ענבר - פיסות חשמל מהשמש

מאתיו דאונן (Matthew Downen) מעולם לא עשה דבר כזה לפני כן. בחדר מלון בסנטו דומינגו, בירת הרפובליקה הדומיניקנית, הוא צפה בסוחר שופך שקית של מאובני ענבר על מגבת לבנה פרושה על שולחן עבודה. בלילה הקודם, בקבלת הפנים של הוועידה הבינלאומית השמינית בנושא חרקים מאובנים, פרוקי רגליים וענבר, דאונן קיבל טיפ מחבר: למישהו כאן יש עכבישים מאובנים בענבר, והוא מחפש מישהו שייקח אותם.


דאונן, דוקטורנט לאנטומולוגיה באוניברסיטת קנזס, היה בתחילה נלהב. עכבישים בחינם? הוא הגיע לוועידה כדי להציג את מחקרו על מגוון עכבישים בקרקעית אגמים עתיקים; עכבישים מאובנים נוספים יכולים להרחיב את ממצאיו. כשהביע את התלהבותו, הוא הוצג במהירות בפני סוחר גדול ועליז בשם חורחה, שהראה לו תמונה בסמארטפון של עכביש עם בטן ארוכה באופן חריג. "הוא אמר, 'יש לנו כל מיני סוגי ענבר'", נזכר דאונן. חורחה אמר לדאונן שאם הוא מעוניין, עליו לפגוש אותו למחרת בבוקר בשעה 8 - ולהביא מזומן. דאונן הבין שזו עסקה מסחרית, לא עכביש חינם לכולם.

דיפטרה (Mycetophilidae), 40-50 מיליון שנים, בחתיכת ענבר בלטי יחד עם תכלילים קטנים נוספים. הענבר מוצג גם תחת אור UV (מימין למטה)

דאונן, סטודנט עם פני תינוק העונד מגוון של עגילים וסיכות בצורת עכביש, דפק על דלת חדר המלון המיועדת למחרת בבוקר. הבטן שלו התהפכה: בכספומט במלון שלו אזלו שטרות הפסוז באותו בוקר, אז לא יהיה לו מזומן לכל מה שעומד להתרחש. הוא חשש שהוא יובך, או שחורחה יכעס עליו. ברגע שנכנס לחדר, דאונן השתמש בלופה של תכשיטן כדי להציץ בחתיכות הענבר הזהוב בגודל של תמונה ממוזערת המפוזרות על המגבת. הוא שמע דפיקה בדלת, והופתע כשנכנס אנטומולוג ידוע כשהוא נושא שקית דגימות שהחליט לא לקנות. אחרי אותו אנטמולוג הגיעו עוד כמה, שנראה שכולם הכירו את חורחה. בעוד דאונן הקשיב לעסקאות הסדורות והידידותיות שלהם, הוא הפריד ארבעה גושי הענבר שהכי עניינו אותו. כל אחד מהם הכיל עכביש דומיניקני מאובן מרשים, רגליים מעוקלות מתחת לגופו. לאחר מכן הוא ביקש לראות את העכביש יוצא הדופן שראה בטלפון הנייד של חורחה בלילה הקודם.


העכביש הזה אוחסן בקופסה נפרדת. צף באינץ' מרובע אחד של ענבר, בטנו המוארכת נראתה כמו ענף. דאונן זיהה מיד את המין מקרוביו החיים, והוא ידע שהמין שנכחד זה מכבר לא תואר קודם לכן. דגימה בודדת יכולה לזכות אותו בפרסום מחקר חדש - תהילה מבוקשת לסטודנט לתואר שני. אבל המחיר? חורחה תימחר אותו ב-15,000 דולר. בתקציב הסטודנטים של דאונן, לא הייתה אפשרות. דאונן וחורחה חזרו אל הדגימות שעל השולחן. "50 דולר לכל עכביש", נזכר דאונן שחורחה אמר. "אתה רוצה רק ארבעה? אתה לא רוצה את כל התיק?" דאונן רצה רק ארבעה, והוא הבטיח לשלם את הכסף למחרת, ברגע שיוכל להשיג עוד מזומנים. הוא יצא מהחדר עם העכבישים בשקית פלסטיק קטנה ופנה לאולם הכנסים.


