מים וקמטים - תגובה גופנית מוזרה

תופעת התקמטות עור האצבעות והבהונות לאחר שהייה ממושכת במים מוכרת לכולנו, אך רק בעשורים האחרונים החלו המדענים להבין את עומק המנגנון שמאחוריה. מה שנראה כתופעת לוואי אקראית של שהות באמבט או בבריכה, התגלה כתגובה עצבית מתוחכמת, כנראה תוצאה של תהליך אבולוציוני ממוקד.

במשך זמן רב הייתה הדעה הרווחת שתופעת הקמטים היא תוצאה של אוסמוזה – חדירת מים לשכבת הקרטין באפידרמיס, שגורמת לתאים להתנפח ולהתרכך. השערה זו נראתה אינטואיטיבית: לאחר שהות ארוכה במים, שכבת הסבום (שכבת השומן הדקה שמגנה על העור מפני חדירת מים) נשטפת, ומים חודרים לתוך תאי העור המתים. לפי ההסבר הזה, התנפחות התאים יוצרת לחץ פנימי שמוביל להיווצרות הקמטים.

אלא שכבר בשנות ה־30 של המאה ה־20 הבחינו רופאים בתופעה יוצאת דופן: כאשר נגרם נזק לעצבים הסימפתטיים בכפות הידיים, הקמטים לא הופיעו. מכאן שהמנגנון אינו כימי בלבד, אלא תלוי בשלמות התפקוד של מערכת העצבים.

המחקרים של השנים האחרונות שינו את ההבנה שלנו מהיסוד. התקמטות העור אינה תהליך פאסיבי, אלא תגובה של מערכת העצבים האוטונומית, ובפרט של מערכת העצבים הסימפתטית. כאשר כפות הידיים או הרגליים שוהות במים, מתרחש תהליך של וזוקונסטריקציה – כיווץ של כלי הדם הקטנים בעור. הכיווץ מפחית את נפח הרקמה שמתחת לפני השטח של העור, מה שיוצר את הקפלים המוכרים.

מחקר שהתפרסם בשנת 2013 מצא שהקמטים אינם מופיעים באנשים שסובלים מפגיעה עצבית – מה שמחזק את ההבנה שמדובר ברפלקס עצבי מכוון. בנוסף, התהליך מתרחש בעיקר בעור חסר שיער (glabrous skin), כמו זה שנמצא באצבעות הידיים והבהונות, שבו קיים ריכוז גבוה של בלוטות זיעה ותאי עצב תחושתיים.

מדוע בכלל התפתחה תגובה כזו? כאן מגיע ההיבט האבולוציוני. מחקרים שנעשו בעשור האחרון מצביעים על כך שהקמטים מהווים למעשה מנגנון חיכוך טבעי – הם משפרים את האחיזה במשטחים רטובים או חלקלקים. החוקרים הדגימו כי דפוס הקמטים דומה לדפוס הידרולוגי של מערכת ניקוז: ישנם "עמקים" קטנים שמאפשרים זרימת מים כלפי חוץ, ו"שלוחות" מוגבהות שמגנות על אזורים מסוימים. בדיוק כמו חריצים בצמיגי רכב, הקמטים מאפשרים סילוק מים במהירות ומפחיתים סיכון להחלקה.

בניסוי שהתפרסם ב־2013 בכתב העת Brain and Behavior, הראו החוקרים כי משתתפים עם אצבעות מקומטות הצליחו לתפוס חפצים רטובים במהירות ובדיוק גבוהים יותר מאשר משתתפים עם אצבעות חלקות. המשמעות: הקמטים מייעלים תפקוד מוטורי בסביבה רטובה.

עור האצבעות והבהונות מאופיין בשכבת קרטין עבה, נטול שיער ובעל צפיפות גבוהה של קצות עצבים ובלוטות זיעה. התכונות הללו הופכות אותו לרגיש במיוחד לשינויים בסביבה. בנוסף, אזורים אלו נמצאים במגע ישיר ותכוף עם מים ומשטחים חלקים – מה שהופך את תגובת הקמטים לרלוונטית יותר מבחינה תפקודית.

עוצמת ומהירות הופעת הקמטים מושפעות ממאפייני הסביבה. מים חמים מזרזים את התגובה, ככל הנראה עקב הגברת זרימת הדם וחדירת המים דרך שכבת העור. מים מלוחים, לעומת זאת, עשויים לעכב את התהליך בשל הבדלים באוסמולליות בין מי הסביבה לרקמה. ישנן גם עדויות לכך שתגובה זו משתנה בין פרטים שונים – למשל, ילדים נוטים לפתח קמטים מהר יותר ממבוגרים, ונשים לעיתים מדווחות על קמטים עמוקים יותר מגברים, אם כי יש בכך גם מרכיב סובייקטיבי.

בעקבות הבנה זו, החלו רופאים להשתמש בתגובה ככלי לאבחון בעיות עצביות. אם אצבעות אינן מתקמטות לאחר טבילתן במים למשך מספר דקות, ייתכן שהדבר מצביע על נזק עצבי – למשל במקרים של סוכרת, נוירופתיה, או פגיעה סימפתטית בעקבות טראומה.

הקמטים באצבעות במים אינם סתם תופעה אקראית – הם תוצאה של אבולוציה מתוחכמת ושל מנגנון עצבי מדויק שנועד לשפר את הישרדותנו. במקום לראות בהם סתם אקראיות פיזיולוגית, ניתן להתייחס אליהם כעדות לפלא ההנדסי שהוא גוף האדם. בפעם הבאה שתצאו מהים או מהאמבט ותסתכלו על קצות האצבעות שלכם, תזכרו: זה לא רק טבע עושה את שלו – זו אבולוציה בפעולה.

מקורות:

• קטעים מ- ?Water and Wrinkles: A strange body reaction מאת: med report foundation.

• קטעים מ-?Why do our fingers wrinkle in water מאת Kathmandu Post מאת: Timila Maharjan.

• קטעים מ- Wrinkles Help Wet Fingers Get a Grip מאת Wired שנכתב ע"י Sid Perkins.