סרטים מנציחים מיתוסים מדעיים, מה שמוביל לתוצאות הרות אסון ולירידה בהבנה הציבורית של עקרונות מדעיים בסיסיים. פיצוצים בחלל הם למעשה שקטים וחסרים כדורי אש או עשן בגלל היעדר מולקולות אוויר. הרעיון שמשתיקי קול יכולים להשתיק לחלוטין ירי הוא מיתוס, הם רק מפחיתים את הרעש בסביבות 30 דציבלים, וזה עדיין חזק.
מיתוסים מדעיים המונצחים על ידי סרטים יכולים להזיק במספר דרכים. לפעמים, הם יכולים להיות מסוכנים לחלוטין, במיוחד כאשר סרטים מראים ומקדמים מבלי משים דרכים שגויות עבור הצופים להגיב במקרי חירום. יתרה מכך, מדע שקרי מהסרטים יכול גם להפחית באופן דרמטי את ההבנה הכוללת של הציבור לגבי עקרונות ועובדות מדעיות בסיסיות, מה שעלול להזיק בקנה מידה גדול וארוך טווח יותר.
אמנם יש סרטים עם מדע מדויק להפליא, אבל תעשיית הקולנוע ידועה לשמצה בכך שהיא נמנעת ממחקר מדעי למען בידור הקהל. זו הסיבה שהאקדמיה הלאומית למדעים בארה"ב יצרה את בורסת המדע והבידור (Science & Entertainment Exchange), ארגון שמחבר בין מדענים לאנשי בידור על מנת להפריך מיתוסים ולהציג במדויק את המדע שבבדיון. זו גם הסיבה שמדענים כמו ניל דה-גראס טייסון מתבטאים בפומבי נגד אי דיוקים שנראים בסרטים ובסדרות. ואכן, אפילו הסרטים הגדולים בהיסטוריה תרמו להבנה הכוזבת של הציבור לגבי עובדות מדעיות מסוימות. הנה מיתוסים מדעיים שרוב הקהלים מאמינים בהם הודות לקסם של הסרטים.
מציצת ארס עוזרת לטפל בהכשות נחש
בדרך כלל זה רעיון רע מאד לנסות ולמצוץ את הארס מתוך פצע הכשת נחש. תנועת היניקה אינה עושה דבר כדי למנוע פיזור מהיר של הארס דרך רקמות שרירים וורידים. למעשה, מציצת פצע פתוח עלולה אף להחמיר את הפצע הקיים ולאפשר לארס להתפשט מהר יותר. האדם שמוצץ עלול גם להרעיל את עצמו אם הוא לא מודע לפצעים כלשהם בתוך הפה שלו. תרגול לא מוצלח זה הוא אולי המפורסם ביותר מבין כל המיתוסים המדעיים שהונצחו על ידי סרטים. זה התחיל במערבונים קלאסיים אבל לאחרונה הוצג בסרטים כמו נחשים על המטוס (Snakes on a Plane) והאחים גרימסבי (The Brothers Grimsby).
איך נראים ונשמעים פיצוצים בחלל
אחד הדברים הנפוצים ביותר שבהם סרטי מדע בדיוני בחלל שוגים בו הוא התוצאות המרהיבות של פיצוצים בריק. במציאות, פיצוצים המתרחשים בריק של החלל הם למעשה שקטים, מכיוון שאין מולקולות אוויר להרטיט או לדחוס/לפרק את עור התוף האנושי. בגלל היעדר אטמוספירה, גם אש לא יכולה להתקיים בחלל, מה שאומר שפיצוצי חלל לא מייצרים כדורי אש או עשן. מבחינה מדעית, פיצוצים בחלל מתרחשים באופן מיידי, וההשפעות היחידות הניתנות לצפייה הן הבזקי אור מהירים והשפעות של גל ההלם הבלתי נראה. לרוע המזל, ממסע בין כוכבים ועד ארמגדון, פיצוצים בחלל מתוארים לעתים קרובות בצורה לא מדויקת.
משתיקי קול שומרים על שקט
משתיקי קול מודרניים מפחיתים את הרעש מיריית אקדח בכ-30 דציבלים (dB). זה לא מספיק כדי לשמור על שקט של רוב הנשקים, שכן כלי נשק מייצרים בדרך כלל בסביבות 150 dB. שימוש במשתיק יכול רק להפחית את רעשי הירי עד לרמה של פטיש אוויר סמוך. אפילו תעשיית הנשק מכירה בכך שהמונח משתיק הוא כינוי שגוי, ועברה לקרוא להם מדכאים (suppressors) כדי לתאר בצורה מדויקת יותר את מה שהם עושים. אף על פי כן, ירי שקט נותר אחד המיתוסים המדעיים הנפוצים ביותר בהיסטוריה של הוליווד - כפי שניתן לראות בעיבוד הקולנועי של היטמן (Hitman), סרטי ג'ון וויק (John Wick) וג'יימס בונד.