עבור מדענים, ענבר מרגש. הוא משמר אורגניזמים קדומים בפירוט מדהים, עד לוורידים בכנפי חרקים ועדשות בעיני זבובים. הוא אפילו לוכד יצורים באמצע פעולות, כמו ריצה, הטלת ביצים או הזדווגות. לימוד מאובנים בענבר לאחר לימוד מאובנים בסלע הוא כמו מעבר מטלוויזיה בשחור-לבן מגורען לסרטים ב-HD. "עם ענבר, אתה למעשה רואה את המורפולוגיה התלת מימדית המלאה", אומר דאונן. "עם מאובנים בסלע, יש דחיסה או שיטוח, אז זה משטח דו מימדי."


בעוד שחוקרים השתמשו בענבר במשך עשרות שנים, טכניקות חדשות וממצאים חדשים הופכים אותו לבעל ערך מדעי יותר מאי פעם. אבל לענבר, מתברר, יש מחיר גבוה - כספי ואנושי כאחד.

שממית מתקופת האוליגוקן (34-23 מליון שנה) לכודה בענבר.

נערץ מאז ימי קדם, ענבר שימש בתכשיטים, רפואה ומסחר במשך אלפי שנים. הומרוס, אריסטו, אפלטון ופליניוס הזקן הזכירו כולם את הענבר בכתביהם, וביוון העתיקה הוא זכה להערכה רבה יותר מזהב. ענבר נשטף ממרבצים באוקיינוסים ובימים ברחבי העולם, והיוונים האמינו שהוא מגיע מפיסות שמש שנשברו עם שקיעתה בים בכל לילה. מונח קדום אחד לשמש היה "אלקטור" (“elector”), כלומר "מביא אור" או "מבריק, זוהר", ולכן ענבר נקרא אלקטרום (electrum).


המילה חשמל מופיעה בתנ”ך שלוש פעמים:

"וָאֵרֶא, וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן, עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב, וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ".

(יחזקאל פרק א', פסוק ד')

"וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל כְּמַרְאֵה־אֵשׁ בֵּית־לָהּ סָבִיב, מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה, וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה, רָאִיתִי כְּמַרְאֵה־אֵשׁ וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב".

(שם א', כ"ז)

"וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה דְמוּת כְּמַרְאֵה אֵשׁ מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה אֵשׁ, וּמִמָּתְנָיו וּלְמַעְלָה כְּמַרְאֵה זֹהַר כְּעֵין הַחַשְׁמַלָה".

(שם ח', ב')


מהו אותו חשמל בדיוק וכיצד הוא קשור לענבר - השאלה הזאת העסיקה הוגים, רבנים וחכמים במשך דורות. על פי המשנה, אלה הם מלאכים ‏(מסכת חגיגה י”ג‏). לפי רש”י, זהו שמו של מלאך מסוים. בגמרא מסבירים שחשמל זה כנראה מלאכים, חיות אש שלעיתים חשות (=ממהרות) ולעיתים ממללות (=מדברות). ואכן בספרות הבתר מקראית, כלומר בספרות היהודית מיד אחרי תקופת התנ"ך, חשמלים הם סוג של מלאכים זוהרים, המוזכרים לצד שרפים ואראלים.


פרשנים מאוחרים יותר, מימי הביניים, מקישים לפי ההקשר שחשמל הוא חלק מהאש, וליתר דיוק - החלק הדק, התכלכל (ריב"ג). בפירושים פרסיים-יהודים ניתן למצוא את הפירושים "כחול", "זוהַר", ו-"משטח זוהר שמתוכו יוצאות קרניים". פירוש ימי-ביניים נוסף הוא "זוהר צח וברור במאד מאד הוא, כזוהר ברירות החמה שנראית נעה ונדה בגלי מים" (אליעזר מבלגנצי). בכל אופן, ברור שיש קשר כלשהו לאור.


