבותינו הקדומים ביותר הופיעו במקום. לכן זה מאד לא סביר שלתפקוד האקולוגי של פסילוציבין יש קשר לבני אדם, אז למה התרכובת התפתחה מלכתחילה?
לאור הנדירות שבה נצפו בעלי חיים לא אנושיים צורכים פטריות, מחברי המחקר אומרים שפסילוציבין כנראה מעולם לא נועד עבור יצורים גדולים. למרבה הצער, אם כן, הסיכוי של טי רקס וחברים חיים את ימיהם האחרונים בערפל פסיכדלי קלוש.
מצד שני, "אינטראקציות בין פטריות לחרקים הן עתיקות יומין ונפוצות ומספקות השערה הגיונית יותר לפיתוח פסילוציבין כהגנה כימית בפטריות", כותבים החוקרים. "עד היום, זו הייתה ההשערה הנפוצה ביותר לתפקיד האקולוגי של פסילוציבין, אך עדיין חסרים מחקרים אמפיריים".
למרות שהיא סבירה, תיאוריה זו מתערערת במקצת על ידי העובדה שחרקים טורפים באופן קבוע פטריות פסילוציביות או מטילים בהן ביצים. זה מצביע על כך שאו שהחרקים פיתחו מידה של חסינות לפסילוסיבין, או שהתרכובת מעולם לא נועדה להרתיע חרקים מלכתחילה.
בסופו של דבר, החוקרים אינם מסוגלים להסביר מדוע פטריות הפכו לפסיכדליות, אם כי, לא משנה מה הסיבה, הממצאים הללו מגלים שזה היה טריפ קדום וארוך.
מקורות:
אנו ממליצים לא להתנסות באופן עצמאי בחומרים משני תודעה שאינכם מכירים, פעולה כזו עלולה להיות מסוכנת.
אם אתם/ן מעוניינים להתנסות וחוקי המקום בו הינכם שוהים מאפשרים זאת, פנו למדריכים מנוסים על מנת לעבור את החוויה באופן בטוח.
Comments