יריות אקדח עשויות להטיל את המטרה בעוצמה
תופעה שכיחה בסרטי אקשן, אנשים שנורו על ידי אקדחים מוצגים לעתים קרובות כשהם נזרקים לאחור על ידי הפגיעה כפי שהיה קורה מפגיעה ממכה. עם זאת, כדורים לא רק שמיועדים עבור חדירה אלא שהם גם קלים אלפי מונים מכל גוף אנושי. זו הסיבה שהם קורעים דרך הבשר ולמעשה יש להם פגיעה מינימלית בכל מקום אחר מלבד המקום שבו הם פוגעים. בעוד שיריות שהשליכו אנשים ממקומם בוצעו בעיקר על ידי שוברי קופות הוליוודים, שורשיו של המיתוס הזה חוזרים לקולנוע האקשן הקלאסי של הונג קונג - במיוחד לידתו של הגאן-פו (Gun fu) דרך סרטי ג'ון וו (John Woo) הראשונים.
אסטרואידים בחלל תמיד מרחפים בצפיפות
אולי הסצנה המפורסמת ביותר של שדה אסטרואידים עמוס בצפיפות בחלל היא כאשר מילניום פלקון טסה דרך אחד ב"האימפריה מכה שנית", כאשר האן סולו צריך להתחמק ממכשולים מכל כיוון. אזור זה ייחשב לאנומליה על ידי מדענים בעולם האמיתי, שכן יש למעשה מאות אלפי קילומטרים של מרחק בין אסטרואידים בצבירים, בשדות ובחגורות בחלל הנצפה. למעשה, למרות שיש מיליוני סלעים בגודל של יותר מקילומטר מרחפים בחגורת האסטרואידים של מערכת השמש, כמה חלליות כמו פיוניר 10 של נאס"א עברו בבטחה את האזור ללא תקלות.
להתרחק מפיצוץ ללא פגע
סרטים רבים מציגים גיבורי פעולה שהם לכאורה בלתי מנוצחים: הם מתרחקים מפיצוצי ענק ומהרס יחסית ללא פגע - חשבו על כל סרט מהיקום הקולנועי של מארוול. בעוד שריפה ורסיסים הן תופעות לוואי מסוכנות של פיצוץ, יש דרך ערמומית יותר שבה פיצוצים יכולים להרוג: באמצעות גלי הלם. אם אדם קרוב מספיק לפיצוץ כדי שיונע על ידי גל ההלם שלו, הוא קרוב מספיק כדי להיהרג.
כאשר מתרחש פיצוץ, הוא יוצר ריק שמתמלא מיד באוויר שמסביב. שינויי לחץ של שלושה פאונד לאינץ' רבוע (psi) יכולים לגרום לרוחות של 164 קמ"ש - משבים חזקים מספיק כדי למוטט את רוב בנייני המגורים. כל מי שקרוב לפיצוץ ירגיש לא רק את הפיצוץ, אלא גם את לחץ הרוח העצום שהוא יוצר. לחץ כה גבוה עלול לגרום לנזק חמור לאוזניים, לריאות ולמעיים - סליחה, טום קרוז.
קרני לייזר נראות תמיד
בדומה לפיצוצים בחלל, לייזרים בדרך כלל שקטים ובלתי נראים כאשר הם משוחררים בתוך ריק. כדי להיות גלוי, לייזר צריך ליצור אינטראקציה עם החומר או האטמוספירה שמסביב - או להיות מכוון/להשתקף ישירות לתוך העין של הצופה. כפי שקורה עם רוב עובדות המדע השקריות המונצחות על ידי סרטים, לייזרים צבעוניים וגלויים כל הזמן הם תוצר של תעשיית הסרטים שמתעדפת בידור על פני דיוק מדעי. למען ההגינות, זה לא יהיה כל כך מעניין עבור הצופים אם לייזרים ייצרו אפקטים חזותיים אפסיים עד מינימליים בסרטי מלחמת הכוכבים, מסע בין כוכבים וסרטי מדע בדיוני אחרים שמראים לעתים קרובות את הריק של החלל.