אז מה הקשר לחשמל של ימינו? התשובה נעוצה בתרגום ספר יחזקאל ליוונית, כנראה באלכסנדריה במאה השנייה לפני הספירה, כחלק מתרגום השבעים. התרגום הראשון של התנ"ך לשפה זרה, היה תרגום השבעים. זהו תרגום ליוונית, הנקרא על שם שבעים החכמים שעסקו במלאכת התרגום. היוונים הקדמונים תרגמו את המילה חשמל ל-ēlektron, כלומר ענבר, או זהב חיוור - סגסוגת של זהב וכסף. ייתכן שהשם אלקטרון קשור לאֵלֶקְטוֹר - השמש הזוהרת, או אלמנט האש. הענבר והזהב החיוור דומים בצבעם לאש ולשמש. רוב תרגומי המקרא מתבססים על התרגום היווני, והמילה חשמל מתורגמת שם ל-electrum, אותה סגסוגת של כסף וזהב. המתרגם של ספר יחזקאל הסיק מתוך ההקשר העוסק בזוהר ובבוהק שבמושגים מסביב למילה חשמל - נוגה, אש וכו’ - כי מדובר במילה מאותו שדה סמנטי. המילה אלקטרון ביוון, כאמור, ואחר כך ברומא ולאחר מכן באנגליה, תיארה את הענבר.


במאה ה-19, כאשר חיפש המשורר י.ל. גורדון מילה עברית להביע באמצעותה את אותו כוח אלקטרי, הוא חזר לתרגום השבעים ולמילה המקורית שאותה תרגמו באמצעות אלקטרון. בהערותיו הוא כותב שאילו חשמל הייתה מילה חדשה לגמרי, הוא היה קורא כך "להטיליגרף או להטיליפון", בהסתמך על אותו הסבר המצוי בגמרא: חש - ממהר, מל - מדבר, ממלל. אך מכיוון שהמילה חשמל כבר הייתה קיימת, ותורגמה ליוונית כאלקטרון, יל"ג היה הראשון שהשתמש בה (בעצם, במילה "חשמלה") לתיאור אותו כוח אלקטרי.

איור חרוט של "חזון המרכבה" מספר יחזקאל, בעקבות איור מוקדם יותר מאת מתאוס מריאן (1593-1650), עבור "Icones Biblicae"

לאבן חן ייחודית זו יש למעשה תכונות חשמליות, והיא יכולה לאסוף פריטים קטנים כמו קש, כמו גם ליצור ניצוצות כאשר משפשפים אותה במשי, צמר או פרווה. ויליאם גילברט חשב על המאפיינים הללו של "אלקטרום" במאה ה-17, כאשר תיאר את ההשפעות של מגנטים באמצעות מילה חדשה שהוא טבע: אלקטריק (electric). המונח אלקטרון, שנוצר בשנת 1891, נוצר גם הוא בהשראת תכונותיו של הענבר.


חלק גדול מהתופעות בעולמנו הן חשמליות במהותן: לא רק פעולת המזגן, המנורה והמחשב, אלא גם עצם העובדה שאנו יושבים בכיסאנו ולא נופלים דרכו ודרך האדמה הישר אל מרכז כדור הארץ. הכוח המחזיק אותנו במקומנו כנגד משיכת הכבידה הוא חשמלי במהותו, ונובע מהאינטראקציה בין האלקטרונים שבגופנו לאלקטרונים שבגוף עליו אנו יושבים.


היוונים הבחינו שחתיכת ענבר מגלה התנהגות מוזרה כאשר משפשפים אותה בפיסת צמר או פרווה. כיום אנו אומרים שהענבר נטען במטען חשמלי. מטען חשמלי מהו? קיימים מספר מושגים בפיזיקה אשר לא ניתן להגדירם באמצעות מושגים בסיסיים יותר. מטען חשמלי הוא אחד המושגים הללו. בדומה למושג מאסה, אין דרך להשיב על שאלת המהות שלו. אנו יכולים רק לומר, כי מושג זה מאפשר לנו לתאר באופן אלגנטי ומדויק, התואם את המציאות, אוסף גדול של תופעות, ולכן אנו בוחרים לעשות בו שימוש.


היחידה הבסיסית של המטען החשמלי - היחידה הקטנה ביותר שאנו מוצאים חופשית (לקווארקים מטען השווה לשליש או שני שליש מטען האלקטרון, אך עד כה לא נצפו קווארקים בודדים, אלא בקבוצות שמטענן המשותף גדול או שווה למטען האלקטרון) בטבע - היא מטען האלקטרון. אנו מכנים מטען זה שלילי. לפרוטון יש מטען הפוך ושווה בגודלו למטען האלקטרון, וזהו המטען המכונה חיובי. המושגים "שלילי" ו"חיובי" הודבקו למטעניהם של האלקטרון והפרוטון מסיבות היסטוריות, והם מתפקדים היטב בתוך המסגרת המתמטית המתארת את האינטראקציה בין מטענים, אך אין שום מובן עמוק למושגים אלו; יכולנו לבחור לכנותם גם "שחור" ו"לבן", או "רע" ו"טוב".


בני אדם ייחסו לענבר תכונות מיסטיות ומרפאות מאז התקופה הניאוליתית. רך יחסית, ענבר גולף לחרוזים ותכשיטים מאז תקופת הברונזה, וניתן ללטש אותו לגימור מבריק. אנשים רבים האמינו שהצבע החם של הענבר והאופן שבו החומר מחזיק חום מסמלים כוחות ריפוי.

מחרוזת ענבר

ענבר - אבן השמש בתרופות עתיקות

ענבר שימש גם כקמע וגם כתרופה. כל הטיפולים הרפואיים הבולטים ביותר של העבר מספרים על התכונות הטיפוליות המיוחסות לענבר, ומדווחים על פורמולות ייחודיות להכנת תכשירים רפואיים. ענבר היה מבוקש לשימוש זה עד אמצע המאה ה-19, אך עם תחילתה של הרפואה המודרנית, השימוש בו נעלם, ונשא עמו את הזיכרון של ימי קדם.


מאז ימי קדם, ענבר נחשב לאבן מוזרה שנקשרה לשמש. על פי האגדה, קרני השמש פוגעות בקרקע בשעות השקיעה ומולידות נוזל שאחרי שהוא שוקע באוקיינוס ​​הופך לענבר, אותו ניתן לאסוף על החוף. ענבר כונה אלקטרון (elektron) על ידי היוונים הקדומים, כלומר "דבר זוהר", כמו אלקטור (Elektor), אחד מכמה שמות בהם נהגו לכנות את השמש, ואלקטריס (Elektris), הירח המוזכר במזמור האורפי לירח. ענבר קשור באופן הדוק למיתוס השמש גם במיתוס פאתון (פירוש שמו גם הוא "זוהר"), בן השמש. החומר היקר, ענבר, היה אמור להגיע מדמעות ההליאדות (Heliades), אחיותיו של פאתון שהפכו לצפצפה, ונמצא בנהר ארידנוס (המזוהה כנהר האיטלקי פו, אך מתייחס גם למספר נהרות אחרים ברחבי אירופה). ענבר נכלל לעתים קרובות במה שנקרא "דברים סולאריים" (“solar things”) ב-Materia medica.

עצים עתיקים עם טיפות גדולות נובעות מהגזע, מ-Ortus sanitatis, Tractatus de lapidibus (1497). שתי התמונות מציגות היווצרות של ענבר, שמוצג כאן כשני חומרים שונים לכאורה, המכונים "succinus" ו"karabe", בהתאמה

הרומאים נהגו לקרוא לענבר "סאצינום" (sucinum - מיץ), כי הם למדו שזה מיץ של עץ , כלומר, שרף אמיתי. במסכת Ortus sanitatis שני רישומים מציגים עצים עתיקים עם טיפות גדולות של שרף נוטפות מהגזע, שנועדו להפוך לענבר. פליניוס הזקן, סופר מהמאה הראשונה לספירה, היה משוכנע שענבר הוא שרף של אורנים עתיקים, הגדלים באזורים בהם נוגע האוקיינוס ​​הצפוני, אולי באי אבלון, בארץ