דפיברילטור יכול להפעיל מחדש לב דומם
לעולם אל תשתמשו בדפיברילטור כדי להציל מישהו דומם שלא רושם קצב אלקטרוקרדיוגרמה. כאשר הלב של אדם הפסיק לפעום, מתן החייאה היא תגובת החירום הנכונה. ההלם החשמלי של דפיברילטור יכול באמת לעזור לאדם רק כאשר יש לו הפרעות קצב או דופק לא סדיר. שימוש בדפיברילטור כדי להפעיל מחדש לב שאינו פועם הוא תרגול שגוי שהפך פופולרי על ידי סרטים כמו פלטליינרס (Flatliners) ומצולות (The Abyss). עם זאת, הסצנה הידועה לשמצה בקזינו רויאל - שבה הפרעת הקצב של ג'יימס בונד מתוקנת באמצעות דפיברילטור - היא למעשה מדויקת מבחינה מדעית. זו אחת מסצנות הסרטים הבודדות שמשתמשות בדפיברילטור בצורה נכונה.
כלורופורם מפיל אנשים באופן מיידי
מתוך השקרים של הסרטים שאנשים עדיין מאמינים בהם, אפקט הנוקאאוט המיידי של כלורופורם הוא בין הנפוצים ביותר. סרטים כמו לגדל את קיין (Raising Cain), הנעלם (The Vanishing), רנפילד (Renfield), המסור (Saw) ועשרות אחרים מתארים אנשים שמתעלפים מיד לאחר שאולצו לשאוף כלורופורם. גם אופרות סבון ברחבי העולם עשו את שלהן כדי גם להנציח את המיתוס הזה. במציאות, יידרשו מספר דקות של שאיפת כלורופורם בכוח עד שהחומר יגרום לאיבוד הכרה. למרבה המזל, כשהקהל המודרני חכם יותר במדע, השימוש בכלורופורם הפך במידה רבה לקלישאת קולנוע, ורוב הבמאים נוטים כעת להימנע מתיאורים לא מדויקים של אופן פעולת הכימיקל.
בני אדם משתמשים רק בחלק קטן מהמוח
כפי שניתן לראות בסרטים כמו לוסי (Lucy), פנומן (Phenomenon), וללא גבולות (Limitless) בני אדם כביכול משתמשים רק באחוז קטן מכוח המוח הזמין - רק בסביבות 10 אחוז. עם זאת, ניתן להגדיל אחוז זה באופן משמעותי באמצעות שיטות מסוימות. ברגע שהחלקים הרדומים לכאורה של המוח מופעלים - בין אם באמצעות סמים, אימונים או דרכים אחרות - בני האדם מסוגלים לפתוח את הפוטנציאל האמיתי שלהם. זה רעיון מופלא, אבל למרבה הצער הוא לגמרי לא מדויק מבחינה מדעית. בדיקות דימות תהודה מגנטית (MRI) וטומוגרפיית פליטת פוזיטרונים (PET) מראים בעקביות שבני אדם כבר משתמשים ברוב המוח שלהם על בסיס קבוע. רופאים וביולוגים גם לא מצאו שום חלק במוח שאינו מכיל פעילות נצפית.
גופי אדם יכולים לשמש כסוללות נהדרות
במטריקס (The Matrix), רובוטים מגדלים בני אדם כדי לקצור את הביו-חשמל המיוצר על ידי גופים אורגניים. למען ההגינות, התהליכים הביולוגיים השומרים על בני אדם בחיים מייצרים מטען חשמלי. עם זאת, גם כאשר תהליכים אלו משולבים, התפוקה של גוף האדם היא מינימלית וזניחה – במיוחד עבור ציוויליזציה של רובוטים. לדברי פרופסור לביוכימיה לדיסלאב קובאצ' (Ladislav Kováč), "תפוקת האנרגיה של גוף אדם בוגר במנוחה שווה להספק של נורה חשמלית של 100 וואט". בהתחשב בכל מה שדרוש כדי לשמור על בני אדם בחיים, יציבים וביו-חשמליים, גוף אנושי מהווה מקור כוח אפשרי אך זעיר ומאד לא יעיל.
למרות התיאורים הלא מדויקים של המדע שיגרמו לכל מומחה להצטמרר, רוב האנשים ממשיכים לצרוך מדיה כזו ללא עוררין. אחרי הכל, למה ללכת לקולנוע אם לא בשביל הבריחה?
מקורות:
Comentarios